כשמדברים על הקלאסיקו כל כך הרבה תמונות רצות בראש אבל הראשונה שבהן היא כנראה של ראול. “עם החולצה הזו של ריאל מדריד אנחנו תמיד עולים למגרש כדי לנצח”. המשפט האלמותי של ראול לפני קצת יותר מעשור הוא דרך טובה, דרמטית ומצמררת מספיק כדי לפתוח את ההכנות לקלאסיקו. אנחנו מתכוננים כמעט כמו השחקנים עצמם. חודשיים שלמים חיכינו לרגע הזה מאז דחיית המשחקים והרבה דברים השתנו, לטוב ולרע. ריאל הפכה להיות קבוצת כדורגל והמשחק נגד פ.ס.ז’ לדוגמא נטע תקווה ואופטימיות שיש עם מה לעבוד. מצד שני, בלי אדן הזאר ומרסלו יהיה קשה ומבאס, כשליאו מסי נמצא בפורמה אדירה.
הקלאסיקו הוא המשחק הגדול ביותר בעולם, שני רק לגמר ליגת האלופות – תמיד אמרתי. אין כמו לנצח בקלאסיקו, ועם כל הכבוד לסופר קופה המרגש ב-2017 – שלוש עונות בלי ניצחון ליגה זה יותר מדי, מה גם שהעונה האליפות עוברת בקלאסיקו, בטח כשהטבלה כה סגורה. אני מאמין בזינדין זידאן שמעולם לא הפסיד בקאמפ נואו, ושם, על אף העלבון שלא עבר עדיין מההשפלה בעונה שעברה – ריאל מדריד נראית לרוב טוב יותר.
ריאל מדריד מגיעה למשחק אחרי דרמת ענק בקלאסיקו החימום נגד ולנסיה (סליחה על ההשוואה) והתיקו 1:1 במאסטייה. אפשר לומר שאותו משחק גם מסמל את המצב-רוח המעורב לקראת המשחק. ריאל הייתה יכולה לנצל את המעידה של בארסה ולהשתלט על הפסגה רגע לפני הקלאסיקו מה שהיה מוסיף עוד ביטחון, אך לא שיחקה מספיק טוב ולא הייתה מסוכנת. מצד שני, גולים כאלה כמו של קארים בנזמה בדקה האחרונה (ותודה לטיבו קורטואה) בהחלט קורצו מהחומר של 'גולים של אליפות והחזירו אותנו לעונת הדאבל האדירה 2016-17.
אז עבודה קשה ורצינות – יש, ההגנה כבר לא עושה שטויות, האופי נבנה לאט לאט, אבל הכדורגל – קשה. ההיעדרות של אדן הזאר היא כאב ראש עצום לזידאן, מערך ארבעת הקשרים מול פאריס סן ז’רמן, במשחק הכי טוב של ריאל מאז שזיזו חזר – הזכיר נשכחות מערבי הצ’מפיונס הגדולים בקדנצייה הקודמות. הבלגי אמנם לא כבש או בישל והוא לא כריסטיאנו – אך זה היה נראה טוב. בלעדיו, זידאן צריך לבחור בין רודריגו שהוא עדיין חסר ניסיון, צעיר ולא יציב, אולי לא מספיק נועז למרות הפיניש הקטלני שלו – לבין גארת’ בייל ששיחק בהליכה בעשרים הדקות בהן שותף.
לא ציפיתם שזידאן יגיד באמת משהו גדול ויזרוק איזה רמז לגבי ההרכב, שוב אותן הקלישאות על בייל שמתאמן טוב, מחייך, מוכן למשחק כמו כולם. ריאל צריכה את ‘בייל הזועם’ של הגמר בקארדיף, זה שרעב לתת גול – והוא עדיין מסוגל לכך, היא לא יכולה להישען רק על בנזמה, בעוד פריצת סולו כמו בגמר גביע המלך כנראה אי אפשר לצפות ממנו. ויניסיוס אוהב לכדרר ויכול לעזור בהתקפות המתפרצות אבל כשהוא מגיע לפס האחרון או לבעיטה האחרונה זה נראה רע. וזה לא רק זה – ההתקפה של ריאל נראית כה חיוורת גם בהעדרו של מרסלו. איך סיכמו את זה בספרד? “נס לא הגיע”, נכתב במארקה. המגן-פליימקר ששולט בביטחה בצד שמאל – לא הצליח להתאמן אתמול והוא מחוץ לעניינים. פרלאן מנדי (קלאסיקו ראשון שלו) מהיר וחזק מנאצ’ו הלוחם אבל התקפית הוא לא תורם כלום וכשהכדור ברגליו זה פוטנציאל לאיבוד.
מן הסתם המפתח בקאמפ נואו, מגרש בו ריאל נראית קצת יותר אחראית ויציבה בשנים האחרונות על אף העונה שעברה - הוא קודם כל משחק הגנה אחראי. פדה ואלוורדה הנמרץ עשוי לעזור לקאסמירו בשמירה על ליאו מסי. הברזילאי לא שותף נגד ולנסיה ויכול לשחק כמובן והוא חוזר עם אנרגיות מטורפות. ריאל זקוקה לו כמו בקלאסיקו ב-15-16 כשתיסכל את מסי, סוארס וניימאר שוב ושוב ושוב. “כולם יודעים למה מסי מסוגל”, אמר זידאן, “קובאצ’יץ’ סגר אותו יפה בעבר ונחשוב על משהו אחר לקראת מחר, נראה מה אנחנו הולכים לעשות”.
ההגנה של ריאל ספגה 12 שערי ליגה בלבד ב-16 מחזורים – רקורד טוב מעונות האליפות האחרונות ושווה רק ל-2010-11 עם מוריניו על הקווים. טיבו קורטואה נראה בטוח יותר ומעבר לנגיחה בראשון – רשם שתי הצלות גדולות באחד על אחד, אך מי שתמיד נראה כשחקן המפתח במשחקים האלה הוא סרחיו ראמוס, ואם לא יכבוש בדקה ה-90 אז לפחות שלא יקבל אדום.
ראמוס ירשום ציון דרך מטורף עם הקלאסיקו ה-43 בקריירה שלו – יותר מכל שחקן אחר בהיסטוריה. להתראות מנואל סאנצ’יס, פאקו חנטו וגם צ’אבי. היו לו משחקי על, גולים דרמטיים ותצוגות נפל של חוסר אחריות, הכל מהכל. חלוקת המשחקים היא 28 הופעות ליגה, 7 משחקים בגביע המלך (שני גמרים), 6 משחקים בסופר קופה הספרדי ועוד משחק אחד בליגת האלופות. הוא ניצח רק ב-13, אבל זה כלל לא משנה.
העונה התחושה היא שאפשר לקחת אליפות למרות הבעיות בהתקפה והעובדה שמסי נמצא כרגיל בצד השני. והדרך לשם עוברת עם ניצחון בקלאסיקו. שלוש שנים בלי ניצחון ליגה בקלאסיקו זה יותר מדי. זיזו מגיע עם רקורד מדהים. זוכרים לו את התבוסה בברנבאו אך בקלאסיקו הוא מעולם לא הפסיד. הוא ניצח פעמיים וסיים עוד פעמיים בתיקו. מה שבטוח הוא שריאל תצטרך להיות בשיאה. “אני לא דואג משום דבר, אנחנו שמחים לשחק בקלאסיקו, אני זוכר את הימים ששיחקתי כשחקן, אתה חיי בשביל משחקים כאלה. יש לנו את היתרונות שלנו ונצטרך להשיג את הגרסה הטובה ביותר שלנו”, אמר המאמן, שהוסיף שהקבוצה עובדת קשה ויש לה אנרגייה והתלהבות ולא רק כישרון. “האימונים משפיעים, התוצאה במשחק היא תולדה של היום-יום שלנו”. ואם כבר יום-יום, העונה קארים כובש שבת אחרי שבת מה שנקרא, ונקווה שאת “שבת של כדורגל” הוא יעתיק גם מחר. יש לו שמונה שערים נגד בארסה, רקורד שלא מניח את הדעת והחמצת ענק בעונה שעברה ברגע קריטי. העונה הוא כבש כבר 12 שערי ליגה – בדיוק כמו מסי ובסה"כ יש לו 16 העונה. גול בקלאסיקו יהיה סתימת פיות אדירה לכולם ובעיקר שמחה גדולה.
ריאל מדריד – הרכב משוער: טיבו קורטואה| דני קרבחאל, סרחיו ראמוס, רפאל ואראן, פרלאן מנדי| קאסמירו, טוני קרוס, פדה ואלוורדה, לוקה מודריץ’| גארת’ בייל וקארים בנזמה
עוד על ברצלונה ועל מפגשי העבר - בהמשך
ברצלונה מגיעה למשחק מהמקום הראשון בטבלה, בכושר מצוין כאשר רצף הניצחונות שלה נעצר עם ה-2:2 הקשה באנואטה נגד ריאל סוסיאדד, מגרש בו היא מתקשה מסורתית. כמובן שהשופט שהתעלם מפנדל ברור על ג’רארד פיקה לפני השריקה הרגיז מאוד את האלופה. בארסה צלחה בקלילות שלב בתים קשה בצ’מפיונס כשהעפילה מהמקום הראשון וללא הפסד ואפילו הרכב משני ניצח 1:2 את אינטר בסאן סירו - ותודה לילד הפלא אנסו פאטי. הגרלת שמינית הגמר זימנה את נאפולי - נוח למדי למרות הפרצוף של קוסטס מאנולס הזכור לרעה.
ליאו מסי, כרגיל, עליו מדברים בנפרד. הזוכה הטרי בכדור הזהב, עם עוד יום במשרד פירק את מאיורקה קודם לכן עם 2:5 באחד ממשחקיה היותר טובים של הקבוצה העונה. “מסי מחפש לנפץ עוד שיא נגד ריאל מדריד”, נכתב על הקפטן שירשום את הקלאסיקו ה-42 שלו בקריירה - בדומה לצ’אבי, שיאן ההופעות בברצלונה. מסי כבש 26 שערים נגד ריאל (לא עשה זאת אשתקד), פעמיים שלושער וארבעה צמדים, ורק נגד שלוש קבוצות הוא כבש יותר - אתלטיקו מדריד, סביליה ו-ולנסיה שספגה ממנו 28 פעמים. מחר הוא כמובן יירד אחורה עוד יותר ויעזור לנהל את המשחק. מסוגל להדביק כדור לחיבור בכדור חופשי, יעביר הילוך ברגע, בלי שנרגיש.
לואיס סוארס (כל גול בצבע העונה, כך נראה - המספרת, הוולה, העקב האימתי נגד מאיורקה) תמיד מטיל אימה על ריאל מדריד ומאז הגעתו כבש יותר שערים בקלאסיקוס ממסי וכריסטיאנו גם יחד (שלושער בעונה שעברה) וגם אנטואן גריזמן עם שני שערים בסטייל במחזורים האחרונים - מתחיל להשתלב כמו שצריך ונרגש לקראת הקלאסיקו הראשון שלו. יש לו כבר שער ניצחון בברנבאו על ריאל מדריד במדי אתלטיקו ובראיון סיפר שהקלאסיקו שנצרב לו בתודעה הוא זה של רונאלדיניו שכבש צמד גולאסוס. ג’ורדי אלבה חזר מפציעה בדיוק בזמן והנעדר היחיד הוא עוסמאן דמבלה. פרנקי דה יונג השתלב נפלא והוא בעל הבית במרכז כאשר מעמדו של ארתור דעך ואיבן ראקיטיץ’ חזר מהבוידעם.
אפשר לומר הרבה דברים על בארסה - המאמן שלה לא מספיק טוב והוא סופג הרבה ביקורות ובצדק, ההגנה סופגת וסופגת, הראש של ג’רארד פיקה כבר בטניס, אבל בשורה התחתונה מעבר לכך שיש לה את השחקן הטוב ביותר (מסי לא כבש בקלאסיקוס אשתקד, אגב) - היא כובשת בכלות וזה חשוב. 43 שערים העונה בספרד. יש לה ארבע חמישיות עד היום (את בטיס ו-ולנסיה היא פירקה גם בהרכב חסר) ועוד שתי רביעיות. נדיר לראות אותה מאבדת נקודות בקאמפ נואו שם לא הפסידה מאז נכנעה לבטיס בעונה שעברה איי-שם. הקאמפ נואו עם קהל הקונצרטים שלו הוא המגרש המפחיד באירופה.
בתקשורת המקומית, כמובן, נהנו לציין שוב ושוב את הדומיננטיות של בארסה בעשור האחרון. ב-19 קלאסיקוס במשחקי הבית, בארסה ניצחה ב-11 והפסידה רק ארבע פעמים. היא כבשה 44 שערים, כמעט כפול מריאל מדריד (19). ואם כבר תקשורת, נכתב על ארתור (בספק למשחק עד לרגע האחרון) ודמבלה שהם ‘המפסידים העיקריים’ מהאבולוציה שעברה הקבוצה בחודשיים האחרונים. עוד הזכירו בתקשורת כי מדובר במשחק היסטורי שכן קיים שוויון 72 בניצחונות בליגה בין הקבוצות ובארסה חולמת על עוד שיא.
ואלוורדה הפסיד בשני הקלאסיקוס הראשונים שלו בסופר-קופה ונראה אבוד אך התייצב מאז עם ארבעה ניצחונות בשישה משחקים. המאמן, שפחות מרגיש את הלחץ בשל השיפור בקבוצה לאחרונה, פיזר את הקלישאות הרגילות ואמר שהקבוצה מתרכזת אך ורק בכדורגל ולא בכל מה שמסביב. בכל-זאת ניסו למצוא כותרת. ואלוורדה הודה: “יום מנוחה נוסף הוא יתרון קטן עבורינו”, אך כמובן הוסיף שבעבר היו מקרים הפוכים. הוא אומר שברצלונה תשחק את הכדורגל שלה ולא חשוב במה ריאל מדריד תבחר - הקבוצה תערך בהתאם. “ריאל מדריד בדרך כלל משחקת ביותר עוצמה בקאמפ נואו בעוד בברנבאו השגנו תוצאות מעולות בשנתיים האחרונות”, אמר המאמן וחזר על דבריו של מסי בראיון (“בברנבאו יש יותר שטחים, ריאל מחויבת לתקוף בגלל דחיפת הקהל שלה, ובחוץ היא נסוגה”). הוא אומר שהקלאסיקו תמיד מסובכים וכך היה גם כשהקבוצה זכתה באליפות ב-2017/18 ופגשה את ריאל למשחק חסר חשיבות כביכול, וחזר על כך שהיה צריך לשחק עוד קודם לכן לפני חודשיים. לסיום הוא הזהיר מבנזמה: “הוא בעונה מעולה. בנזמה תמיד מעורב והעונה הוא גם כובש, נצטרך לעצור אותו”.
יותר מדי התלבטויות אין למאמן, הוא גיבש את ה-11 שלו פרט לעמדה אחת: עמדת המגן הימני. סרג’י רוברטו או נלסון סמדו, ההתלבטות הנצחית אפשר לומר. לגבי הקישור, דה יונג כבר סיפר עד כמה הוא מתרגש מהפרמיירה שלו במשחק הגדול מכל (“בארסה וריאל הן הקבוצות הגדולות באירופה”), הוא יפתח לצד בוסקטס שחווה ירידה מסוימת ביכולת (שחקן העבר לואיס סוארס ביקר את ואלוורדה על היחס כלפיו ואמר: “אם היו מתנהגים אליי ככה הייתי רוצה לעזוב”) ואיבן ראקיטיץ’ שהוא הסיפור. הקרואטי שכבש בסטייל את שער הניצחון במשחק בברנבאו, חזר מהבוידעם, אפשר לומר. “הקישור מבטיח טקטיקה, דימיון ופיזיות”, נכתב באל-מונדו.
ברצלונה - הרכב משוער: מארק אנדרה טר שטגן| סרג’י רוברטו, ג’רארד פיקה, קלמנט לנגלה, ג’ורדי אלבה| סרחיו בוסקטס, פרנקי דה יונג, איבן ראקיטיץ’| ליאו מסי, אנטואן גריזמן ולואיס סוארס
קצת היסטוריה:
הקאלסיקו הנוכחי מקבל מימד היסטורי לא רק בשל המיקום בטבלה אלא גם בשל מאזן הניצחונות בליגה. כרגע לאחר 178 משחקי ליגה יש שוויון היסטורי 72:72 בניצחונות לכל קבוצה ועוד 34 תוצאות תיקו. כל קבוצות עדיפה במשחקי הבית שלה כמובן אך אי אפשר להתחמק מזה שהעשור האחרון היה בסימן ברצלונה, כאשר ריאל לא מנצחת כבר שישה משחקי קלאסיקוס רצופים (ארבעה מהם בעונה שעברה). אם נתייחס לכל המסגרות הרי שבארסה עלתה למאזן חיובי נגד ריאל 95:96 כשעוד 51 משחקים הסתיימו ללא הכרעה.
ובחזרה למשחקי הליגה בקאמפ נואו. ריאל הובסה 5:1 בשנה שעברה במשחק כואב כאשר שער מצמק של מרסלו הפיך תקווה זמנית אך לא מעבר לכך. קודם לכן היא רשמה הישג יפה של שלוש שנים ללא הפסד: 2:2 עם תחושת החמצה בעונת 2017/18 במשחק על יוקרה בלבד כשמאבק האליפות לא היה רלוונטי (כריסטיאנו ובייל כל אחד בתורו השוו לריאל כאשר שער לא חוקי של סוארס אושר על ידי השופט), שנה קודם לכן סרחיו ראמוס, בעונת הדאבל המדהימה, חילץ נקודה עם שער מרגש בנגיחה ממש לפני הסיום (בישול של לוקה מודריץ’), ובעונת 2015/16, קלאסיקו הבכורה של זינדין זידאן על הקווים, הוא הצליח לנצח 1:2 במשחק גדול. בארסה עלתה ליתרון אך ריאל גילתה אופי. בנזמה השווה במספרת נהדרת וכריסטיאנו, כמו תמיד, היה חתום על ה-1:2 אחרי בישול של בייל (שער שלו נפסל שלא בצדק), כשראמוס כבר הורחק.
אותו כריסטיאנו, כמובן, היה חתום על שער האליפות ארבע שנים קודם לכן, עונת 2011/12, כשריאל של מוריניו הגיעה עם יתרון ארבע נקודות כשנותרו חמישה מחזורים לסיום והנחיתה את המהלומה הסופית. סמי קדירה כבש ראשון אחרי הרבה לב ונשמה במשחק בו ריאל שברה את שיא כיבושי הליגה שקבעה היא בעצמה ב-1989/90. אלכסיס המחליף השווה אך מייד לאחר מכן אוזיל שלח מסירת סרגל מדהימה לפורטוגלי שעשה הכל נכון ו-Calma, Calma. באותן שנים רונאלדו הטיל אימה על קאמפ נואו וכבש בשישה קלאסיקוס רצופים.
לא רוצים להתפזר אבל מוריניו, שהובס 5:0 כמובן בקלאסיקו הראשון שלו - החל תהליך שצמח עם גמר הגביע (ותודה לכריסטיאנו, כשבייל היה בתפקיד הגיבור כעבור שלוש שנים), והגיע לשיאו בעונתו האחרונה על הקווים כשריאל ניצחה בשלושה משישה קלאסיקוס כולל 1:3 הירואי בחצי גמר גביע המלך בקאמפ נואו. ואראן הסלע ההגנתי כבש שער אדיר בנגיחה ועוד קודם לכן היה זה כריסטיאנו, איך לא, עם צמד, כשהוא הבקיע פעמיים גם ב-2:2 במסגרת הליגה. וכן, היו גם הפסדים מבאסים בקלאסיקו ובטח בקאמפ נואו כמו בעונת הדסימה עם קרלו אנצ’לוטי כשחסה רודריגס כבש שער בכורה בקבוצה ורק צימק, או כעבור שנה כאשר ריאל שיחקה מעולה אך החמיצה, והפסידה, וגם את האליפות.
את הסופרקופה עם זיזו ב-2017/18 קשה לשכוח האמת, היום בו פיקה אמר שהוא מרגיש נחות מריאל מדריד. ניצחון 1:3 ענק בקאמפ נואו של אלופת אירופה הגאה, אתם זוכרים את זה - שער עצמי של פיקה העלה את ריאל ליתרון, סוארס גנב פנדל ומסי השווה ואז ריאל ניצחה - גם את השופט בורגוס המכור. כריסטיאנו כבש גולאסו ענק והוריד חולצה, בהמשך הורחק בחרפה אבל אסנסיו דאג לגולאסו ענק ויתרון גדול לקראת הגומלין בו ריאל ניצחה 0:2 עם עוד גולאסו של הילד ושער נוסף של בנזמה, וריחמה.
ומה עם ההיסטוריה באמת, ללכת אחורה? זידאן עצמו היה אחראי לרגעים גדולים כשחקן. שער בקלאסיקו בקאמפ נואו בליגה בעונת הבכורה שלו כשחקן, בישול לרוברטו קרלוס כעבור שנתיים ב-1:2 ההיסטורי בעונת הקיירוש כששברנו את הבצורת בת 20 שנה במשחקי הליגה (רונאלדו-פנומנו כבש גם), באמצע היה את קלאסיקו ראש החזיר של פיגו, וכמובן גולת הכותרת - 0:2 ענק בחצי גמר הצ’מפיונס ב-2001/02 - שתי הקפצות, שני שערים - ויאללה לגלאזגו. עוד משחק בלתי נשכח היה ה-2:2 בעונת 1999/00, צמד לראול שהשתיק את הקאמפ נואו.
ריאל השלימה דאבל על בארסה בליגה בעונת 2007/08 לאחרונה - פאסיו ענק בברנבאו ו-1:4 כשבקאמפ נואו היא ניצחה 0:1 עם גולאסו של בפטיסטה בעונת השוסטר. עונה קודם לכן הוחמץ ניצחון גדול בגלל שלושער אדיר של מסי, וב-2005/06 ריאל סחטה תיקו בעשרה שחקנים עם הרבה לב ונשמה וסאן איקר. רצף של שלוש שנים ללא הפסד בקאמפ נואו זה כנראה הרצף הכי טוב של ריאל, שניצחה בשני משחקי החוץ הראשונים שלה בליגה נגד בארסה. שנות ה-90 היו קשות במיוחד עם הפסדים כואבים על ה-0. היו גם שתי חמישיות - 3:5 בעונת 1960/61 ו-1:5 ענק כעבור שנתיים, ניצחון השיא של ריאל, ימי המשולש: פושקאש-די-סטפאנו-חנטו. סה"כ המאזן בקאמפ נואו: 20 נצ’ לריאל, 50 לברצלונה, 19 תוצאות תיקו.
אזור הצבע שלנו
חוץ מכריסטיאנו ומסי - כל המצ’אפים המרתקים בעידן הנוכחי
העשור האחרון היה בסימן כריסטיאנו רונאלדו נגד ליאו מסי שסימלו יותר מכל את המאבק בין ריאל מדריד וברצלונה ואת הפער שפתחו מכל שאר הקבוצות באירופה. ספק אם איי פעם היה דו-קרב אימתני שכזה. בעונת 2012-13 בארסה וריאל נפרדו בתיקו 2:2 כששני הכוכבים כבשו צמד וזה היה כה סמלי. בקיצור: הם ועוד עשרה (והיו לצידם שחקני ענק). הפורטוגלי כבש את שער האליפות בקאמפ נואו והיה אחראי לעוד שער ניצחון ב-2016 וכמובן גמר הגביע, ומסי הרגיש בנוח מאוד בברנבאו וכבש שלושער ב-2014, שער עם הבאזר ב-2017. כריסטיאנו כבש 18 שערים ב-30 הופעות והשתווה לאלפרדו די סטפאנו, ומסי כמובן שיאן השערים של הקלאסיקוס בכל הזמנים. אז הלכנו אחורה בזמן (קצת, לא יותר מדי) וחיפשנו עוד מאבקים שסימלו את המשחקים בין הקבוצות.
איקר קסיאס נגד ויקטור ואלדס
שניהם ספרדים שגדלו במועדון ועלו לגדולות עוד בגיל צעיר, אלא שבעוד הראשון תמיד היה ‘סאן איקר’, ואלדס היה המקופח כביכול, זה שאין לו סיכוי לשחק בנבחרת ספרד. קסיאס תמיד נחשב לאחד השוערים הטובים בהיסטוריה בעוד ואלדס ספג לעתים שערים מגוחכים, אך במשחקי הקלאסיקו וברגעים הגדולים התעלה לא אחת. זכורה במיוחד הפארטידזו שלו בברנבאו ב-2004 כשהיה ילד צעיר וסיפק אינסוף הצלות מול ראול, פיגו, זידאן, רוברטו קרלוס וכוכבי הגלאקטיקוס. מאותה העת נגמרה רכבת השוערים של ברצלונה והוא עמד בביטחה בשער עד 2014. סאן איקר היה בשיאו לא פעם וההילייט האחרון מבחינתו היה השמירה על שער נקי בגמר ב-2011.
סרחיו ראמוס נגד ג’רארד פיקה
הרכיבו את מרכז ההגנה של ספרד בתור הזהב שלה. פיקה לא היה שם ביורו 2008 אלא קצת לאחר מכן. חברים אמיתיים מחוץ למגרש עם רוח שטות או שלא באמת שוכן שלום ביניהם? כנראה שלא נדע לעולם. ראמוס נחשב ליורשו של היירו למן הרגע הראשון וגם עלייתו של פיקה הייתה מטאורית. שיאן ההופעות של נבחרת ספרד איי פעם ירש, באופן כה טבעי, את סרט הקפטן מאיקר קסיאס בעוד פיקה תמיד סבל מהקהל של ספרד, אך רבים רואים בו כנשיא הבא של ברצלונה. השניים ספגו ביקורות בלתי פוסקות במהלך הקריירה אך אין ספק שלהיות בלמים בריאל מדריד וברצלונה זו לא משימה פשוטה, בניגוד ליובנטוס לדוגמא.
האחד כובש שערים נפלאים בדקה ה-90 והפך לאימת ההגנות במצבים הנייחים, ולשני גם כן יש טכניקה לא רעה (השער שכבש נגד אינטר לדוגמא ב-2010). ראמוס נמצא בשיאו בכל המשחקים הגדולים בצ’מפיונס ומנגד פיקה, שנמצא בדעיכה ואיבד ממהירותו שגם ככה מעולם לא הייתה הצד החזק שלו – רשם אולי את העונה הטובה בקריירה ב-2017-18 דווקא ונחשב ליציב יותר במשחקי הליגה וכזה שממעט לטעות. ראמוס יהפוך לשיאן ההופעות בקלאסיקו איי פעם עם 43 משחקים והוא מקווה לחגוג את המאורע בלי כרטיס אדום ועם ניצחון.
פרננדו רדונדו נגד פפ גווארדיולה
קשרי מרכז השדה הטובים ביותר בספרד. הקוסם הארגנטינאי ששינה את ריאל מדריד מקצה לקצה כשהצטרף בקיץ 1994 יחד עם חורחה ואלדאנו נגד הסמל הקטלוני. יודעים לתקל, מנהלים משחק בצורה מושלמת, ה-50-50 המודרני אם תרצו. המאזן של בארסה בקלאסיקו היה טוב יותר והיא ניצחה פה ושם גם בברנבאו. המהלך הזכור ביותר של רדונדו היה, כנראה, המעורבות שלו בשער השוויון של ראול בקאמפ נואו. כשהיה פותח בדהירה עם הכדור היה מאוד קשה לעצור אותו. בקלאסיקו האחרון של הארגנטינאי, גווארדיולה דווקא פתח רק על הספסל וראה את קבוצתו מובסת 3:0 בברנבאו.
זינדין זידאן נגד רונאלדיניו
הכדורגל עבורם, כך נראה, היה גם אומנות. עולם הכדורגל מתגעגע. אומרים על רונאלדיניו שהוא היה בטופ מעט מאוד זמן אבל כשהוא היה גדול – הוא היה הכי גדול. עלייתו של רונאלדיניו החלה בדיוק עם הדעיכה ביכולת של הקוסם הצרפתי. זידאן כבש שער ענק בקלאסיקו בחצי הגמר ב-2002 בהקפצה בקאמפ נואו וכולם זוכרים איך העונה הזו הסתיימה, והצמד של רונאלדיניו בברנבאו ב-2006 שגרם לאוהד המשופם ההוא בברנבאו ולעוד רבים אחרים לעמוד ולהריע על אף הכאב שבתבוסה – הוציא את ספרדה מדעתה. בקלאסיקו ההיסטורי בדצמבר 2003 בו ריאל שברה בצורת ארוכה בקאמפ נואו בליגה – רונאלדיניו לא שיחק בגלל פציעה, והוא הינדס את שער הניצחון של צ’אבי כשבארסה ‘גמלה’ לריאל באותה עונה עם ניצחון בברנבאו. הגאושו גם סובב לחיבורים ב-2004-05 בברנבאו במשחק בו ניצחה ריאל 2:4, כשזידאן פתח את חגיגת השערים עם נגיחה.
ראול נגד ריבאלדו
שחקני ההתקפה הטובים בספרד בסוף שנות ה-90 ותחילת שנות ה-2000 (טוב, רונאלדו-פנומנו שיחק אז בספרד רק עונה אחת). בעונת 2000-01 המאבק הגיע לשיאו בברנבאו. ראול כבש פעמיים, היה זקוק למצב אחד בלבד כדי לכבוש, וריבאלדו ששיחק בקבוצה נחותה בהרבה – הצליח להשוות עם שני שערים משלו כשעקף את קסיאס וגלגל לרשת וגם כבש שער גדול בבעיטה מחוץ לרחבה. באותה עונה ראול סיים כפיצ’יצ’י של הליגה עם שער אחד יותר מריבאלדו (24 לעומת 23). כשריבאלדו זכה בכדור הזהב ב-1999, ראול סיים כפיצ’יצ’י לראשונה בקריירה עם 25 שערי ליגה (הרקורד הטוב בקריירה שלו). עונת 2001-02 הייתה הפעם האחרונה בה השניים שיחקו ראש בראש, אלא שבחצי גמר הצ’מפיונס ב-2002 הכוכב הברזילאי נעדר בשל פציעה וראול כבש את אחד משעריו היפים בקריירה בפצצה לחיבורים בגומלין.
לפני כריסטיאנו, האיש ממנו אוהדי בארסה חששו יותר מכל היה ראול, שכבש צמד בקאמפ נואו ב-1999-00 כולל שער שוויון בהקפצה ממש לפני הסיום (ואז השתיק את הקהל). בפרק הזמן הזה (1997-2002), ריבאלדו כבש חמישה שערים והוסיף בישול אחד בעשר הופעות. לראול היו שמונה שערים ובישול אחד נגד בארסה ב-12 הופעות, שלושה צמדים רצופים (1998-2001).
ועכשיו מספרים. ברחבי אירופה מסכמים את העשור האחרון, וגם אנחנו עושים זאת לקראת הקלאסיקו האחרון השנה. הנה כל המספרים מהקלאסיקוס שנערכו בין 2010 עד 2019.
סה"כ המאזן בעשור הנוכחי : 35 משחקים| 10 נצחונות לריאל מדריד, 9 תוצאות תיקו ועוד 16 ניצחונות לברצלונה. שישה ניצחונות הושגו בסנטיאגו ברנבאו ועוד ארבעה בקאמפ נואו.
חלוקת הניצחונות: 5 ניצחונות בליגה הספרדית, 3 ניצחונות בגביע המלך, 2 בסופרקופה הספרדי
העונה הטובה ביותר של ריאל במשחקי הקלאסיקו הייתה עונת 2012/13, כשריאל מדריד של ז’וזה מוריניו ניצחה את ברצלונה 3 פעמים, סיימה פעמיים בתיקו והפסידה רק פעם אחת.
עונות 2011/12 ו-2012/13 בהן הקבוצות נפגשו גם בסופרקופה הספרדי וגם בגביע המלך חוץ מהליגה היו העונות העמוסות ביותר עם שישה משחקי קלאסיקוס.
מלך השערים: כריסטיאנו רונאלדו עם 18 שערים (השתווה לאלפרדו די סטפאנו), החלוקה: תשעה שערים בליגה, חמישה בגביע המלך וארבעה בסופרקופה הספרדי| כל הכובשים חוץ ממנו: קארים בנזמה - תשעה שערים, מרקו אסנסיו, גארת’ בייל, אנחל די מאריה, סרחיו ראמוס ורפאל ואראן - שני שערים, גונסאלו היגואין, חאמס רודריגס, לוקאס ואסקס, קאסמירו, פפה, מסוט אוזיל, סמי קדירה, חסה רודריגס וצ’אבי אלונסו - שער אחד.
בחזרה לכריסטיאנו, הוא כבש שישה משחקים ברציפות בקלאסיקו - מאז המשחק הראשון ברבע הגמר ב-2011/12 ועד למחזור השביעי בעונת 2012/13, בסה"כ שבעה שערים - שיא שלא היה כמותו.
זינדין זידאן לא הפסיד בקאמפ נואו כמאמן, יש לו שני ניצחונות (אחד בליגה ב-2015/16 ואחד בסופרקופה הספרדי ב-2017/18) ושתי תוצאות תיקו. סה"כ הרקורד שלו בשבעה משחקים עומד על שלושה ניצחונות, שתי תוצאות תיקו ושני הפסדים, יחס שערים 11:12.
ואחרי המספרים, החלטתי לבחור את חמשת הרגעים הגדולים של ריאל מדריד בקלאסיקו בעשור הזה. אמנם זה נראה שהעשור האחרון היה בשליטה של ברצלונה כשהקבוצה שלנו קטפה בעיקר את הגביע עם האזניים הגדולות, אך זה לא נכון. הנחות היסוד - אי אפשר לבחור במשחק שלא ניצחנו בו - עם כמה שהשער של ראמוס בנגיחה היה מרגש, וגם הקלאסיקו בו זכיתי להיות ב-17/18, הגשמת חלום - לא נכנס משום שהובסנו 3:0 (עובד על תיקון).
שנת 2020 ממשמשת ובאה, ברחבי העולם מתחילים בסיכום העשור שהיה וכמובן שהקלאסיקו היה נקודה מרכזית. לא רק בריאל מדריד או בברצלונה או בספרד כולה אלא בעולם כולו. בדרך כלל זה היה קורה פעמיים בשנה אך בעשור האחרון כמעט בכל עונה ריאל מדריד וברצלונה נפגשו ראש בראש בקרב על כל התארים. במשך שנתיים ברציפות (2010/11 ו-2011/12) זה קרה לא פחות משש פעמים עם חודשי טירוף, בדיוק בשל דברים כאלה אנחנו אוהבים כדורגל. היריבות לא דעכה ולא תדעך לעולם. ראול ופויול כבר אינם וגם רונאלדיניו ופיגו לא אבל יש את ממשיכי הדרך, וזה יקרה גם לאחר שגם מסי כבר ימשיך הלאה (רונאלדו כבר באיטליה).
החלוקה עצמה נראית די פשוטה: ריאל מדריד כבשה את אירופה והייתה האלופה הנצחית, שלטון אלף הימים, בעוד ברצלונה השלימה עשור מהחלומות בזירה המקומית ואכן, כמה שקשה לנו להודות - נגסה בפער האליפויות ההיסטוריה. יש לה יתרון במשחקי הקלאסיקו והיא מרגישה נפלא בסנטיאגו ברנבאו, עצוב לומר. היא הביסה והשפילה את ריאל מדריד לא פעם, הפסדים קשים לעיכול, לעתים כאלה שלא מתקבלים על הדעת, ונראה שמה שהיה חסר לריאל מדריד בעשור הזה, עשור בו חוותה הכל - זה ניצחון מוחץ בקלאסיקו (וזה החלום הבא שלי, אגב - לחוות לילה כפי שחווה האוהדים שפיצצו את הסנטיאגו ברנבאו עד אפס מקום ב-1994/95 וראו את איבן זאמורנו תוקע שלושער בדרך למאניטה). בעונת הדאבל האדירה עם זינדין זידאן - לא הצלחנו לנצח את בארסה וספגנו הפסד אכזרי מאוד בעשרה שחקנים, שנבע, אולי, דווקא מרוח המדרידיסימו (לנצח בכל מחיר), ובמפגש היוקרתי בחצי הגמר ב-2010/11 בליגת האלופות הודחנו בחצי הגמר, ימי “הכמעט”.
שני משחקים שנותרו בחוץ: גמר הגביע של גארת’ בייל - כי “כבר היינו שם” והרגשנו שהקבוצה הגדולה הזו צריכה תואר גדול יותר| ושער הניצחון של כריסטיאנו ב-2015/16, על אף שהוא הניח את היסודות לדסימה.
הטופ חמש של הקלאסיקו
מקום חמישי: עונת 2014/15, מהפך 1:3 עם קרלו אנצ’לוטי
הניצחון האחרון של ריאל מדריד נגד ברצלונה בסנטיאגו ברנבאו במסגרת הליגה. עונת רצף הניצחונות הרצופים אמנם לא הספיקה לשום תואר משמעותי אך היו חודשים בהם ריאל מדריד הייתה מחשמלת, וזו הייתה בדיוק התקופה הזו - גולים, גולים, ועוד קצת גולים. כריסטיאנו בשלב מסוים החזיק במספר שערי ליגה יותר ממסי ומניימאר ביחד. בייל נפצע? אין דבר, אפשר לשחק 4:4:2 מושלם עם איסקו וחאמס בכנפיים. מי זוכר שריאל הפסידה פעמיים ברציפות במחזורים 2 ו-3 והברנבאו שרק בוז. מי זוכר שבאותו משחק ניימאר קיבל את הכדור מול קרבחאל, חתך לאמצע וכבש שער ענק, 0:1 לברצלונה. הופעת הבכורה של ה-M-S-N יחד? את ריאל מדריד זה לא מעניין.
כריסטיאנו רונאלדו כבש בפנדל בדקה ה-35 לאחר נגיעת יד של פיקה, איקר רשם איזו הצלה גדולה מול מסי והברנבאו נערך למחצית שנייה גדולה, שירה בתנועה, מול הקבוצה שכביכול מזוהה עם הטיקי-טאקה. פפה נגח מכל הלב לרשת בדקה ה-50 לאחר קרן, כמעט קרע את החולצה מרוב טירוף וסימן לקהל 10 - לה דסימה, ושבקטלוניה יעשו לבד את המתמטיקה. בדקה ה-61 החגיגה הושלמה. ריאל יצאה למתפרצת בהובלת איסקו שחטף כדור לאינייסטה, כריסטיאנו מסר לחאמס שסיפק מסירת עומק מושלמת לבנזמה. קארים גם בימים שהיה מחמיצן כרוני, בעט בסיבוב מכל הלב והכניע את קלאודיו בראבו, 1:3 לריאל מדריד בסיום. “אכלו אותם”, נכתב בשער המארקה, ריאל מדריד הייתה “Equipazo”.
מקום רביעי: גמר גביע המלך 2010/11 (ניצחון 0:1)
התואר הראשון של ז’וזה מוריניו, התואר הראשון של כריסטיאנו רונאלדו. התואר הראשון של איקר כקפטן. היום בו ריאל מדריד החלה לאט לאט לסגור את הפערים מברצלונה. ימים אחדים קודם לכן ריאל פגשה את בארסה בברנבאו ולא ויתרה למרות שנקלעה לפיגור ואלביול הורחק. היא השוותה וכמעט ניצחה את המשחק (1:1). ואז הקבוצות נפגשו במאסטייה בגמר גביע המלך. גמר מורט עצבים. מוריניו נגד פפ, כריסטיאנו נגד מסי, מחצית ראשונה אדירה של ריאל מדריד בה הפורטוגלי נגח לקורה, הורדת רגל מהגז, מה לעשות, כמה הצלות גדולות של סאן איקר (בעיקר מול פדרו ואינייסטה) וסיום מהחלומות. בתוך חודש אחד, ריאל פגשה את ברצלונה ארבע פעמים, לא פחות ולא יותר. ארץ שלמה יצאה מדעתה. האמת? אנחנו מתגעגים, אפשר שוב?
מוריניו המשיך עם מה שעבד מעולה גם בליגה ופתח עם פפה בקישור האחורי כדי שידרוס כל מה שזז. הפורטוגלי אפילו נגח לקורה רגע לפני ההפסקה. כריסטיאנו שיחק בחוד ומאחוריו אוזיל ודי מאריה. אדבאיור שעלה מהספסל לא ממש עזר. ריאל הציגה משחק הגנתי מושלם, ארבלואה שם את הלב וגם קרבאליו בהופעת בכורה מצוינת. המשחק נקלע להארכה ובדקה ה-103 המדרידיסימו חגג: דאבל פס בין די מאריה ומרסלו הסתיים בהרמה של הארגנטינאי, כריסטיאנו עלה גבוה מכל הלב ונגח על הפרצוף של אדריאנו ופינטו, 0:1 ושלום על ישראל. מוריניו לא שכח לסגור חשבון עם קרויף: “אני גאה להיות מאמן של תארים”. החגיגה בסיבלס הייתה גדולה, וראמוס, מרוב התלהבות, אפילו נתן לגביע ליפול, בטעות. זה אמנם לא היה שער הבכורה של כריסטיאנו נגד בארסה, אבל מאותו רגע הקטשוף יצא והפנומן הטיל אימה על הבלאוגרנה.
מקום שלישי: שלוש בראש בקאמפ נואו 2012/13
בליגה ריאל איבדה עניין די מהר אך טפשי היה לזלזל בה. זו עדיין הייתה קבוצת על, אחת הטובות באירופה, אותה אף אחת לא רצתה לקבל, וכזו שתיסכלה את ברצלונה במיוחד. הקבוצה של מוריניו רשמה שבוע ענק בסוף פברואר-תחילת מרץ כשניצחה את ברצלונה 1:2 בליגה, המשיכה לניצחון ענק 1:3 בגביע עליו אנחנו מספרים לכם וקינחה עם 1:2 באולד טראפורד בדרך לרבע גמר הצ’מפיונס על חשבון מנצ’סטר יונייטד. ריאל של מוריניו הגיעה לגומלין חצי גמר גביע המלך לאחר 1:1 בברנבאו במשחק הראשון בזכות שער שוויון ופארטידזו של רפאל ואראן. במשחק אז פפה היה פצוע וראמוס מושעה, הפעם הפורטוגלי סבל מכך ש"ואראן פשוט עושה הכל טוב ממנו" כפי שאמר מאמנו. ריאל לא באה להעביר את הזמן והכל עבד לפי התוכניות. דקה 13: כדור ארוך לעבר כריסטיאנו שמוכשל על ידי פיקה המסורבל ובועט את הפנדל כמו גדול - 0:1.
ריאל התגוננה מעולה ויצאה למתפרצות נפלאות שוב ושוב, הפעם עם היגואין במקום קארים. בדקה ה-57 ריאל העיפה כדור קדימה, די מאריה השתלט ועשה סחרחורת לפויול שהדבר הכי טוב שיכל לחשוב עליו הוא פשוט ליפול. די מאריה בעט חזק, פינטו הדף, וכריסטיאנו עט על הריבאונד כדי לכבוש בסטייל ואפילו לא יצא מגדרו - 0:2. ריאל הגיבה באיפוק, עד הדקה ה-68. קרן של אוזיל נחתה בדיוק על הראש של ואראן שניתר כמו פנתר ונגח למשקוף ופנימה - 0:3 לריאל מדריד בקאמפ נואו ואת ‘מעגל הניצחון’ עם ארבלואה, מוריניו ואחרים - קשה לשכוח. ג’ורדי אלבה כבש שער מצמק סמוך לסיום אך זה ממש לא ניחם אף אחד. “בלתי ניתנת לעצירה” נכתב על ריאל מדריד ההיא. “כריסטיאנו הטוב בעולם”, שיבח ראמוס ובתקשורת כתבו גם על ואראן: “קפץ לתהילה”.
מקום שני: יש אליפות: ניצחון 1:2 בקאמפ נואו 2011/12
זו הייתה האליפות הגדולה ביותר בתולדות הליגה הספרדית. אליפות המאה נקודות ו-121 שערי זכות. ריאל מדריד של ז’וזה מוריניו עם ‘הפיק’ בעונה השנייה. זו הייתה קבוצה שהייתה ראויה גם להביא את הדסימה. זה אמנם לא קרה, אבל לפחות האליפות חזרה הביתה ובצדק. אליפות כזו צריך לקחת בסטייל - על הפרצוף של מסי והיריבה הגדולה בקאמפ נואו, עם שער הניצחון של המלך. האליפות של כריסטיאנו. בחודש פברואר ריאל פתחה פער בלתי נתפס של 10 נק’ יתרון אך במרץ הייתה במשבר והגיעה למשחק עם יתרון זניח של ארבע נקודות כשיש לה עוד הרפתקאה בסאן ממס. בארסה אמנם לא הייתה כתמול שלשלום אך עדיין קבוצה סופר-חזקה גם אם פפה החליט משום מה לספסל את אלכסיס סאנצ’ס. מוריניו, כמובן, המשיך בשיטה למשחקים הקשים - פאביו קונטראו כמגן שמאלי ופרט לכך אין צורך בהתאמות. די-מאריה-אוזיל-כריסטיאנו מתחת לבנזמה.
דווקא סמי קדירה היה זה שכבש את שער היתרון בדקה ה-18 במלמחמה והרבה לב ונשמה כשדחף את הכדור לרשת מול פויול ו-ואלדס. באותה העת נקבע שיא חדש בספרד: ריאל הגיעה ל-108 שערי זכות, שברה את השיא של הקינטה דל בויטרה מ-1989/90. צ’אבי אלונסו בלט בקישור, ריאל החמיצה הזדמנות לסגור עניין לאחר החמצות של קונטראו ובנזמה ואלבס כיסח את כריסטיאנו. המחליף אלכסיס השווה די במקרה מייד אחרי שעלה לכר הדשא, אבל ריאל מדריד הזו לא רצתה להסתפק בתיקו. שלוש דקות אחר כך, אוזיל שלח כדור עומק מדוד כמו סרגל לכריסטיאנו. גם ואלדס, גם פפ, גם מסי, כל העולם ידע איך זה יסתיים. 1:2 לריאל מדריד בקאמפ נואו, “Calma, Calma”. החגיגות הרשמיות קצת התעכבו (אבל פער של שבע נקודות כשנותרו ארבעה מחזורים), אז מה. “מעשה של אלופים”, נכתב במארקה, וכך היה. “ריאל מדריד של מוריניו נתנה את המכה הכמעט סופית ליריבה המרה כשניצחה בפודיום שלה”.
מקום ראשון: סופרקופה ספרדי 2017/18: “מעולם לא היינו כה נחותים מהם”
מצד אחד: אלופת ספרד ואלופת אירופה הגאה לאחר דאבל עצום וסגל שחקנים משובח (על אף עזיבתם של אלבארו מוראטה וחאמס רודריגס), מצד שני: קבוצה שאיבדה את הכוכב הגדול ביותר שלה - ניימאר, שעשה הכל כדי ללכת, מחפשת את עצמה לדעת עם מאמן חדש ולא מנוסה במעמדים האלה - ארנסטו ואלוורדה. הכותרת היא כמובן הציטוט של ג’רארד פיקה שסוף סוף ידע לתת כבוד ליריבה הגדולה, וכך נשמע מיואש לאחר צמד המשחקים. אין ספק שבחודש אוגוסט החיים היו יפים במדריד והייתה תחושה: “אנחנו בלתי מנוצחים”, כשלאחר זכייה קלה בסופר קאפ האירופי על חשבון מנצ’סטר יונייטד - הגיע ניצחון גדול על היריבה המרה מה שפתח את התיאבון לקראת העונה שבפתח. ולא רק בזכות הגולאסוס של מרקו אסנסיו. ריאל התגברה בקלות על היריבה השנואה, על השיפוט העוין ואפילו על השאננות שלה, לא פשוט בכלל.
המשחק הראשון התנצל בעצלתיים. החמצה ענקית של קרבחאל וזהו זה, ואז שער עצמי של פיקה שהחל את ערב הבלהות שלו בדקה ה-50. כריסטיאנו פתח בכלל על הספסל כשחזר לאט לאט מפציעה. השופט הליצן בורגוס עוד נכנע להצגה של שחקן התיאטרון סוארס ובארסה השוותה מפנדל שלא היה ולא נברא בדקה ה-77, אבל אז הגיע כריסטיאנו. שתי דקות קודם לכן הוא הרים רע מהאגף וחשבנו שהוא עוד חלוד, בחופשה. בדקה ה-80 הוא קיבל מסירת עומק מאיסקו, דהר, חתך לאמצע וסובב לחיבורים של טר שטגן. הוריד את החולצה בטירוף ושאגת את ה-SSUUII המפורסם. גולאסו! כעבור שתי דקות הוא קיבל מסירת עומק מהמחליף אסנסיו, מעד, השופט שלף לו צהוב על התחזקות והרחיק אותו לאחר שנגע בו. שערורייה, שתמנע מרונאלדו לשחק בפתיחת הליגה.
אבל כל זה לא עזר לברצלונה. על המגרש היה כבר לוקאס ואסקס שהוביל מתפרצת בתוספת הזמן. הוא חיכה לתזמון המתאים ושלח כדור עומק נפלא למרקו אסנסיו שבעט בנגיעה אחת למשקוף ופנימה - 1:3 ענק לריאל מדריד בקאמפ נואו, למרות הכל, ואפילו דון פלורנטינו מחק את הפוקר פייס וחגג בטירוף ביציע כשהוא מוחא כאפיים. לכל העולם לא היה ספק - אין לברצלונה סיכוי, היא לעולם לא תחזור מזה. “הלילה בו ראינו את סופר-מדריד”, נכתב בתקשורת.
לאסנסיו, שקיבל את חולצת ההרכב בעוד בייל על הספסל - זה לא הספיק, ולמען הסר ספקו הוא שלח עוד גולאסו שגרם לברנבאו לצאת מדעתו. כבר בדקה הרביעית הוא קיבל את הכדור מצד שמאל ושלח גולאסו מ-35 מטר לפינה של טר שטגן - רוצו ליוטיוב. אין גולים כאלה. בארסה נראתה עלובה התפללה שהמשחק יסתיים. מסי היה עם הראש באדמה. בדקה ה-39 הגיע השער השני, שרק אלוהים יודע איך היה האחרון - מרסלו העביר כדור מצד שמאל וקארים השתלט, גבר על אומטיטי בן ארצו ובעט לרשת, 0:2 לריאל מדריד. קובא חיסל את כולם במרכז המגרש והיה ‘אנטי מסי’, מודריץ’ דאג לעקבים ולשואו. “הריקוד של הקיץ”, סיכמו במארקה. מתגעגעים…
