עד הגמר לזידאן יש מספיק זמן ללמוד מהטעויות שלו אתמול.
קרבאחל יחזור ואיסקו יחזור.
אסנסיו אמנם מהיר מאיסקו (למרות שהפסיד אתמול בכל הספרינטים מול שחקני באיירן) אבל שומר פחות טוב ממנו. מול סאלח לא צריך רק מהירות, אלא גם עמידה נכונה.
המסקנה הכואבת מהמשחק אתמול היא משחק המתפרצות שהלך לאיבוד. ידעתי שזה נפגם בשנים האחרונות, אבל רק אתמול הבנתי כמה.
מאחד השחקנים המהירים בעולם רונאלדו הפך לשחקן שאפילו חאמס מהיר ממנו.
נזכה או לא נזכה. ריאל חייבת שינוי בחוד. יש לנו קישור מעולה ומגנים פנטסטיים. צמד התקפי תוסס יותר ישפר אותנו משמעותית.
בניגוד לרוב הפוסטים שלי לא הולך לנתח את המשחק רק את ההרגשה שיש לי כלפי הקבוצה.
לא זוכר מתי בפעם האחרונה היינו בנחיתות מבחינת המצבים של בעיטות לשער בשני המשחקים (בשלבי הנוקאווט של ליגת האלופות כמובן) ופה היינו בפער גדול אם נסכם את 2 המשחקים.
התחושה שלא מגיע לנו לעלות לגמר פשוט גומרת אותי, כי אני חובב כדורגל ופשוט היינו נחותים בצמד המשחקים הנוכחי.
אני עולה לגמר הזה עם רגשות מעורבים כי בתור חובב כדורגל שיחקנו פשוט הרבה פחות טוב מבאיירן, משחק ההגנה שלנו לוקה בחסר שלא לדבר על הלחץ הלא יעיל שאנחנו מפעילים בחלק גדול מהדקות, טיילת באגפים ולחץ מיותר בהמון מצבים, בנוסף גם החמצות הזויות ומסירות שלא בזמן או שהגיעו רע.
אבל להיות ווינר זה מה שהקבוצה הזאת מוכיחה לי כל פעם מחדש, כמה שזה מרגש, לא יאומן.
לא משנה כמה חרא אתה משחק, כמה שחקנים שכל העונה אתה רק מתפלל שיסגרו איזה דיל ויגיע משהו גדול במקומם, פתאום הכל משתנה, יש עניין גם קצת של מזל, עדיין היה פה המון ווינריות.
אני לא משליך את היכולת של ריאל לאורך כל הקמפיין כי כן היה כדורגל טוב גם נגד פסז וגם נגד יובה משחק ראשון, אבל הצמד מול באיירן הוכיח לי כמה הם ווינרים ולא משנה מה יגידו על מזל, שיפוט וכל מני משתנים שאוהבים להכניס למשוואה.
הכי קל להוריד את הראש ולהתפרק כמו שכבר ראינו את ריאל, אבל כאשר הם לא מרגישים שיש לחץ ממשי וקרוב בו במשחק, אני באמת חושב שזה מה שמפריע לנו בליגה (מנטלית), הווינריות פשוט לא באה לידי ביטוי.
לסיכום, מקווה לראות גם כדורגל יותר טוב מהקבוצה בגמר רק ככה נצליח לעבור את המצרי וחבורתו.
לא מדובר פה על סדרות של הטוב מ 5/7 משחקים, מדובר פה על מפעל נוקאאוט שבמשחק האחרון שלו הוא משחק בודד ללא גומלין.
כשידברו על ההיסטוריה הגדולה של ריאל מדריד בשנות ה2010+ ידברו על הווינריות והמנטליות של השלד מרסלו, מודריץ, נאבאס, קרבאחל, קרוס, רונאלדו ומעל כולם ראמוס, אך פחות על הכדורגל הסוחף ש(לא) שוחק (לדוגמה - ריאל שהפסידה לבאיירן בחצי הגמר ב2012 הייתה ריאל הכי חזקה שזכור לי בעשור האחרון).
יש תחושה כזו שכל עוד ריאל לא מרגישה מולה את האתגר, קרי, אחד שייתן לה פייט אמיתי היא משחקת על הילוך שני ולא ‘באמת’ מעניין אותה. כל כך הרבה משחקים אתם מבכים על יכולת, קוברים את רונאלדו ומוציאים אותו מהמרתף בחודשיים האחרונים של השנה, כל כך הרבה אתם מבכים על זידאן שלא מכין טוב (לדעתכם) את הקבוצה, כל כך הרבה פוסטים שכתבתם “הפעם היה לנו מזל, אבל מול בארסה/באיירן/וואטאבר זה ייגמר רע” ולבסוף לא נגמר רע בכלל, כך שלהתחיל לספר על יכולת שזה מהשהביא את ריאל לארבעה גמרים מחמשה זה לעבוד על עצמכם.
יכולת יכולה להביא אתכם לרבע/חצי. ואכן ריאל היא קבוצה טופ 3 כבר עשור, אבל משם היה לכם משחקי נפל כולל בגמרים עצמם שניצחתם בגלל… ובכן… מזל. מזל והרבה אופי שזה יש לקבוצה בטונות.
אז הרבה כבוד לריאל, אבל אל תספרו לי על יכולת. יש לכם יכולת של טופ 4 כל שנה ועדיין לא לקחתם 1/4 אלא הרבה יותר כך שסטטיסטית המזל והרבה ממקרי 50/50 הלכו לטובת ריאל (לא מקרי שיפוט).
לא חושב, בטח לא במקרה שלנו.
יש לנו DNA של לא לא לוותר עד השנייה האחרונה, שלד שרץ הרבה זמן ביחד ומכיר אחד את השני, ניסיון, מסורת, קור רוח, מאמן שהוא דמות שמשדרת ווינריות…
כל הדברים האלה הם לא מקרה. זה לא סתם שברגע האמת דברים עובדים לך ופחות עובדים ליריב, פעם אחרי פעם.
אני הראשון להגיד שמזל מעורב פה, אבל ממש ממש לא רק.
בארסה של עונות 2009-2012 לא הייתה פחות ווינרית והייתה לחלוטין הקבוצה הטובה ביותר סטייל גולדן סטייט בניגוד לריאל של השנים האחרונות - כל זאת מבחינה מקצועית נטו. היא לקחה 2/4 כשכל סוכנות הימורים דרגה אותה ראשונה בפער. ריאל של השנים האחרונות לוקחת 3/4 ואולי 4/5 גביעי אירופה, סלח ידידי אבל אין סיכוי שזה רק ‘מקצועית’ (בחיים לא. כמו שכתבתי בהודעה הקודמת), רק ‘מנטליות’ ו’הטובים יוצרים את המזל’. פשוט לא, זה הרבה מעבר וזה לחלוטין המון מזל שלא היה מגיע בחיים לולא המלחמה והרעב, לולא הווינריות וכו’.
אין באמור להוריד כהוא זה מההישג, אבל בחייאת אל תטמנו את הראש באדמה. אתם לא כאלה טובים, אתם כאלה מנצחים וזה שונה לגמרי.
כמו whykds, אני גם בדעה שיש פה אלמנט של מזל, אבל לא רק.
אם להחזיר את הדיון לצד המקצועי - יש גם פשוט את העובדה שכדורגל בשלבי הנוק-אאוט הוא קצת שונה, לא המון (כמו כדרוגל נבחרות נניח), אבל מספיק שונה. אני חושב שיהיה לך קשה מאוד למצוא מישהו שחושב שכקבוצת כדורגל לאורך זמן ריאל הנוכחית היא מתחרה אמיתית לברצלונה של 2011. אבל יש כמה דברים מקצועיים שאולי הופכים אותנו לקבוצות נוק אאוט יותר טובה אפילו מברצלונה ההיא. כמו שאמרת הבסיס הוא טוב ובאופן שוטף ריאל היא קבוצת טופ 4 בעשור האחרון. מעבר לזה יש פנדליסט עם קרח בורידים, יש ערימה של נוגחים למצבים הנייחים, והקבוצה מרגישה יחסית בנוח לספוג לחץ ולהגן. ניצחנו שלבי פלייאוף עם קרב חפירות איטי מול אתלטיקו, וניצחנו מול פ.ס.ז׳ כשהשיטה הייתה לרוץ קדימה.
הייתי מעדיף אם היינו מחברים לזה גם קצת עקביות באיכות הכדורגל, אבל זה מה יש וזה לא רע.
בהמשך למשפט הזה ולהודעה שלי על הגיוון מהשבוע שעבר - האלמנט המקצועי שהכי מועיל לנו בנוקאאוט, מעבר כמובן לסגל מלא בשחקני וורלד קלאס, הוא שקשה מאוד להתכונן למשחקים נגדנו. היריבות פשוט לא יודעות למה לצפות.
כשקבוצה של פפ מפסידה משחק אתה יכול לדמיין איך המשחק התנהל גם בלי לראות אותו. בריאל מדריד אפשר לדמיין את כל התסריטים האפשריים. יש לנו התקפה שרוצחת הגנות ממש כשם שהיא איטית, דלילה בשחקנים וכושלת; והגנה שנראית בדרך כלל כמו של קבוצת תחתית אבל בימים מסויימים כבלתי ניתנת להכנעה. סרחיו ראמוס וכריסטיאנו רונאלדו כפני הקבוצה כולה.
מצד שני העדר ה"חותמת הסגנונית" מקשה עלינו בליגה, בתקופות בהן המוטיבציה והכושר לא בשיא וצריך לנצח משחקים על אוטומט. אין לנו אוטומט.
משהו שלא מדברים עליו הוא היכולת שיש לריאל במספר מערכים.
ברסה הגדולה ההיא הייתה ענקית, אך מאוד חד גונית בדרך שלה.
כשצמצמו נגדה שטחים היא תקפה באותה דרך כמו כששיחקו נגדה פתוח ולא משנה אילו שחקנים שיחקו בהרכב. יש לכך יתרונות גדולים אך גם חסרונות טקטיים.
ריאל בשנים האחרונות משנה שיטה כל הזמן, מ433 מתפרצות ל433 החזקה בכדור, ל442 סופר כשרוני בקישור עם איסקו וחאמס ול442 יהלום איטי ומשעמם שמשתלט על משחקים. וכמובן הדובדבן של העונה, ה442 הקלאסי עם ואסקז ואסנסיו.
לי זה מרגיש שריאל פשוט מוכנה לכל תסריט אפילו אם היא חלשה יותר מאותה ברסה. היא מגיבה יותר מהר על המגרש למתרחש.
אגב עניין הרמה של קבוצה/שחקן זו שאלה שאפשר לדון עליה הרבה.
לרוב קבוצה שתגיע ליותר מצבים ותהיה מסוכנת יותר היא תחשב אצלינו טובה יותר. אבל מה אם יכולות הכיבוש שלה לא טובות?
את מי תעדיפו חלוץ מחמיצן שמגיע למצבים בקלות או חלוץ ששם גול מחצי מצב אך מגיע לפחות מצבים?
עוד דבר חשוב שלא נכלל בקבוצה הוא שוער. שוער הוא חלק מהקבוצה, ושוער טוב עושה קבוצה טובה בדיוק כמו חלוץ טוב, אך קבוצה שהשוער שלה יעצור הרבה דברים זה כביכול יהיה מזל. למה אם לקבוצה יש קישור חלש היא פחות טובה אבל אם יש לה שוער חלש אז זה ביש מזל?
בנוסף הגנה. יכול להיות בלם שמוביל כדור נהדר ותורם להתקפה ולוחץ מצוין אך שעושה הרבה חורים וטעויות. הבלם הזה יגרום לקבוצה להראות טוב בעין ולהראות טובה יותר אבל בפועל הוא אולי יפגע בקבוצה כשהמטרה היא לכבוש.
אףשר לתת עוד מיליון דוגמאות אבל מקווה שכוונתי ברורה, ההחלטה למי קבוצה יותר טובה מתמקדת לרוב בפרמטרים שלא מחשיבים את כל היכולות.
ריכוז של שחקן הגנה, שוער טוב, וסיומת של חלוץ הם חלק מתכונות ההכרחיות לקבוצה וחלק מההגדרה שלה כקבוצה טובה.
אז שנינו מסכימים שזה שניהם ואנחנו רק חלוקים על כמה מזה כן מזל וכמה לא?
אני מאמין גדול במסורת ו-dna בכדורגל. מישהו פה באמת חושב שמירנדה שם גול ב- 92:48?
מה שראינו אתמול מגלם בתוכו המון מסורת וווינריות. לא תשכנע אותי ששחקני באיירן מחמיצים ככה אם זה גומלין בחוץ נגד אאק אתונה. אז ברור שהכל זה בתוחלת כי במשחק נתון הכל יכול לקרות, אבל ישנה חשיבות עצומה לכך שכל בורג במועדון יודע בדיוק מה עושים במעמדים כאלה, ושהמערכת, השחקנים והמאמן כולם בטוחים בעצמם וביכולת שלהם לעשות את זה. זה, אגב, עובד גם לכיוון השני אצל באיירן, שנכון לאתמול היה לה על הכתף קופון קטן שהופך לו אט אט לקוף מתבגר של לוזריות. או כמו שמוריניו אמר, this is football heritage.
(חייב לציין שזה מעט מוזר, כי בדרך כלל אוהדי בארסה הם אלה שמעלים על נס את ה- dna והמסורת)
מרגיש שלא רק בשנים האחרונות אלא מאז שאני רואה כדורגל - משחקים כאלה בליגה לא היינו מנצחים. אם פעם זה היה דפור בריאזור או ולנסיה במאסטיייה, ובשנים האחרונות אלה הדרבים שאני לא יכול לספור כבר כמה פעמים היינו יותר טובים ובמקרה הטוב יצאנו עם תיקו, וגם היו קלאסיקוס שיוויונים או אפילו כאלה בהם היינו יותר טובים[כמובן שהיו גם כאלה בהם התפרקנו] ולרוב הפסדנו.
אני חושב שאפשר להגדיר אחרת את הגיוון של הקבוצה הזו. בארסה של פפ הייתה בעיקרון עם סגנון אחד והיא ביצעה אותו ב-150%. אני אנסה לתאר את ריאל כמו שקרויף אמר על ראול - ‘הוא לא עשר בשום דבר אבל הוא 8.5 בהכל’. אנחנו לא משחקים מצוין באף שיטה אבל אנחנו טובים בכמה שיטות. אגב, מה שחזר בגדול מהעונה שעברה - המגנים שלנו, אבל חסרים לי כמה גולים מרגשים של ראמוס בנייחים, אמן והוא שומר את זה לקייב. משהו אחר על ריאל מדריד - בפוסט הבא.
כביכול מתאים יותר לדיון התקשורת, אבל זה שילוב שלי יחד עם כמה כותבים במארקה ורלוונטי למשחק אתמול ובכלל::
חמש שנים של פלאים, כתבו במארקה בצהריים. ככה זה עם ארבעה גמרים של צ’מפיונס בחמש שנים, ושלושה מהם ברציפות(כמו בנפיקה, אייקס, באיירן, מילאן ויובה). הם העלו גרף ארוך ועשיר עם כל התוצאות של ריאל מדריד בנוק-אאוט בצ’מפיונס תחת זידאן - ואת הלו"ז אנחנו יודעים בעל-פה, בצד ימין למטה תראו את מאזן הגמרים והזכיות. ולרוחב הגרף הראו לאן הגיעה ריאל מדריד בצ’מפיונס בכל עונה ועונה. רצף כזה לא היה לה מאז סוף שנות ה-50, הקבוצה של די-סטפאנו, פושקאש וחנטו שזכתה בגביע 5 פעמים ברצף. הקינטה דל-בויטרה נעצרה 3 פעמים ברציפות בחצי הגמר בסוף שנות ה-80, ורק בין 1998 ועד 2002 חזרה ריאל לשלוט עם 3 זכיות בחמש שנים.
ואנחנו זוכרים מצוין מה היה שם קודם. את שש השנים הנוראיות עם 1/8 הגמר, עד שבא מוריניו וקידם את הקבוצה קרוב לבאר אבל לא מעבר, עם שלוש הדחות בחצי הגמר, אחת מהן כואבת במיוחד בדו-קרב פנדלים נגד באיירן בברנבאו. ואז עם אנצ’לוטי שקיבל ירושה טובה בקיץ 2013 - הכל השתנה.
עם מספרים כאלה קשה להתווכח. אנחנו מלאי ריספקט לליברפול/רומא והדרך לגביע נוסף עוד ארוכה-ארוכה. 90 הדק’ נגד באיירן הרגישו כמו נצח, ירדו לנו כמה שנים מהחיים - ובקייב, ב-26 במאי - זה יהיה גדול ועוצמתי וקשה פי כמה. אתם יודעים מהי המילה ‘ל-ס-ב-ו-ל’. אז עושה רושם שהכתבה במארקה הקדימה את זמנה. ומצד שני, לא חשוב כיצד הגמר יסתיים ועל איכות הכדורגל אפשר לדון. ריאל הייתה קטסטרופלית נגד באיירן, בעיקר במחצית השנייה, אסור להיראות כך בברנבאו. אבל זה לא משנה. את הקבוצה הזו של ריאל מדריד, הקבוצה של כריסטיאנו וראמוס, וקרבחאל ומרסלו ומודריץ’ - תמיד יזכרו. אחת הגדולות שידעה הצ’מפיונס.
בטור במארקה כתב חסוס סאנצ’ז ‘אל תחפשו הסברים. זו ריאל מדריד’. הוא כתב על כך שהכל נכון - באיירן הייתה טובה יותר בשני המשחקים, התגברה על היעדרויות של שחקני מפתח כמו רובן ובואטנג, השופט היה צריך להעניק לה פנדל. וריאל מדריד לא למדה מהטעויות נגד יובה. ריאל טעתה כששיחקה ללא קאסמירו ובלי כריסטיאנו היא חצי קבוצה. ‘אבל אני לא מנסה לפענח את ריאל מדריד בליגת האלופות. ככה זה מאז שנות ה-50’.
מסכים לגמרי. אלמנט המנטליות, הווינריות ושלד ההרכב שרץ כבר שנים בנוסף נותן נקודות מקצועיות לריאל. ועדיין הפער של 4/5 גביעים כשיש גם את בארסה עם מסי, באיירן, סיטי ופפ ופריז מן הסתם יש השפעה קצת יותר גדולה של המזל… אבל אתם עוזרים להראות כאילו זה לא מזל בגלל האיכות המנטלית שיש לקבוצה.
לא משנה כמה משחקים של ריאל אני אראה, אי אפשר להתרגל לדפיקות לב ולדרמות.
מעולם לא היינו קבוצה שיודעת להגן, אבל בשלושת המשחקים האחרונים באלופות שברנו שיאים בזריקת זין בהגנה.
אלוהים יודע איך באיירן כל התקפה חצי גול מינכן לא עלתה לשלב הבא.
כנראה שזה משמיים. ועוד בנזמה שם צמד… זה משמיים חברים. אין הסבר אחר לזה.
עוד אין 4/5 די לנחס.
ומה זה מזל?
אפשר להסביר את זה בהתעלות שחקנים ברגעי האמת.
ורגע האמת הוא לאו דווקא 90 דקות, אלא ההתקפה המסוימת וההתעלות של מרסלו באגף וההרמה המדויקת וההתעלות של בנזמה שידע לשים ברשת (ותשאלו את באיירן זה לא מובן מאליו).
כמו שכתבתי קודם, יש פרמטרים שלא נספרים כשאתה שופט קבוצה על אף שהם חשובים לא פחות. סופרים את היכולת של הקבוצה להגיע למצבים אבל אף אחד לא מדבר על הדיוק בהבקעה. ומדברים על משחק לחץ אבל לא על שוער שמביא עצירות (להפך העצירות מוסיפות להערכה ליריב שהגיע להזדמנות).
אז כן ההתעלות של ריאל אתמול נבעה מאותם גורמים, ניצול מצבים גבוה ושוערמ(שהוא חלק מהקבוצה) שברגע האמת ידע להגיע.
גם הגול בתוספת הזמן של אינייסטה מול צ’לסי בשוד בחצי הגמר, בבעיטה היחידה לשער במשחק, היה די מקרי.
ברור שיש אלמנט של מקריות, אבל כמה? כמה אפשר לנצח עם מקריות? זה מקרי לנצח 6 משחקים ברצף את באיירן?
אני די בטוח שמה שהכי גורם לריאל לעבור כ"כ הרבה משוכות בשלבי נוק אאוט, זה הגיוון. אופציה לשחק לאט, מהר, מהאמצע, מהצדדים, טכני, אגרסיבי, נגיחות, והשנה אפילו בעיטות מספרת
איך מתכוננים למשחק מול קבוצה כזו? מה תגיד לשחקנים שלך? להזהר ממה? מהכל?
אה וגם השחקן הכי ווינר שהיה.
אה וגם2, קור רוח מטורף. איזו עוד קבוצה יכולה לחזור מפיגור נגד באיירן ב2 משחקים?
אולי הדבר היחיד שבאמת חסר לריאל, ומונע ממנה לקחת אליפויות וגביעי ספרד, זה הרעב במשחקים נגד הקטנות. כשהמוטיבציה כן נמצאת, ריאל היא הקבוצה הכי טובה באירופה בכמה שנים האחרונות. וכשהקבוצה הכי טובה מנצחת, זה הגיוני, ולא מזל.
ריאל גם הייתה בפיגור מול פאריס סן ג’רמן בחוץ, ועדיין ניצחה 1-3.
כאשר קבוצה מנצחת את סן ג’רמן, יובה ובאיירן אחת אחרי השניה בחוץ (ולא סתם 0-1 בכל משחק, אלא 8 שערי זכות ב-3 המשחקים האלה), זה לא רק מזל. לא ראיתי במשחקים האלה איזשהו כדור דרדרלה של רונאלדו או בנזמה נכנס לשער, ולא ראיתי את נאבאס בועט כדור שוער שאיכשהו הופך לשער.
מצד שני, כאשר בארסה מובסת 0-4 על ידי אותה סן ג’רמן, 0-3 על ידי אותה יובה ו- 0-3 על ידי רומא, זה לא רק חוסר מזל. שחקני בארסה לא ממש מתפקדים במשחקי חוץ בשנים האחרונות (בליגת האלופות) ואילו שחקני ריאל מוצאים את הנוסחה שוב ושוב, כל פעם בדרך אחרת.
בדיוק כך. קשה לדעת איזה ריאל תופיע מולך, איך תשחק ומתי תלחץ על הדוושה. דבר אחד צפוי: זה יקרה, כפי שיובה למדה על בשרה בגמר העונה שעברה.
מסכים, בדיוק כשם שמגיע לבארסה ולסגל שלה מחמאות על מציאת הנוסחה לזכות באליפות ספרד כמעט כל שנה.
ורלוונטי למשחק אתמול ובכלל::
