אולי אני מעט שבע מההצלחות של הנבחרת שלי - ספרד, שלא זכתה בכלום במשך טריליון שנה ופתאום עשתה את הרצף הפסיכי של יורו-מונדיאל-יורו, אולי זה משום שראול כבר לא בנבחרת ו…פרש מכדורגל, ואולי זו ‘הזיקנה’ - אבל המונדיאל לא ממש מרגש אותי. כבר תהינו על קנקנו של כדורגל הנבחרות. ובכל-זאת, בחודש מטורף של מונדיאל כל אחד לוקח צד, לכל אחד יש נבחרת. המונדיאל ואני - מתחילים
ספרו על הנבחרת שאתם אוהדים, ולמה, עד כמה זה חזק אצליכם?
על הרגע המרגש ביותר.
על הרגע העצוב\רגע השפל\הרגע ההזוי
האם הייתם פעם במשחק של הנבחרת?
תחזית שלכם לגבי המונדיאל
המונדיאל עצמו - אוברייטד?
כיצד אתם מתכננים לראות את המשחקים? \ לנשואים\תפוסים חזק שבינינו - החוקים שלכם לאישה במהלך המונדיאל.
אני אתחיל, בתקווה שיהיה דיון נחמד:
יכולתי לשים כאן תמונה של איקר מניף את גביע המונדיאל הקדוש או בוכה מאושר, גם ראמוס זה בדם אבל האחד והיחיד הוא ראול. צר לי, וזה תמיד יהיה ככה - שראול פיספס מעט את דור הזהב של הנבחרת ואם נאמר את האמת - להוציא את מונדיאל 2002 - לא הצליח לעמוד בציפיות שתלו בו.
רגע השיא היה הזכייה במונדיאל ב-2010 והגול של אינייסטה שגרם לרייטינג שיא בכדורגל הספרדי ושלח את האוהדים לחגוג עם דמעות של אושר, אבל הנבחרת שברה את נאחס רבע הגמר עוד ביורו 2008 עם הפנדלים נגד איטליה, זהו, הוסרה הקללה. בסיום גמר היורו נגד גרמניה - ואני זוכר את השאגות של קמאצ’ו בשידור אחרי הגול של טורס - ראיתי בוידאו את שחקני הנבחרת מתפרצים למסיבת העיתונאים ומשתוללים עם ארגוניס ולמדתי את ההמנון של הנבחרת בעל-פה.
רגע השפל היה יכול להיות הפנדל המוחמץ של ראול ביורו 2000[אני יודע מי יכתוב את זה], אבל הייתי צעיר מידיי. התאכזבתי מאוד מההדחה כבר בשלב הבתים ביורו 2004, אבל אני אבחר במונדיאל 2002. ראול הפצוע נעדר נגד דרום קוריאה, הודחנו בפנדלים(חואקין הנפלא מחמיץ] וזו הייתה אולי שערוריית השיפוט הגדולה ביותר בכדורגל נבחרות. זוכר את עצמי כילד צעיר לא מעכל את מה שאני רואה מול המסך במונדיאל הצהריים.
בצעירותי(25) התקופה הזו בקיץ הייתה חלום אחד גדול. אני זוכר את גמר מונדיאל 2002 ואת רונאלדו ‘קם לתחייה’ עם התספורת המוזרה, רואה את הגמר עם גיסי בדירה, הפלייסטיישן והמזגן, נישנושים ושטויות ואלבום המונדיאל - אין כמו סופרגול - הולך לקנות קלפים עוד רגע - תקופה שלא תישכח. למחרת גמר יורו 2012 הייתי אמור לצאת לאבט"ש בגלל המפקדת המאנייקית - תורנות נפלה, זה קצת הרס לי את החגיגה באותו ערב. למזלי לא יצאתי לאבט"ש.
מתכוון לראות את המשחקים של הנבחרת פה בדיזינגוף, נמצא איזה מקום, ואם יש ראיון להקים מפגש אז בכיף, בכיף.
ברמת המרצ’נדייז - דגל של נבחרת ספרד, חולצה של ראול מיורו 2000 עם המספר 10, חולצה מיורו 2004, מהמונדיאל 2002 ועוד חולצה ללא שם.
שחקן הנבחרת שהכי אהבתי מעבר לראול והחבר’ה מריאל מדריד - דויד ויאה, חלוץ הנבחרת הטוב ביותר בהיסטוריה של הסלקסיון.
וכמה מילים ברמה המקצועית - הנבחרת על סף שלמות, לא מבין את אלה שרצים להכריז על ברזיל או צרפת לפני ספרד. הריענון הנדרש בקישור קורה עם אסנסיו ואיסקו, אנחנו מאוד מגוונים. שמח עבור קרבחאל שבשעה טובה עם טורניר גדול ראשון שלו. קצת חושש מהרגל המסיימת, אין כמו דויד ויאה, לא מרוצה מהחלוצים שזומנו ומפחד שננסה להיכנס עם הכדור לשער יותר מדי. מבחן עצום לדייגו קוסטה. עוד חושש מהתשישות של אינייסטה, מקווה לטורניר גדול שלו סטייל זידאן ב-2006. ואמוס.
Que Viva Espana
