אבל מבחינת הגדרה, כפי שדניאל כתב למעלה, לתת טווח שגיאה מסוים על מנת למנוע טעות.
איזה דיון מטומטם, בחיי… כאילו שהשופט ישלוף ויקיפדיה ותרשימים אנטומיים. אולי אפשר לעשות לשחקנים רנטגן בלייב כל פעם שיש מסירה קדימה.
כמו שאני מבין את זה, מה שמוצע פה זה להפוך את החוק לפחות חד משמעי ויותר נתון לפרשנות, כלומר: מחלוקות ושערוריות שיפוט בתדירות גבוהה פי כמה ממה שהיה לפני ה-VAR. בשביל מה בדיוק?
היו פה 2 הצעות מרכזיות:
א. להפוך את החוק לנתון יותר לפרשנות (טמטום).
ב. להרחיב את מרווח ההיתר, כדי להתאים לכוונה המקורית של המחוקק (מתבקש).
לפני הוואר, הדרך של החוק להבטיח שהוא מוחל רק במקרים של יתרון לא צודק של שחקן ההתקפה, היה ש’במקרה של ספק, הולכים עם שחקן ההתקפה’.
כמובן שהסעיף הזה לא מומש מעולם, מטעמים של כסת"ח מובן לחלוטין.
כיום, בעידן הוואר והאוטומציה (שעוד לא הוכנסה לשימוש משום מה), אני יכול לחשוב על 2 דרכים מרכזיות להרחיב את ההיתר, על-מנת לממש את כוונת החוק המקורי:
א. מה שדוד הציע מלכתחילה - לתת מרווח קבוע (ולא גמיש ונתון לפרשנות) נוסף של 10 ס"מ (לדוגמה, או כל מספר אחר באזור חיוג הזה).
ב. להתייחס רק למרכז הגוף של השחקנים, ולא לגפיים וכדו’ - בדומה למה שנעשה בפוטו פיניש של ריצות לדוגמה (בצורה אוטומטית והרבה יותר מהירה ממה שקורה עם הנבדלים כיום, אגב). שימו לב לדוגמה לתמונה הבאה:
ההבדל בין האצנים מחושב לפי ‘מרכז המסה’ של הגוף שלהם, לא לפי קצה זרת לא רלוונטית.
הרעיון היחיד שהגיוני זה באמת להחליט שמתעלמים מ5-10 סנטימטר שזה טווח מספיק קטן כדי לא לגרום לשחקני ההגנה להגן אחרת או לקחת משנה זהירות.
הבעיה תתחיל כשגם שחקני ההגנה ישחקו אחורה יותר כי זה ממש יקל על שחקני ההתקפה להמנע מנבדל. במצב כזה כל מה שעשינו מיותר ואפילו רע.
בסוף אני טוען שתמיד יהיו ויכוחים כי גם אם יחליטו להתעלם מ5 אז נבדל של 6 יהיה לפתע גבולי ולא יבינו למה זה משנה ו5 לא.
לעשות נבדל של קצה הגוף יהיה מאוד בעייתי למגן ולחלוץ לראות את הקו שהיום יותר ברור להם בעיניים. זה טווח מאוד גדול שיגרור בהכרח שינוי של העמידה ההגנתית ויפגע בקוי הגנה גבוהים.
בסוף הנבדל מבאס, אבל זהו חוק שבלעדיו נקבל משחק משעמם וחד גוני של הגבהות.
זה בדיוק המצב היום, מה שאתה משנה זה רק איפה שמים את הקו, מה זה משנה אם יש מרווח 10 ס’'מ או לא ?
בסוף זה קו, לא משנה איפה תשים אותו.
המצב הנוכחי הוא הכי נוח לחלוצים כדי לראות איפה הם נמצאים יחסית מול הבלם, עוד 10 או 20 ס’'מ יכולים רק לבלבל.
…מה?
איפה הקו זה בדיוק כל מה שמשנה. ואם זה יהיה חצי מטר אחורה זה גם לא משנה? מטר? 10 מטר?
בסופו של דבר, הכוונה המקורית של החוק כאמור, היא שלא לתת לשחני ההתקפה יתרון לא צודק. בעולם ‘אידיאלי’, לא היה צורך בחוק הזה - אין סיבה להגביל שחקנים מלהסתובב איפה שהם רוצים.
אבל כדי למנוע מצב של שחקני התקפה שתקועים בהתקפה, ואז בהתאמה שחקני ההגנה צריכים להישאר לשמור עליהם, ואז נוצר מצב של משחק מבוזר ומשעמם ולא דינאמי וקצבי - בשביל זה חוקקו את החוק הזה. לא בשביל מצב ששחקן התקפה התחיל לרוץ ביחד עם שחקן הגנה לעבר הכדור, והבוהן שלו עוקפת את זה של השחקן היריב.
כמו עם הדוגמה היפה של השתייה בשכרות והדרינק - מייצרים מצב של מרווח נשימה מסויים, כדי לא להפיל בחוק גם קבוצה שלא אליה התכוונו.
ולגבי ‘לבלבל את החלוצים’ - זה לא רציני. החלוצים לא באמת יודעים איפה הם ביחס למגן ברמה של סנטימטר. הם ‘חשים’ איפה הם ביחס למגן, ומתזמנים את הריצה שלהם בהתאם.
ההנחיה אליהם צריכה להיות - ‘תמשיכו בדיוק כמו שעשיתם עד עכשיו’.
בדיוק כמו עם ההיתר לנהוג אחרי דרינק אחד, שאמנם מהווה סכנה לדרדור של ‘טוב, דרינק אחד או שניים - מה ההבדל?’, אבל בפועל הציפייה היא שאנשים ימשיכו להתנהל באותו אופן של שתייה ‘מתורבתת’, בלי החשש שיישלל מהם הרישיון.
אתה עושה פה הנחה לא נכונה מלכתחילה.
המצב היום הוא שחלוצים מנסים לשמור על קו אחד עם שחקני ההגנה.
את הקו הזה בוחנים באמצעות מכשירים דיגיטליים שעין בלתי מזויינת (לא של החלוץ ולא של הקוון) מסוגלת לבחון בעצמה.
בסופו של דבר מה שאתה עושה במצב הזה הוא להגיד לחלוץ “אתה מחוייב לשמור על קו אחד עם ההגנה” וכשהחלוץ שואל “איך אני אדע שזה קו אחד?” עונים לו “אתה לא יכול לדעת, תנחש. או שתישאר מתחת לקו ההגנה (ובכך נותנים יתרון לא רצוי להגנה)”.
ההגיון אומר שהחלוץ יהיה מחוייב להשאר “בערך” באותו קו עם הבלם ע"י מתן של ספק סביר (או כמה סנטים אם תרצה) ובכך לאפשר את היתרון הרצוי להתקפה ולאוהדים.
טיטי, גב, הטיעון שלכם היה תקף רק אם הפיתרון המוצע היה לשנות את ההגדרה של מיקום הקו (למשל שיעבור בין הביצה הימנית לביצה השמאלית של שחקן ההתקפה במקום אחרי האיבר הראשון הרלוונטי), או אז יכולתם להגיד שאותם ויכוחים שיש היום יהיו אז. אבל זו לא ההצעה. ההצעה היא שיהיה הקו היכן שיהיה, לאפשר באפר של כמה סנטימטרים (אותם שחקן ההתקפה בשום אופן לא יכול לתזמן בכל מקרה) שיפתרו את הבעיה שיש היום שנשרקים נבדלים “טכניים” ולא “מהותיים”.
הבאפר הזה יילקח בחשבון רק בבדיקות VAR (אין אף עין אנושית שמסוגלת להבחין בזה בלייב) וממילא ההתנהגות של אף שחקן או שופט לא תשתנה בעקבות הבאפר. אך כעת כאשר ה-VAR יפסול שער בטענה לנבדל, זה יקרה רק כשהנבדל היה בטווח של לפחות 10 (נניח) סנטימטרים. אף אחד כבר לא יכול לטעון שזה לא אמור להיות באמת נבדל ושזה סתם טכני.
באופן דומה, נבדל שיאושר כי היה רק בטווח של 5 סנטים זה נבדל שהיה מאושר גם ללא עולם ה-VAR ונבדל שהיה מאושר בעיני המחוקק שחוקק את חוק הנבדל מלכתחילה (שכן ברור שלא לזה התכוון המשורר). זה פיתרון מאוד פשוט ואני גם מאמין שמתישהו יבוצע.
התגובה שלכם נגד זה פשוט לא רלוונטית ולא מתייחסת באופן מהותי להצעה.
אתה מסביר במילים אחרות איך לקבוע קו חדש…
מה זה באפר של כמה סנטימטרים ? בפועל מה שאתה מציע זה שאת קו הנבדל שמציירים במקום שיהיה מחלק הגוף הכי קרוב לקו הרוחב של המגן האחרון זה יהיה מאותו נקודה + 10, וככה יציירו את הקו החדש ויבדקו איפה החלוץ, ואז זה שוב הופך לטכני, ואז שוב הדיון מה זה מהותי ? האם חצי בוהן של החלוץ שעבר את קו הנבדל החדש (שעכשיו זה הקו הישן + 10) זה מהותי ? על חצי בוהן לפסול שער מדהים של אלאבה ?
לא יודע איך כולם פתאום יודעים למה התכוון מחוקק חוק הנבדל, לדעתי הכוונה של ה"משורר" הייתה למנוע מצב שהמשחק מנוהל רק בשתי הרחבות הגנה מול התקפה בכל רחבה וכל פעם שההגנה זוכה בכדור מעיפה אותו לכיוון הרחבה השנייה ששם מחכים עוד 2 קבוצות של הגנה מול התקפה, עם חוק הנבדל הם בעצם המציאו את הכדורגל המודרני, המחוקק אז לא חשב על אותן 10 ס"מ באפר או יתרון לחלוץ על ההגנה.
הבעיות עם הנבדל התחילו כשמאמנים מודרניים ניצלו את הנבדל כדי לשחק עם קו אחד בהגנה כדי לצמצם את המגרש ולבצע לחץ גבוה, ואז התחיל משחק החתול והעכבר בין החלוצים והמגינים.
לשנות את מיקום הקו ב 10 ס"מ(או באפר כפי שדוד מציג את הצעת החוק שלו) לא משנה בכלום את המצב, זה רק עוד קצת טירחה לאלה שמציירים את הקווים ב VAR להתחיל למדוד 10 ס"מ.
גם אחרי ה 10 ס"מ יהיה קו אדום שאם חצית אותו בחצי בוהן אתה בנבדל, בדיוק כמו היום.
החוק השתנה כמה פעמים עם השנים, זוכר שלפני כמה שנים טובות התוקף היה צריך להיות עם רוב חלקי גופו מעבר לקו הנבדל, היום עם הכדורגל המודרני והמהיר החליפו את זה שוב, בשנים האחרונות קבוצות מצליחות שוב ושוב לפרוץ קווי נבדל בקלות, היום לדעתי עדיף כבר שלא יהיה יתרון להתקפה או להגנה.
ואם כבר שינויים בחוקה, הנה הצעות שלי שיעזרו להפוך את המשחק למעניין יותר -
אם השארת את הקו איפה שהוא, אבל אמרת שמעכשיו הואר לא יתקן טעויות של עד 10 סנטימטר, איך זה שונה מלהזיז את הקו 10 סנטימטר?
מה אני מפספס פה? השוני הוא טרמינולוגי נטו.
אני יכול להסכים איתך שה10 סנטימטר הללו לא יחצו את הגבול ויגרמו להגנות להתנהג שונה כנראה. אבל זה ממש לא בטוח, בסוף אם מאמנים יחלו לראות שקו הגנה גבוה נהיה פרוץ יותר אז הם יורידו את קו ההגנה במעט וישחקו זהיר יותר.
בנוסף זה יהפוך את המשחק למסורבל הרבה יותר. עד שמערכת הנבדל לא תהיה אוטומטית זה יגרור כל החלטה להיות מסובכת אפילו יותר ונגיע למצב בו אנחנו כאוהדים אפילו לא נוכל לראות את הבעיה בעין שלנו ונצטרך לחכות די בעיוורון לצוות הוואר שיקבל החלטה.
בסוף, אני לא חושב שהתיקון הזה ישפר את המשחק. הוא יסרבל חוק מסורבל מספיק גם ככה. ברור שזה מבאס שגולים נפסלים וברור שלא היה פה יתרון.
תמיד החוק נראה דפוק לצד הגבול ותמיד אנחנו נשאל את עצמינו מה זה משנה. בסוף צריך לקבוע את הגבול איפושהו ולא רואה בעיה באיפה שהוא נמצא כרגע.
תמיד נשאל את עצמינו איך הסנטימטר הזה שינה משהו בכדורגל, או למה גרם 1 חריגה במשקל צריך לפסול מתאבק מלהתחרות. גם אני מבטיח לכם שבזמן שתשתו אלכוהול יש את השלוק שיהפוך אתכם מכשירים לנהוג ללא כשירים לנהוג על פי הינשוף. מישהו באמת חושב שההבדל צריך להיות בינארי?
אבל ככה זה בחוק בינארי. צריך לקבוע לו גבול.
@dkaro - מעבר לזה שאני מסכים עם טיטי, היום ה-var בודק כל נבדל במקרים שבהם זה משנה (גולים). ככה שההפרדה שאתה מציע היא סוג של צעד אחורה.
או פשוט לעצור את השעון בכל זמן שהכדור לא משוחק.
לא, כי הרבה מהמקרים שרשמתי עושים בכוונה לא רק לבזבז שעון אלא גם לעצבן, להוציא מריכוז, לעצור את שטף המשחק ולתת להגנה להתארגן.
הבעיטה בכדור אחרי שנשרקה עבירה, גם אם השעון עוצר זה עדיין פוגע קשות במשחק, במקום האפשרות להתחיל מיד לשחק ולתפוס את ההגנה לא מוכנה.
אפשר גם וגם.
זה יוריד די הרבה מהעוקץ של קבוצות לשכב שעה על הרצפה, להוציא חוץ לאט, לבצע את החילוף לאט.
