אתה לוקח את הטיעונים שלי, עושה מהם שקשוקה, ואז מתפלא שיצא לך מעורבב.
כדורגל מוכרע פעמים רבות בגלל כישרון מקדימה.
בוא נדמיין סקאלה שמצידה האחת עבודה קשה ותיאום, ומצד שני כישרון קיצוני. ככל שאתה מתקדם מההגנה להתקפה, יש יותר משקל לכישרון ויצירתיות. אני הראשון שיגיד לך שזה לא רק זה, אבל יש לזה משקל מכריע. בארסה של אנריקה הגיע להישגים שהיו מבוססים על כישרון. הטיעון שלי הוא שכרגע יש כישרון בכמות כזו שצריכה הייתה להיות מעטפת שמאפשרת לה לבוא לידי ביטוי. בתוספת של כמה ׳תבניות משחק׳ - זה צריך היה להיראות טוב יותר.
אז אני טוען שהיו שני קיצים פלוס ינואר הזה שאפשר היה ללמוד מהחיסרון הדי בולט בעמדת הקישור, והוא לא עשה את זה.
המשפט הזה נכתב כדי להמחיש שהעובדה שלא הובאו מגנים טובים יותר היא לא עניין של כסף. הנושא הוא לא אלכסיס עצמו, אלא שלא הובאו מגינים טובים למרות שאפשר היה לעשות את זה.
יש למוריניו עוד בעיה מלבד העקשנות, והיא שהוא מאמן של תוצאות ולא של דרך. כשמוריניו מספק תוצאות עם נצחונות מגעילים, הוא אומר שהנצחון הוא מה שחשוב. אין לי בעיה עם זה. לדוגמא, בגמר הליגה האירופית הוא שיתק את אייאקס לחלוטין, וניצחנו בלי להתאמץ. הוא אמר שהתואר הוא מה שקובע, וצדק.
אבל, מה קורה כשהתוצאות לא משהו? איך מצדיקים את הכדורגל הבזוי שהצגנו אתמול? לא רק שלא שיתקנו את סביליה, לא היינו קרובים בכלל לנצחון. אם היינו מנצחים 1-0 קטן משער של פלאייני, הייתי אומר מילא. אבל לא הגיע לנו בשום מקרה לנצח. מול ליברפול הגיע לנו למרות משחק לא מרשים, כך גם מול צ’לסי ומול אייאקס בעונה שעברה. הפעם היינו על הפנים, ואין לנו כדורגל יפה להתנחם בו, כמו טוטנהאם. וגם למוריניו, למעשה, אין כתב הגנה.
מבחינתי, פיטורי מוריניו אינם אופציה בכלל. הוא צריך להיות כאן בשנה הבאה גם אם נסיים את העונה הנוכחית ללא תואר. אני עדיין חושב שיונייטד של מוריניו (במיוחד השנה) טובה יותר מיונייטד של מוייס וואן חאל. הבעיה של יונייטד, פי שכתבתי כאן כמה פעמים, היא חוסר עקביות. המשחקים מול ליברפול וסביליה הם רק דוגמא לכך.
לגבי פוגבה: עדיין לא הגעתי לנקודה בה אני קורא לשחרורו, אך אין לי בעיה אם זה יקרה. אחרי שנתיים בקבוצה, אני לא מרגיש שיונייטד עם פוגבה היא בפירוש קבוצה טובה יותר מיונייטד בלעדיו. אם ישאר, מבחינתי שיהיה. אם יעזוב, אז להתראות.
אני מתייחס לטיעונים שלך כפי שכתבת אותם את עצמך, ואני בכלל לא מתפלא, כי נכנסת לדיון הזה בלי 1% של הבנה לגבי יונייטד ואתה חופר לעצמך קבר עמוק יותר ויותר.
אתה יכול לדמיין מה שבא לך, כישרון מקדימה יכול לעזור לך, כשיש לך קבוצה שלמה, וכדי לבנות קבוצה שלמה מהכלום שהיה ביונייטד, ייקח עוד לא מעט זמן.
שני קיצים פלוס ינואר…טיעון מדהים למי שלא יודע דבר על איך מתנהל המועדון. אבל חשבתי שיש גם חיסרון בהגנה, ואולי באמת היה צריך לשחק עם 4 שחקני התקפה על 3 עמדות ולא לרכוש את לוקאקו.
המשפט הזה נכתב כי אי לך מה להגיד, ובעיקר אין לך את הידע לגבי מדיניות הרכש, המצב ביונייטד ובשום דבר בעצם.
מה אני מצפה ממוריניו בשנה הבאה?בדיוק מה שציפיתי ממנו לפני שנה ושנתיים. שימשיך במה שהוא עושה, שינהיג את הצוות המקצועי והשחקנים ושימשיך לתת את הפידבק המקצועי שלו להנהלה.
היעד הסופי הוא כמובן לא שלו אלא של ההנהלה, הוא רק עובד כאן. הסגנון שאני מצפה לראות הוא מגוון, שיהיה לנו את היכולת לשחק מול כל-מני קבוצות. זה ממש בגדול.
אני נהנה מהתוכן בההודעות של פסינג גיים ואין דבר יותר רצוי מאשר חילוקי דיעות, למעשה מאוד הייתי רוצה לראות אותו ממשיך להתדיין בדיוק באותו הנושא ודווקא ממקום של אופוזיציה.
אבל מי שלא יכבד את חבריו הכותבים בפורום ואחת על כמה וכמה את המנהלים פשוט לא יהיה כאן איתנו.
אני חושב שמוריניו מבחינת פילוסופיית המשחק שלו שילם את המחיר הקבוע. מוריניו כמו שאני רואה אותו הוא כמו ד"ר האוס מהסדרה. אדם עם התנהלות מרגיזה שלרוב, שכל עוד הוא צודק אי אפשר להגיד עליו כלום. עד כה בפורום (ושיחות עם אוהדים מחוץ לפורום) אפשר היה להתרשם שאוהדי יונייטד לא מתחברים לסגנון, אבל כל עוד יש התקדמות, תארים ונצחונות, אולי יש מקום להתגמש ולהתרגל. ברגע שהנצחחונות והתארים לא שם יש צורך עז להעלות אותו לגרדום.
אני מודה שקשה לי לראות את יונייטד באופן כללי מאז שפרגי עזב. מויס, ואן חאל או מוריניו לא הצליחו להשאיר אותי דבוק למסך, ואני לא מצליח להגיד שאני נהניתי מהגרסאות של יונייטד בעידן פוסט פרגי. הפרוייקט של מוריניו מקבל יחס אחר, כי ממש רואים שיש תמיכה של ההנהלה (הארכת חוזה ורכש רציני), ובשתי עונות הוא כן הצליח להצעיד את יונייטד כמה צעדים קדימה בכל הנוגע לתארים. השאלה היא אם זה הכיוון שהמועדון רוצה לעצמו בכל מחיר, או האם האוהדים יכולים להתחבר לכדורגל יונייטד בעידן מוריניו גם ללא תארים. בובי רובסון לדוגמא, למרות שלקח תואר עם ברצלונה פוטר בשל חוסר התאמה לשאיפות של הקבוצה בכל הנוגע לסגנון. האם ליונייטד יש את היומרות הללו?
אני חושב שאם מוריניו לא יעשה שידרוג לשיטת המשחק שלו, הוא לא צפוי לזכות בתואר גדול שוב. אני יודע איך העונה הבאה תתגלגל, או שמוריניו יצליח להביא אליפות והכל יהיה ורוד או שנראה התרסקות בכל המישורים ביניהם חדר הלבשה מפורק ומוריניו מלכלך.
לדעתי מוריניו מאמן ענק כשהוא האנדרדוג ומאמן סביר כשהוא הפייבוריט. הצד הכי חזק של מוריניו זה כל מה שלא קשור ישירות לכדורגל. המלחמות הפסיכולוגיות, המוטיבציה שהוא נותן לשחקנים וגורם להם להילחם יותר, הציניות במשחק שלו נגד קבוצות טובות יותר וכן הלאה. ברגע שהוא לא יכול לספר לשחקנים שלו שהם צריכים להוכיח שהם יוצר טובים מהיריבה, אין לו את הדרך לגרום להם לרצות ולתת את המאתיים אחוז. ברגע שהוא לא יכול לשחק הגנתית על גבול הציניות ולתסכל את היריבה, וכך לגרום לה לעשות טעויות ולעקוץ במתפרצות, אז רוב הכח ההתקפי שלו אבד.
הקבוצות של מוריניו תמיד היו גדולות על הקטנות וקטנות על הגדולות. כשהוא מתמודד מול קבוצות פחות או יותר ברמה שלו, הוא אובד עצות. כשהוא לא יכול לכפות על הקבוצה היריבה סגנון מסויים כל הכח שלו אובד.
כרגע עם הסגל הנוכחי של היונייטד אני חושב שהוא דיי מתאים וצריך להמשיך. צריך גם להכיר בעובדות ובמגבלות של הסגל הזה, ואני לא רואה מישהו שיכול לבוא ולשנות את המצב. ביונייטד צריכים לבלוע את הרוק ולהמשיך הלאה.
אחרי כמה ימים קשים לעיכול שאנחנו בחוץ אתן את דעתי.
קשה מאוד לקבל את העובדה שאנחנו מגיעים למשחק מכריע כל כך העונה והשחקנים משתינים במכנסים : נראינו חסרי מושג בסיסי בחלק ההתקפי ואני לא רואה סיבה מיוחדת לזקוף זאת לזכותה של סביליה- קבוצה הגנה בינונית ומטה שספגה העונה חמישיות על ימין ועל שמאל ושמאזנה בליגה עומד על 42 שערי חובה.
צריך להקים ועדת חקירה רק על כך שמוריניו לא ניסה לתקוף בכל הכח את מרקדו ששיחק בכלל בעמדה זרה לו ותקע את ראשפורד באגף הימני לאורך חלקים גדולים של המשחק.
אבל כמובן שזה רק קומץ מההחלטות ההזויות שמוריניו קיבל: כתבתי עוד לפני המפגש הראשון שלעלות עם 2 קשרים לבד באמצע שקולה להתאבדות הגנתית מול כל יריבה בליגת האלופות בטח כשראינו שזה לא עובד בליגה מול יריבות נחותות. אז שליטה באמצע ממש לא הייתה לנו וכל התקפה שנייה של סביליה הייתה מסוכנת ( מזל שמיוריאל האיום חירב כל ניסיון לשער ).
בנוסף הצמד מאטיץ’-פלאיניי הוא אולי צמד הקשרים הכי אפור שקיים היום בליגת האלופות, אוסף ואומר שלדעתי לפלאייני אין מקום ביונייטד כי עם כל יתרונותיו החסרונות שלו מובהקים ( טכניות ושליטה שלוקים בחסר, חשיבה וביצוע איטיים מאוד )
לא צריך להיות גאון הדור כדי להבין שמה שלא עבד במחצית הראשונה ימשיך ללא שינוי כלשהו במערך אז פלאייני יצא לו ופוגבה נכנס - אם לא היינו פגיעים לפני החילוף אחריו זה נראה קטסטרופה .
לא ברור לי למה מקטומיניי לא פתח בהרכב כשהוא מציג יכולת מצוינת ואפילו מוריניו לא הפסיק לשבח אותו אחרי המשחק הראשון.
בהתקפה ראינו מעט מאוד מלינגארד שכאילו חזר למימדיו הטבעיים, אלכסיס ממשיך להראות איום ונורא ואיבודי הכדור שלו כבר ברמה לא הגיונית.
ההרגשה שלי היא שמוריניו חטף פה נוקאאוט שני מבחינה טקטית אחרי שבמשחק הראשון גם לא הצליח מבחינת המערך וסגנון המשחק ( התוצאה יצאה סבירה אך זאת בעקבות מזל ויכולת אדירה של דה חאה)- אם יש משהו שלא הייתי מדמיין בתחילת העונה זה את מוריניו מופיע כך למשחקים מכריעים.
כמובן שכל האמור לעיל הוא רק חלק קטן מבעיה כללית גדולה הרבה יותר שהיא סגנון המשחק המזעזע שלנו: את המערך אפשר וצריך להחליף, גם שיפורים בסגל זה לא דבר בשמיים אבל סגנון משחק וטקטיקה קשה לי לראות את מוריניו משנה ( וזו הסיבה שאני לא רואה אותו ממשיך אצלנו מעבר לעונה הבאה ).
כיום כמעט אצל כל קבוצה גדולה רואים משחק לחץ ואילו אצלנו בכל תקופתו של מוריניו אני זוכר בקושי רב משחק בו הפעלנו לחץ בחלק הקדמי ( נגד ארסנל בחוץ ), גם כשהשחקנים עושים לחץ זה נראה לא מתואם ולא אפקטיבי .
מלבד זאת, ההופעה הזאת הייתה אחת המבישות שאני זוכר מקבוצה של יונייטד בליגת האלופות- מסתמכים רק על לוקאקו ופלאייני בכדורים ארוכים, לא מנסים דאבל פסים, עם תמיכה התקפית מועטה מהמגנים. עד שמוריניו נזכר להכניס את מאטה ומרסיאל בשביל לשחק כדורגל המצב היה כבר גמור ממזמן.
יש למוריניו עוד עבודה בגזרת הרכש בקיץ ויכול להיות שהוא יקלע בול עם מה שאנחנו צריכים מבחינת עמדות ואיכות השחקן אבל עם טקטיקה כזאת מיושנת אין לנו מה לחפש באירופה.
אני רואה המון תלונות כנגד סאנצ’ז ואני פשוט לא מסכים איתם.
מוריניו סוג של זרק אותו לעשות הכל לבד!
סאנצ’ז היה השחקן היחיד במערך שניסה לקבל כדור ולהביא אותו להתקפה.
ראשפורד חיכה על האגף (וזה בסדר כי זו העמדה שלו) ולינגארד היה חלש ולא עשה יותר מידי, והוא מעולם לא היה מנהל משחק או משהו בסגנון.
על הקישור אין מה לדבר כי היה מדובר בקישור הכי אפור שאפשר לבנות.
אז בעצם מה נשאר ליונייטד מבחינה התקפית? שסאנצ’ז ירד למטה לקבל איכשהו כדור וינסה להשתמש בדריבל שלו כדי לעבור שחקן וליצור איזשהו בלבול ויתרון מספרי ליונייטד.
נכון הוא איבד הרבה אבל כשהטקטיקה ההתקפית שלך היא או כדור ארוך או יכולת אישית של שחקן 1 מסוים אז ברור שאותו שחקן יאבד הרבה.
לרוב הקבוצות יש מרכז מגרש, מרכז מגרש טכני שעוזר לקבוצה להגיע קרוב יותר לשער, לרוב לפחות 1 מהקשרים בעל יכולת דריבל גבוהה. ביונייטד אין קישור, שלא לדבר על קישור שיתן משהו מבחינה התקפית.
סאנצ’ז שחקן מצוין והוא גם באמת לא היה נורא במשחק, אבל גם אם היה מדובר במסי במקומו המצב לא היה נראה אחרת.
יונייטד צריכה קישור, להתחיל מקשר אחורי איכותי שיודע לנהל משחק, ולהוסיף לצידו קשר 50-50 טוב שיודע לשחרר מלחץ.
בדיעבד, התיקו בסביליה רק הרס לנו. חבל שדה חאה עצר את הכדור ההוא. אני מאמין שהשאננות שראינו נבעה הרבה מהמחשבה ש’אנחנו צריכים רק שער אחד, יהיה בסדר’. אם היינו צריכים 2 לא רק מבחינה פסיכולוגית, אלא באמת כדי לעלות, אני מאמין שהיינו רואים גישה שונה. מוריניו אולי היה שובר אותנו עם הרכב נוראי, אבל לפחות השחקנים והקהל היו יותר בעניין של משחק כדורגל ולא של שעת סיפור לפני השינה.