קטע 20:
מתאוששים.
סיימון ייטס הוא מנצח וואלטה א’אספנייה 2018.
ה"מסע" שלו לעבר זכייה בגרנד טור החלה כבר העונה, שירה ללא הרף וללא הסתכלות לאחור בג’ירו, קטע 6 שנתן את הניצחון לצ’אבז… ועוד ועוד.
בסוף הוא שילם על זה בענק בקטע 19, שהתפרק למעלה מ75 קמ לסוף, היה אחראי לאחד המופעים האישיים הטראגים ונשאר רק בתור עד למופע המדהים של כריס פרום באותו קטע.
הפעם הוא הפיק לקחים, שמר כוח ולא עשה את המתקפה הראשונה שלו בקטע 6, אלא בקטע 14 התקיף באמת. יהיה מעניין…
עדיין שנסתכל על סיימון ייטס יהיה קשה להסתכל עליו ולהגיד “זה פייבוריט לגרנד טור”, “זה מועמד לגיטימי”.
כנראה בגלל שהוא חסר קלאס אמיתי ובגלל שהוא לא משווע בכותרות מפוצצות.
אבל, הוא כבר לא רחוק מלהיות מותג.
סיימון ייטס, יהיה מעניין בעתיד.
למעשה, סיימון ייטס הוא בעצם הרוכב הכי פחות מיינסטרים ורוכב שהוא לא מותג שמנצח בוואלטה מאז ארו ב2015.
אבל סיימון ייטס, יהיה מעניין בעתיד, בטור, נגד סקיי כאגרוף אחד.
לא היה מישהו שהגיע לו יותר מייטס.
הוא נראה נינוח ולא נקלע לרגעי משבר אמיתיים באף שלב באמת, הוא לבש אדום כבר בקטע 9, ואז איבד בקטע 12, החזיר לעצמו קטע לאחר מכן, ושמר דוך עד פריז. סיימון ייטס, מצטרף לגראן תומאס וכריס פרום ברשימת המנצחים השנה בגרנד טורים.
תהילת עולם לו, סיימון ייטס.
אז כפיים לבחור.
כבוד אדיר לקבוצתו, מיצ’לטון סקוט. שמאז השנייה הראשונה שקמה הציבה סטנדרט גבוה ומטורף וניצחה בקצב גדול מאוד.
הייתה בעצם “קבוצת הקהל” שדואגת להשאיר את כל האוהדים שלה מעורים עם עדכונים שוטפים ברשתות השונות, עם שמחת חיים ביוטיוב, ועם אוטובוס אחד שנתקע על קווים 
.
מיצ’לטון בייק אקסציינג’ אוריקה סקוט.
קבוצת הקהל-
שסוף סוף זוכה בגרנד טור הראשון שלה.
אנריק מאס ניקולאו. כוכב עולה בשמי ספרד.
אותי אישית זה לא מפתיע, לא סתם בחרתי בו לפנטזי שלי בVELO.
אבל יש כאלה שכן, ובצדק.
גרנד טור ראשון לרוכב הספרדי הצעיר בעל הגבות המסודרות.
איזה ניצחון של אופי היום, איזה דומיננטיות ושליטה במצב לאורך כל המירוץ.
הפריצה של מאס-ניקולאו החלה ב2016, בקלאין קונסטנטינה, מיני קבוצת בת של קוויק סטפ דאז.
לבסוף הקבוצה החליטה לקחת כמה רוכבים אנונימיים משם לקבוצה הבכירה, חמישה רוכבים אנונימיים…
ג’ונתן נארבז, היימיש שורר, אנריק מאס, רמי קאבנגה, ומקסימיליאן שכמן.
כבר אז מאס הפציץ,
וגם השנה, כאשר ניצח את קטע 6 של הטור של חבל הבאסקי.
עכשיו כבר כולם יודעים עם מי יש לנו עסק…
ויותר מהכל, הקטע היום היה הקטע הכי סימבולי שאפשר לבקש… שבו התחלפו הדורות, הענקת השרביטים עברה לרוכבים הצעירים…
קינטאנה, ששנים האוהדים הקולומביאנים תלו בו, ואך ורק בו תקוות, אבל ברנאל ולופז מאתגרים אותו רצינית ויש לקולומביה עתיד.
אבל אסור עדיין להספיד את קינטאנה, הוא בן 28. ועדיין היה שם.
וולוורדה, בן ה38 של מוביסטאר. השיג כבר כמעט הכל, ויכל להשלים, אבל מאס יהיה שם בשביל להציל את המולדת הספרדית.
גם מיגל אנחל לופז, ממשיך לקבע את מעמדו כפייבוריט לכל מירוץ שהוא מתייצב אליו.
וואלטה 2017, הג’ירו ווואלטה 2018, רק חלק מהמירוצים שמופיעים ללופז ברזומה, בעתיד… עוד יתווספו לא מעט.
והמסך יורד על עונת הגרנד טורים…
ולצערי, גם על העונה כולה. אומנם אליפות העולם 2018 נוקשת בדלת, וגם הקלאסיקה האיטלקית היוקרתית והנחשבת לומברדיה אבל ניכר שהשיא מאחורינו.
זו עונה שנזכור ממנה את צו 19 על שם כריס פרום, את ניילנדס וניבאלי יד ביד, את גיא שגיב בבריחות, את טרפסטרה, הולנדי שסוף סוף מנצח פלנדריה.
טישבנות שהוריד את הגרזן ראשונה בסטראדה ביאנקה, גראן תומאס באלפ’ דואז’, ריצ’י ברובה, 40-50-60-70 ניצחונות לקוויק סטפ בעונה, סיימון גראנס שאומר ביי ביי, רועי גולדשטיין עם הדאבל, עומר אחיו מככב בחו"ל, הרמנס באוסטריה, ויויאני המלך, טרנטין אלוף אירופה, אלאפיליפ יה חיה רעה, מי מתעסק זה מיקו?, פטר סאגאן ברובה, פטר סאגאן על קולברלי, כרוונואגן על גאבייריה, גאבייריה על גרייפל, אליה גסברט ומוסקון, העברות בשפע…
אבל יותר מכל, 4-6, מספרים שיחוקקו בהיסטוריה של הענף. והענף כולו. איזה כיף היה, ואיזה כיף יהיה.
אנחנו? אנחנו מתאוששים.
כי אליפות העולם כבר עומדת לנגד עינינו.
אבל רגע, זה עוד לא נגמר!
ויויאני…? שוב אתה?
