כתבה ב-‘הארץ’ ביום שישי בבוקר, ‘היום לפני’ - סוקרת את סיפור הקריירה המרגש של רונן חרזי
אחרי ששרד את המציאות, רונן חרזי הפך לאגדה
תאונת אופנוע כמעט קטעה את הקריירה של רונן חרזי אחרי שעלה לבוגרים, ופציעה סיימה אותה כבר בגיל 30. בין לבין הוא הגיע מהפועל ר"ג אל הנבחרת של שלמה שרף, והפך לספק השערים העיקרי בימיה הראשונים באירופה. בערב אחד מול פולין, גם השוער, הכדור והקורה היו בעדו.
די להביט על מספרי הקריירה שלו ולהבין כמה הוא גדול: 23 שערים בנבחרת ב-53 משחקים, הצליח איפה שכמעט כולם כשלו, יש לו שער כל שלושה משחקי ליגה בערך. הפציעות, אוי הפציעות. תמיד היה חסר לי איזה שביב מידע מה קרה איתו בסיום עונת הדאבל שלנו ב-2000 וחבל שפרש כבר בגיל 30, אם אני לא טועה הוא נפצע במבחנים בקבוצה בתורכיה. אבל עדיין בלי ברך ועם מעט משחקי ליגה באותה עונה הוא תמיד כבש כשהיו צריכים אותו כולל מספרת אחת, 17 שערי ליגה(ב-27 משחקים) זה מספיק ומעל ומעבר לחלוץ בהפועל ת"א.
״חרזי היה שם כדי להעניק לנבחרת ניצחון ביתי ראשון במשחק רשמי מזה חמש שנים וחצי, מאז הניצחון על ניו זילנד במארס 1989. חשוב לא פחות, הנבחרת היתה שם עבור חרזי.״ - בגלל זה אני טוען - דור הזהב של שרף היה החריג, אנחנו פחות או יותר באותו מקום כבר עשרות שנים.
תמיד יזכרו מהדור הזה קודם כל את רביבו וברקוביץ׳, אבל צריך לתת יותר קרדיט לטל בנין. נראה שהופעות מביכות בשנים האחרונות קצת משכיחות את העובדה שהוא היה שחקן פשוט ענק. לדעתי גם ב-5:0 הוא נתן מסירה בין שניים למזרחי. טוני קרוס - אתה מוזמן להסתכל על הקליפ.
מסכים עם אורי שהמשחק באלבניה היה סביר בסך הכל. אתמול לעומת זאת היה רע בשני צידיי המגרש. ההגנה נראית פשוט נורא ואין ממש כלים לשפר אותה. חבשי הוא הבלם הבכיר שלי לשנים הקרובות וזה רחוק מלהיות זה, הוא איטי וחוסר ניסיונו ניכר. ובמכבי חיפה הכושלת יהיה לו קשה להתקדם. הטוב ביותר בשלישיית הבלמים היה ייני, שנראה טוב מתחילת העונה אבל בסוף זה ייני.
התקפה קשה לעשות עם מעט שחקנים אבל הגענו להזדמנויות. במשחק עומד אין לנו מהירות ותנועה ללא כדור. במתפרצות היה חסר ליטוש בפעולה האחרונה. אבל ההימור על מתפרצות הוא סביר ובמיוחד אם מיכה ו/או סלומון בהרכב כמו אתמול.
רונן חרזי היה חלוץ מטורף, לא אשכח איך הגיע אלינו באמצע עונת 97/98, בין סלמנקה לטורקיה, ודפק 10 שערים ב14 משחקי ליגה. בהתחשב בכך שכל מה שהיה חסר לנו בעונת האליפות שבאה לאחר מכן זה חלוץ טוב (וכבודו של אורן ניסים במקומו מונח), אם הוא היה ממשיך לעונה נוספת היינו יוצרים את הקבוצה הגדולה בתולדות הכדורגל הישראלי. ולנסיה לא הייתה מגיעה לגמר הצ’מפיונס, ראול לא היה עובר את קאניזרס בגמר וכל היקום היה נראה אחרת.
הדור של שליימה היה בהחלט חריג. חוץ מטל בנין וברקו-רביבו, כשהאחרון גם היה חצי כח בנבחרת, ראוי לציון אריק בנאדו שהיה הבלם ברמה אירופית סבירה ומעלה בעיניי. יותר טוב מכמה וכמה בלמים של ריאל מדריד באותה תקופה. וגם השחקנים המשלימים היו אחלה שחקנים בשיאם (האווירון, אבוקסיס, נימני, גרשון, חרזי, חזן וכו’). הסגל היום יותר קרוב לרמה של הנבחרת של אברם. מינוס יוסי בשיאו ומינוס התחת.
הרצוג מונה מאוחר למאמן ואני לא מחפש אותו בכוח כמו התקשורת בארץ, אבל גם אלה שצועקים שאין בנבחרת כלום - אני חושב שאסור לקבל בשלוות נפש שמקבלים שלישיה נגד צפון אירלנד ככה בקלות. קראתי שהרצוג שוקל לשנות את השיטה ואני חושב שזה במקום. אני העדפתי מן הסתם לראות את המשחק של ספרד אתמול. מצד שני, גם בגלל הרצוג וגם מכורח הנסיבות, אני מביט על ההרכב של הנבחרת ומקווה שייקחו אותי בחשבון לפגרת הנבחרות הבאה. באמת, הרכב שלא לוקח אליפות בארץ! מסיים אחרי באר-שבע ומכבי וזה לא שיש להן זרים טובים. הרכב שאני, כאוהד הפועל, חוץ משוער כי אין לנו - לוקח רק עוד 3 שחקנים - דאבור, מיכה וביבראס.
תגידו, מה אומרים על מכבי חיפה?
ראיתי אתמול חלק מהמשחק. מצד אחד, שום יכולת שהיא קרובה ללהרשים ובני יהודה היו שווים עוד גול. מצד שני, זה נראה פחות פאתטי מבעונות הקודמות, ונראה שעם חיזוק או שניים יכולה להיות התחלה של מומנטום.
בעונות הקודמות הם הגיעו למשחקי תחילת עונה עם חלומות על אליפות, עכשיו להבדיל הם פשוט השלימו עם הבינוניות. זה בא לידי ביטוי בלחץ שיש סביב המערכת, בהתנהגות הקהל וגם בפועל על הדשא - הם לא ניסו אתמול לנצח את המשחק בכל מחיר. זאת גישה שתעזור להם להגיע לפלייאוף עליון או אפילו למקום שלישי, אבל זה לא מקרב אותם להתמודדות על אליפות בעונה הבאה נניח. בשביל זה הם צריכים צריכים להחליף חצי סגל, ואני עוד מפרגן כאן.
דיא סבע היה חייב לחתום במכבי חיפה עוד ביוני. ברגע שויתרו עליו, ויתרו על כל יומרה לחזור להיות קבוצה מובילה.
מחזור רע מאד (בוובי) הסתיים לו.
חדרה ממשיכה לרגש, ביטר מנצחת את סכנין, ב"ש עושה תיקו אבל מייצרת הזדמנויות. נראה שקבוצות שהתכוננו בשקט לעונה, מצליחות בינתיים.
בינתיים ג׳ורדי מחלטר אצל אופירה. הוא פשוט מכור לכדורגל הישראלי (יש לקרוא בהגיית שרף)
זה לא המקום לדון אבל בית״ר זה ראשי תיבות ברית יוסף טרומפלדור.
משום מה רושמים את בית״ר עם ת
(או לחילופין משום מה רושמים את כל רחובות טרומפלדור ברחבי הארץ עם ט)
סה״כ סכנין עשתה בית ספר לירושלמים ורק בנס ועם פעולות אישיות של אינברום ועידן ורד בית״ר יצאה עם כל הקופה.
האווירה היתה טובה והעבודה המוקדמת של חוגג בשיתוף עם אבו יונס די הצליחה, מעניין כמה זמן זה יחזיק.
בחזרה ליכולת המקצועית, עד שגיא לוזון לא יוחלף, בית״ר תמשיך להראות זוועה ולהסתמך על בודדים ולא תנצח כקבוצה.
לא הייתי מן הסתם, אבל יש גם עדויות על מכות וש״ישרף לכם הכפר״ (אם כי חלש מבדרך כלל). ויש גם את ההקלטה ההיא שרצה בווטסאפ ובה מדובר על הפגישה בין חוגג ללה פמיליה, בה הם מסבירים לו שמבחינתם אין חדש תחת השמש. מצד שני, שמעתי שזה היה הרבה פחות גרוע מבדרך כלל.
זה תהליך, ומסכים שהכיוון טוב, לא רציני לדרוש מהם להפוך בן לילה ל- fc קבלת האחר. צריך הרבה אומץ כדי ללכת שם נגד הקהל. אני באמת מאחל להם שזה יפסק.
גיא לוזון מוסיף המון צבע לכדורגל, אנחנו צריכים אותו בליגה.
היום הוא אחד מאותם ימים נדירים בחיים שבהם יש ציפייה לקראת משחק נבחרת. המעבר בין חוסר עניין מוחלט, איצטדיון ריק וזפזוף בזמן המשחק לטירוף הוא מהקיצוניים בעולם. מרגש לחשוב מה יילך פה במדינה אם יום אחד הנבחרת תצליח להגיע לטורניר גדול.
טוב, אז הנבחרת עושה את הלא יאומן ולא מפשלת גם מול אלבניה. הפעם עם גניבת גול של חמד בהתחלה, קצת מקריות וכמה הצלות טובות של אריאל הרוש. בין היתר כי אלבניה נבחרת הרבה יותר טובה מסקוטלנד.
הבסיס להצלחה של הרצוג בעיניי הוא הרכבת קו הגנה מתפקד מהחומר הלא טוב שיש לו. טיבי, בן הרוש וייני נראו כשלם שגדול מסך חלקיו וטישטשו את החיסרון הגדול של הסגל הנוכחי. יש בחיבור הזה היגיון כי ייני מתגלה כבלם טוב גם במכבי מתחילת העונה, טיבי סביר רק כבלם ימני מבין שלושה ועמרי בן הרוש…עליו אין לי הסבר וכל משחק טוב שלו הוא סוג של נס. ברגע שההגנה בסדר, שאר השחקנים בהרכב נהנים מאוד מהמערך ובראשם קרבחאל ומרסלו שלנו - דסה וטוואטחה.
לאלי דסה הייתה תקופה בעונה שעברה שהוא נראה גדול על הליגה בכמה רמות כשג’ורדי עבר לשלושה בלמים. טוואטחה רגיל לשלושה בלמים מפרנקפורט. שניהם באמת מהווים יתרון יחסי לנבחרת גם בהשוואה לנבחרות טובות מאלבניה וסקוטלנד. אתמול שניהם היו סולידיים התקפית אבל מול סקוטלנד טוואטחה בישל והצטיין. מרווחים את המשחק, לוחצים בלי סוף. ממש ברמה גבוהה.
קישור:
דור פרץ פשוט נהדר. מכיר אותו היטב ומקרוב כי הוא היה מושאל להפועל חיפה לפני שנתיים. כבר אז היה נראה גדול על הכדורגל פה והיה תמוה ביותר למה ג’ורדי מוותר עליו. מרגע שנכנס להרכב בעונה שעברה, לצד המעבר לשלושה בלמים, מכבי לא הפסיקה לנצח. מאחל לו לעבור לאיזה זלצבורג בקיץ אחרי שייקח פה אליפות אחת. בנבחרת הוא משחק 50/50 ולא קשר אחורי ומראה שיש לו מה למכור גם בהצטרפות לרחבה.
נאתכו הוא נאתכו, יודעים תמיד מה מקבלים ממנו. נראה שסרט הקפטן עושה לו טוב והוא יותר מעורב ועירני. כשהנבחרת טובה הוא נראה נהדר וכשהנבחרת גרועה נראה שהוא למל"ם שתוקע את העסק ועדיף לשחק עם שחקן התקפי יותר. להבדיל מריאל מדריד, כאן אין לנו את הלוקסוס לוותר על טוני קרוס שלנו - אין אף שחקן שקרוב ליכולות ניהול המשחק שלו וצריך מישהו שיודע לתת פס, להתגבר על לחץ ולהרגיע כשצריך.
בירם כיאל הוא הפתעה עבורי. תמיד היה פיזי וארגסיבי הגנתית, אבל לא מספיק טוב התקפית ועם אובר ביטחון עצמי. זכור במיוחד איבוד הכדור בהפסד הקריטי ליוון בבלומפילד עם קשטן. אבל בשני המשחקים הוא תיפקד כ50/50 מושלם עם הצטרפות טובה קדימה, מהירות וקבלת החלטות טובה. מנוע.
התקפה:
מונאס לא הבקיע אבל בעיניי לא היה רע, בסוף זה יקרה והוא יביא את הגולים מזלצבורג. חמד תמיד מצליח איכשהו להבקיע בנבחרת. דיא סבע הביא שינוי נהדר בשני המשחקים כמחליף וכמובן השער האופייני אתמול. מצויין.
שורה תחתונה: תיקו בסקוטלנד בחודש הבא ואנחנו בפיינל פור. אם אף שחקן חשוב לא ייפצע הסיכויים שלנו טובים.
