קראתי את הפוסט של הופמן על סרטון החימום האגדי של דייגו בחצי גמר גביע אופ"א, ושמחתי שאני לא היחיד שכל פעם שאני רואה אותו הוא מכשף וממגנט אותי למסך בקלות.
ואז קלטתי למה בתודעה העולמית מסי בחיים לא יתקרב למעמד המיתי של דייגו. כי זה פשוט בלתי אפשרי.
אסביר: אנחנו כבני אדם רוצים סיפורים טובים, סיפורים גדולים מהחיים. אנחנו נמשכים לבחורים “רעים” (עם ובלי גרשיים) ולכריזמה אלוהית. זה פשוט בטבע שלנו, רק תחשבו כמה מאיתנו היו מעזים לסרב להצעה לשבת לכוס יין עם הסנדק.
כולכם יודעים כמה זה בעייתי להשוות שחקנים מתקופות שונות ולמרות זאת אפשר לראות שמסי מבחינה טכנית אולי אולי עולה על דייגו, ומקצועית ברור שהוא עולה עליו (בעיקר בגלל המערכת המחבקת וההתרחקות מקוקא).
אבל מה שכן אפשר להשוות, מבחינת כדורגל, זה כמה הם טובים לעומת השחקנים מסביבם, ופה יש לנו שיווין פחות או יותר. דייגו אכן זכה בפחות תארים אבל הוא היה בקבוצה שהיא ברמה של ליברפול או ארסנל והתמודד מול מילאן אדירה, לעומת מסי שהיו לו שחקנים ההיסטוריים מסביבו.
אבל מבחינת כל המסביב דייגו מביס את מסי בכל שאר הקטגוריות בקלות: הוא מנהיג, הוא רע, הוא חצוף, הוא אמיתי.
מסי נראה מהונדס על ידי אנשים שבאו מהעתיד או כמו שחקן שערכו את היכולות שלו בפיפ"א או במנג’ר. הוא פשוט הכי טוב בכל, ואפילו כקשר הוא טוב יותר משני הקשרים ההיסטורים ששיחקו איתו בפפ טים.
זה פשוט לא מעניין מבחינת סיפור כי בכל זאת משהו מרגיש לא אמיתי, הוא מרגיש מהונדס, לא מראה רגש (לפחות בחלקים גדולים מהקריירה שלו), ילד טוב ומושלם כזה שנשאר עם אותה בחורה מאז היה ילד.
מסי בחיים לא ייצר סיפור כמו של דייגו מול אנגליה. הרי דייגו ידע מתי לכבוש עם היד לעומת מסי שגנב ביד שער מול קבוצה שאפילו הוא לא זוכר מי.
להיות רע צריך לדעת גם מתי.
אין שום סיפור פה. ולרובנו זה פשוט לא מספיק. להיות הכי טוב במה שאתה עושה זה לא מרגש מספיק.
זה ידוע שמבחינה פיזיולוגית הדברים נצרבים לנו טוב יותר למוח כשמעורב שמה רגש ודייגו ריגש גם בגלל האישיות הממגנטת שלו.
ראיתי את מסי מתחמם כל כך הרבה פעמים, תמיד הכל נקי, מושלם, מתוקתק, נכון ונראה קל בצורה כמעט מרגיזה.
אבל מה זה לעומת החימום הזה של דייגו? הוא ממגנט אותך למסך כמו שדון קורליואנה היה עושה. פשוט אי אפשר להוריד את העיניים ממנו. הוא נוטף כריזמה ברמה לא חוקית כמעט. אי אפשר להסביר למה.
כל תנועה, כל מבט וכל נגיעה בכדור משדרת דומיננטיות וכוח שהם מעבר למשחק. אתה יודע שאתה רואה סיפור.
זה בדיוק למה הוא הכי גדול אי פעם. כי ליד הכדורגל האגדי שהוא ייצר, היה גם סיפור, היה אייקון והייתה אישיות.
אז לא, זה לא רק המונדיאל, שגם זה בכלל לא רע, ובא בדיוק בגלל האישיות שלו.
לא בחרתי את התמונה הזו סתם.
(טרום עידן מסי…)
