טוב אז מנצ’סטר סיטי, זה היה די צפוי, עונש על העונה המביכה שלנו במפעל שלא מספיק “עימתו” את קרלו אנצ’לוטי עם זה במסיבות העיתונאים השונות או בכלל. אם אנחנו היינו עושים את שלנו, נניח מפגש תיאורטי בשמינית הגמר (תבינו לאן אני חותר תעזבו את הדקויות) אז הייתי אומר ‘נו טוב - מזל רע, אבל בגלל משחקים כאלה אנחנו כל כך אוהבים כדורגל’. זה נכון אבל לא שלם. בעונה כזו עם עומס משחקים זה כמעט עונש. והלב שלי חלש.
אשכרה מפגש עונה רביעית ברציפות, הקלאסיקו החדש של אירופה ותסלח לי באיירן מינכן ואפילו ליברפול החביבה. אין אף משחק נוקאאוט שהסב לי כזה טירוף וממש ‘פריז’ שאני קופא במקום כמו בסרטים, וצמרמורת כמו נגד מנצ’סטר סיטי (כמובן שגמר הדסימה לא נחשב), לנצח אני אצרח יחד עם השדר את הגול של רודריגו ב-2022 ואעלה אותו לאינסטגרם מחדש, ואזכור את השאגה של הקהל כשאמרו שיש שש דקות תוספת זמן. מתי ראיתם דבר כזה שאוהדים ‘חוגגים’ שהכרוז אומר שש דקות תוספת זמן? וכמובן גם את אבא שלי בסלון: "דור מה אתה כל כך שמח, השער הזה לא מספיק (אחרי ה-1:1) ואני ממלמל לו: “אבא זה הברנבאו, לך תדע…”. הוא הלך להביא שתייה וכשחזר…
ברור שאפשר לעבור את סיטי שחוה עונת בלהות, בזמן רצף ההפסדים אתה אומר לעצמך שזה ייעצר אבל נמשך ונמשך. הם נראים מאוד לא מאוזנים, חסרי שיניים, אפילו שבעים אחרי מיליון אליפויות ברצף בניגוד אלינו, צריך לנצל את זה. הרבה יותר מהחיסרון של רודרי שהוא אחלה שחקן. ומצד שני בגלל הפער הגדול בין המאמנים, סגנון הכדורגל שהקבוצה שלנו בוחרת ועצם זה שלא ניצחנו אף קבוצה גדולה השנה (התוצאות האחרונות מעולות אבל המדד לא איכותי מספיק) - קשה לי להיות אופטימי נגדם. גם לא הגיוני שבכל משחק נגדינו ארלינג הולאנד יהיה כמו שחקן פחות. יש לנו נקודות תורפה שהם יכולים לנצל בקלות.
אנחנו ריאל מדריד, אנחנו המלכים של אירופה, זה המפעל שלנו. הגיע הזמן לשבור את האיתיחאד כלומר לנצח שם לראשונה. אבל קשה לי להגיד שאנחנו פייבוריטים. אולי זה הזמן בעוד שבועיים להתחיל לשחק כדורגל באמת.
בכלי התקשורת ידברו סביב המשחק על כל שחקני ההתקפה המעולים אצלינו ובשתי הקבוצות. רודריגו אוהב לשחק נגדם - לנצח אני אוהב אותך, ויניסיוס ג’וניור יבוא במוד אחר וכבר כבש גולאסו, קיליאן אמבפה יכול להתעלל בהם אם יש שטחים. כמובן שצריך את טיבו קורטואה שהודף הכל וגם יש לנו רק שחקן הגנה אחד נורמלי. ואני חושב שהרבה יקום ויפול על ג’וד בלינגהאם. “המנהיג”, הקשר, זה שמנהל את המשחק, עומד בפרץ, עוזר בהגנה, מפגין חוסן.
אפשר להחזיר את דני קרבחאל רק למשחק הזה? איפה חותמים שלא נראה את פרלאן מנדי ואורליאן טשואמני?