המונדיאל ואני: בואו לספר על הנבחרת שלכם

אולי אני מעט שבע מההצלחות של הנבחרת שלי - ספרד, שלא זכתה בכלום במשך טריליון שנה ופתאום עשתה את הרצף הפסיכי של יורו-מונדיאל-יורו, אולי זה משום שראול כבר לא בנבחרת ו…פרש מכדורגל, ואולי זו ‘הזיקנה’ - אבל המונדיאל לא ממש מרגש אותי. כבר תהינו על קנקנו של כדורגל הנבחרות. ובכל-זאת, בחודש מטורף של מונדיאל כל אחד לוקח צד, לכל אחד יש נבחרת. המונדיאל ואני - מתחילים

ספרו על הנבחרת שאתם אוהדים, ולמה, עד כמה זה חזק אצליכם?
על הרגע המרגש ביותר.
על הרגע העצוב\רגע השפל\הרגע ההזוי
האם הייתם פעם במשחק של הנבחרת?
תחזית שלכם לגבי המונדיאל
המונדיאל עצמו - אוברייטד?
כיצד אתם מתכננים לראות את המשחקים? \ לנשואים\תפוסים חזק שבינינו - החוקים שלכם לאישה במהלך המונדיאל.

אני אתחיל, בתקווה שיהיה דיון נחמד:

image

יכולתי לשים כאן תמונה של איקר מניף את גביע המונדיאל הקדוש או בוכה מאושר, גם ראמוס זה בדם אבל האחד והיחיד הוא ראול. צר לי, וזה תמיד יהיה ככה - שראול פיספס מעט את דור הזהב של הנבחרת ואם נאמר את האמת - להוציא את מונדיאל 2002 - לא הצליח לעמוד בציפיות שתלו בו.

רגע השיא היה הזכייה במונדיאל ב-2010 והגול של אינייסטה שגרם לרייטינג שיא בכדורגל הספרדי ושלח את האוהדים לחגוג עם דמעות של אושר, אבל הנבחרת שברה את נאחס רבע הגמר עוד ביורו 2008 עם הפנדלים נגד איטליה, זהו, הוסרה הקללה. בסיום גמר היורו נגד גרמניה - ואני זוכר את השאגות של קמאצ’ו בשידור אחרי הגול של טורס - ראיתי בוידאו את שחקני הנבחרת מתפרצים למסיבת העיתונאים ומשתוללים עם ארגוניס ולמדתי את ההמנון של הנבחרת בעל-פה.
רגע השפל היה יכול להיות הפנדל המוחמץ של ראול ביורו 2000[אני יודע מי יכתוב את זה], אבל הייתי צעיר מידיי. התאכזבתי מאוד מההדחה כבר בשלב הבתים ביורו 2004, אבל אני אבחר במונדיאל 2002. ראול הפצוע נעדר נגד דרום קוריאה, הודחנו בפנדלים(חואקין הנפלא מחמיץ] וזו הייתה אולי שערוריית השיפוט הגדולה ביותר בכדורגל נבחרות. זוכר את עצמי כילד צעיר לא מעכל את מה שאני רואה מול המסך במונדיאל הצהריים.

בצעירותי(25) התקופה הזו בקיץ הייתה חלום אחד גדול. אני זוכר את גמר מונדיאל 2002 ואת רונאלדו ‘קם לתחייה’ עם התספורת המוזרה, רואה את הגמר עם גיסי בדירה, הפלייסטיישן והמזגן, נישנושים ושטויות ואלבום המונדיאל - אין כמו סופרגול - הולך לקנות קלפים עוד רגע - תקופה שלא תישכח. למחרת גמר יורו 2012 הייתי אמור לצאת לאבט"ש בגלל המפקדת המאנייקית - תורנות נפלה, זה קצת הרס לי את החגיגה באותו ערב. למזלי לא יצאתי לאבט"ש.
מתכוון לראות את המשחקים של הנבחרת פה בדיזינגוף, נמצא איזה מקום, ואם יש ראיון להקים מפגש אז בכיף, בכיף.
ברמת המרצ’נדייז - דגל של נבחרת ספרד, חולצה של ראול מיורו 2000 עם המספר 10, חולצה מיורו 2004, מהמונדיאל 2002 ועוד חולצה ללא שם.

שחקן הנבחרת שהכי אהבתי מעבר לראול והחבר’ה מריאל מדריד - דויד ויאה, חלוץ הנבחרת הטוב ביותר בהיסטוריה של הסלקסיון.

וכמה מילים ברמה המקצועית - הנבחרת על סף שלמות, לא מבין את אלה שרצים להכריז על ברזיל או צרפת לפני ספרד. הריענון הנדרש בקישור קורה עם אסנסיו ואיסקו, אנחנו מאוד מגוונים. שמח עבור קרבחאל שבשעה טובה עם טורניר גדול ראשון שלו. קצת חושש מהרגל המסיימת, אין כמו דויד ויאה, לא מרוצה מהחלוצים שזומנו ומפחד שננסה להיכנס עם הכדור לשער יותר מדי. מבחן עצום לדייגו קוסטה. עוד חושש מהתשישות של אינייסטה, מקווה לטורניר גדול שלו סטייל זידאן ב-2006. ואמוס.
Que Viva Espana

אם היתה מדינת ראול כנראה שהייתי אוהד נבחרת ראול. מכיוון שאין, הנבחרת שלי היא ספרד למרות שבזמן שהתחלתי לאהוד אותה היא לא היתה להיט. מה לעשות שראול נולד בטעות דור אחד קודם… קבוצה לא בוחרים, ראול בוחר עבורך.

מאז אני בעד הנבחרת הספרדית, גם כאשר היא היתה מבוססת על שחקני ברצלונה. לשמחתי כיום יש נציגות מכובדת יותר מבעבר של שחקני ריאל מדריד בנבחרת ספרד.

3 לייקים

אין לי נבחרת אהודה באופן כללי.

הזכרון הראשון שלי מהמונדיאלים (ומכדורגל בכלל) זה ממונדיאל 98, הפנדלים של ברזיל נגד הולנד, ובתור ילד ששמע שהולנד אוהבים אותנו ישר התחברתי אליהם ושם נשבר לי הלב בפעם הראשונה מכדורגל. ב-2002 הולנד לא השתתפו, וב-2006 הייתי בעד ברזיל בגלל הגאושו.

מאז קצת גדלתי ומיורו 2008 אני לגמרי בעד נבחרת ספרד והכדורגל הספרדי באופן כללי וכנראה שאמשיך לעודד אותם אחרי שמסי יפרוש מהנבחרת, מכיוון ש מ-2010 ועד היום אני כל כולי תקווה שאלוהי הכדורגל יזכה בתואר היוקרתי מכל. לא כי אני חושב שהוא צריך את זה מן הסתם כדי להיות השחקן הכי טוב בהיסטוריה, אלא כי פשוט מגיע לו ומגיעה לקריירה שלו להסתיים בצורה הוליוודית, זה ירגש אותי בצורה בלתי רגילה.

אז כל עוד מסי משחק, אני עם ארגנטינה בכל הכח, כאשר הם יודחו לספרד ברבע, אמשיך עם הספרדים עד להפסד בגמר מול ברזיל :slight_smile:

נבחרת שנואות:

  1. פורטוגל. פיגו, רונאלדו, מוריניו, פפה, חורחה מנדש, אנדרה גומש… כל אנשי הכדורגל הפורטגולים בעשור האחרון זה פשוט גועל נפש אחד גדול עבורי בתור אוהד בארסה. כנראה שייקח זמן עד שאני אוכל לעודד את הנבחרת הזאת מתישהו.

  2. אנגליה. אני לא ממש שונא אותם ויש בהם אפילו משהו קצת מרגש בגלל הלוזריות, אבל כפי שאמרתי אני לגמרי פרו-ספרדי וסולד בעיקר מהזחיחות והאטימות האנגלית בנוגע לכדורגל שלהם, אם הם יתחילו להגיע להישגים גם ברמת הנבחרת, אוי ואבוי…

4 לייקים

גם אני עם נבחרת ראול, במיוחד עכשיו שהיירו יאמן אותה - האיש שבישל לראול את הגול האגדי מול ניגריה :slight_smile:

אני רואה שכולם מרגישים שהייתה להם הזכות לבחור נבחרת ופשוט להנות ממנה. למי מפה שפשוט נהנה מראול בעבר, או מי מפה שמעדיף נבחרת אחת על פני אחרת ועושה לעצמו דירוג ופשוט יושב רגל על רגל ונהנה מטורניר נבחרות ככה. אצל אוהדי ארגנטינה זה לא ככה. אוהדי ארגנטינה בדרך מסתורית כלשהי, אולי בשל קרבה משפחתית או הרגשת שכיות לא ברורה למנטאליות פשוט “נשאבים” לנבחרת הזאת. היו ימים שהיה כיף והיה מה לראות, אבל בחיי שזה לא נהיה קל משנה לשנה.

אם הכל היה נראה מדהים ב2006, שם עלתה לראשונה נבחרת שכולם היו בטוחים שהיא תפצה על האכזבה של ביילסה, עם שחקנים שפשוט נתנו לנבחרת הזאת כדורגל יוצא דופן, כשמסי רק התחיל להבין כמה כבדה חולצת הנבחרת, הדברים התחילו להפוך ליותר ויותר קשים, עד כדי רצון לשבור את הטלויזיה בארבע בבוקר אחרי משחק שכמעט חותם את אי ההעפלה של הנבחרת לרוסיה בעוד לילה לבן. מנגד, אתה היחיד שיכול לצעוק באמצע לילה אחר נטול שינה אחרי עוד גול לא הגיוני של מסי, שנראה שהוא היחיד שמצליח לייצר כדורגל במדינה בה הליגה כבר דיי קבורה מתחת לאדמה, שלא לדבר על מחוייבות לסמל.

אתם מבינים, להיות אוהד נבחרת ארגנטינה במאה ה-21 זה לפתח יחסי אהבה- שנאה במלוא מובן המילה. זה לקום בשעות הזויות בשביל לקלל שחקנים ולהחליט שאתה שונא את כולם, זה לראות כדורגל במקרה הטוב עם קרובי משפחה כי פשוט אי אפשר לשבת לידך בזמן משחק שלהם כי אתה מפוצץ באמוציות, זה לשנוא את הקהל בארגטינה ומצד שני להבין אותם על כל הלחץ שהם מפילים על הנבחרת, זה פשוט להתעלם מכל הכדורגל בעולם ברגע שהאלביסלסטה משחקים אפילו שהכל נראה חרבנא ומעל הכל זה לאכול את הלב כבר כמה גמרים, להתייאש לחלוטין מהנבחרת ועדיין לא תפספס משחק.

אני עייף, אני מיואש ואין לי מקום בלב לעוד אכזבה, ועדיין אני לא אפספס שום רגע.

Aguante Argentina la concha de tu madre!!!

images

3 לייקים

בתיאוריה אוהד נבחרת צרפת מאז החטיבה, בפועל אוהד של נבחרת מסי… אולי אני אמצא את הפוסט המקורי שלי מספורטאנטר אי שם ב2004 או משהו כזה