בלי הרבה רעש וצלצולים נתחיל בהכנות למונדיאל ברוסיה שיחל בעוד שלושה שבועות וקצת.
הסגלים המורחבים וחלק מהסגלים הסופיים נמצאים כאן. הדדליין ל23 המוזמנים הסופיים של כל נבחרת הוא ב4/6 אבל מרבית הנבחרות מפרסמות אותו כבר עכשיו.
החלק המעניין בשלב זה הוא כמובן לראות איזה שחקן הסתכסך עם המאמן הלא נכון ויישאר בבית.
הנעדרים הבולטים עד כה:
ברזיל - דני אלבס (פציעה), אלכס סאנדרו, דויד לואיז, פביניו.
צרפת - קוסיילני (פציעה), פאייט (פציעה), בנזמה המצורע, לקאזט, מרסיאל, מוסא סיסוקו.
בלגיה - ניינגולאן המעשן.
אנגליה - אוקסלייד-צ’מברליין (פציעה), ג’ו הארט, ווילשר.
פרו - פאולו גררו, שנכשל בבדיקת סמים.
לא ברור לי למה מונריאל עדיף על מרכוס אלונסו. שחקן שבזמן האחרון מבלה בעמדת הבלם, לעומת שחקן פותח בצ’לסי שהיה נקודת אור הרבה פעמים. גם מקרה נאיינגולן הוא תמוה לחלוטין.
בסגל של פורטוגל חסרים 10 שחקנים שזכו ביורו לפני שנתיים, הבולטים שבהם: נאני שבקושי שיחק העונה בלאציו, יקיר אוהדי בארסה אנדרה גומש, הילד רנאטו סאנצ’ס שלא מוצא את עצמו מאז הטורניר וגיבור הגמר אדר. אגב אדר האגדי הבקיע את גול האליפות של לוקומוטיב מוסקבה לפני שבועיים בדקה ה87.
אספס לטעמי יכול וצריך לשחק בהרכב הפותח.
יש את השלד הבטוח שעליו אין עוררין
דה חאה
אלבה - פיקה - ראמוס - קרבחאל
בוסקטס
X - X
X - X - X
חמשת העמדות הקדמיות הן השאלה ושם מעניין איך לופטגי ישחק.
מבחינה תיאורטית אני ריאה את ההרכב החזק ביותר של ספרד עם תיאגו ואיסקו שביחד עם בוסקטס ישלימו שלישיית קישור סולידית ומאוזנת. תיאגו מתאים מאוד לשיטה ואיסקו משום מה פורח בנבחרת בצורה לא מוסברת.
בשלושת המקומות הקדמיים הייתי אומר שאספס וקוסטה הם דיי חובה. זה מה שהיה חסר לספרד המון זמן ועכשיו יש להם. כח קדמי חזק ומהיר שיוצר שערים מכלום. בעמדה הפנויה יש שלושה שחקנים שיכולים לשחק. אסנסיו, סילבה ואינייסטה. אסנסיו הרבה יותר ישיר ומסוכן לשער, אינייסטה וסילבה יותר דומים לאיסקו. אינייסטה צעיר יותר בוודאי היה באנקר בהרכב אבל כרגע אני לא בטוח.
בפועל אני לא מאמין שאספס יקבל הרבה הזדמנויות וסילבה יהיה בורג הרבה יותר משמעותי מעוד שחקן שינסה להשתלב בהרכב. בסופו של דבר אני מאמין שההרכב ישתנה ממשחק למשחק בהתאם ליריבה.
תוסיף את אינייסטה, שאין שום סרט שלא יהיה שחקן הרכב (המעמד שלו הוא בדיוק כמו כל אחד אחר שציינת מעליו) וכל העובדות הקיימות גם מגבות את זה. זה נכון גם לגבי איסקו כנראה.
העמדות הבודדות עליהן יש ספק הן הקשר שיפתח לצד בוסקטס (קוקה/תיאגו), החלוץ ואולי העמדה של דוד סילבה מקדימה, למרות שאני מעריך שגם הוא ימשיך לפתוח.
ברור שהוא כמעט לא ישלים 90 דקות (לפחות לא בהתחלה) וברור שאף אחד לא מבטיח שיפתח כל הזמן, נגד נבחרות כמו איראן ומרוקו. מה שבטוח הוא שאם יש מחר גמר מונדיאל, אז אינייסטה אוטומטית בהרכב ללא עוררין וזאת הייתה כוונתי.
גם אני מאמין שההרכב ישתנה בהתאם למשחק מלבד השלד המצומצם הקבוע שירוץ לאורך כל הטורניר, ובוודאי לגבי הגיבויים לעת צרה.
ד"א, לופטגי כבר הראה שלא אכפת לו לסחוט את אינייסטה, גם אם מדובר ב-90 דקות במשחק ידידות נגד אנדורה. אני בספק אם זה ישתנה במונדיאל - ועוד האחרון שלו לפני פנסיה בסין/יפן/וואטבר.
רשמי: סרחיו רומרו, השוער הראשון של ארגנטינה, מחוץ למונדיאל בשל פציעה בברך שספג במהלך האימון היום. פרנקו ארמאני של ריבר (מעולם לא שיחק במדי הנבחרת) או ווילי קבאז’רו קשיאא (3 הופעות בליגה העונה) יחליפו אותו בשער.
כזכור נויר נפצע באמצע ספטמבר, ולא חזר לשחק מאז. במחזור הסיום של הבונדסליגה הוא היה על הספסל, אבל עדיין לא קיבל דקות משחק. לפי כל הדיווחים הוא היה אמור לחזור כבר לפני חודשיים, אבל זה כל הזמן נדחה ונדחה.
אני יודע שיש לנבחרות מנהג ללכת עם שוער אחד לנצח, גם אם הוא לא בכושר הכי טוב, אבל אנחנו לא מדברים פה על פציעה של איזה חודש/חודשיים, ששחקנים חוזרים ממנה ולוקח להם קצת זמן להתרגל. אנחנו מדברים פה על פציעה שהשביתה אותו במשך עונה שלמה. אי אפשר לדעת אם נויר אי פעם יחזור לעצמו, וגם אם כן, בטח שלא לתת לו את המשחקים הראשונים מאז הפציעה על הבמה הכי גדולה של כדורגל הנבחרות בעולם.
מרגיש לי כמו אמירה אומללה, ומההרגשה שלי אולי היא מגיעה עקב ידיעה שנוייר לא יהיה במונדיאל. אבל מה זה אמור לעשות טר שטגן שנתן את עונת חייו, היה אולי לשחקן הכי חשוב בצמד התארים שברצלונה לקחה ויודע שגם אם יוביל את גרמניה לזכיה בגביע - הוא תמיד יהיה מס’ 2 מבחינת המאמן שלו?
האלטרנטיבה היא שנוייר יחלים, יהיה בסגל, ויפתח בתחרות הכי חשובה לנבחרות אחרי 10 חודשי פציעה. ואז זו אמירה שאמורה לעודד את נויר, אבל יורקת בפרצוף למדינה שלמה, שרוצה לקבל את השחקנים הכי טובים על המגרש.
מה אתם חושבים על זה? אפודת השוער היא משהו שנשאר אצל שוער ספציפי לנצח?
