עונה לא מאוד מלבבת עוברת עלינו, ולאחרונה העיסוק במוריניו חרג מגבול הטעם הטוב. נראה לי שהגיע הזמן לדבר על משהו אחר, ולאור היכולת המצויינת בה הוא נמצא לאחרונה, בנוסף לכך שרוב העונה חלפה וכבר ניתן להבין במי מדובר - הגיע הזמן לדבר על רומלו לוקאקו.
נתחיל עם מה שאוהבים אצל חלוצים - מספרים:
- לוקאקו עם 25 שערים בכל המסגרות העונה. 14 בפרמייר ליג, 5 בליגת האלופות, 5 בגביע האנגלי, 1 מול ריאל בסופר קאפ במשחק הבכורה הרשמי.
- 8 בישולים יש לבלגי, מה שאומר שסביר להניח שיסיים את העונה עם דאבל דאבל.
- לוקאקו הוא השחקן השמיני בהיסטוריה של יונייטד שכובש 25 שערים בעונת הבכורה. שבעת האחרים:
ג’ק פיקן (25 שערים, עונת 1905/6. עדכני משהו), זלאטן (28), דניס לאו (29), דוויט יורק (29), רובין ואן פרסי (30), בראיין מקליר (31), רוד ואן ניסטלרוי (36). - לוקאקו הוא השחקן הצעיר ביותר להגיע להישג, מלבד דניס לאו, שפסל בדמותו עומד כידוע מחוץ לאולד טראפורד.
- לוקאקו כבש 12 שערים ב-11 הופעותיו האחרונות בגביע האנגלי. הוא כבש ב-10 משחקים מתוך ה-11, כאשר היחיד בו הוא לא כובש הוא משחקה של אברטון מול יונייטד. דה חאה עצר לו פנדל.
- לקאזט ומוראטה כבשו 22 שערים ובישלו 9. ביחד. מישהו עדיין מעדיף את הספרדי?
כפי שמוריניו מקפיד לציין, אצל לוקאקו המספרים הם לא בהכרח הדבר הכי מעניין. העבודה שלו על המגרש כל כך טובה, שהוא נכס גם בלי להבקיע. הבלגי מוכן לשחק בכל צורה שתידרש ממנו. הוא יוריד כדורים של הקשר האחורי דויד דה חאה לראשפורד או למרסיאל, הוא יבקיע אחרי דאבל פס על שטח קטן בתוך הרחבה, יתן ספרינט של 60 מטר על שני בלמים בדקה ה-90, ואפילו ירד לשחק כבלם לצד כריס סמולינג. את רוב מה שהוא עושה, הוא עושה מצויין.
אבל הדבר הכי מעורר השראה אצל לוקאקו, שכובש מעל 20 שערים בעונה כבר מי יודע כמה זמן (4 עונות, פלוס עונות של 16 באברטון ו-17 בברומיץ’), הוא הרצון הבלתי מתפשר להשתפר. למרות תג מחיר מפלצתי, מעמד בלתי מעורער כחלוץ המרכזי של הקבוצה, הוא מגיע בלי מניירות של כוכבים, שורף את הדשא באימונים ובמשחקים, ומכריז לכל המעוניין לשמוע שהוא רק רוצה לקדם את עצמו. עם רעב אדיר להצלחה, 25 שערים לפחות בעונה הבכורה בקבוצה גדולה בגיל 24 בלבד, הפוטנציאל של לוקאקו כמעט אינסופי.
לטעמי, ההחתמה הכי טובה שלנו מאז רובין ואן פרסי, ועם פוטנציאל להיות גדולה יותר בזכות הגיל הצעיר. לא משנה איך תסתיים הקדנציה של מוריניו, כל עוד לוקאקו ימשיך בדרך הזו, ההתעקשות של המנג’ר לרכוש אותו תיזכר כאחד הדברים הטובים שקרו ליונייטד פוסט-פרגי.
