בגדול, אני חושב שפתחנו טוב ב 20 דקות הראשונות, גם אחרי הגול שיחקנו לא רע, איסקו אפילו הביא את היכולת מהנבחרת עם כמה מהלכים יפים וממש נהנתי לראות את ריאל עושה כדורגל, גם בהגנה, ראמוס ווארן שחיפו על שני המגינים, שלא הציגו יכולת הגנתית טובה (כן כן,גם דני לא נקי, הוא מסוגל להרבה יותר מזה), היו אתמול במשחק כמעט נקי מטעויות.
היו כמה דברים מהמשחק הזה שגרמו לי לחשוב שוב:
איסקו, שחזר עם יכולת טובה מהנבחרת, גם שם כדור גדול בגול הראשון והיה מאוד פעיל בהתחלה נראה שקצת נרדם במהלך המשחק.
אני די ציפיתי ממנו להמשיך ולהוכיח את עצמו מבחינתי הוא עדיין לא ראוי לשום קרדיט מיותר כל עוד לא יראה יותר יציבות גם במהלך המשחק.
קיילור, היה בערב גדול אתמול, למרות שיש לי עדיין כמה השגות לגביו.
קיילור חתול, יש לו אינסטינקטים מצויינים, קריאת משחק לא רעה בכלל אבל חסרון מאוד גדול והוא משחק הגובה(כמעט גמר לנו את ראמוס, יציאה כזאת חסרת אחריות לא ראיתי הרבה זמן).
אני לא חושב שקיילור לא שוער טוב, פשוט חושב שריאל מדריד צריכה שוער יותר ורסטילי עם משחק גובה לא רע לפחות, אצל קיילור הוא לא קיים כל כך.
ואגב אם משווים אותו לשוערים הטובים בעולם היום שלושתם לוקחים את הכדורים שקיילור הציל אתמול( דה חאה, טר-שטמבל ואובלק).
רק רציתי לתת נקודה למחשבה שום ביקורת רעה כלפיו.
בגדול, היה משחק של אופי, היה איזה שקט לשחקנים לכל אורך המשחק שהזכיר לי את השקט שהיה לזידאן, אין לי ספק שיש לו השפעה מנטלית על השחקנים וטוב שזה מגיע בשלב הזה של העונה כדי לנסות ולהוציא ממנה משהו.
עפים ובצדק על רונאלדו. כל הסופרלטיבים קטנים עליו. אני לא זוכר שחקן התקפה שבגיל 33 מפגין יכולת כזאת, ולא רק עוד שחקן מעולה, אלא השחקן הטוב ביותר על המגרש בפער, ברבע גמר מול יובה. ומה שהכי מרשים בהתפוצצות הנוכחית שלו (המשך ישיר לסוף העונה שעברה), זה העובדה שרבים ואני ביניהם הספידו אותו עקב יתרונותיו האתלטיים שהם הראשונים לדעוך עם הגיל. אבל הטורף מצא את הדרך להישאר רלוונטי, ולא סתם רלוונטי אלא קראק שנותן תצוגת על במאני טיים ושער בלתי נשכח. אגדה שהיתה באמת.
גם על מרסלו הכל כבר נאמר, אבל אני בוחר בכל זאת לפרגן קצת גם לאיסקו, ובכלל על המערך הזה שאין שום דבר מקרי בעובדה שאותו הרכב דרס פעמיים את יובה. נכון שחוץ מהבישול הגדול לרונאלדו בדקה השלישית, שהכניס את יובנטוס להלם קרב ממנו התקשתה להתאושש, לא חזינו בהברקות מיוחדות מצידו, אבל הנוכחות והפעלתנות שלו, כמו גם התרומה ההגנתית, היא בדיוק זו שאיפשרה את הנעת הכדור השקטה וקרת הרוח, שהוציאה את יובה מהכלים וגרמה לה לעשות שטויות.
זה נראה לפעמים מנומנם, קצת עקר אפילו, אבל הקישור הזה עושה את ההבדל בין קבוצה בטוחה בעצמה לבין הקבוצה ההיסטרית שאיבדה את הראש כל כך הרבה פעמים השנה (ובשנים קודמות). איפה הקבוצה האיכותית הזאת ואיפה הכדורים הארוכים וההגבהות האינסופיות שאימללו לנו את החיים בליגה. עם המומנטום החיובי מההצגה של איסקו בנבחרת ספרד, אני מאוד מקווה שאנחנו מתחילים לקבל אותו בחזרה ושהאיום של גיא ב’קריירת גוטי’ עשה את שלו ואיפס אותו.
את המשחק ניתחו כבר יפה, מילה לגבי קיילור: התחושה הזו לגבי הצורך בשוער חדש משתנה, ‘עולה ויורדת’ מה שנקרא, לי קודם כל חשוב שגם אם יעזוב אז זה יהיה בכבוד, יעני אחרי הצגות טובות שלו כמו אתמול ולא נתון מביך של ספיגת שערים בליגה או טעויות. הוא לא הפסיד לנו משחקים גדולים ולרוב הוא בסדר אבל ריאל מדריד צריכה שוער טוב יותר לדעתי. את דה-חאה אני רוצה רק כפרנצ’יפ לכך שיונייטד עושה שריר וגם עניין הפקס בזמנו שלטעמי הוא לא נקי ולא מדובר בטעות אלא בטעות מכוונת[בואו לא נפתח דיון על זה], ואובלאק הוא מפלצת. את קורטואה לא הייתי רוצה. אני חושב שאפשר לחשוב על שוער, תלוי במזומנים, אבל קודם צריך לשנות דברים בהתקפה.
האם גארת’ בייל סיים את דרכו אצלינו? זה יהיה מעניין. אבל מיאטוביץ’ אמר בעצמו - הרבה תלוי איך העונה בצ’מפיונס תסתיים…
איסקו שחקן טוב, הציטוט של זידאן לגבי ‘60 משחקים בעונה[בקבוצה] לעומת 8 בנבחרת[בשנה]’ הוא נכון, ואולי אפשר לקחת את זה לעוד כיוון מעבר לכך שכדורגל קבוצות קצת שונה ונבחרת ספרד היא יוצאת דופן ובעלת סגנון אחר - מניח שב-60 משחקים בספרד לאיסקו יהיו גם נפילות, ולא בכל משחק הוא יהיה גדול כמו נגד ארגנטינה או איטליה. למזלינו זידאן תמיד יודע לבחור כמו שצריך בהחלטות הקשות האלה, להוציא את בנזמה…
אני חושב שאנחנו באמת ובתמים לא מבינים עד כמה הוא גדול. אני חושב שבאמת ובתמים אנחנו לא מבינים עד כמה הוא ענק. אולי עוד 10-20 שנה נבין.
נגמרו המילים . הפורום יחמיא למודריץ, יריע לצמד המגינים ויאדיר את קאסמירו איסקו ואסנסיו. אבל, אף לא אחד לא מתקרב ולו לקרסוליים של גדולי שחקני ריאל (ויסלחו לי ראול ודי סטפנו). אף אחד (!) לא עשה את מה שהוא עושה בשנתיים האחרונות בליגת האלופות - מול הקבוצות החזקות בעולם.
הדבר שאני הכי מעריץ ברונאלדו זאת היכולת שלו להמציא את עצמו מחדש. מנער להטוטים ביונייטד, לאתלט ענק שמתבסס על מהירות וכוח בריאל ועד לקילר ברחבה שמתבסס על מיקום ותנועה בלי כדור עם סיומת בנגיעה. ממש כמו ג’ורדן.
אני מבקש להכיר ולפרגן לבנזמה על מה שהוא עשה בשביל רונאלדו בגול הראשון. המאבק עם ברצאלי והסיבוב שהוא עשה הם שאיפשרו לרונאלדו להגיע לכדור לפני קייליני.
כמו כן לא מצאתי אזכור לטוני קרוס בכל הדיון הזה (מלבד בסקירה ובהרכב שפורסם). אז כשמגיע מגיע, היה מעולה.
אחרי כל האופוריה, צריך לזכור שיובה היא קבוצה לא מאד חזקה (יחסית לאחרות ולזאת שהדיחה אותנו בחצי או אפילו של שנה שעברה). עם כל הכבוד לסמי חדרה ורודריגו בנטנקור, הקישור שלנו כבר התמודד בעבר עם הרבה יותר גרוע מזה. מרקיזיו, פוגבה, וידאל ופירלו זה בטוח לא. חצי הגמר כבר צפוי לכלול את ארבעת החזקות של היבשת, בהצלחה שיהיה.
לגבי הצהוב השני לדיבאלה, האם זו החוקה?
הוא היה עם הגב לקרבחל והסתובב בלי לראות אותו (אני גם די בטוח שקרבחל ראה שהוא לא רואה ו׳התייצב׳ כמו בכדורסל) וזה בטח לא היה מכוון.
הגול של רונלדו אתמול היה מאסטרפיס. פשוט גול מדהים.
עם זאת, ולא בקטע לבאס-אני באמת לא חושב שיובה חזקה כמו שעשו ממנה. היא לא הרשימה נגד טוטנאהם ועקצה עליה, יש לה לוזרים בהרכב שלא מתחדש כמו היגוואין והאיטלקים בהגנה. לא באמת היה לה מה למכור-לא לפני שנה בגמר וגם לא בחצי גמר. אם כבר, היא התחלשה מהגמר עם עזיבת בונוצ’י.
וזה מצחיק, כי אני עובד בחברה של המון אנשים שמבינים בכדורגל, ורק אני ואסף צור אמרנו לכל מי שרצה לשמוע-ריאל מדריד עוברת. ריאל מדריד פייבוריטית גם השנה לזכיה בגביע הזה. זה לא בגלל נאחס הפוך, כי זה שטויות, אלא כי זאת האמת. אנחנו כאוהדי ברסה יודעים. לריאל מדריד יש משהו עם התואר הזה. לא יודע אם זה התחיל מהעידן של די סטפאנו שניצחתם 4 משחקים במפעל מגוחך והנפתם את הגביע בזמנו וזה יצר איזה רוח וזהות במועדון, או שאחרי שנים שחורות שלא עברתם את השמינית אז הגיע הפיצוי, אבל בשנים האחרונות הכל הולך לכם במפעל הזה. כשאתם מקבלים הגרלות קלות, וגם כשלא-אתם מנצחים את הקשות, ולא רק מנצחים-מביסים. זה כבר לא קשור לכדורגל, זה משהו במנטליות. המפעל הזה בשנים האחרונות שייך לריאל מדריד.
עם זאת, ראיתי כמה אוהדי ריאל שממש שמחים. אני מצטער, אישית, כאוהד, לא הייתי מוכן שקבוצתי תתמודד על מקום שלישי-שני ותתעורר רק במפעל אחד חודשיים לפני סיום העונה. רוב העונות שריאל לקחה את גביע אירופה היא כשלה בליגה. איפה האיזון? למה ריאל לא מצליחה להיות ווינרית גם בליגה?
אותה היהירות שניצחה לריאל אתמול את המשחק הפסידה לה את הליגה.
כשאתה כל כך בטוח בעצמך אתה עלול להכניס את עצמך לבור שקשה לך לצאת ממנו, אבל אתה גם עשוי להתעלם לחלוטין מכל מיני דברים שוליים כמו לחץ היסטרי סביב “עונה מבוזבזת” או אלופת איטליה/צרפת במליארד השנים האחרונות בביתן.
באופן סימטרי ואירוני העבירה של וראטי כמו העבירה של דיבאלה (צהוב שני במאה אחוז) העידה על אובדן עשתונות, זה ההבדל המהותי בין הסגל הכל כך מושמץ הזה של ריאל לבין שאר הקבוצות הבכירות באירופה.
תקרא לזה הרוח של חואניטו או בכל שם מפוצץ שתרצה, יש משהו בביטחון המוחלט של הקבוצה בעליונות שלהם שפשוט עובד.
מסכים לגבי יובה, נחלשה מהעונה שעברה, ההרכב אתמול היה חסר ואלגרי טעה: מאטווידי לא ב-11 והאמצע מרגרינה, סנדרו כקשר שמאלי וכל זה במשחק בית בו יובה חייבת להגיע עם יתרון. אני בחיים לא הרגשתי אנדרדוג מול יובנטוס אבל תמיד איכשהו הודחנו נגדם.
לגבי בנזמה, אני חושב שבכמה משחקים העונה בליגה הוא עשה הכל טוב, נניח לאס-פלמאס, אבל זו הבעיה, וחלק מהאובר-פרגון שלו נובע מחוסר ביטחון ליד השער. ועם בייל בהרכב היינו גומרים את המשחק עוד קודם לכן. כלומר, יש אחלה ספסל וחבל. חלוץ כן נמדד בגולים.
אגב, אני רואה שלא כתבתי את זה כאן - הנה סיקור המשחק שלי נגד יובה מתוך האתר.
אלה שאין להם כוח או זמן לקרוא משהו ארוך, ניסיתי לתמצת בכמה נקודות:
בימים כאלה של משחק אתה בטירוף, אתה מרגיש שהשעון לא זז. זה לא עובר עם הגיל, שלא ייגמר לעולם. אם אתה לא חלק מזה אתה לעולם לא תבין.
לפני המשחק רצה בוואטספ התמונה של החולצות של ריאל, 9-10-11-12. אין אוהד ריאל מדריד שלא מדמיין את מס’ 13 כבר העונה בקייב. ואם לא - הוא לא אוהד ריאל מדריד.
מעבר לכך, זה מראה מה הקבוצה הזו עשתה בשנים האחרונות. ההישגים הגדולים, איזה יריבות גדולות עברנו, את התוצאות המרשימות, ו-3:0 בטורינו - היינו כחולמים, וללא מידת הרחמים זה היה נגמר גם בניצחון אפילו מוחץ יותר. משהו שחשוב לזכור גם אם ראמוס לא יניף שוב את הגביע.
תנסו להחמיא לכריסטיאנו, אתם, אוהדי הכדורגל, בלי להוסיף ‘אבל מסי…’. כי זה לא מעניין. כמה הוא חיכה לרגע הזה, ולא למספרת - לריספקט של קהל יריב, שיודע להעריך שחקן על. מפלצת של כדורגל. אני מצטער שמיהרתי להספיד אותך, כריס.
איפה, איפה, איפה, איפה, איפה לעזאזל הייתם כל העונה הזו?
מה שהפסיד את הליגה זה החוסר של 40 שערים של חאמס ומוראטה פלוס תלות בכריסטיאנו, הווה אומר חוסר ברכש. אלופות זה גביע, ואת זה ברור שאפשר לקחת כי זה אותו אונסה משנה שעברה. חבל מאד, אני מסכים.
לא יודע אם זה שטויות או לא, אבל גידור סיכונים נכון מהצד שלך
השיפור במאזן שלנו במשחקי החוץ באירופה הוא לא פחות ממדהים. למי שזוכר נסיעה לאיטליה או לגרמניה תמיד הייתה שווה להפסד, לא משנה באיזה כושר היינו או מי הייתה היריבה. פתאום ב4 השנים האחרונות יש לנו 2 ניצחונות אדירים במינכן ועוד ניצחון בטורינו. אגב, ממה שזכור לי זה היה הניצחון הראשון אי פעם בטורינו, לא?
בכל אופן, איך שלא נהפוך את זה למרות 3 הזכיות שלנו בתחילת המילניום תמיד היינו מפסידים במשחקי החוץ במיוחד לבאירן וליובה. אנחנו פשוט צריכים להעריך וליהנות מהרגעים האלה. כי ללא ספק אלו רגעים ונצחונות נדירים.
“זה היה הניצחון הראשון של ריאל מדריד בטורינו על יובה מאז המשחק הראשון ביניהן, ברבע גמר גביע אירופה ב-1961/62, אז ריאל ניצחה 1:0 ודי-סטפאנו כבש לזכות ריאל מדריד. מאז, ריאל מדריד הפסידה 6 פעמים וחילצה תיקו אחד, בשלב הבתים בעונת הדסימה. מעבר לכך, זה היה המשחק ה-20 של ריאל נגד יובה והרי המאזן: 10 נצ’, 2 תוצאות תיקו ו-8 הפסדים, יחס שערים 25:22 לטובת ריאל מדריד”.
אני מסכים איתך בתור עכבר סטט’ ואני מאוד מייחס חשיבות למשחקים האלה. יש לנו את ראול ורדונדו באולד-טראפורד ב-1999/00, את בארסה בקאמפ-נואו ב-2001/02 ומאז…שום ניצחון חוץ משמעותי באמת עם כל הכבוד לנאחס ליון - עד ליונייטד שוב, 2012/13. את נאחס דורטמונד בגרמניה שברנו רק במשחק השביעי, העונה, והיה חסר לנו איזה ניצחון בומבסטי ענק נגד יובה. ניצחון החוץ הכי גדול היה ויישאר נגד באיירן ולדעתי זה המשחק הכי גדול שלנו בצ’מפיונס חוץ מהגמר נגד יובה אשתקד.
אין ספק שהמאזן שלנו בגרמניה השתפר, ניצחון בודד על לברקוזן ב-2000/01 עד לעונת הדסימה, ומאז: שאלקהX2, באיירןX2, דורטמונד. אנגליה לאורך ההיסטוריה הייתה מעט יותר חביבה אלינו. אגב, היה לנו רצף שחור נגד איטלקיות בנוק-אאוט(רומא, אוי רומא), עד 2015/16.
[בחיים לא ראיתי אותנו כאנדרדוג נגד יובה אבל תמיד איכשהו הפסדנו להם בטורינו והודחנו נגדם].
אין לדעת מה קורה בליגת האלופות, זה לא תלוי בנו מה שנקרא, ואני מסכים לגבי עונה אבודה ומאכזבת וכושלת בליגה. בשלב מסוים אפילו כתבתי שזה הכישלון הכי גדול שאני זוכר כאוהד, בהתאם לציפיות. זה קורה לנו קצת יותר מדי, ראו 2012/13.
האמת שאותי באופן אישי הצ’מפיונס מרגש הרבה יותר ואני מניח שגם את השחקנים, זה ניכר ביכולת שלהם וזה כאילו צריך לשמור את סרחיו ראמוס ושות’ בבוידעם ולהוציא אותם אי שם בפברואר לשמינית ואילך.
כתבתי על זה בעבר, הם בני אדם והם סופר סטארים, כנראה שלשחק מול חטאפה את לבאנטה לא מרגש אותם מספיק וזה מבשר רעות. צריך לעבוד על זה ולבנות סגל שיכול לרוץ גם בליגה לאורך זמן. כשהיה סגל כזה בעונה שעברה זה הסתיים באליפות, השנה הקבוצה נחלשה משמעותית עם עזיבה של שני כובשים משמועתיים ללא הגעה של מחליף ראוי, וזו אחת הסיבות המרכזיות שאנחנו לא פאקטור בליגה העונה.
העזיבה של חאמס ומוראטה לא הייתה טעות.
חאמס לא היה שחקן מתאים (אם כי אירוני שדווקא כשעזב עברנו לשחק ב442 יהלום שיכול להיות לו מצוין).
ומוראטה רצה להיות החלוץ הפותח, ועם כל ההערכה אליו הוא לא מספיק טוב כדי להיות חלוץ פותח בריאל.
כמובן שגם בנזמה לא, אך זה סיפור אחר.
אנחנו בתור אוהדים לא מרוצים מאיך שנראינו רוב העונה, אבל אחרי המרורים שאכלנו עד ינואר אז כן סוף סוף אנחנו יכולים להנות מהקבוצה
