כמו בעונה שעברה: תיקו שכולו הפסד| תרשו לי קצת להרים את האף – אני אחלה בחור וצנוע, מבטיח – הרגשתי שלפני המשחק אני התכוננתי למנצ’סטר סיטי כאילו אני משחק בריאל מדריד, או כאילו אני קרלו אנצ’לוטי. גם בלי לרדת לגליץ’, לבעוט לשער או להעביר הרצאה טקטית – כולה לוח בבית. אני קצת מרוקן עכשיו, צריך הפסקה של יומיים אבל יש לכם ספק שכל התרחישים רצים לי בראש לקראת הגומלין ואני כבר סופר לאחור?
ראיתי את המשחק עם אבא שלי בבית של ההורים, אני כנראה כבר פחות אוהב את “ההמולה”, אכזבתי את האחיינים שלי בכפר יונה. אבא מאוכזב. צורח כבר אחרי דקה מפתיחת המשחק השערורייתית, “משתולל” – אמנם הורדתי חולצה בגול כמו ילד כשהגיע ה-1:2 והיה לנו כמעט פלאשבק מטורף ל-2022 לרגע, אבל הבטחתי לעצמי שאהיה רפוי ולא הצלחתי ועושה רושם שזה רק מחריף עם השנים, מה יהיה?
נתחיל מהסוף: יש אוהדים שכנראה צריך להזכיר להם אז אני פה עם ארבע שעות שינה כמו 2-6 שמירה בצבא בפלמחים ונטחנים: אנחנו ריאל מדריד. אנחנו המלכים של אירופה. או.קיי היה משחק טוב ופדה ואלוורדה עם גול נהדר – כמה מגיע לו. אנחנו לא חוגגים בתיקו אף פעם. אנחנו פה כדי לקחת תארים. 3:3 בסנטיאגו ברנבאו זו תוצאה איומה, כישלון. כמו בעונה שעברה. התוצאה “הנורמלית” היא שריאל תפסיד למנצ’סטר סיטי באנגליה, לקבוצה שטובה ממנה. העונות עם זינדין זידאן כנראה קצת השכיחו איך ליגת האלופות בדרך כלל עובדת. זה לא טריוויאלי לנצח קבוצות על כאלה בחוץ. ואי אפשר להתעלם מכל המסביב. אנחנו קבוצה טובה יותר משמעותית מהעונה שעברה, משחקים עם קצב ועוצמה, והם קצת שבעים ופחות טובים מהעונה שעברה – ועדיין זה אותו הדבר.
תפסנו אותם ממש על מגש – בלי השוער אדרסון שחשוב גם במשחק הרגל, ללא קווין דה בריינה שלא שיחק וזה היה מזל, ללא קייל ווקר. מתי זה יקרה שוב ככה? מתי יהיו ‘כל התנאים’ כשהסנטיאגו ברנבאו בטירוף באמת ולובש לבן? למה אנחנו לא מסוגלים? אנחנו אמורים להיות אלופים בלנצח משחקים כאלה, “להיכנס בחרך הקטן” הזה.
שישה שערים, השכנים צורחים, בחדר כושר רצו לדבר איתי. אחלה, אני לא אוהד נייטראלי. הייתי מעדיף את ה-1:2. יש גבול כמה אני יכול להחמיא לקבוצה על ה-1:2 המהיר – ברור שאלו הציפיות שלי. לא רלוונטי שהיה יותר כיף מהעונה שעברה.
רק אנחנו יכולים לפתוח משחק בצורה שלומיאלית כזו. איזה מסדרון היה לסיטי כבר אחרי חצי דקה, הפאול המיותר של אורליאן טשואמני (זה סתם היה מטופש, גם בלי קשר לזה שאף אחד לא האמין שזה יוביל לגול, אך מבחינתי טשואמני היה סביר והוא השחקן שהכי אפשר לוותר עליו מבין ארבעת המוצהבים הפוטנציאליים). וגם אנדריי לונין. בואו, כל הזמן הרמנו לו. זה גול של ילדים, זה לא רציני, זה היה עלול לגמור אותנו. אלה רגעי האמת. אני מרגיש שטיבו קורטואה בשיאו גם הודף את אחת מהבומבות האלה מרחוק אם כי אולי אני עושה ללונין עוול ואני לא מצליח לנתק את הרגש והתסכול וכמובן שגם טיבו חטף גולים ממרחק.
לא בכל יום סופגים שני גולים כאלה בבעיטות מרחוק, זה נכון. אבל כמה זמן היה להם לכוון, גם אם יושקו גברדיול הוציא איזה פוקס. כמה מאוחר הגיעה העזרה. ומעבר לכך, ההתקפה לדעתי הפסידה לנו את המשחק הזה, הזוי להגיד אחרי שלושה שערים. השער השלישי היה צריך ליפול בדקה הנכונה, ללחוץ יותר אחרי ה-1:2. גם החמצנו מצבים קורצים וגם מצד שני לא יצרנו מספיק. אי אפשר לבוא בטענות לרודריגו. אבל ויניסיוס עם פעמיים, בעמדות נוחות, ממש מאמצע הרחבה.
וכנ"ל ג’וד שהפעולה הכי טובה שלו הייתה שנרגע ושם בצד את כל הכעסים והצליח להימלט מצהוב. ג’וד היה חסר משהו פיזי, הוא עבד בהגנה אבל לא ממש שיחרר לחץ. גם הפעולה בה העביר מימין לשמאל ובעט סביר לא הצליחה להעיר אותו. ג’וד של תחילת העונה בועט מהמקום ומבקיע מעל השוער ומנצל את הטעות. כמובן שהוא יצר את הציפיות הגבוהות האלו ועדיין.
זה כיף ומרגש שפדה כבש שער כל כך יפה ושבר את הבצורת ברגע כזה ולא נגד איזו אוססונה, אבל צריך להתעורר. זה רק 3:3. כמו שאשתקד ב-1:1 לא לחצנו על הדוושה מספיק – כך גם הפעם.
הלאה: חלק ממה ששגיא כהן אמר נכון. קרלו אנצ’לוטי עלה בהרכב הנכון, הימר התקפה אבל לא הייתה עזרה. לא הייתה שום סיבה להוציא את רודריגו, ביום כזה את ג’וד – כן. וחוסלו מיותר מה לעשות. אנחנו צריכים מהירים ואנחנו לא קבוצה שמרימה כדורים לרחבה. עם הדקות של לוקה מודריץ’ כלל אין לי בעיה, אחלה, מי שאומר אחרת מקובע.
זה ממה מפריע ומתסכל שאין לנו שום דבר כמעט למכור במשחק מול הגנה עומדת, רק מניעים כדור בצורה משעממת ומחכים להתפרץ עם השטחים. אני לא רואה את זה משתפר. עוד נקודה: לא יכול להיות שהיו לנו שמונה ימי מנוחה וכמובן אלוהי הענף אנטוניו פינטוס הוא הבוס שלנו – וריאל נופלת מהרגליים בדקה ה-60 כשסיטי ממול בעומס מטורף. אני לא מסתכל על נתוני החזקת כדור כי זה לא רלוונטי, זו לא מטרת המשחק. אבל לי מפריע כשזה 37-63 לסיטי וכן הלאה או כשהפערים עצומים. ועם ארבעה קשרים עוד קודם לכן היינו בנחיתות מול סיטי.
התוצאה הסופית וכו’ קצת מותירה בצל לדעתי את הערב המדהים של אנטוניו רודיגר שחיסל את ארלינג הולאנד שוב לבד ואפילו לא היה צריך לבצע פאולים| את היכולת של אדוארדו קמאבינגה שהיה פנטסטי ואיזה כיף שהוא בועט לשער ולפעמים יש קצת מזל| וגם את טוני קרוס שהיה מצוין במחצית הראשונה עם הרבה חילוצי כדור. האללה מדריד, תמיד