ראשית, אתם מדברים כאילו הכל בשליטה ישראלית. כרגע אותה תבנית פעולה נראית בשלושת החזיתות: אמריקה היא זו שמנהלת את המשא ומתן. אנחנו אמנם יודעים שבסופו של דבר האחריות ומי שיעשה את העבודה יהיו אנחנו, אבל זה עוד לא שם.
דרך הפעולה שלנו צריכה לכלול הבנה שהסוגיה לפתחנו ושגם הסכם הוא זמני בלבד - ספציפית בלבנון זו ההיסטוריה ממש.
מה יקרה אם ממשלת לבנון מושיטה יד להסכם כולל הכרה בישראל? מצד אחד, תוצאה טובה. מצד שני, ברור לנו שממשלת לבנון לא יכולה לפרק את חיזבאללה כל כך בקלות אם בכלל.
הושטת יד לשלום היא חלק מהאסטרטגיה שלנו לקבלת לגיטימציה ולא הייתי מזלזל בה. הצד שלנו חייב תמיד לשמור על האופציה המדינית פתוחה כמדיניות חוץ מוצהרת. לטעמי - לחיצת יד בין נתניהו לג׳וזף עאון היא הישג חיובי כשלעצמו. זה מבטא לא רק רחשים אמיתיים בציבור הלבנוני, שמורכב גם מצדדים שפויים, אלא תשובה הולמת ל-2006 שנתפס כניצחון של נסראללה ול- 2023 - ניסיתם למנוע נורמליזציה עם מדינות אחרות, אתם תקבלו את הסכמי אברהם אצלכם בבית.
ישראל נמצאת במצב שבו הכטב״מים יאיימו על חיילים ועל הצפון ולא משנה היכן צה״ל יהיה. חיזבאללה מוחלש כך שכרגע זוהי דרך הרבה יותר יעילה מבחינתו להרוג ישראלים מאשר לנסות לצוץ בכל מיני מקומות רק כדי להפסיד לצה״ל.
כל תרחיש לפיו ההיסטוריה תחזור על עצמה הוא בהגדרה סביר. אתה צודק שכדאי שלא נהיה יהירים. ופה הבעיה: איך לפתור את הסיטואציה הזו, תוך שמופעל לחץ מבית ומחוץ לסיים את המלחמה בתצורה כלשהי של שטחים תמורת שלום ומצד שני ישראל מגיעה לדיל שיאפשר לה להגן על עצמה באמת. כרגע המדיניות שלנו היא פשוט להמשיך בלחימה, אבל אני מציע להתחשב במה שמשה כתב כאן וגם לקחת בחשבון ברבורים שחורים ואירועים שיכולים לשנות את התמונה. החל ממשבר כלכלי עמוק ועד העובדה שנשיא דמוקרטי הוא משהו שעשוי לקרות עוד לא כל כך הרבה זמן.
קשה להיות יהירים עם כמות הרוגים משמעותית כל כך, אבל אני חושב שהאינרציה מתכנסת לכך שצה״ל נאלץ להתמודד עם הבעיה שזה בגדול טוב. כפי שהפרשן שהבאת טוען, נכבת השיעים עוד רק בתחילתה.
בחיפה הכל סבבה, היו אזעקות בקריות היום בקטנה. מי שסובל באמת זה הצפון הרחוק יותר.
כיבוש הבופור (או יותר נכון הנכבה בפועל לשיעים שמלווה את הכיבושים) מרחיק את האיום, בעידן הכטב״מים קו הגבול המוכר פשוט איננו בר הגנה ולכן אנחנו נדרשים לעשות נכבה לשיעים (תוך כדי שיחות שלום כמובן).
מה היית עושה אחרת? ואיזו חלופה ריאלית עדיפה מוצעת מכיוון האופוזיציה? אני לא ממש ער לקולות אחרים.
אפילו פה בפורום הסמן השמאלי @whykds חתם איתי על מזכר הבנות בנושא לבנון.
מצד שני, כבר יש הפרות של ׳הפסקת האש׳ מצד חיזבאללה (ובלי לבדוק - יתכן מאד שגם מצידנו). כרגיל אצל טראמפ: מכריז על הפסקת אש, מטיח בכולם לכבד את זה, אומרים לו ׳כן כן׳ וממשיכים כרגיל. בינתיים, באיראן הוא נראה די פתטי. בלבנון אין מעורבות אמריקאית, כך שהוא לא יכול לצאת רע באותו אופן.
מצד ישראל:
בפעם האלף במלחמה הזו - אנחנו לא לוקחים כשיש הזדמנות אלא מורחים זמן
העובדה שהנשיא ממשיך להגיד שנעשה מה שיגיד לנו ונוסף בנו פומבית למרויות היותנו בעלי הבית והצד הטוב בסיפור הזה קצת מביכה
הסעיף השני. זה היה צפוי. טראמפ מסיבות פנימיות נמנע מעימות ישיר עם כל מדינה כרגע, הכל במטרה לצנן את האוירה מבחינת הבייס שלו, בעוד גם תנאי ההסכם לפי דיווחים לא באים לטובתו, ולמישה ציירו את כל הסבב שלו עם איראן כמיותר at best. אנחנו והעימות שלנו מול חיזבאללה (פרוקסי איראני) האופציה שלו לכרטיס חזרה “מוצדק” למערכה אם זה יעמוד טוב מול הבייס שלו. הוא לא צריך לעודד אותנו כלפי חוץ, אלא לגנות אותנו. יחד עם זאת, עצם קיום המערכה עשוי לשרת אותו.
הם יירו קצת, ישראל תגיב כמו שהיא היתה מגיבה בעבר על דיונות של חמאס ואז טראמפ יצייץ עם תמונה מגימיני שהוא עצר את ההתדרדרות ועניין של שעות עד שיהיה הסכם מעולה עם איראן.
הכל שאלה מה האופציות שפתוחות לנו שם. כבר היו שני סבבים שהתחילו במכות מסחררות ונגמרו במטרות מטופשות. בפעם הראשונה התחילו להפציץ להם בתי כלא וכל מני סמלים סימבוליים, ובפעם האחרונה התחילו להפציץ כל מיני שוטרי בסיג’ שעצרו אנשים ברחוב.
בקיצור, לא קורה כלום. האיראנים ירו לפה כבר איזה 180 טילים בלילה אחד והגבנו לזה באיחור של כמה חודשים, ביבי יגיד שאנחנו נגיב “בזמן ובמקום המתאים” ונתקדם הלאה
