במובן מסוים זו הגרסה הטובה ביותר של רונאלדו (או לפחות המועדפת עלי), משום שבניגוד לעבר הוא כבר לא כופה את עצמו על המשחק. היום, בניגוד לעבר הלא רחוק, ריאל מדריד משחקת כדורגל, לפעמים איכותי יותר ולפעמים פחות, אבל כבר לא מחפשים כל הזמן את כריסטיאנו, הכדורגל מגוון יותר ואפילו הוא עצמו מעדיף לא מעט למסור לשחקן בעמדה טובה יותר, בניגוד לעבר - כשהיה מטווח מכל מצב ומכל הזדמנות. אז אנחנו עדיין תלויים בו ובסיומת הקטלנית שלו, אבל הקבוצה כמכלול יעילה יותר בבניית התקפות ויצירת מצבים שהם לא “תנו לכריסטיאנו את הכדור באגף ונקווה שייצא מזה משהו”.
בגמר הצ’מפיונס של מנצ’סטר יונייטד נגד בארסה ב- 2009, למשל, היה ברור שאפילו שחקן גדול כמו כריסטיאנו לא יכול לבדו (או כמעט לבדו) מול קבוצת על כמו ברצלונה. אז במשחקים כמו זה מול יובה הוא עדיין רמה מעל כולם, אבל הוא מצליח להתעלות מבלי לכפות את עצמו על סגנון ושטף המשחק, פשוט להיות האיש הנכון במקום ובזמן הנכון, מה שהופך את ריאל מדריד כולה לטובה וקטלנית יותר.
כשלעצמי, אף פעם לא נמניתי על חסידי כריסטיאנו ואפילו סלדתי לא פעם מסגנון המשחק שלו, אבל דווקא היום אני מעריך אותו הרבה יותר, את התרומה האדירה שלו ובעיקר את המקצוענות וההתעקשות להישאר רלוונטי גם בגילו “המופלג” ואת היכולת להמציא עצמו מחדש.