קיילור נתן קיילור נתן.
אלוהים כמה אפשר להיראות רע בבית.
אני מאושר מההעפלה והכל אבל התשישות (והגיל) של מודריץ’ מדאיגים אותי. אנחנו קרובים לעת שעוד כדורגלן ענק החוסה בצילן של מפלצות סטטיסטיקה עומד לפרוש.
אין לי מושג איך השחקנים יתאוששו מהמאניטה שנחטוף ביום ראשון הקרוב.
פעם ראשונה שהקלאסיקו לא מעניין לי את הריס בעין השמאלית.
סביר להניח שגם את השחקנים.
משחק לא טוב שלנו.
נראה לי שבשונה מרוב החברה כאן אני פחות מחזיק מאסנסיו. הבנאדם פשוט מפחד לעבור שחקנים. זה הופך את כל המשחק שלו ליותר צפוי.
מקווה שזידאן יכין את השחקנים כמו שצריך לגמר. אסור להיראות כך.
אה סליחה, שכחתי שפורום זה המקום בו לא מגיבים על תגובות של אחרים.
כתבת על מזל ושיפוט והגבתי על עניין השיפוט. נראה לי לגיטימי. רוצה שלא יגיבו? תכתוב משהו שלא שנוי במחלוקת. או שאל תכתוב אותו.
על איזה מאניטה אתה מדבר? כאילו שבארסה נראית טוב.
ריאל מדריד משחקת כדורגל סופר יעיל, והם קבוצה כלכך מחוברת, השחקנים שלה לוקחים כל משחק גדול כפרוייקט, הכל על מנת להשיג את המטרה שהם מציבים לעצמם, מרגישים את זה עוד לפני המשחקים. היא יכולה לנצח את ברצלונה בקאמפ נואו גם עם מחליפים…
תאמין לי כולי תקווה שגם לזידאן לא אכפת
מזלנו באמת שהמשחק בקאמם נואו…
חלאס קשקשת, לא אסביר את דברי מעבר לפוסט הנוכחי.
אמרתי שלריאל יש מזל לאורך התקופה הזו ואיני מעוניין לפתוח דיון על השיפוט בתקופה הזו כי הוא היה שנוי במחלוקת ואיני חושב שבת’רד של עלייה לגמר שלישי ברצף צריך דיון על שיפוט בכייני של כל התקופה מכיוונם של קנאים.
יותר ברור? מקווה מאוד
מזל הוא אינו הגורם לעשור שלם של הגעה לחצי הגמר/גמר ברצף.
כשריאל הודחו בשמינית 200 פעם ברצף אתה טענת בפורומים לחוסר מזל של ריאל?
מסכים. 4 גמרים ב-5 שנים זה לא מזל.
צריך לזכור-- ריאל ניצחה בשבוע שעבר במינכן, בין היתר בזכות מחצית שניה טובה. הייתה ביתרון היום עד לשער השיוויון של באיירן. זה לא אומר שריאל הייתה גדולה. נהפוכו, באיירן נראתה טוב יותר במרבית הזמן, אך פחות יעילה או שנעצרה על ידי נאבאס.
זה היה מסוג צמד המשחקים שיכל ללכת לכל כיוון, בדיוק כמו בחצי הגמר ב-2012 בין שתי הקבוצות. אז זה הלך לבאיירן בפנדלים, הפעם זה הלך לריאל ב-90 דקות.
מה שכן, אני לא מצליח להבין איך ריאל איפשרה ליריבה שלה שוב לכבוש שער מהיר מאוד במשחק הגומלין אחרי ניצחון בחוץ. חשבתי שלמדו מהמשחק מול יובה, אבל מסתבר שלא. ההגנה של ריאל נראתה שייקי, ויותר מכל- הקישור של ריאל לא הצליח לכפות את עצמו על המשחק, במיוחד אחרי השער של חאמס. באיירן הצליחה להגיע לרחבה של נאבאס בקלות מעצבנת בחצי השעה האחרונה.
הדמעות של שחקני באיירן בסוף יכולות להתפרש בשתי דרכים. האחת, אכבזה מהעובדה שלא עלו למרות שהיו קרובים. השניה, כנראה שהרגישו נחותים וחסרי אונים-- גם ריאל לא במיטבה מול באיירן במיטבה לא הספיקו להם לעלות!
מזל הוא הגורם להגעה לשלוש גמרים ברצף. בארסה הגדולה שיחקה טוב יותר מריאל בכל עונה ועלתה רק פעמיים מתוך ארבע פעמים לגמר. חצי גמר זה יכולת בדר"כ משם צריך טונות של מזל שיש לריאל.
יכולת היא הגורמת לזה. תקרא לזה מזל, מילה נרדפת לכך בכדורגל היא ווינריות
לחץ דם גבוה. לפני כל משחק אתה זורם עם זידאן והמילה החדשה לשלבי הנוק-אאוט - “אנחנו הולכים לסבול”, אתה מבין שזה יהיה קשה ובסוף זה קשה פי כמה. אחרי הגומלין נגד יובה והמשחק הערב, פעמיים בברנבאו - מרגיש שירדו לי 40 שנה מהחיים. אולי בגלל התזונה והאימונים והבריאות נותרו לו עשר שנים לחיות, מקווה לנצל את הזמן ובתור התחלה שניקח עוד גביע אירופה. הולך לישון עכשיו כמו שצריך אחרי חצי התקף לב, מרגיש כאילו אני רצתי 90 דק’. איך אומר שמש בספיחס? ‘הלב שלי עושה גורו-גורו’. זה ריאל מדריד קלאסי לספוג אחרי שתי דקות.
דיסוננס עצום בין השמחה הענקית מההעפלה לגמר לבין הסירחון עם היכולת שהפגנו וככה אין סיכוי נגד ליברפול. צריך לנוח עד אז. גם אנחנו וגם הקבוצה.
בדרך-כלל אני מרחיב, מפרשן, הפעם אני אהיה יותר קצר, אני מרגיש שאני גמור. שיחקנו קטסטרופה בצמד המשחקים, באמת גנבנו. משהו לא אבד, קשה לי להסביר מה. לא חושב שזה הזמן בו זידאן היה צריך לעשות מה שעשה אבל אחרי כל-כך הרבה ‘בינגו’ בהחלטות - מותר לו ליפול. אבל זה לא רק קובא במקום קאסמירו ואפילו לא לוקאס. שחקן לוקח יוזמה ולוחץ אבל אין לנו משחק הגנה, לעולם, וכל כדור עומק הופך לחצי שער. ההתקפה לא תיפקדה להוציא מהלך אחד - שער השיוויון של בנזמה. 81 שניות עם 21 מסירות ואז מרסלו שם לו את הכדור על הראש.
כנראה שרק ככה מגיעים לגמר - בדם, יזע ודמעות ועם גיבורים בלתי-צפויים. קיילור החתול היה ענק, תמיד היה מרגש, תמיד חיבבתי אותו, הבעיה היא היציבות. כל הקבוצה כמעט עשתה במכנסיים אבל הוא היה נפלא, נפלא, נפלא? והגיבור השני: קארים לכל החיים. היה מצוין גם מעבר לשני השערים, אבל פעם בשנתיים זה לא מספיק. מקווה מאוד שזו הייתה מתנת הפרידה שלו ושל בייל.
וכמו תמיד, לסיום, משפט-שניים של אוהד בטירוף, כדי להמשיך לדרבן את עצמי. ולמרות המשחק הגרוע היום - אנחנו ריאל מדריד. המפעל הוכיח שוב למה בכל פעם הוא מרגש מחדש. זהו, עכשיו צריך לנוח, עד הגמר הזה. החלום עדיין בחיים.
תודה אלוהים. תודה.
El Madrid Nunca Muere
#APorLa13
שני שחקני ההרכב הכי מאכזבים שלנו העונה הם בנזמה ונבאס ודווקא הם העלו אותנו לגמר. הכי לא צפוי שיש.
לפני 6(?) שנים באיירן הדיחו אותנו בחצי גמר בפנדלים למרות שהיינו יותר טובים. הפעם הם היו הקבוצה הטובה ואנחנו הדחנו אותם. תמיד עדיף שהמזל איתך, למרות שאם זידאן היה מעמיד את הקבוצה נכון אולי לא היינו כל כך זקוקים למזל.
עם הפנים לליברפול, אין שום סיכוי שמרסלו וקרוס יכולים להתמודד עם סלאח. בטח שלא איסקו. צריך לשים שני שחקנים מהירים בצד של מרסלו כדי לעזור לו להתמודד עם סלאח. קובאצ’יץ במקום קרוס, ובייל או אסנסיו באגף שמאל. בנוסף קאסמירו חייב להיות הקשר האחורי, גם היחידי שמתאים והוא גם ווינר אמיתי. אם זידאן יעלה עם איסקו וקרוס סביב מרסלו עדיף לתת לליברפול את הגביע לפני שריקת הפתיחה.
מרסלו היה רע הגנתית בצמד המשחקים הזה וטוב יותר התקפית. מצד שני, סברתי שרונאלדו נראה טוב יותר הגנתית מאשר התקפית.
לריאל מדריד היה הרבה מזל היום מכיוון שבאיירן הגיע להמון מצבים ונתנה להם פשוט שער במתנה (עם כל הכבוד ללחץ הגבוה), אבל מה שלחלוטין לא קשור למזל זו הגישה של הקבוצה בפיגור מול קבוצה כמו באיירן מינכן והיכולת להפוך את התוצאה - פעמיים!
המזל לפעמים מגיע ולפעמים לא, אבל קבוצות אחרות היו קורסות לאחר פיגור מול ההתקפה הנהדרת של באיירן.
מבחינת כישרון וכדורגל לא בטוח עד כמה יובנטוס וPSG נחותות מריאל מדריד, אבל אני שוב חוזר לכרטיסים האדומים של וראטי ודיבאלה. זה ההבדל בין אובדן עשתונות לבין גישה של לבוא פשוט עוד יום לעבודה.
בשבילי כאוהד בארסה החוויה הזאת של לצפות בריאל בצ’מפיונס היא פשוט נוראית, כמו תאונת דרכים - אתה יודע שאתה לא אמור להסתכל אבל אתה מסתכל.
מה שלא יהיה בגמר - מגיע לסגל הזה המון מחמאות על הקמפיינים העקביים בליגת האלופות ולריאל מדריד המון כבוד על העפלה לאחר הגרלות מאוד קשות.
הגומלין הערב בברנבאו, הגומלין מול יובה ברבע, הגומלין מול אתלטיקו בחצי שנה שעברה והגומלין מול באיירן ברבע שנה שעברה:
בכולם הייתה אווירה דומה (אולי למעט אתלטיקו שייבשנו אותם אחרי מחצית)- מצאנו את עצמנו ביתרון מאוד נוח אחרי המשחק הראשון, ואז סיבכנו את עצמנו למוות וסבלנו.זה פשוט פאק שלנו. רק מול פאריז הראנו גדולה בגומלין.
לדעתי זה בעיקר פסיכולוגי. אנחנו בעמדה שבה העליה בכיס שלנו ויש מה להפסיד. מנגד, קבוצות סופר איכותיות שאין להן מה להפסיד, פלוס מתפלק להן גול על ההתחלה. הגיוני שעם חלוף הדקות נלך אחורה ולא נסכן את מה שיש לנו ביד. באיירן הימרה בטירוף וגם לה היה מזל- לרונאלדו היו לפחות 2 מצבים של גול בטוח שהיו סוגרים סיפור, וחוץ מזה באמת יום חלש שלנו במתפרצות.
ואלוהים, לא יכול לצפות בקבוצה הזו במשחקי בית. הלוואי תמיד משחק חוץ בגומלין.
בגמר, שהוא משחק יחיד, יהיה סיפור שונה. זה משחק חוץ 
וואו וואו! המשחק הזה הוריד לי 20 שנה מהחיים. בכלל, חצי השעה האחרונה הייתה אחת הלחוצות- לא זוכר מתי נלחצנו ככה לשער. היה לנו הרבהההה מזל היום.
אני חושב שההימורים של זידאן עלו לנו ביוקר. חיסורו של קאסמירו הורגש, הייתה טיילת חסרת פרופורציות בחצי שלנו וכמעט את כל מאבקי ה- 50 50 הפסדנו באמצע. גם הצבתו של לוקאס בתור מגן ימני הייתה בעייתית. אמנם וסקאז נתן משחק טוב סה"כ הגנתית (בעזרתו של מודריץ’ שעשה עבודה נפלאה באגף) אבל, הייתה הרגשה שהקבוצה בפאניקה כל פעם שבאירן תקפה מצד שמאל. מאז שקאסמירו נכנס אני חושב שבאירן כמעט לא הגיעה למצבים.
אגב, למרות שזה הרכב די הגנתי ומסורס התקפית אני עדיין הכי רגוע כאשר אנחנו עולים למשחק צמפיונס עם 4-4-2 יהלום עם איסקו וקאסמירו. להניע את הכדור בשקט (ולרוחב) ולדעת שאנחנו בשליטה. היום הפסדנו את האמצע בצורה מוחלטת וחבל, באירן באמת פגיעה שתוקפים אותה. יחד עם זאת, אני מבין את הרעיון של זידאן לפתוח עם קובה, שחקן עם כוח פריצה שיכל לתרום למשחק המתפרצות שלנו יחד עם אנסניו ולוקאס המהירים. בפועל, זה לא עבד.
פעם נוספת משחק גדול של צמד הבלמים שלנו וארן וראמוס (למרות הטעות). הצילו הרבה מאד חצי הזמנויות של באירן והגיעו לכל כדור ברחבה. עושה רושם שאי אפשר לקחת מוראן כדור גובה, ממש מגדלור.
אני חושב שסה"כ הכללי היה לריאל הרבה מזל היום ובכלל בצמד המפגשים. באירן הגיעה ליותר הזדמנויות והייתה הכי קרובה להדיח אותנו מכל הקבוצות בשנים האחרונות. יחד עם זאת, כל הכבוד לאופי שהקבוצה הציגה. ריאל הצליחה לחזור פעמיים מפיגור מול באירן, הרבה קבוצות היו נופלות בשלב הזה. בעיקר במשחק במינכן. גם היכולת של הקבוצה להרוג את המשחק ב20 הדקות האחרונות הייתה יוצאת מן הכלל, ונובעת בעיקר מהניסיון שיש לשחקנים במעמדים האלו.
יאללה לגמר!!!
אגב כל פעם העונה אנו מוכיחים שההרכב הטוב שלנו זה ה442 עם אסנסיו וואסקז באגפים.
שם לטעמי הייתה הבעיה, באיירן שלטה באגפים וניסינו להגיב עם שליטה במרכז, וזה לא אנחנו.
אפילו עם קרוס ומודריץ אנחנו מסוגלים להחזיק מרכז במערך הזה כשבאגף אחד אסנסיו ובשני ואסקז הכל יכול והלא מפסיק לרוץ. והוכחות לכך יש ביובה ופסז.
אני לא אוהב אץ היהלום, מוותרים על שחקן התקפה בשביל איסקו האיטי שיעזור לקישור לעשות את העבודה שהם אמורים לעשות. זה נותן לנו קישור חזק כי יש לנו 4 שחקנים שמבצעים תפקיד של 3, אבל זה עושה אותנו צפויים משעממים ואיטיים.
אתמול לא קובא היה הבעיה, גם לא אף אחד אחר. הפריסה על המגרש לא הייתה טובה מספיק בנוסף למשלק מאוד טוב של באיירן. אפשר להגיד הרבה על כמה שמודריץ עזר באגף, אך עצם זה שקשר אמצע עושה את זה אומר הרבה. אם לצורך העניין וואסקז היה החיפוי לנאצו באגף אחד ואסנסיו למרסלו בשני (למרות ששם די הסתדרנו) אז היינו מקבלים קבוצה שעובדת הגנתית טוב יותר וגם מחזיקה את האמצע טוב יותר כי השחקנים שם יודעים בדיוק מה תפקידם ולא רצים כל שניה לאגף. אה וגם היינו טסים ככה למעלה טוב יותר.
הגמר פחות מלחיץ אותי. ליברפול קבוצה מצוינת אך אם יש קבוצה בעלת יכולת להתמודד איתם אלה אנחנו. עם שחקני הגנה בעלי יכולת אישית מאוד גבוהה, ועם מהירות האגפים שלנו. מערך של 442 עם ואסקז ואסנסיו נגדם יתן לנו בדיוק את מה שאנחנו זקוקים לו, החל ממהירות באגפים ועליה מהירה למעלה.
אם נרצה להלחם נגדם בקישור אנחנו ננצח את הקישור אך נסיים כמו סיטי
זה היה כדורגל במיטבו בסגנון שנות ה50: אנחנו עם שני שחקני הגנה חצי אפויים (וראן וראמוס), באיירן עם שחקן הגנה אחד (שולה), בלי שוער ועם הומלס כפליימייקר. כל השאר רצים ותוקפים. לצופה האובייקטיבי זה היה תענוג.
חוץ מזה כישלון גדול של זידאן בדיעבד עם ההרכב, אולי לראשונה בצ’מפיונס, וכישלון של כולם בגישה. לא ברור למה בברנבאו אנחנו הופכים לבית"ר ירושלים ומשתתפים בפינג פונג הזה. לא ברור איך שוב אנחנו חוטפים אחרי שתי דקות משום דבר. נראה שהביטחון העצמי המופרז מהליגה הגיע גם לצ’מפיונס.
המחמאות הפעם לכל אהוביי: לוקה השאיר את הלב על המגרש, הרובוט קרוס שכרגיל בצ’מפיונס נותן מאסטרפיס של שכל עם הכדור, קיילור ששתה מיץ אומץ בשיא הלחץ, וכמובן הקארים - שכנראה שוב שומר על מקומו בקבוצה בזכות משחק אחד בצ’מפיונס.
הכרוז צעק ‘קארים’ ואני בכל הכוח עונה ‘בנזמה’ כי מה אכפת לי באותו רגע. אחרי כמה שניות, חשבתי שאולי בגילי הגיע הזמן לקצת יותר עמוד שדרה. זה נראה לא טוב בעיני עצמי שאני מתהפך כמו סטייק רק כי הוא נתן לנו גול. כדי ליישב את הסכסוך הפנימי הסברתי לי שאולי הוא בעצם לא כזה אדיש, אלא סתם בחור מופנם שנקלע לבעיה תדמיתית. וזה לא שההתנהגות של רונאלדו היא דוגמה.
לא חושב שצריך לנתח את המשחק מכיוון טקטי בכלל. מחמאות לואסקז על תצוגה מעוררת כבוד כמגן. מהצד השני הומלס, טיאגו ואלאבה היו מרשימים מאד.
האופי של הקבוצה הזו מדהים. לא יאמן כמה ביטחון יש להם בעצמם ואחד בשני. זה ורק זה מה שניצח את המשחק (כאילו, תיקו). אם באיירן מגיעה לאותן הזדמנויות בדיוק במשחק ליגה, הכדור היה ברשת יותר מפעמיים בוודאות.
נ.ב
את אסנסיו אני רוצה בגמר כמחליף, בינתיים הוא יעיל יותר מהספסל
