גם בעונה לא טובה שלה, ריאל מדריד מעפילה לרבע גמר ליגת האלופות – איזה כיף. חלקכם כבר התרגלתם, את המסורת יש לשמר, עניין שבשגרה. לעבדכם הנאמן זה אף פעם לא נמאס. וכמיטב המסורת מחר, יום שישי, ב-13:00 בצהריים, או יותר נכון מאוחר יותר, אחרי ברברת אינסופית וקטעי וידאו שאף אחד לא רואה, גם לא אלה “שבקהל” – ישלפו הכדורים על ידי שחקני עבר ענק, המצלמה תחפש את אמיליו בוטראגיניו המחויך “ביציע” ונדע מי היריבה הבאה שלנו. שתי קבוצות ענקיות כבר אינן, אחת מהן בזכותנו – ליברפול, והשנייה פריז סן ז’רמן. חמישה משחקים מהגביע ה-15 – אמן. נזכיר כי גם הגרלת חצי הגמר תתגלה מחר. המשחקים? ב-11, ב-12 וה-18-19 באפריל. אין יותר הפוגות ארוכות. ואלה שמות: מנצ’סטר סיטי, באיירן מינכן, מילאן, אינטר, נאפולי, צ’לסי, בנפיקה
ואלה שמות:
מנצ’סטר סיטי – נכון שהיא לא טסה לאליפות אנגליה כמו בדרך כלל ויש ימים שלא הולך לה, אולי יותר ממה שהורגלנו (בפיגור חמש נקודות מארסנל המפתיעה), אבל אם מישהו היה צריך תזכורת, אם מישהו העז לפקפק בה – הוא קיבל את ההוכחה במשחק הגומלין נגד לייפציג. 0:7 עצום (גם אם הגרמנים שיחקו פתוח ונאיבי – אז מה). ובשתי מילים: ארלינג הולאנד. הילד ענק. חמישייה. רכש עצום, שחקן שיסמן עידן. 39 שערים יש לו ואנחנו רק באמצע מרץ. אז כן, הם יותר מסוכנים מהעונה שעברה, הקבוצה שהייתה טובה יותר מאיתנו כמעט לאורך כל 180 הדקות עד לנס רודריגו. קווין דה בריינה, שפה ושם סופסל לאחרונה – סיפק גם הוא היילייט עם בעיטה מסובבת לחיבורים, וכרגיל מאסטר בבישולים. ז’ואאו קאנסלו עזב בחודש ינואר אחרי ריב עם פפ גווארדיולה, אך ההתקפה ממשיכה להבקיע בכל מקרה. מיותר לציין עד כמה הם רוצים את הגביע הזה, על אף ההתבטאויות הרגילות של פפ: “שאלו אותי אם זכייה בצ’מפיונס תגדיר את התקופה שלי כאן. רציתי לומר שלא. אם הייתי מאמן ריאל מדריד אז התשובה הייתה כן”. את שאר השמות אתם מכירים היטב: ריאד מאחרז שכבש נגדנו, פיל פודן שקצת מתנדנד, ברנרדו סילבה הנפלא.
למה כן: אם נעבור אותם גם הפעם, שום דבר לא יעצור אותנו. ולהוכיח להולאנד…
למה לא: פערים מקצועיים קימיים, אפילו אצל ריאל מדריד הברק לא מכה פעמיים…
באיירן מינכן – “הקלאסיקו של אירופה”, זוכרים? תמיד מרגש מחדש, אף פעם לא נמאס. ולא נפגשנו מאז 2018. לא מעט גבות הורמו כלפי יוליאן נגלסמן אשתקד אחרי הכישלון וההדחה נגד ויאריאל בשלב רבע הגמר. ובקיץ כשרוברט לבנדובסקי ארז את 50 השערים שלו – זה היה נראה קשה אף יותר. סאדיו מאנה הגיע ושיחק לעתים בחוד ולאחרונה פצוע ואריק צ’ופו-מוטינג עולה כ-‘9’. הבווארים השתלטו כצפוי על פסגת הבונדסליגה והזיזו את פריז סן ז’רמן מהשטח בקלות – בלי מאמץ, בלי ההרכב החזק באמת (סרג’ גנאברי ולירוי סאנה שחזר מפציעה, למשל, היו על הספסל) ועם מערך של שלושה בלמים שאולי מתאים – על מתייס דה ליכט שהציל מהקו ויאן זומר השוער, מחליפו של מנואל נוייר הפצוע, והשוקולדים – כבר שמעתם. זה היה ניצחון עם אמירה, ניצחון של נוכחות, ניצחון של קבוצה גדולה, בעצם ניצחון כפול… צ’ופו מוטינג עם 17 שערים מוליך את טור ההבקעות ואי אפשר כמובן בלי ג’מאל מוסיאלה הפנטסטי שעדיין לא מצא את הרשת בליגת האלופות אבל לוקח את המושכות, לו יש 15 שערים. תומאס מולר בדעיכה אבל תמיד שם והכלים בלתי נגמרים.
למה כן: הקלאסיקו של אירופה, איך אפשר להגיד ‘לא’?
למה לא: רצף ההצלחות שלנו נגדם לא הגיוני.
נאפולי – בדרך לאליפות היסטורית מאז 1990, האגדה דייגו מראדונה צופה מהשמיים ונהנה בכל רגע, לא פחות מאשר במונדיאל של ארגנטינה, חוגג בגולים, ויש הרבה. הקבוצה של לוצ’יאנו ספאלטי היא המלהיבה ביותר באירופה וכבר במחזור פתיחת שלב הבתים עם ה-1:4 הנפלא על ליברפול – זה הריח טוב. אבל אף אחד לא חשב שזה יהיה עד כדי כך טוב. עם מאזן מפלצתי של 22-2-2 בליגה (איבדה רק עשר נקודות) ופער עצום של 18 נקודות מהמקום השני. בין ספטמבר לנובמבר היה לה רצף של 11 ניצחונות רצופים. היא לא נותנת סיכוי למתחרות וגוטי כבר מאוהב. ויקטור אוסימן שנחשב בזמנו לפלופ, הרשית 21 שערים העונה, כולל צמד ב-0:3 על איינטרכט פרנקפורט. גם חוויצ’ה קווארצחליה מהפנט וכבר זכה לחולצה חתומה מאלילו גוטי. ככה זה כשהגיאורגרי בן ה-22 כבר רשם 13 שערים ו-15 בישולים העונה. דווקא ביום שאחרי לורנצו אינסינייה וקאלידו קוליבאלי, שתיים מהדמויות הכי מזוהות עמה – נאפולי לא עוצרת. ואיפה הגבול, אחרי שהכרטיס לרבע גמר ליגת האלופות הושג לראשונה?
למה כן: אולי היעדר הניסיון שלה.
למה לא: יש אופציות טובות ממנה.
מילאן – קרלו אנצ’לוטי רוצה לראות את האקסית רק בגמר. בכל מקרה, הקבוצה של סטפאנו פיולי בהתדרדרות אמנם ביחס לעונה שעברה, אבל העפלה לשלב שמונה האחרונות אחרי ניצחון על טוטנהאם (0:1 קטן בסאן סירו ותיקו מאופס בגומלין), זה היה עוד צעד בתהליך, האיטי אמנם, של מילאן לחזרה לקדמת הבמה. היא לא הייתה במעמד מאז 2011-12. רצף של שלושה הפסדים רצופים בסוף ינואר ותחילת פברואר איים לחרב לה את העונה – 4:0 נגד לאציו, 5:2 הזוי מול ססואולו בבית והפסד קטן 1:0 ליריבה העירונית אינטר שגם גברה עליה בסופרקופה האיטלקי. רפאל לאאו הסילון מסוכן מאוד, אבל ייתכן והראש שלו כבר ביעד הבא. הפורטוגלי מסיים את חוזהו וטרם סיכם על המשך דרכו. אוליבייה ז’ירו הוותיק אמין ממנו – 11 שערים העונה, וזלאטן איברהימוביץ חזר אט אט לאימונים אחרי פציעה ארורה. תיאו הרננדס הוא כמעט חצי ממשחק ההתקפה של הקבוצה, גם ברהים דיאס מיודענו מבקיע פה ושם. הרוסונרי במקום הרביעי בליגה וחייבים להבטיח את המקום בליגת האלופות. אשכרה לא פגשנו אותם בנוקאאוט מאז 1990. המלכים של אירופה נגד הסגנים?
למה כן: נקמה על העבר, אותה חמישייה ארורה שספגה הקינטה דל בויטרה ב-1989.
למה לא: כי קרלו ביקש כל כך יפה להמתין…
אינטר – בשיניים, אחרי הצלות נפלאות של אנדריי אוננה ושחקני ההגנה עמוק בתוספת הזמן, בשיטה האיטלקית של פעם – הנראזורי חזרו למעמד לראשונה מאז 2010-11 וזו בהחלט סיבה למסיבה בזמן שאת נאפולי לא רואים גם עם משקפת. 0:0 בגומלין נגד פורטו הספיק אחרי 0:1 קטן-גדול-קשה מאוד בסאן סירו. הם זכו להגרלה קשה כבר בשלב הבתים עם באיירן מינכן וברצלונה, מולה השיגו ארבע נקודות רומלו לוקאקו שחזר הקיץ כמושאל ורצה לשחזר את היכולת המדהימה לפני שנרכש במאה מיליון יורו בצ’לסי - הוא נפילה ענקית לאחר פציעה ארוכה, על אף שער הניצחון בשמינית גמר הצ’מפיונס, רשם רק חמישה שערים בלבד, לאוטרו מרטינס סוחב על הגב עם 17 שערים וגם אדין דז’קו (11 כיבושים) עדיין שם, כמעט תמיד בריא. מרסלו ברוזוביץ’ משחק השנה הרבה פחות, כדאי לשים לב. סימונה אינזאגי שכשל אשתקד, זכה בסופרקופה האיטלקי עם הצגה גדולה בדרבי ובחצי גמר הקופה ממתינה לו יובנטוס.
למה כן: ריאל מדריד פשוט קבוצה טובה יותר.
למה לא: זה כבר משעמם אחרי ששיחקנו מולם בשנתיים הקודמות.
צ’לסי – המומנטום קצת יותר טוב, עם שלושה ניצחונות רצופים בכל המסגרות, אסור לזלזל ברמונטדה נגד בורוסיה דורטמונד במצב בו הגיעו הבלוז למשחק, אבל גרהאם פוטר הוא בינתיים לא הארי פוטר. ונראה שהנס של מאמן שמגיע באמצע העונה (יותר נכון ממש בהתחלה) וזוכה בליגת האלופות כמו תומאס טוכל – לא יחזור על עצמו. אחרי טריליון יורו שבוזבזו בקיץ וגם בחלון ההעברות בינואר, צ’לסי עדיין בלי צורה ובלי ‘9’ טהור גם אם לקאי האברץ יש ימים יותר טובים במקצוע. מודריק היקר תרתי משמע נדחק לספסל ובאנגליה אפילו התלוצצו שהיה כדאי לה לרכוש את מנור סולומון. ז’ואאו פליקס מוסיף מהירות למשחק ההתקפה אך עדיין בלי מספרים וראחים סטרלינג ופייר-אמריק אובמיאנג מאכזבים. גם מייסון מאונט לקח צעד אחורה ואנגולו קאנטה הנשכח עדיין לא שיחק מאז המחזור השני וכמובן פספס את המונדיאל. נקודת האור, מי היה מאמין – השוער הספרדי קפה, היקר בהיסטוריה – התעורר ומשחק היטב.
למה כן: יש משהו מעצבן בקבוצה הזו, אולי אנחנו גם רוצים לראות כל כך הרבה כסף נשפך
למה לא: רק בגלל השעמום מהעונה שעברה וסיפורי אדן הזאר\אנטוניו רודיגר
בנפיקה – במחזור האחרון של שלב הבתים היא טיפסה למקום הראשון, הכל ‘בזכות’ או בגלל מכבי חיפה ואותו 1:6. הפורטוגלים הוכיחו עד כמה הם חזקים בצמד המשחקים נגד פ.ס.ז’ כשלא הפסידו ושיחקו נהדר בחלקים גדולים מהמשחק. גם עזיבתו של אנסו פרננדס בהמון-המון כסף – לא עוצרת אותם. בנפיקה היא כנראה הקבוצה היחידה באירופה שיכולה להתהדר בכך שהפסידה רק פעם אחת העונה בכל המסגרות. זה קרה במחזור ה-14 בליגה, ב-30 בדצמבר 2022, אולי האנגאובר של המונדיאל. היא מוליכה את הליגה בביטחה בשמונה נקודות יתרון על פפה ופורטו, ומי זוכר שאת העונה האירופית היא פתחה בפלייאוף. בשלב שמינית הגמר היא פירקה 1:5 את קלאב ברוז’ עם צמד של גונסאלו ראמוס הפנטסטי – 23 שערים העונה, ובדרך למועדון גדול, זה ברור, וגם ז’ואאו מאריו כבש שניים ויש לו 21 שערים. עוד שמות: גונסאלו גדש ויוליאן דרקסלר. לרפא סילבה 12 שערים. דויד נרס ששיחק באייאקס, ניקולאס אוטאמנדי. ועל הקווים דווקא רוג’ר שמידט, החבר של ערן זהבי מה שנקרא. לא בהכרח כוכבים אבל שחקנים שמרכיבים קבוצה גדולה.
למה כן: ההגרלה המקורית של שמינית גמר 2022, זוכרים?
למה לא: פוטנציאל לשאננות.
ועכשיו לסקר בבקשה:
מי היריבה שתרצו לקבל ברבע גמר ליגת האלופות?
- מנצ’סטר סיטי
- באיירן מינכן
- נאפולי
- מילאן
- אינטר
- צ’לסי
- בנפיקה
