איך יצאנו מהמפגש הזה איכשהו בחיים אני לא יודע. צריך זמן לעכל את מה שקרה שם.
השינויים שארצה לראות למפגש השני הם
הבלמים לא יוצאים ללחוץ גבוה. בכל פעם שאלאבה או מיליטאו יצאו ללחוץ נוצרו חורים, ושחקנים שהצטרפו מהקו השני הרגו אותנו. כל המצבים שנוצרו על הראש של קרבחאל לא מקריים, זו הייתה דרך סיסטמתית של סיטי לייצר מצבים כשברחבה שלנו בלם בודד כי השני יצא להרפתקה.
קסמירו יודע לחפות על הבלמים ביצאות האלה. בייחוד כשאין את קסמירו, אסור להוציא את הבלמים כל כך גבוה.
אינטנסיביות. דקה ראשונה של המשחק, מחרז לוקח כדור ועובר בלי הרבה התנגדות מספר שחקנים. עד שיוצאים אליו וסוגרים אותו הכדור כבר על הראש של דה בריינה. חשבתי שאוקיי, השחקנים יפנימו, זה לא משחק ליגה ישנוני. השחקנים לא הפנימו ופעם אחר פעם סיטי הגיעה למצבים הודות לאיטנסיביות העדיפה שלהם. כשהכדור נפל להם לרגליים, הם חיפשו תמיד לשחק במהירות ולעשות את הפעולות בצורה חדה. אצלינו כששחקנים קיבלו כדור, לקח להם פי ארבע זמן להחליט מה לעשות איתו ולשחרר מסירה.
משחק לחץ. כשהכדור היה אצלינו ברגל, סיטי דחפה אותנו פעם אחר פעם אחורה עם משחק לחץ. צריכים ללמוד לשחק מהר יותר, אינטנסיבי יותר, לא להיכנע ללחץ כל כך מהר.
יכולת אישית של שחקנים. אם נעבור על רשימת השחקנים ששיחקו אתמול, למעט בנזמה שעשה יותר מהצפוי, ולמודריץ’, לכולם יש לי טענות. על ההגנה אני אפילו לא אדבר. הקישור היה חלש, בראשות קרוס שלא יכול למלא את תפקיד האחורי בשום אופן, אבל גם פדה שהיה בגדר נעלם. מודריץ’ ניסה אבל הוא לא יכל לבד.
בהתקפה ויני ניסה המון פעמים ללכת לבד עם הראש בקיר. יזכרו לו את השער, אבל היו לו אינסוף פעמים שניסה ללכת לבד ואיבד את הכדור.
רודריגו גם לא הורגש לאורך רוב שלבי המשחק…
והדבר האחרון שארצה לראות, זה מאמן שלא מקבל נוקאאוט טקטי פעם אחר פעם. אתמול חזרנו למשחק רק כי קוראים לנו ריאל מדריד ויש לנו אופי. אחרת המשחק היה מסתיים אחרת לגמרי.
