תם עידן מוריניו במנצ’סטר יונייטד. התקופה האחרונה הייתה כל כך מדכאת, שבלתי נתפס שיכול להיות גרוע יותר. אבל, לא צריך להיסחף ולחשוב שמהיום מנצ’סטר יונייטד חוזרת להיות הקבוצה המלהיבה באי, שכובשת רביעיות, מפרקת יריבות ומרתיעה את כל הליגה מהגעה לאולד טראפורד. שחקנים לא יחזרו באורח פלא לשחק בביטחון, לא ימצאו חיבור קסום תוך שבוע ולא יפיקו מהלכי כדורגל ברצלונה-2009-סטייל. עבודה רבה לפנינו, וזה הזמן לתהות לאן הולכים.
המועדון הודיע שימנה מאמן זמני עד סוף העונה. על פי השמועות, מייקל קאריק וניקי באט לא נלקחים כאפשרות בשלב זה. המועמד המוביל הוא אולה גונאר סולשיאר, האיש והבאיירן מינכן, איתו יגיע כעוזר מייק פילאן, עוזרו לשעבר של פרגי.
מועמד נוסף הוא לורן בלאן, הצרפתי ששיחק אצלנו בעבר, ואימן את יריבתנו בליגת האלופות הפועל כסף-מלוכלך-של-טרוריסטים.
מה שבטוח, עד סוף העונה יעמוד על הקווים איש יונייטד, אנטיתזה למוריניו. בין אם יהיה זה סולשיאר, בלאן, או איכשהו מייקל קאריק.
ומה לאחר מכן? כמו שאומרים בצבא, זמני זה קבוע. אם העונה פתאום תתהפך (לדעתי היא לא, והמציאות הולכת לטפוח לנו על הפרצוף מהר מאוד), אי אפשר לפסול הישארות של איש יונייטד על הקווים. בסך הכל, האוהדים משוועים לקצת DNA יונייטדי, ולהעיף מאמן המזוהה איתו אחרי שהפך עונה מסויטת לעונה סבירה יהיה קשה.
עם זאת, שני שמות רצים כרגע כמועמדים הבכירים. אתחיל עם הראשון אליו אני מתנגד בתוקף - זינדין זידאן. המאמן שזכה בתארים בצורה חסרת תקדים עם 3 גביעי אלופות רצופים ואליפות אחת, פנוי כבר עכשיו. למה לחכות לקיץ?
כי פוצ’טינו. שמועות מלחששות שהארגנטינאי פתוח לקבל את המשרה, ויונייטד מחכה עד הקיץ כדי להפוך את הגעתו לאפשרית. אבל, כמו שאני תמיד אומר כשמנסים להוציא משהו מטוטנהאם - דניאל לוי, שיהיה לכם בהצלחה.
אז למה אנחנו מצפים משארית העונה?
קודם כל, אחרי שנתיים וחצי, להנות!!! כבר אי אפשר לתאר כמה נמאס לפתוח את המחשב, לשים משחק, ולהיכנס לדיכאון. נכון, היו משחקים מהנים מאוד - הרביעיות בתחילת העונה שעברה, ארסנל בחוץ, סיטי בחוץ, הזכייה באירופית, מגוון מהפכים שלא ראינו מאז ימי הסר. אבל ככלל, כדורגל אפור, פחדני, ובעיקר מקרי. כולנו רוצים פשוט להנות מכדורגל, כי התוצאות גם ככה מסריחות, אז לפחות שנהנה מהדרך אליהן.
דבר שני הוא צעירים. טופ 4 גם ככה לא יהיה העונה, וחלק מההנאה הוא לראות ילדים Manchester born and raised מקבלים במה והופכים לכוכבים הבאים. ראינו את ראשפורד, קצת את ג’סי, והעונה מחכים לנו בעיקר מייסון גרינווד ואולי אנג’ל גומז שעושים חיל בקבוצות הצעירות.
לבסוף - חזון. קבוצה שיודעת מה היא רוצה מעצמה, גם אם עדיין לא יודעת איך לבצע את זה. הרכב ומערך שהרעיון העומד מאחוריהם ברור. שחקנים שיודעים לאן לרוץ, איפה לעמוד ומתי לעשות זאת. לא עוד 10 שחקנים שנזרקים לשדה הקרב ונראים כמו תרנגולות כרותות ראש. שנראה כמו פאקינג קבוצת כדורגל לשם שינוי.