Ter Stegen, Semedo, Piqué, Rakitic, Sergio, Coutinho, Arthur, Suárez, Messi, Cillessen, Malcom, Lenglet, Alba, Boateng, Sergi Roberto, Aleñá, Vidal, Umtiti
מקווה שאחרי שאתלטיקו הפסידה, וולוורדה ישכיל לעשות קצת רוטציות. אני רוצה לראות את סוארז, ראקיטיץ’ ואת פיקה בספסל, את אומטיטי ואלניה בהרכב, ואם התוצאה תאפשר, שאלבה יוחלף ראשון.
יהיה נחמד לראות את מסי באמצע כאשר מלקום בימין. אני לא מבין מדוע הוא לא מקבל הזדמנויות. פעם אחרונה שראיתי אותו, במשחק הראשון בגביע, הוא היה טוב מאוד.
מבחינתי את העונה הזו מאלקום כבר ״גמר״…
אם הוא לא מצא את הדרך לרוטציה בהתקפה עד עכשיו, אז כבר לא רואה איך הוא עושה את זה עד סוף העונה.
מה זה אומר? שהוא לא מספיק טוב? שעדיין לא למד את דרך המשחק שלנו? שיש לו בעיות עם המאמן? אני באמת לא יודע וגם לא מגיעה שום אינפורמציה על זה אפילו בצהובונים…
אני מקווה שכן בונים עליו להמשך.
בהזדמנויות הקצרצרות שהוא מקבל הוא נותן הברקות. אמנם אי-אפשר לבנות על הברקות למשחק שלם (למה לא? ומה עם דמבלה?), אבל אם יצליחו להכניס אותו למשטר משחק ברסאי והוא יוסיף מעצמו את הכישרון, אז נקבל שחקן שלפחות נראה טוב ויודע למצוא את השער.
אם הוא ילך בעונה הבאה אני לא אזיל דמעה. אבל יהיה בי צער שלא ראינו אותו מקבל הזדמנות להראות מה הוא יודע (או לא).
הוא הגיע בגיל הכי הכי בעייתי בכדורגל, בזמן שצריך לשחק ולעשות את הקפיצה לרמת בוגרים קרי, פיזיות וקבלת החלטות (כשרון רואים בגיל מוקדם יותר).
כשאתה מגיע לבארסה רק בגלל שזה חלום להתאמן עם מסי אתה די מוחק את הסיכויים שלך שלכתחילה לא היו גבוהים. מסי כבר לא משחק באמצע גם לא מדי פעם, ווינגרים יש את דמבלה וקוטיניו כשמקומם של מסי וסוארז בהרכב מובטח. לולא הפציעות של דמבלה הוא לא היה מקבל שניה אחת, ואם לומר את האמת הוא לא בשל בנקודת הזמן הזו לפתוח בהרכב שלנו. תביאו ילד מהלה מאסיה עדיף. ילדים בני 20 הרוצים לקבל דקות בבארסה - או שיהיו יהלומים או שיהיו מהלה מאסיה. אי אפשר ללמוד את התורה על רגל אחת.
ומצד שני, בארסה ומדריד כבר מבינות שאי אפשר לנצח במזומנים וצריך להיות חכמים יותר. כלומר, להפעיל מערך של סקאוטרים מוכשרים לא פחות מהכשרונות שאותם הם רוצים לצוד. להביא צעירים מבריקים ולפתח אותם כאן בבית תוך חילופי דורות.
יקומו הרומנטיקנים וישאלו למה לקנות כשרונות מבחוץ ולא להביא אותם מהלה-מאסיה?
יסלחו לי טל ומשה, אך אני קצת פחות רומנטיקן ולא משנה לי מאיפה מגיעים הכשרונות. לה-מאסיה היא ייתרון אבל לא חובה.
אין לי שמץ קטנטן של חרטה בלב על כך שארתור הגיע מברזיל תמורת 40 מיליון. אני חושב שבתוך עונה או שתיים הוא ירגיש לכלום כמו כל ילד לה-מאסיה שמגיע להתאבד על הסמל. הוא צעיר ואם הוא לא יתפתה לכסף כמו נאיי הוא יוכל להיות בורג חשוב במכונה הזו לעוד המון המון שנים.
וארתור זה רק דוגמא אחת. הייתי בשקט מוסיף לדוגמא הזו גם את לנגלה ואומטיטי. בכלל בלי למצמץ.
בשקט בשקט, הנהלת הנחש המושמצת מביאה אותנו לחילופי דורות הדרגתיים יציבים ונכונים. בדרך נעשים גם נסיונות כושלים, זה נכון. אבל אני מעדיף את זה ככה. לירות לכל הכיוונים ולהביא הביתה את הציפורים הבשלות שנופלות לתוך ההרכב.
ודרך אגב, החוקים של פיפ״א בנוגע ל״סחר״ בילדים שאוסר על הבאת כשרונות מתחת לגיל מסויים אם הם מגיעים מארץ זרה (16?) דיי מזיין את מחלקות הנוער של הגדולות. ואז כבר אין ברירה. שחקנים כמו מאלקום יגיעו אלינו מקבוצה דרג ב׳ באירופה שחטפה אותם מהמולדת ישירות עם חוזה לבוגרת. משהו שהם לא יקבלו אצלנו.
באמת שאני מבסוט על לנגלה אבל יש למישהו מושג מה קורה עם אומטיטי? הוא כשיר ב100%? הוא צריך לעשות ניתוח? מה נסגר איתו? הוא לא שיחק עשרה משחקים מתחילת העונה ואוטוטו העונה נגמרת
מן הסתם הוא כשיר אם הוא היה בסגל.
לא מזמן הוא התראיין ודיבר על כמה קשה היה לו בזמן הפציעה והתגאה שסבלנותו השתלמה והוא לא צריך ניתוח.
כפי שניתן היה לראות וולוורדה התייחס ברצינות רבה למשחק מול בטיס, לא עשה רוטציות כמו שרציתי, וכרגע אומטיטי נמצא מאחורי פיקה ולנגלה בהיררכיה.
על שני דברים צריך לדבר אחרי המשחק:
בשני הנושאים הנ"ל לא ברור מה הגורם למימושם.
אגב
סוארס מצא את הנמסיס הפרטי שלו: גולים קלים.
אני חושב שה 442 עשה טוב. המשחק היה יציב יותר מבחינת דפיקות לב ולוחץ יותר על היריבה בכל נקודה במגרש. וורד עשה עבודת הכנה מצויינת.
אני גם מאמין שבמערך כזה עם קוטיניו כקשר שמאלי נקבל את הגרסה הטובה ביותר שלו. כשהגיע שיחקנו במערך הנ"ל והוא פרח.
סוארז מחמיץ ומחמיץ אבל נראה בכושר טוב מאוד. הפציעונת דווקא תעשה לו טוב.
צריכים את כולם רעננים ובכושר לישורת האחרונה.
נ.ב. עז כבר אמרנו? אשרינו.
האמת שניסיתי להבין למה עברנו ל 4-4-2 אמש, והיו לי שני רעיונות:
אישית, אני נוטה להאמין שהסיבה הראשונה היא הנכונה. שני הארתורים בכושר טוב יחסית ומשפרים אותנו על המגרש. לעומת זאת קאוטיניו בתקופה האחרונה לא ממש מלהיב.
כבר ראינו והבנו שלוורדה הדבר הכי חשוב זה צבירת נקודות. אצלנו אומרים שהוא ימכור גם את אמא שלו בשביל עוד 3 נקודות…
בהתחשב בכך שזו הפילוסופיה הראשית שלו, אין לו בעיה להוריד לספסל גם את השחקן הכי יקר בהיסטוריה שלנו. לא שזה משמעותי, הוא לא כוכב בסדר גודל של ראקיטיץ׳, ואפילו לא מסי או סוארז.
סה״כ היה משחק מהנה, ואגלמה לקח ממנו אכן את הנקודות המהותיות.
בזמן האחרון אני נתקל יותר ויותר באנשים ש״מתנצלים״ על זה שמסי משחק בקבוצה שאנחנו אוהדים.
״אחי, אם לא מסי, הייתם מפרקים אותנו…״ וואלה? ההרכב בלי מסי לא ניצח והציג כדורגל טוב כשמסי היה פצוע? אנחנו צריכים כל פעם לחשוב מה היה קורה אם לא מסי? זה פשע להשתמש בנשק שובר שוויון כמו מסי?
אתה יודע שזכית לראות את הגדול ביותר כשאחרי הגול הראשון אמרת ״וואו זה בטח אחד השערים היפים שלו״… בשני אמרת את אותו הדבר ואז בא השער השלישי:
רגע של גאונות טהורה. מסי מזהה בשבריר שנייה הזדמנות ומוציא ממנה 200%, עוד גול לפנתיאון והסטנדינג אוביישן בסוף זו רק החותמת לכמה גדול שחקן אחד יכול להיות.
אתה יודע שזכית לראות את הגדול ביותר שאתה לא מרשה לעצמך לפספס משחק שלו, בדיוק כמו שבתור ילד הייתי משתדל לקום מוקדם לשמוע (לפעמים גם לראות) מה עשה מייקל ג׳ורדן במשחק האחרון. משחק של למעלה מ-40 נקודות כשהוא חולה בשפעת ואתה אומר לעצמך: ״וואו… כמה טוב שיצא לי לקחת חלק בזה״ והמשחק של אתמול היה בדיוק אותו הדבר. אותה הכרת תודה שזכית לחזות בקסם הזה מתרחש לנגד עינייך.
אותו קסם שהילדים שלך ישאלו אותך בעתיד מה היה כל כך מיוחד בו? אתה תשבור את הראש ולא תמצא מילים לתאר אותו, בדיוק כמו היום.
והיה גם משחק, וואחד משחק.
ה4-4-2 של ארנסטו היה בגדר תשובה למבחן שהתכוננת אליו כמו משוגע אחרי שקיבלת ציון נכשל במועד א׳ (ע״ע 4:3 בקאמפ נואו בסיבוב הראשון)
וידאל סייע רבות במשחק הלחץ, ארתור מרגע שנדד יותר לאמצע, הפך לפיבוט במשחק הזה.
וכן, אין הרבה מה לעשות שכשמסי ולואיס ״שערים קלים זה לחלשים״ סווארז, נכנסים לזון וכל הקבוצה מקבלת פורמה טובה לקראת היישורת האחרונה.
לנגלה מתגלה כבינגו ובדיוק כמו ווידאל שהרימו גבה לגבי החתמתו בקיץ, הם מאכילים אותנו כובעים… מה כובעים… פסטיבל סומבררו.
הליגה עדיין לא גמורה, יונייטד עדיין יכולה להפתיע בצ׳מפיונס, אבל כשצריך לפרגן- מפרגנים.
ובארסה של אתמול, כמו זו ששיחקה נגד ליון מחצית ראשונה מהסרטים והשכילה להרוג את ההתמודדות בשנייה, ראויה להרבה הערכה.
היא לא הכי נוצצת, היא לא הכי מאיימת, היא לא הכי ״קרויפיסטית״ אבל היא הכי יעילה. ועל זה אף אחד לא יוכל לחלוק.
ויסקה בארסה!
שני דברים.
ה 4-4-2 זו תשובה לקיקה סטיין שעולה עם חמשה קשרים. אנחנו לא יכולים לתקוע את הראש באדמה ולהגיד הלו, תניעו כדור. זה תמיד קשה יותר כשהקבוצה ממול גם היא רוצה את הכדור ויודעת מה לעשות אתו הגם שבחדות ובביצוע פחות טוב מאתנו.
וואלוורדה עשה בשכל שדחף עוד קשר לאמצע, זה בסדר להתכונן ליריב ולא לבוא עם מה שיש לנו ועם זה לנצח או למות, התאמות נכונות ומבחינתי זה היה בינגו.
הדבר השני הוא וידאל. ארתורו וידאל הוא וורלד קלאס בפעם האלף. לא סתם קשר אלא מניה שאם תשתמש בה בצורה נכונה כמו שיובנטוס או באיירן לתקופות עשו, תקבל קשר טופ 10 במרכז המגרש. לא הבאנו אותו אותו על תקן פאוליניו או גומש ולא לחינם הוא מקבל משכורת גדולה מהם. הוא מיוחד לא כפותח אלא כאיש למשימות מיוחדות והאס על הספסל שיכול לשנות משחק עם אנרגיה, חילוצי כדור ומשחק box to box משובח. נכס
מתישהו חייבים להכניס את קוטיניו לעניינים, לא חושב שיש משחק השנה שיש לו בו מקום לצערי. כן היה נכון לפרגן לו יותר דקות אתמול.
חשבתי לעצמי איפה ראיתי שער דומה יא אללה… ואז ירד האסימון, זה קרה נדמה לי בעונת 09/10 (היה עם חולצת חוץ וורודה שנדמה לי הייתה רק באותה העונה), לא זוכר נגד מי או כמה נגמר, אבי זו הייתה מסירה על סף הרחבה ואז אותה ווסלינה עקומה לחיבור השמאלי של השוער…
שמישהו יחפש בחיאת דיוס
גנבת לי בני. זכרתי שבויאן בישל לא זכרתי מול מי… מהיר אתה.
אני צריך להודות לצ’יקו 89 ולפרוייקט הגולים של בארסה שלו. אני כנראה אזכור כל גול של בארסה מהשנים האלו
לא משחק מושלם. וזה בסדר. אפילו יותר מבסדר.
מה שכן, דווקא אתמול בפעם הראשונה הרגשתי העונה שהאלופות זה בהחלט גביע אפשרי ולא צריך ״לצפות״
להדחה מפתיעה. נראה כאילו הקבוצה בזמן האחרון מתחילה להכנס לקצת ויש את הבטחון שאפיין את השנים עם הזכיות באלופות. לא משנה מי תבוא או מה היא תנסה לעשות, אנחנו ננצח.
היה את זה מול ריאל (פעמיים).
מול ליון.
מול סביליה.
וגם אתמול.
נ.ב מדהים איך סוארס מבקיע שער מסי סטייל ואף אחד אפילו לא מדבר על זה. יש מסי סטייל, ואז יש מסי.
אלן היה אלוף. נוסטלגיה של ממש
האמת שעם כל הכבוד לדיוס, זה השער שהכי נהניתי ממנו…
התסכול על כל ההחמצות מסמרות השיער אחרי בישולים מהממים של מסי…
ואז ההרגשה שבראש של האקדוחן עוברת המחשבה: דיי, נמאס לי, אני לוקח את הכדור כאן ועכשיו ורץ איתו לתוך השער. בלמים, שוער, מה שתביאו מולי לא מעניין. עובר דרך כולם עד לתוך השער! כאן זה נגמר!!
איך נהניתי מהגול הזה 
מה שאינייסטה (זצ"ל) עשה בגול השני גובל בפורנוגרפיה. לא ייאומן.
זאת פעם ראשונה שסווארז הזכיר לי את סווארז של ליברפול, בליברפול הוא היה המסי שלנו והיו לו הרבה מהלכים כאלה, בברצלונה הרבה פחות.
לדעתי השער היפה במשחק.