זה רבע הגמר ה-20 של ריאל מדריד מאז הפורמט החדש ליגת האלופות ב-1992. ב-19 הפעמים הקודמות הודחה ריאל רק שלוש פעמים- כמעט 85%.
בהגרלות יש לנו שלוש פעמים את באיירן מינכן, פעמיים את יובנטוס, פעמיים צ’לסי – בשנתיים הקודמות, פעמיים גלאטאסראיי. היריבות היחידות שהדיחו את ריאל היא מונאקו – ההדחה האחרונה שלנו ברבע הגמר, לפני 20 שנה, יובנטוס (1996 כאמור) ודינמו קייב (1999)
אין ספק שתחושה חמוצה מאוד בעקבות ההגרלה, זה נאחס אמיתי לפגוש את הקבוצה החזקה מכולן ובטח כשהגומלין לא אצלנו בסנטיאגו ברנבאו. זה לא רק מנצ’סטר סיטי החזקה, בואו, גם ריאל מדריד לא משחקת כדורגל. אני נע בין הקסם של הגביע ה-14 וההיסטוריה שלנו ומודע לכך שלא כל יום פורים, לבין חוסר האונים מהעונה שעברה. הלוואי שבהרכב נכון, עם אמונה, עם הטירוף של הסנטיאגו ברנבאו - נצמצם פערים.
והלכתי שוב לחזור לתקציר ההוא נגד מנצ’סטר סיטי ב-2022, התקציר שראיתי הכי הרבה פעמים איי פעם. כן, יותר מהדסימה, המשחק בו הייתי. יום העצמאות, עור ברווז. אבא נכנס, חזר מישיבה עם חברים - ושומע אותי צורח ב-1:1 - “אבל דורי מה אתה שמח כל כך, אתם צריכים עוד גול”. לא הייתי אופטימי יותר מדי בהרבה משחקים והפעם מלמלתי לעברו: “לך תדע, יש עוד שש דקות”. וכמובן שאגת הקהל כשהכרוז אמר את תוספת הזמן. אני ובן מייזל צחקנו במשחק הראשון באנגליה שהיינו צריכים לרדת מושפלים 10:1 - “0:0 בברנבאו ועולים” (כמובן שלא).
ואז בא ה-1:2 של רודריגו מיד לאחר מכן. כל מהלך שם היה משוגע. ויניסיוס מבטל איזה חצי קבוצה עם דריבל ענק. נאצ’ו יוצא ללחוץ גבוה ומשיג את הכדור - מונע מתפרצת אחרי שסיטי החמיצה איזה 3-4 מצבים קודם לכן, אדר מיליטאו רץ כשהכדור לא ייצא החוצה ודני קרבחאל מרים בשארית כוחותיו. רודריגו… הלב שלך פועם. זה שני רק לדסימה. אנחנו ריאל מדריד, אנחנו לא מפחדים מאף אחד ומאף אחת. הלכתי להציץ עוד פעם בספר שלי. התחושה שהייתה לי באותו רגע, אי אפשר להסביר את זה. איך חבר כתב לי: “הולכים לרוץ ערומים בטיילת?”.
התגובה של רודריגו מרגשת אותי. ועכשיו שוב בחודש אפריל העולם יעצור מלכת אצלי, מה יהיה? האללה מדריד! Hasta El Final - Vamos Real. Apor-La15.
חד משמעית אנצ’לוטי זה מינוס עצום אם אני מחליף בין שני המאמנים או מביא לנו את קלופ או אלונסו בהשאלה, אפילו זידאן - מצמצמים את הפער
נקווה לטוב, כמובן שהסיכויים לא לטובתינו, הייתי מעדיף לפגוש אותם יותר מאוחר כשמיליטאו יחזור לכושר, וגם שאנחנו נצא מהתקופה הרעה שלנו, אבל אם אפשר למצוא סיבות לקצת אופטימיות זה שאנחנו ריאל מדריד וגם הלחץ לא עלינו כשאנחנו באים כאנדרדוגים ברורים.
ההגנה של סיטי השנה לא כזאת וואו. מקום שלישי מהסוף בספיגות בפרמייר ליג (ושלישי בכיבושים ובהפרש שערים אגב) בליגת האלופות ספגה 6 שערים בשלב הבתים לעומת 2 עונה שעברה.
משעמם לא יהיה.
ההגרלה הקשה ביותר שיכולנו לקבל.
מצד שני, שנה שעברה הגענו לחצי הגמר אחרי עונת הניסים שלנו באלופות, כשאנחנו מרגישים על גג העולם, עם הילת ה"גם אם סיטי תבקיע חמישיה, נבקיע 6 אחרי הדקה ה90".
ההפסד ההוא החזיר אותנו לקרקע אחרי. העונה, לפחות מבחינה מנטלית, נגיע בתחושה שהדברים לא יסתדרו מעצמם.
במרוצת השנים והכשלונות באירופה, סיטי ופפ למדו גם כיצד “לסבול” וכיצד לנצח גם כשהם לא ביום טוב. זה בהחלט שידרוג גדול, ולטעמי זה גם מה שהפך אותם בסוף לאלופי אירופה.
אבל, גם אנחנו לא פראיירים. אנחנו קבוצה מעט חסרת חדות בהתקפה, אבל עם קישור מצוין ומספר שחקנים שיכולים לייצר גול מכלום.
מבחינה טקטית, טשואמני חייב לשחק בלם. נאצ’ו של העונה לא מספיק טוב, ומול הלחץ הגבוה של סיטי אנחנו זקוקים לכמה שיותר שחקנים טכניים שיודעים להוביל כדור. אני גם מאמין שהוא יתמודד טוב יותר מול המהירות של שחקני סיטי.
סיטי גם תגיע מותשת יותר למשחק, שיהיה השלישי שלה בשבוע, בעוד אנחנו נהנה מ9 ימי מנוחה לפני המשחק הראשון.
גם אנחנו וגם סיטי משחקים ב31.3 בליגה. אך לאחר מכן עד המפגש ב9.4, לסיטי יהיו 2 משחקים נוספים, בעוד לנו לא יהיו משחקים כלל.
אם נוסיף לכך את מאבק האליפות הצמוד באנגליה זה בהחלט משחק לטובתינו, סיטי לא תוכל להרשות לעצמה להגזים עם הרוטציות, במיוחד כשאחת מיריבותיה הישירות (ליברפול) לא משחקת באלופות.
פפ לא חייב לבחור. יש לו את קריסטל פאלאס לפני המשחק הראשון ואת לוטון בתווך.
מולם הוא יכול לעלות עם מחליפים, ילדים, נשים וזקנים ועדיין לנצח בהפרש של 3 שערים.
אל תשלה את עצמך, הם יבואו מולכם בשיא הכוח לא משנה מה המצב בליגה.
התקופה הזאת היא כביכול התקופה הכי יפה בשנה כאוהד כדורגל, ועדיין אני אף פעם לא מצליח להינות ממנה ורק מוצא את עצמי במתח.
אני עושה לעצמי הכנה נפשית שמראש מהעונה הזאת לא ציפיתי שנצא עם תיארים, עונת מעבר וכו’, ויש רק מה להרוויח. זה לא ממש עוזר.
הפערים בינינו לבין סיטי לא ברורים. גם להם היו תקופות רעות השנה, אנחנו נמצאים באחת כזאת עכשיו, אני מקווה שעד המשחקים אנחנו נעלה את הכושר. השבוע השחקנים שלנו עברו ימים קשים באימונים וגם הורידו טיפה את הראש ברשתות החברתיות, כנראה שאווירת הסחבק נגמרה שם. מקווה שזה ישפיע ונכנס לכושר רציני יותר ממה שהצגנו בתקופה האחרונה.
הפערים לא גדולים כמו בשנה שעברה, אבל אנחנו אנדרדוגים ברורים. נקווה להפתעה.
לא חשבתי לרגע שסיטי יעשו את הרוטציות שלהם מולינו. אבל הצורך שלהם לא לאבד נקודות בליגה יגרום לכך שהם לא יוכלו להגזים עם הרוטציות.
בנוסף, לא תמיד המשחקים הקשים ביותר על הנייר הם אלה בהם הקבוצה הכי מתקשה, מי כמונו בריאל יודע זאת… בסיבוב הראשון למשל המשחק של סיטי מול פאלאס (באיתיחד) נגמר ב2-2, ואת לוטון הם ניצחון 2-1 אחרי שהיו בפיגור.
זה כמובן לא אומר שסיטי יתקשו מולן הפעם, אבל בהחלט לא הייתי יוצא בכזו נחרצות שסיטי תוכל לנצח בקלילות גם ללא ההרכב הראשון.
אגב, בזום אאוט, מדובר גם ב7 משחקים ב17 ימים (מה31.3 עד ה16.4), כשמתוכם מלבד צמד המשחקים נגדינו יש להם גם את אסטון וילה וארסנל.
ממש לא מסכים. פפ הולך על 2 המפעלים בכל הכוח.
ברור שהוא ייתן משקל רב יותר למשחק נגדינו, אבל זה לא אומר שהוא יזלזל בליגה ואני בטוח שהרוטציות לא יהיו מלאות ומספר שחקנים ימצאו את עצמם משחקים 3 ימים לפני המשחק נגדינו.
בנוסף, הרבה תלוי באיך ייראו המשחקים הבאים שלהם. איבוד נקודות מול ארסנל או וילה בהחלט עלולים לגרור הרכב חזק יותר מול פאלאס או לוטון כדי שהליגה לא תברח.
אנחנו, בתור קבוצה שכושר גופני הוא אחד מיתרונותיה, צריכים לגרור את סיטי למשחקים מעייפים וארוכים, הזמן והעייפות ישחקו לטובתינו.
