זה בדיוק מה שויניסיוס עושה, מעל ומעבר. הבעיה שהאגף הימני שלנו כל כך אחורי בגלל העמדה של פדה שכל התקפת מעבר זה אצבע הגליל.
זה די מסרס את הקבוצה לשחק עם דאבל פיבוט 50/50.
בעונה הבאה חייבים למצוא פתרון לקשר אחורי כי טשומה לא עושה שום התקדמות וזה סכנת נפשות ללחוץ גבוה עם המערך הזה. זו גם אחת הסיבות למה קמא מקבל כל כך הרבה צהובים. הוא ופדה עושים הכל בקישור, אבל מאחורה.
תלוי מי, עם פדה וקמאבינגה כדאבל פיבוט ובלינגהאם כשחקן היותר חופשי זה יעבוד בגלל האתלטיות המדהימה של השלישייה, זה ישחרר גם את פדה לתמוך יותר בהתקפה כי הוא וקמאבינגה מספיק מהירים כדי לחזור לעמדות בזמן.
אבל כפי שכתבת, נמשיך לראות את מה שאנחנו רואים כרגע גם בעונה הבאה.
ראיתי כמה וכמה סרטונים מהתפאורה והאווירה בסנטיאגו ברנבאו. הדגל, הפסיפס. המנון הצ’מפיונס והמנון הדסימה - לריאל מדריד יש המנון צ’מפיונס משלה. הקבוצה היחידה. ועברו יומיים ואני לא מבין איך לא היינו בטירוף ולא ניצחנו את מנצ’סטר סיטי עם הר הגעש הזה? בהתחשב בהרכב החסר שלה וזה שכבר הובלנו 1:2. השוואה לא משהו אבל ברצלונה (פחות טובה מאיתנו) ניצחה את פ.ס.ז’ בחוץ (יריבה פחות חזקה). כל הכבוד
מנואל חוליה בטור דעה במארקה שאני מאוד מתחבר אליו. הוא כותב שאוי ואבוי לכל מי ששמח בתיקו בלי קשר לכך שזה יהיה כלכך קשה שם באיתיחאד.
“זה לא שווה את זה במדריד, זה יכול היה להיות וזה לא היה. לעולם אל תסתפק בשוויון במשחק גפ כשנראה היה שאתה מפסיד. זה לא מייצר אפוס, וזה כן מייצר כעס על כך שלא ניצחתה, גורם לאגרוף ולחשוב על הכישלונות, עם הקביעה הבלתי פוסקת שזה לא יקרה שוב. לאחר מכן צאו לאימונים כועסים על ההחלטה הנחרצת לעשות מה שצריך כדי להשיג ניצחון בגומלין. קבוצות אחרות יכולות להיות שמחות עם הפסד מכובד, הימנעות מהפסד, הפסד בכבוד. ריאל מדריד, לא. אם אין ניצחון אתה צריך לבכות. לא מתוך עצב, אלא מכעס. כל החושים חייבים להיות מוכנים לדעת איך לפגוע באויב. זאת מדריד”.
כמו כן הוא מדבר על פפ גווארדיולה - מאמן טיטאני שהיה צריך לזכות בליגת האלופות מעבר לאותה ברצלונה עם מסי, אינייסטה, צ’אבי. בבאיירן מינכן הוא מצא את ריאל מדריד ללא תחרות ואת השחקן שהכי שבר את המערכת שלהם, כריסטיאנו רונאלדו, זה שלא סולח. עכשיו יש לו את זה בהישג ידו, עם שתי זכיות ברציפות, קרוב לזינדין זידאן, שעשה את זה שלוש פעמים ברציפות וההישג שלו כנראה נשכח".
אני אופטימי לגומלין, לדעתי ניצחון 3-1 כזה מאוד סולידי.
חושב שאין להם מענה ליכולת ההתקפית שלנו בעוד לנו יש לשלהם.
בהערת אגב אמבפה מול ברצלונה אתמול היה חלש מאוד בעיקר כי פשוט סגרו אותו 3 שחקנים בכל מהלך זה היה מטורף לראות כמה כוח אדם הקדישו לניסיון להצר את צעדיו. שנה הבאה כששותפים שלו להתקפה יהיו ג׳וד /ויני/רודירגו אף קבוצה לא תוכל לשים עליו שמירה משולשת והוא יחגוג.
והוא משחק לחלוטין לחלוטין מאגף שמאל לא ניסה אפילו לבוא לאמצע או לימין לשנות קצת, הפקק שנה הבאה יהיה מטורף בשמאל. חייב להביא איזה מגן ימני סופר התקפי שיחפה קצת מהצד השני.
האמת? אני ממש לא מסכים. היו לו לא מעט שטחים והוא היה השחקן הכי חופשי של פריז בכל פוזישן. צ׳אבי כנראה פחד הרבה יותר מתנועות העומק שלו כששחקן יוצא אליו מאשר שיקבל את הכדור עם הפנים 25 מטר מהשער מול ההגנה, הוא ממש העדיף שהוא יקבל את הכדור ולא שחקן אחר ושאז שאמבפה יברח מהשמירה שלו בספרינט לרחבה. אין לו יכולות פליימקריות בשיט והוא גם דריבליסט פחות טוב מויניסיוס. לעומת זאת המשחק עומק שלו והקילריות ברחבה זאת רמה אחרת.
הוא שחקן ענק ואצלכם זה בכלל יהיה מפחיד אבל אתמול הוא פשוט היה חלש והחסרונות שלו הודגשו. לא חושב שהוא קיבל איזו שמירה יוצאת דופן.
אני ראיתי שכל פעם שהוא קיבל את הכדור ארואחו , קונדה והבלם הצעיר כולם היו בשמירה עליו סוגרים ומחפים מכל הכיוונים באמת שלא היה לו לאן לזוז ברגע שקיבל את הכדור. כל פעם שהכדור היה אצלו היה מוקף בשחקני בארסה מכל עבר.
בכל מקרה לדעתי יהיה בלתי אפשרי לסגור אותו שנה הבאה כשלצידו 2 מכדררים מעולים כמו ויני ורודריגו.
נסכים שלא להסכים, אני ראיתי שחקן שכל תוכנית המשחק הייתה להצר את צעדיו ככל שניתן.
ואין בעיה שיקבל כדור 25 מטר מהשער אם מייד מקיפים אותו 3 שחקנים מכל כיוון…
הטענה שלך שצ׳אבי נתן חופש פעולה לשחקן ההתקפה הטוב בעולם מבלי ליישם תוכנית לסגור אותו לא הגיונית בעליל. כל קבוצה שמשחקת מול פריס 80% עוסקת באיך להאט את הצב.
לחלוטין מה שגם אני ציפיתי, רק שראיתי משהו שונה לגמרי.
לצורך ההשוואה ויניסיוס במשחקים מול בארסה באמת מקבל שמירה אישית ולוחצת בכל נקודה במגרש.
הטענה שלי היא שצ׳אבי כנראה פחד שאמבפה יברח לשומרים שלו בלי הכדור יותר מאשר שיברח להם עם הכדור. הוא נתן לו חופש פעולה באיזורים שלתפיסתו הוא פחות מסוכן. הוא העדיף שיקבל את הכדור מול ההגנה ושלא יתגנב מאחוריה בלי כדור.
אני ראיתי את כל ההגנה מתמקדת באמבפה ועוזבת לגמרי את דמבלה בצד השני ומשאירה אותו רק מול המגם הכי חלש בברצלונה.
במחצית השנייה כשפסז’ תקפה עם הרבה שחקנים אמבפה הצליח להשתחרר מדי פעם לקבל כדור בחופשיות.