מחזור 10 בספרד :: מושפלים עד עפר בקאמפ, 5-1 (מרסלו)

season-18-19
laliga

#1

תהיו ריאל מדריד

דור רומנו כבר לא יכול לחכות לקלאסיקו - המשחק הגדול בעולם. ולמרות שאין סיבות לאופטימיות, הוא יודע דבר אחד - “עם החולצה הזו אנחנו תמיד עולים למגרש כדי לנצח”(ראול). אנחנו ריאל מדריד - וזו סיבה מספיק טובה. אנחנו ריאל מדריד. אז תהיו ריאל מדריד.

image

"עם החולצה הזו של ריאל מדריד, אני תמיד עולה לכל מגרש כדי לנצח" , אמר ראול, ואחר-כך מילמל בעדינות בעמדת הראיונות - “אני לא יודע על מה אתה מדבר”. זה קרה לפני עשור, דצמבר 2008. דקות ספורות קודם לכן ניצב המאמן ברנד שוסטר בעמדת הראיונות לאחר ההפסד לסביליה בברנבאו(4:3) ובהתחשב בסגל החסר - הפציעות וההיעדרויות הרבות - “בלתי-אפשרי לנצח בקאמפ-נואו”. שוסטר אולי צדק אבל עשה מעשה שלא ייעשה. והוא שילם על כך במשרתו. למחרת הוא כבר לא העביר את אימון הבוקר וחואנדה ראמוס החליפו.

ריאל הגיעה לקלאסיקו בקאמפ-נואו בעונה האחרונה טרום עידן הכריסטיאנו, כשהיא פצועה וחבולה מול קבוצת העל של פפ, שפתחה פער עצום במעלי הטבלה. איקר שמר על יכולת אדירה בשער והדף פנדל של אטו, סאלגדו קשישא נתן את כל מה שיש לו מול הנרי, קנבארו הציג את משחקו הטוב בקבוצה וראול אמנם לא נגע בכדור בחצי של היריבה אך לא הפסיק לרוץ ולדרבן. הוא האמין. לא פלא שאנחנו עוסקים בראול, קפטן ומנהיג אמיתי, אותו אחד שלחש באוזנו של איקר לפני הפנדל(“אתה הודף את זה!”). וכך היה. דרנטה שבשום יום לא אמור לפתוח בהרכב, החמיץ מצב של אחד על אחד וריאל נכעה 2:0 לבסוף על אף מאמץ עילאי. אל תטעו, בריאל מדריד רק ניצחון הוא מספיק. אבל החולצה של ריאל מדריד באותו הערב הייתה מוכתמת בדם ובבוץ, לעולם לא בבושה, כפי שאמר שחקן גדול אחר - דון אלפרדו די-סטפאנו ז"ל.

הטקסט המקורי נכתב עוד לפני ‘חרפת לבאנטה’. זה רק מוכיח לעם עד כמה המשחק הזה יושב בראש ובלב עוד מזמן. ועם כל הפסד מתסכל וכואב והבנה שמדובר ב-‘עונה פיננסית’ - אני מבטיח לכם שהמוטיבצייה והטירוף לא יורדים ולו במעט. ממשיך לכתוב, לעדכן ולפרשן לכם. וגם לחגוג בטירוף גול של מרסלו נגד לבאנטה, שהתברר כסתמי אבל עם תמונה מרגשת - זה הסמל של ריאל מדריד.

בשיחות הכדורגל שמתרחשות בכל מקום למעשה - במגרש הכדורגל שלנו בהרצליה, בחדר כושר, ברחוב, בעבודה - אני אומר לעמיתיי - “זה לא כוחות”, ושלמען ההגינות ‘בהיעדרו’ של כריסטיאנו - ברצלונה צריכה לשחק ללא מסי. כלומר כריסטיאנו לא נעדר, הוא כבר לא יהיה חלק מזה ולא יטיל אימה על הקאמפ-נואו, וזה יהיה כה מוזר לעלות לקלאסיקו בלעדיו. הוא כבר לא ישתיק את הקאמפ-נואו למעלה מעשור אחרי שעשה זאת ראול. אבל אם ריאל מדריד תכבוש אני מבטיח לחגוג את ה-‘SUUUII’ המפורסם באותה התלהבות. האמנם? בינתיים, הנבואה הגשימה את עצמה, לפחות בחלקה הראשון. אבל תהיו בטוחים שהמלל היה זהה גם אם מסי האימתני היה משחק.

אמנם היעדרותו של מסי מעט מאזנת את הכוחות אך עדיין, על פניו אין שום סיבה הגיונית להאמין שריאל מדריד תחזור מהקאמפ-נואו עם משהו. הפסד בפיחואן ותיקו בדרבי בברנבאו אלה כבר חלק מהשיגרה, אבל את הרצף השלילי בלי שער והמשבר הקשה אף-אחד לא ציפה. גם לא הפסימיים הגדולים ביותר שצעקו בקיץ על כך שריאל מדריד מוותרת על העונה מראש לנוכח מדיניות הצנע שלה. שאין מצב שיהיה לזה ‘הפי-אנד’: בייל יישאר כשיר, אסנסיו יקח מנהיגות, איסקו יהיה השחקן של נבחרת ספרד, הצעירים ייפרצו והמכונה תהפוך למשומנת. לחץ גבוה עם עצלים כמו קרוס ובנזמה? טירוף ומוטיבצייה מצד שחקנים שזכו בהכל וכבר משתעממים מליגת האלופות? כנראה שלא. אז על פניו אין שום סיבה להיות אופטימיים.

חוץ מסיבה אחת, כמאמר הקלישאה: אנחנו ריאל מדריד . שלוש מילים עם כל-כך הרבה משמעות. מי כמו ריאל מדריד יודעת עד כמה חשוב לשחק עד הדקה ה-90. תשאלו את חואניטו-קאפלו-ראמוס. מי כמונו יודע עד כמה הפסד בקלאסיקו אולי מתקבל על הדעת אבל לעולם לא מתקבל במשקל שווה אפילו לכמה חרפות כמו נגד אלאבס וצסק"א מוסקבה. מי כמונו יודע עד כמה כששמש עולה בצד אחד - בצד השני היא יורדת. ריאל מדריד וברצלונה תמיד זו נגד זו. תמיד בתחרות. וזה משחק שמשנה עונה.

אז מה עלינו לעשות? ריאל מדריד צריכה לחזור למקורות. כלומר להיות צנועה. בקאמפ-נואו, בדרך-כלל, ריאל משחקת בצורה מבוקרת יותר, ללא השתוללות חסרת רסן ואיבוד הראשון, בניגוד לברנבאו. מאז 2011/12 והניצחון המרגש, משחק האליפות - ריאל ניצחה במגרש הזה פעמיים והפסידה פעמיים. על הרקורד בברנבאו - נוותר. אנחנו קונים בלי היסוס את אותו קאסמירו ‘מורעל’ של הקלאסיקו הראשון, לא זה עם בניטס בו לא שיחק, אלא בקאמפ-נואו, כשהיה נראה שיש שלושה קאסמירו על מגרש אחד. זה שעוצר את מסי, את סוארס ואת ניימאר. באותו משחק בייל כבש שער שנפסל ולא בצדק, אבל ריאל ידעה לנצח בכל-זאת. והוא זה שבישל את שער הניצחון לכריסטיאנו. וכעת הכל עליו. אולי מול קבוצה שתוקפת - יהיו לבייל את השטחים להתפרצץ ואסנסיו ייזכר במגרש שעשה לו טוב באוגוסט שעבר וישחרר עוד פגז לחיבור.

לא ראיתי שום ‘תשוקה גדולה לזכות בתואר’ מצד הקבוצה הזו במשחקים האחרונים, ומסי שהוכיח בשנה שעברה שהוא מסוגל להוביל קבוצה לזכייה באליפות כמעט לבדו - השנה מוקף בסגל טוב יותר. הסגל של ריאל מדריד לעומת זאת נחלש משמעותית והיא מנסה להסתגל ללא הצלחה לעידן פוסט כריסטיאנו ו-50 הגולים שחסרים. אבל הקלאסיקו הוא משחק של 90 דקות. בשנה שעברה הגשמתי חלום והייתה לי צמרמורת כשהגעתי לרחובות ליד הברנבאו. ‘לבן בחלום שחור’ הגדרתי את המסע עם תצוגה כושלת במקדש. למשחק הזה אני לא נוסע, אבל אני מוכן לסלוח אם תגבו את החוב. התוצאה כאן כל-כך קריטית וזה לא משנה לאן העונה הזו תלך.

כי הסופר-קלאסיקו (מתעקש לקרוא לו כך), המשחק בין ריאל מדריד וברצלונה - הוא משחק הכדורגל הגדול בעולם חוץ מגמר ליגת האלופות. כמו קונצרט אך רווי אמוציות ותשוקה עם 90 דק’ סוערות. כזה שמציג לרוב את הכדורגל הטוב ביותר, מושך עניין ולעולם לא מאבד ממשמעותו. כזה שכל אחד חייב לקחת בו צד. אין שום קשר למצב הקבוצות בטבלה ולכושרן הנוכחי. הוא מגלם בתוכו יריבות ארוכת שנים בין הקבוצה הגדולה בתבל מצד אחד - ריאל מדריד, ואימפריה מהצד השני - ברצלונה, אלה 90 דק’ בהן העולם עוצר מלכת, הלב נמתח מקצה לקצה והחיים כמאניה-דיפרסיה. שחור או לבן. הרבה-הרבה יותר מ-3 נק’ שמונחות על הכף. בשנים האחרונות זה קורה הרבה יותר מפעמיים בשנה. ריאל מדריד וברצלונה נפגשות שוב ושוב ושוב. וביום ראשון בשעה 17:15 - ובשביל סופר-קלאסיקו חותכים מוקדם מן העבודה - שתי הקבוצות יצעדו אט-אט לכר הדשא, תמיד בגאווה ועם ראש מורם. השחקנים יחלפו זה על פני זה, ילחצו ידיים וישלחו חיוך. הנשימה תיעתק, הדופק יהיה מהיר ולחץ הדם ירקיע שחקים. לא לבעלי לב חלש. ומייד עם שריקת הפתיחה הכל יימחק. אין חברויות וחיוכים - כי אם מלחמת עולם[דור רומנו, מילון הכדורגל השלם].

המנטרה השחוקה שלי השנה היא ‘אתם לא ריאל מדריד’. זו לא אלופת אירופה שלוש שנים ברציפות. אז לערב אחד אני מבקש: תיהיו ראול. עם הלב והנשמה, עם הפלסטר בגבה כמו בתמונה המרגשת ההיא מ-2004/05. כמו פפה שנגח מכל הלב ב-2014/15 וסימן לכל העולם - 10 - ‘לה-דסימה’. כמו ראמוס שנלחם ומקנח בגול בדקה ה-90 ולא זה שמאבד את הראש. לערב אחד, רק אחד(בינתיים, נתחיל ממשהו), אני מבקש: תיהיו ריאל מדריד.


#2

#3

כמה סיבות לאופטימיות:

  • בפעמיים הקודמות שהגענו לקאמפ נואו בדיכאון (עונת ליגה זוועה) הצגנו בקלאסיקו את אחד המשחקים הטובים ביותר שלנו באותה עונה (15/16, 17/18). ובאופן כללי אנחנו הרבה יותר נינוחים בקאמפ נואו.
  • מסי. אמנם בארסה נראתה מעולה בלעדיו מול אינטר אבל מעניין יהיה לראות אותם בסיטואציה פחות נוחה כמו פיגור. אם מסתכלים על הקלאסיקוס האחרונים, מסי כבש את ה2-1 בעשרה שחקנים אחרי הגניבה של סוארס. בברנבאו, הוא גרם למסדרון של ראקיטיץ’ ולפנדל שגמר אותנו. שנה לפני כן תקע לנו את ה3-2 בדקה ה90. בקיצור, מסי בא לעבוד בקלאסיקו בשנים האחרונות.
    עכשיו אפשר להתחיל משחק של 11 בני אדם מול 11 בני אדם. (לצערי, גם בגזרה הזו ההתקפה של בארסה עולה על שלנו, בטח שבתקופת הדיכאון הזו).
  • מרסלו

סיבות לפסימיות:

  • קארים בנזמה הוא שחקן ההתקפה הכי חד שלנו כרגע. החבר’ה לא יודעים להכניס גול.

ועכשיו אצטרף לקלישאות. אני לא יכול לחשוב על המשחק הזה באופן רציונלי. אנחנו מחרבנים מול לבאנטה ומוסקבה, לא מצליחים לכבוש ממטר, שחקן ההגנה הכי טוב שלנו נותן במתנה 2 שערים ובראשון נפגוש את ברצלונה עם קוטיניו, סוארס ודמבלה ועדיין אני לא מרגיש שהסיפור אבוד. נסיון העבר מלמד שהקלאסיקו מתרחש בעולם אחר.
לא אכפת לי מי יפתח לצד בנזמה ובייל, לא אכפת לי אם נאצ’ו יחליף את ואראן או אם לופגטי ישחיל את סבאיוס להרכב. שיעלו מי שיעלו. כבר שנתיים שאנחנו מקבלים בהכנעה את היחלשות הסגל ואת הכניעה המוקדמת בליגה. הינה צ’אנס לתת לנו חיים לעוד כמה חודשים, שלא נשתעמם. יש לנו סגל בינוני אבל כשהוא לא בדיכאון הוא יכול להספיק למאבק מכובד לליגה.
יאללה בנזמה


#4

אני עוד אכתוב על המשחק הזה הרבה-הרבה בפוסטים נפרדים, אבל בינתיים שני דברים נוספים שעלו לי לראש:

  • בשנה שעברה המשחק בסיבוב השני היה לא רלוונטי, לריאל היה בקושי סיכוי למקום השני, ועם כל הכבוד לרצון להיות אלה שינחילו לבארסה הפסד בכורה העונה - גמר הצ’מפיונס כבר היה באופק מבחינתינו ועובדה שכריסטיאנו הוחלף בהפסקה. ועדיין גם במשחק הזה וכששתי הקבוצות ברוורס - זה נגמר בתיקו 2:2 עם הרבה מצבים ליד שני הצדדים, יצרים ודם רע, טעויות שיפוט וכדורגל די טוב. לא רוצה להיכנס כרגע להשוואות של משחקים מהפריימרליג או יובה נגד היריבות שלה באיטליה, אבל דווקא המשחק הזה הוכיח עד כמה הקלאסיקו הכי גדול.

  • הרבה מדברים על הקלאסיקו הראשון בלי כריסטיאנו ומסי מאז 2007(ג’וליו בפטיסטה היה הגיבור אז בקאמפ-נואו). כתבתי כאן כבר קודם בפוסט שאני מתגעגע לא פחות לשניים אחרים - ראול ופויול. קצרה היריעה מלהכיל - ספורטאי ענק, אגדות, קפטנים, שחקנים שאתה מעריץ בלי קשר לאיזה צד אתה. והם קפטנים ושחקנים למופת כך שאי-אפשר לשנוא אותם, משהו שאני לא חושב שאפשר להגיד על מסי או כריסטיאנו. ואני חושב שמצאתי עוד שניים כאלה ממפגשי העבר, מעין ‘לאיזה צמד אתם הכי מתגעגעים’. זידאן ורונאלדיניו. הכדורגל במלוא הדרו, הקלאסה במיטבה. השליטה בכדור, חוכמת המשחק, המנהיגות, ההופעה במאני-טיים - הם היו טובים פשוט בכל קלאסיקו. שונים אולי בהבעות הפנים וגם כמובן שלא אותו סגנון אבל שניהם קוסמים. אני חושב שאין אוהד ברצלונה שלא העריך ומחא כאפיים לזידאן וכנ"ל לגבי אוהדי ריאל מדריד ורונאלדיניו.

#5

מסיבת העיתונאים של לופטגי לקראת המשחק:

המאמן מנסה לצאת מהאפרוריות במסיבת העיתונאים ומתייחס בציניות לשאלות הבלתי-פוסקות על עתידו, רגע לפני המשחק הגדול ביותר בקריירה שלו. הנה דבריו של לופטגי, עם הכותרת - “המצב שלנו הוא לא בלתי-הפיך, אנחנו באוקטובר” .

יש חיים עבור לופטגי. “אני מקווה מאוד להמשיך לשמור על הנשימה, אני לא חושב שאני עומד למות. יש לי 100% אנרגיות ותשוקה לקראת המשחק, אני מתעסק רק באיך לעזור לקבוצה שלי ולהכין אותה הכי טוב שאפשר לקראת מחר”.

בלי מסי. “המשחק מחר בעל חשיבות רבה. אנחנו רוצים לשפר עמדות בטבלה ולהתחזק מנטאלית. ננסה להגן בחוכמה וגם לתקוף, זה לא משנה מי לא משחק אלא מי שכן. ברצלונה קבוצה חזקה”.

השחקניפ. “הם סומכים עליי ואני סומך עליהם אפילו יותר, אין לי ספק שאלה לא סיסמאות סרק - אנחנו עובדים קשה מאוד כדי לצאת מהמצב הזה, עם רצון אדיר לנצח. זה משחק מושלם כדי לשמח את האוהדים. אנחנו מוכנים לעשות משחק טוב מחר, אני בטוח”.

המשחק החשוב בקריירה שלו? - “ריאל מדריד וברצלונה, זה הקלאסיקו, משחק שאין כמוהו. הוא אחד המשחקים הנצפים ביותר ובעל הרמה הגבוהה ביותר. אני יודע עד כמה הוא משחק גדול”. כשלופטגי נשאל על כך האם הוא יודע שייתכן ודינו נחרץ וזה המשחק האחרון שלו, אמר - “אני מתרכז בעבודתי כמאמן. מה שאתם אומרים לא עוזר וגם לא משפיע. אני לא אבזבז 0.00001% מהאנרגיות שלי כדי לחשוב על זה וכדי לענות לך”.

להרגיש את הלחץ. “יש לנו מחר משחק מאוד אטרקטיבי, אני לא חושב על שום סיפורים מהסוג הזה שלא יעזרו לי להכין את הקבוצה היטב למשחק. אנחנו רוצים להגיע מחר עם מצב-רוח טוב ככל האפשר וכמובן עם מחוייבות”.

לחץ גבוה על הכדור. “לא הפסקנו לבצע אותו, אבל יש דרכים רבות כדי לשחק כדורגל. נראה מחר מה ריאל מדריד תעשה. אני רוצה שהקבוצה תשתפר בשני צדדי המגרש,ה משחק תובעני”. המאמן הוסיף שהמשחק לא יוכרע מחר בדקות הראשונות וגם לא במחצית ושבקבוצה דיברו על האפקטיביות.

המילים של מרסלו. “יש תקופות בהן אתה עובד קשה ואין תוצאות. מה שחשוב הוא שמרסלו הוא דוגמא, אוהב את המועדון, מתאמן מעולה וגם משחק טוב. הוא יודע כמו השאר שאנחנו באוקטובר והמצב הוא לא בלתי-הפיך. יש לנו מטרה משותפת”. המאמן נשאל על רגש או כד ואמר ששניהם חשובים.

איסקו ומרסלו. “מרסלו בסדר גמור ואנחנו מרוצים מכך, הוא ספג רק מכה. איסקו לא שיחק משחק שלם מרגע שחזר מהפציעה, נראה מה יקרה מחר”.

עמדת המגן הימני. “זה ברור לי מי ישחק, אבל גם אלה שיתאכזבו שלא ישחקו - יש לי אמון בכל השחקנים בסגל, לא לחינם הם כאן. תראו מחר”.

התפקיד של ראמוס. “הוא הקפטן שלנו והוא נושא באחריות. יש לנו מזל. לריאל מדריד תמיד היו קפטנים גדולים וראויים וראמוס הוא אחד כזה והוא נותן הכל לקבוצה”.

הפתעה אם ריאל מדריד תנצח. “אני מקבל את הכל, כל מה שאתם כותבים מבחינה מקצועית על המשחק, זה לא מפריע לי. אני לא חושב שיש מגרש שאם ריאל מדריד תנצח בו זו תהיה הפתעה. אבל העיקר לנצח”.


#6

דור, אפשר קצת מההתרגשות שלך?

יש משהו מרענן בלהגיע לקלאסיקו בלי לקבל חצי התקף חרדה בכל פעם ששחקן מסוים נוגע בכדור או כשנשרקת בעיטה חופשית. ועדיין, חלומנו הרטוב מתגשם, מסי בחוץ והיחס בספרד הוא 1.9 לניצחון שלהם ו-4 (!) לשלנו. גם הבלם הכי טוב שלהם בחוץ, אבל כשהשחקן התקפה הכי טוב שלך הוא המגן השמאלי, לא בטוח כמה אופטימיות אפשר לשאוב מזה.

נותר לקוות שכמו בשנים האחרונות נציג את הקלאסיקו-ים הטובים שלנו דווקא בחוץ ושהוא יתנהל בעולם מקביל בלי קשר לאיך שאנחנו נראים לפניו או אחריו.


#7

לקראת ברצלונה

הגיע הרגע הגדול: ריאל מדריד יוצאת לקאמפ-נואו(17:15, One) לקלאסיקו הראשון כשהיא מחפשת ניצחון שיהפוך את העונה שלה מקצה לקצה. איסקו יפתח בהרכב ע"ח אסנסיו וריאל תשחק במערך היהלום. בארסה, נטולת מסי, עדיין סופר-חזקה.

בשיחות הרחוב, כי אין מי שלא מדבר על כדורגל, ואפילו בתקשורת כבר ניסו להסביר לנו מדוע הקלאסיקו הזה פחות יוקרתי. מצב הקבוצות, היעדרם של כריסטיאנו ומסי שהיו הפנים של המשחק הענק הזה בעשור האחרון, הלחץ של המאמנים, שחקני מפתח אחרים שלא פוגעים, ועוד ועוד ועוד. אז אנחנו כאן כדי להזכיר לכם: הקלאסיקו זה המשחק הגדול ביותר בעולם. ההילה, היריבות וההיסטוריה. הקלאסיקו היה הרבה לפני מסי וכריסטיאנו ויימשך גם אחריהם. תהיו בטוחים שכל אותם פרשנים יחכו בשקיקה ויספרו את הדקות עד למשחק הזה בדיוק כמונו. ברצלונה נגד ריאל מדריד זה תמיד חגיגה. ככה זה עם 16 שנה בלי אף תיקו 0:0.

כנראה שמעולם לא היה ג’וליו בפטיסטה, כובש שער הניצחון האחרון בקלאסיקו בלי כריסטיאנו ומסי - כה פופולארי, וזה קרה בדצמבר 2007 בקאמפ-נואו. אז רבים מתגעגעים ליריבות הגדולה הזו, אבל בקלאסיקו היו עוד אגדות. מה עם ראול ופויול צמד הקפטנים, הספורטיביים למופת, הסמלים, הוווינרים? מה עם הקוסמים זינדין זידאן ורונאלדיניו, שחקנים שאתה ‘חייב לאהוב’ גם אם אתה ‘מהצד השני’ של הכדורגל?

ריאל מדריד מצידה חייבת מוד אחר בקלאסיקו. כל התמיכה הפומבית של השחקנים בלופטגי וסיסמאות ה-‘הולכים איתו עד המוות’ זה יפה וחלק יגידו אף נכון ומרגש, אבל כרגע זה סיפור בלי כיסוי. צריך תוצאות, כאן ועכשיו. הקלאסיקו מעולם לא היה כה קריטי. בהחלט ייתכן שזה יהיה משחקו האחרון. האם השחקנים יכולים לעשות מהפך של 180 מעלות ולנצל למשל את היעדרותו של מסי? בשנה שעברה אמנם המצב היה קטסטרופה גם כן, אבל זה בכל-זאת היה שונה. אני כן צפיתי את ‘ההתפוצצות’ והקטשופ, בעיקר בזכות כריסטיאנו, את רצף הנצחונות שעתיד לבוא. וחשוב מכך: ידענו שיש לנו את ליגת האלופות, הטורניר שלנו, ושגביע נוסף הוא ריאלי. והשנה? רחוק מזה. אז למשך 90 דקות, כפי שכתבתי בטור האוהדים: תהיו ריאל מדריד.

סטטוס אלופת אירופהX3:

ריאל מדריד מגיעה למשחק אחרי ששברה את הרצף השלילי אבל גם הניצחון שהושג על ויקטוריה פלזן בליגת האלופות באמצע השבוע (2:1) היה קשה מדי והביא תחושה של החמצה. ניצחון בלי בשורה, ניצחון ולא יותר, תחליטו אתם. השחקנים לא באמת צברו מספיק ביטחון ולופטגי לא באמת זכה לשקט נפשי. המצב אמנם באמת “לא בלתי הפיך, אנחנו רק באוקטובר”, כפי שאמר לופטגי, אבל המילה המתאימה היא עדיין. ריאל מדורגת רק במקום השמיני בטבלה במרחק 5 נק’ מהמוליכה(אתלטיקו ששיחקה אתמול). ספק גדול האם חבורת השחקנים הזו מסוגלת לעשות את הסוויץ לקראת המשחק ולספק ערב גדול אחד העונה. בחוץ, אגב, ריאל ניצחה משחק אחד בלבד בינתיים - ה-4:1 על ג’ירונה במחזור השני, כשעוד היינו אופטימיים. לופטגי ניסה לצאת מהאפרוריות במסיבת העיתונאים ואמר - “אני מקווה להמשיך לנשום לאחר המשחק, אני לא חושב שאני עומד למות”, והרחיב עד כמה הוא והקבוצה עם מלאי תשוקה לקראת המשחק.

“הקלאסיקו הוא משחק גדול והזדמנות מעולה לתת פרס ותחושה טובה עבור האוהדים”, סיפר המאמן, שיינסה בדומה לשוסטר וזידאן לנצח בקלאסיקו הראשון שלו, שניהם עשו זאת בקאמפ-נואו. אין ספק שזה המשחק החשוב ביותר בקריירה שלו. “מה שאתם העיתונאים אומרים גם לא עוזר לנו וגם לא משפיע, אני לא אבזבז מהאנרגיות שלי כדי לענות לך”, הגיב לעיתונאי בעצבים כשנשאל האם חושב שדינו כבר נחרץ. לופטגי נשאל גם האם הוא חושב שזו תהיה הפתעה אם ריאל מדריד תנצח ואמר - “אני מקבל הכל. אני לא חושב שזו הפתעה אם ריאל מדריד מנצחת, בשום מגרש, אבל העיקר לנצח”. וזה המוד של השחקנים: משחק שמשנה עונה, משחק שמשנה מומנטום. בנזמה וראמוס הם המנוסים ביותר.

מעבר לקלישאות הרגילות “אנחנו ריאל מדריד”, ייתכן ודווקא היות ומדובר במשחק חוץ - יש תקווה. בשנים האחרונות ריאל מדריד משיגה תוצאות הרבה יותר טובות במשחקיה בקאמפ-נואו מאשר בברנבאו. זידאן למשל לא הפסיד שם. הוא רשם ניצחון בליגה, ניצחון בסופר-קופה ועוד שתי תוצאות תיקו. ‘התקווה של הקלאסיקו’, כתבו בתקשורת, וגם אנחנו הזכרנו את הנצחונות של ריאל מדריד בקאמפ-נואו, שם היא משחקת בצורה מבוקרת יותר, באחריות, יודעת את מקומה ולא משתוללת, וכן מסוגלת לצאת להתקפות מתפרצות. ריאל זקוקה לקאסמירו בכושר של הקלאסיקו הראשון שלו, כשהעלים את מסי, ניימאר וסוארס בזה אחר זה, ונתן תחושה שיש על המגרש שלושה קאסמירו. היא זקוקה למודריץ’ שרחוק מאוד משיאו, וגם לואראן וראמוס, שלא החמיץ אף קלאסיקו בליגה מאז שהגיע לריאל מדריד. הקלאסיקו ה-39 שלו יקפיץ אותו למקום הרביעי בטבלת שיאני הקלאסיקוס. “הוא הקפטן שלנו, מודע לאחריות, יש לנו מזל, הוא אחד מהקפטנים הגדולים ביותר שהיו למועדון”, פירגן לופטגי.

אבל מעבר הכל, ריאל מדריד תצטרך להיות קבוצה. להילחם, לא להוריד את הראש בדקות הקשות, לשחק עם קצת יותר מרץ מבדרך-כלל, וגם לנצל הזדמנויות! ריאל מדריד זקוקה ל-12.8 איומים כדי לכבוש שער - וזה רקורד רע מאוד. ‘הדרמה בהתקפה’, או יותר נכון טרגדיה, הגדירו זאת ב-AS. ריאל מדריד כבשה בכל אחד מ-13 הקלאסיקוס האחרונים בקאמפ-נואו, מאז הטראומה עם מוריניו ב-2010/11, וזה רצף שחייב להימשך. גארת’ בייל שנראה חלוד מאוד מאז חזר מפציעה - צריך לשאת באחריות, ובתקשורת דיברו גם על בנזמה, הכובש הבכיר במשחקי הקלאסיקו מהצד שלנו, עם תשעה שערים, מאז עזיבת כריסטיאנו. אין ספק שזה יהיה כה מוזר לעלות לכר הדשא בקאמפ-נואו בלעדיו, בלי האיש שהטיל אימה על ברצלונה.

התפקוד של בייל, שכבש את שער השיוויון בשנה שעברה בבעיטה נפלאה, יהיה קריטי יותר מאיי-פעם היות ולופטגי יחליט להמשיך עם ספסולו של מרקו אסנסיו(שבישל אז). הילד שקיבל המון הזדמנויות מאכזב מפתיחת העונה, ואיסקו יועדף על פניו כקשר הרביעי… איסקו הוא התרופה של לופטגי. הוא לוחץ קצת בהגנה אבל בעיקר יודע להחזיק כדור והוא לא צפוי. מאז הקלאסיקו עם אנצ’לוטי ב-2014/15, קשה לזכור קלאסיקו באמת גדול שלו וזה הזמן. ריאל מדריד מאבדת מהירות ואפשרות לצאת קדימה למתפרצות - בשביל היציבות והמערך הנוקשה באמצע. בצד ימין של ההגנה ישחק נאצ’ו, ולא אודריוסולה, וריאל עם סגל מלא להוציא את קרבחאל וגם את ואייחו הפצוע הכרוני. אפשר לומר שמרסלו שוב יהיה שחקן ההתקפה השני בחשיבותו. במשחקים האחרונים הוא כבש פעמיים והצביע על הסמל ארוכות, בתמונה שאנחנו רוצים לראות חוזרת על עצמה גם הערב. אל תשכחו עד כמה גדול הסמל שעל החולצות…

ריאל מדריד - הרכב משוער: טיבו קורטואה| נאצ’ו, ואראן, ראמוס©, מרסלו| קאסמירו, קרוס, מודריץ’, איסקו| גארת’ בייל ובנזמה

מה המצב בארסה?

ברצלונה מגיעה למשחק מצד אחד ללא השחקן מס’ 1 שלה, ליאו מסי הכל-יכול, ויש תחושה של החמצה בהיעדרו, ומצד שני היא הרבה יותר רגועה. הרצף השלילי בליגה שהגיע עד לכדי ארבעה משחקים ללא ניצחון - נעצר בשבת עם 4:2 חיובי על סביליה לפחות בפן ההתקפי(עדיין עם מסי) ויכולת טובה של טר-שטגן בין הקורות, ובאמצע השבוע היא הצליחה יפה עם ‘תוכנית ב’ כשניצחה 2:0 את אינטר בקאמפ-נואו בליגת האלופות והיא בדרך הבטוחה לשלב הבא, כנראה מהמקום הראשון. בבארסה חששו מעט מהמשחק אבל ההתקפה הלכה והשתפרה ככל שנקפו הדקות. אסור לשכוח גם את ה-4:2 המרשים מאוד בוומבלי על טוטנהאם. רוצה לומר: פתיחת העונה של בארסה פחות טובה מהרגיל ברמת המספרים וגם ביכולת - היא לא משחקת מספיק טוב, הסגל הארוך עדיין לא נותן את הפלוס לו ציפו ומצד שני יש ניצוצות של יכולת מדי פעם. בארסה יודעת שהמשוואה פשוטה: ניצחון על ריאל מדריד= לא רק ניצחון 50 בליגה בקאמפ-נואו אלא גם פער של 7 נקודות מהיריבה השנואה…

כמובן שהסיפור הוא מסי, שלא החמיץ אף קלאסיקו מאז דצמבר 2007, ואז ברצלונה הפסידה. “זה נדיר להכין קלאסיקו בלעדיו אבל זה המצב, אנחנו רוצים להמשיך לעשות התקדמות גדולה כמו נגד אינטר, הקבוצה מוכנה”, אמר ואלוורדה שרמז גם כי החליט כבר על ה-11 שלו. את המספרים של מסי קשה לפספס. הוא כבש 26 שערים בקלאסיקוס נגד ריאל מדריד - מלך שערי הקלאסיקו בכל הזמנים, כולל שער בכל משחק אשתקד, הוא בישל עוד 14 וניצח ב-17. הוא גם המוסר הטוב ביותר של ברצלונה כמובן ולכן היא צריכה להתארגן מחדש. מצד שני, מעבר לכך שזו שעתם של שחקני ההתקפה הבכירים האחרים, אוהדי בארסה יכולים למצוא נקודת אור בזיכרון מלפני שלוש שנים: מסי חזר מפציעה ופתח על הספסל בקלאסיקו בברנבאו, והחבורה של לואיס אנריקה רקדה על המגרש והובילה 3:0 עוד לפני שנכנס. מצד שני, סוארס היה אז יותר חד, וגם שחקן נוסף היה חד - ניימאר, שאיננו.

לואיס סוארס נמצא בפרונט, תרתי משמע. בתקשורת הן במדריד והן בברצלונה דיברו על שחקן המפתח של ברצלונה מחר. בבארסה, כמובן, שם המשחק הוא ההתקפה, מעבר לכך שההגנה חייבת להשתפר - בראשות פיקה. סוארס לא ישכח את הופעת הבכורה שלו בבארסה, זה היה בקלאסיקו בברנבאו לפני ארבע שנים והוא בישל את השער של ניימאר. הוא פתח את העונה רע עם ארבעה שערים בלבד, שניים מהם בפנדלים, אבל בקלאסיקוס הוא תמיד מתעורר. יש לו שישה שערים נגד ריאל מדריד בעשרה משחקים, כולל שער ניצחון ב-2014/15, וזה שער אחד יותר ממסי. ‘הכבשה השחורה של ריאל מדריד’, כתבו עליו בתקשורת, על החלוץ שלא מפסיק ללחוץ ולו לרגע וזקוק לחצי מצב כדי לכבוש. “לריאל מדריד יש חולשות אבל גם לנו. הקהל מאוד רוצה שננצח את המשחק והאווירה תהיה נהדרת, אסור לנו לטעות”, אמר לקראת המשחק.

המאמן ואלוורדה כבר בחר את ההרכב שלו אבל כמובן שהוא לא יחשוף את הקלפים בפני התקשורת. ראפינייה היה הפיתרון נגד אינטר, לעתים בקישור ההתקפי ולעתים כ-‘9’ מזויף, העמדה ממנה כבש את שער היתרון, והוא וסמדו(כן, הוא), נאבקים על מקום בהרכב(וסרג’י רובטו עשוי לשחק בקישור), כשמי שיערוך בכורה בקלאסיקו הוא ארתור, שנראה נהדר לאחרונה ודוחק הצידה את וידאל המתוסכל. המחמאות כמו ‘היורש של צ’אבי’ לא יוציאו אותו מאיזון. “הוא השתלב טוב מאוד בקבוצה, מגיע לו”, אמר ואלוורדה. כמובן שזו שעתם של בוסקטס וראקיטיץ’ המנוסים, שנתנו הצגה בברנבאו אשתקד. קוטיניו ישחק בעמדה קדמית ויוכל להמשיך עם הבעיטות הנפלאות שלו.

שקט, זה מה שמנסים להציג בברצלונה לקראת המשחק. ואלוורדה מנוסה כבר בקלאסיקו החמישי שלו בתפקיד. הוא אומר שלפני כריסטיאנו ומסי היה את קלאסיקו ‘החזירים’(עם פיגו בקאמפ-נואו, 2002/03), ושתמיד יהיה מתח. “אני מצפה למשחק שקול עם מצבים לשני הצדדים ושינויים בקצב ובדומיננטיות. אני משוכנע שנייצר מצבים טובים ונשיג תוצאה טובה”. אפשר לומר שהיעדרותו של מסי מונעת ולו גרם קטן של שאננות אך המאמן עדיין מצהיר - “ריאל מדריד אפילו מסוכנת יותר כשהיא במצב רע”. המאמן אומר שריאל יצרה הרבה מצבים נגד לבאנטה למרות שהפסידה, ומזה הוא רוצה להימנע. זה תלוי גם במשחק ההגנה. אומטיטי ייעדר בגלל פציעה ובארסה זקוקה לפיקה בכושר טוב, מה שלא בדיוק קרה העונה. פיקה טועה המון ומנסה לסגור חשבון עם התקשורת. בארסה ספגה כבר 11 שערי ליגה, בעוד בשנה שעברה זה קרה לה אחרי יותר מסיבוב. ואלוורדה סיכם שמדובר במשחק עם הרבה רגש ואמוציות. זה בטוח…

טר-שטגן בעוד מופע, הפעם נגד סביליה. יש שוער בשער

ברצלונה - הרכב משוער: טר-שטגן| סרג’י רוברטו, פיקה, לנגלט, ג’ורדי אלבה| בוסקטס, ארתור, רקאיטיץ’| ראפינייה, קוטיניו וסוארס

היסטוריה ומפגשי עבר::

היסטוריה ארוכה-ארוכה יש בין ברצלונה וריאל מדריד. לא רחוק מ-250 משחקים בכל המסגרות, מאזן צמוד-צמוד בטבלת הנצחונות וכמובן שכל קבוצה פייבוריטית במגרשה הביתי ומובילה בפער משמעותי במפגשים אותן היא המארחת. לכן אין ספק שעל אף התוצאות הטובות של ריאל מדריד בקאמפ-נואו בשנים האחרונות - לאורך ההיסטוריה זו אופרה אחרת לגמריי. ב-88 משחקי הליגה שברצלונה אירחה: 20 נצחונות בלבד לריאל מדריד(23%), 19 תוצאות תיקו(22%) ועוד 49 נצחונות לברצלונה(56%), יחס שערים 173:104 לטובת ברצלונה.

בשנה שעברה, כאמור, זה נגמר בתיקו 2:2 נהדר למרות שהקבוצות שיחקו ברוורס והיה מדובר ביוקרה בלבד, בניגוד לשנתיים הקודמות. בארסה הובילה משער של סוארס מהאוויר, וריאל השוותה אחרי מהלך קבוצתי נפלא ודחיקה של כריסטיאנו שהוחלף במחצית, כשבארסה ירדה בעשרה שחקנים. מסי כבש שער לא חוקי אחרי עבירה ברורה של סוארס על ואראן, אך ריאל השוותה מגולאסו של בייל המחליף. ב-2016/17, ראמוס כבש שער שיוויון דרמטי בנגיחה אחרי כדור חופשי של מודריץ’(1:1), וב-2015/16 ריאל מדריד ביצעה מהפך בדרבי ל-2:1. בארסה הובילה משער של פיקה, ריאל השוותה ממספרת של בנזמה ובהמשך ניצחה 2:1(בעשרה שחקנים) אחרי שער של כריסטיאנו. ב-2014/15 היה ההפסד האחרון של ריאל בקאמפ-נואו, בכל המסגרות. ריאל הגיעה למשחק מן המקום השני בטבלה ערב המחזור ה-29, כשהיא חייבת לנצח כדי לבצע מהפך. בארסה הובילה משער של ג’רמי מאתייה וריאל השוותה אחרי עקב נפלא של בנזמה לכריסטיאנו והייתה טובה יותר, אלא שלואיס סוארס העניש את קסיאס וקבע 2:1.

על הרצף השחור של ריאל מדריד בקאמפ-נואו בטח שמעתם, מאז ה-2:1 בעונת 1983/84, עם שערים של חואניטו וקרלוס סנטיאנה, ועד ה-2:1 בעונת 2003/04, עונת הקיירוש(רונאלדיניו הפצוע נעדר מהקלאסיקו הראשון), עם שערים של רוברטו קרלוס ורונאלדו במשחק אליו ריאל הגיעה ביתרון 10 נקודות - ריאל פשוט לא הצליחה לנצח שם במסגרת הליגה. מעבר לכך, היא רשמה שישה הפסדים רצופים על האפס בסוף שנות ה-90, עד שבא ראול וכבש צמד ב-1999/00, השוותה ל-2:2 ברגע האחרון והשתיק את הקהל של ברצלונה עם ואסילינה נהדרת. רצף של שלוש עונות ברציפות בלי הפסד, זה המאזן הכי טוב של ריאל בקלאסיקו בקאמפ-נואו, כפי שיש עכשיו. זה קרה גם בין 2001 ועד 2004, וכן בין 2006 עד 2009.

הקלאסיקו המדהים של מסי ב-2006/07 נגמר ב-3:3 ענק כשהארגנטינאי משווה לבארסה ברגע האחרון ומונע מריאל מדריד ניצחון. קודם לכן, ב-2005/06, רונאלדו נאזאריו סחט תיקו עם שער נהדר כשריאל בעשרה שחקנים ומפגרת אחרי פנדל של רונאלדיניו, שכיכב בניצחון ענק של בארסה ב-2004/05. עם שוסטר, כאמור, ריאל ניצחה משער נפלא של ג’וליו בפטיסטה בקלאסיקו בקאמפ-נואו בעונת 2007/08. ב-2008/09 ו-2009/10 זה נגמר בהפסדים צמודים, כשבמשחק השני ריאל מחמיצה הזדמנויות גדולות מול השער וזלאטן הכריע בוולה. כריסטיאנו כבש את שער האליפות ב-2012 אחרי בישול נפלא של אוזיל בדרך ל-2:1.

בראייה היסטורית, שנות ה-60 היו הטובות ביותר של ריאל מדריד בקאמפ-נואו. היא רשמה שם ארבעה נצחונות, כולל שלושה רצופים, והראשון שבהם היה 5:1 מהדהד ב-1963, עם ההתקפה האימתנית פושקאש-חנטו-די-סטפאנו, כשהראשון כובש שלושער. עד היום זה הניצחון הגבוה ביותר של ריאל מדריד בקאמפ-נואו. ב-1943 היה תיקו 5:5 שכולו מוגדר כהזייה אחת גדולה. האמת שבשמונת המשחקים הראשונים אותם בארסה אירחה במסגרת הליגה, לריאל מדריד היו 4 נצחונות לעומת 2 בלבד של ברצלונה, אבל כמובן שהמספרים התיישרו.

המספרים: בכל המסגרות: 238 משחקים - 95:93 לריאל מדריד בנצחונות| בליגה בלבד: 72:70 לריאל מדריד בנצחונות| בקאמפ-נואו(ליגה) - 88 משחקים - 49:20 לברצלונה בנצחונות| בברנבאו(ליגה) - 52:21 לריאל מדריד בנצחונות| בגביע המלך: 14:12 לברצלונה בנצחונות| בסופר-קופה הספרדי: 8:4 לריאל מדריד בנצחונות| בצ’מפיונס-ליג: 3:2 לריאל מדריד בנצחונות

איזור הצבע שלנו:

שרי ההגנה - על ראמוס ו-ואראן לקראת המשחק| אנשי ההתקפה - על בנזמה ובייל לקראת הקלאסיקו| ‘התקווה של הקלאסיקו?’ - על שבעת נצחונות החוץ של ריאל בשנות ה-2000 - לחצו כאן | שעות אחרונות לקראת המשחק| טור אוהדים לקראת המשחק: תהיו ריאל מדריד - לחצו כאן | קליפ של מיטב הגולים של ריאל בקאמפ-נואו [המועדון פירסם] - לחצו כאן |


#8

האמת שסחטתי מארתור את התגובה - “התרגשות חסרת כל פרופורצייה”, הפתיע אותי, לא ראיתי אותו נראה לי מאז עונת הקאפלו בערך, ומדי פעם אני לא משתלט על עצמי ושולח לו דברים על ראול וגם את טור האוהדים לקראת המשחק הזה - שלחתי לו.

אני הולך אחורה רגע ליום בו הובסנו בברנבאו כשבניטס על הקווים, כתבתי קצת בדרמטיות ש-‘אני מרגיש שנגמר לי כדורגל’. בשנה שעברה למשל הובסנו בברנבאו גם כן וגמרנו את הליגה עוד יותר מוקדם אבל ההבדל הוא שהיה לנו את כריסטיאנו, צפיתי את הקטשופ בסיבוב השני ובאמת האמנתי בסתר ליבי שאפשר לזכות בליגת האלופות. הפעם אין לנו את הבריחה הזו, והרגשה שהפסד גומר אותנו סופית.
כשאין משהו טוב להתבסס עליו אז בורחים לקלישאות, כמו שכתבתי בטור האוהדים - והקלישאה הכי טובה היא ‘אנחנו ריאל מדריד’, אז לפחות תהיו ריאל מדריד לערב אחד ותעלו עם כבוד, עם גאווה, עם דם בעיניים ועם אמונה שאפשר לנצח, בטח בלי מסי.
וברחתי לקלישאות, אז אני בורח שוב לעבר. כבר ראינו נצחון בצ’מפיונס עם שתי הקפצות בדרך לגמר, ראינו פאסיו, ראינו נצחונות של כריסטיאנו, אחד מהם ב-‘משחק אליפות’, או גמרי גביע וגם הסופר-קופה אשתקד היה מרשים. אבל עדיין השער שאני לוקח מהקלאסיקו - ראול בעונת הקאפלו, דקה שנייה בברנבאו. ראמוס בהרמה הטובה היחידה שלו ב-15 השנה שלו כאן - היישר לראש של המלך ראול שברח מטורהאם ועלה עם כל הלב לגובה עצום ונגח לחיבורים, הטירוף של השדר הספרדי גורם לי לצמרמורת גם אחרי כל-כך הרבה זמן. ככה זה שהשחקן שאתה הכי אוהב, כשהוא מעבר לשיאו, כובש נגד הקבוצה שאתה הכי שונא - והברנבאו לא עף באוויר ככה אף-פעם חוץ מבזמן צ’מפיונס.

אפרופו עבר, הייתי הרבה יותר שקט אם על הקווים היה מאמן אחר. מוריניו של פעם או קאפלו שפעם בעשור בא כדי לתקן. ככה ריאל נלחמה, סגרה נכון. חסר לי קצת את הדם הרע מימי מוריניו, וכמובן בלי עניין ההגזמה, וגם את האחדות בקבוצה של קאפלו. בכל ניצחון שלנו שם היה לנו שחקן התקפה כמו ראול, כמו רונאלדו, כמו רוד, כמו כריסטיאנו, והפעם אין. יותר מדי שחקנים גם בכושר רע - נניח מודריץ’, ואראן.
במימד הטקטי, אנחנו מוותרים על המהירות של אסנסיו כדי לייצב עוד את האמצע, ככה שיש לנו שחקן אחד פחות להתפרץ איתו. תלות מוחלטת בגארת’ בייל ובעיקר במרסלו, ואמן שראמוס יעלה בגישה הנכונה. אני לא יכול בלי זה - Vamos A Ganar.


#9

היום הקלאסיקו: כותרות העיתונים

"הקלאסיקו הוא תמיד קלאסיקו". בשער ה-AS עונים לכל אלה שמזלזלים במשחק. ‘כריסטיאנו ומסי אינם אבל הקלאסיקו תמיד מסחרר’. הציטוטים: לופטגי בציניות - “אני מקווה להמשיך לנשום גם אחרי המשחק”. ואלוורדה מתייחס להיעדרם של כריסטיאנו ומסי - "לפניהם היה את ‘קלאסיקו החזירים’(העימות של אוהדי בארסה עם פיגו), ואומר שהקלאסיקו תמיד יוקרתי. לופטגי חייב תוצאה טובה כדי להמשיך. ההרכבים - נאצ’ מגן ימני, ובבארסה - סמדו בהגנה וסרג’י רוברטו למעלה יחד עם קוטיניו ומסי. במארקה כתבו בפריויו - “הקלאסיקו על העתיד” ושריאל מדריד חייבת לנצח כדי להמשיך לחלום על האליפות.

לעכברי הסטט’, להלן כל המספרים של ריאל מדריד וברצלונה בליגה. ברצלונה מן הסתם כובשת הרבה יותר שערים, כמעט כפול מריאל מדריד - 23 לעומת 13, למסי יש 7 בליגה לעומת בנזמה שהוא מלך השערים של ריאל מדריד עם 4. מסי מוביל גם בבישולים עם חמישה לעומת שניים של בייל. ריאל מדריד כובשת יותר שערים רק במשחק הראש[ארבעה, לעומת אחד של בארסה], וגם יותר בפנדלים[שלושה תוצרת סרחיו ראמוס, לעומת שניים של ברצלונה]. שימו לב שמחצית מהאיומים של ריאל מדריד הם מצד ימין, בעיקר בזכות בייל שהוא גם הבועט המוביל עם 12 איומים, בעוד בבארסה מחצית מהאיומים הם במרכז, כשמסי עם 19 איומים, קוטיניו שני עם 15 וסוארס שלישי עם 14.

במארקה גם התמקדו באיש בין הקורות. קורטואה במשחק ‘מליגה אחרת’ . יש שוער בשער? איפה השוער המצטיין של המונדיאל? השוער הבלגי יערוך בכורה בקלאסיקו. את המשחק אשתקד במגרש הזה במדי צ’לסי הוא יעדיף לשכוח. ובכלל, הוא ספג 20 שערים ב-12 משחקים נגדה ורשם רק ניצחון אחד. מצד שני, בעונת הדסימה התיקו בקאמפ-נואו=אליפות.

‘שבע הנקודות בהן יש להתמקד’, לפי המארקה: ראשית, הקרב על הנעת הכדור, האם ריאל של לופטגי שמחזיקה בכדור מעל 60% בממוצע, הרבה יותר מאשר הקבוצה של זידאן - תתחרה בבארסה? שנית, מה קורה עם מרסלו, ההתקפה הנהדרת שהוא עושה לעומת משחק ההגנה האיום. נקודה מס’ 3 - אגף שמאל של ריאל, שיתוף הפעולה בין איסקו ומרסלו. נקודה מס’ 4: המחליפים על הספסל - דמבלה ואסנסיו המאכזבים, שיכולים לתרום אולי במחצית השנייה. נקודה מס’ 5: הכושר הגרוע של ראמוס ופיקה, שמצד שני יכולים לכבוש גם במצבים הנייחים, וכמובן שהם מנוסים במשחקים האלה. נקודה מס’ 6: הקרב בין בייל וקוטיניו שהערב לא שחקני משנה; נקודה אחרונה - הדקות הראשונות של ריאל מדריד, שספגה שערים מהירים בהפסדים מול צסק"א מוסקבה ולבאנטה, וכמובן התפרקה בפיחואן.

עוד דברים שעלו: אנריקה בראנולה אזר אומץ לכתוב טור דיעה ולהיכנס לויכוח האינסופי - “ריאל מדריד מפסידה יותר ללא כריסטיאנו מאשר ברצלונה ללא מסי”. במארקה הציגו לנו גם את התוצאות הגדולות ביותר בקלאסיקוס שנערכו בקאמפ-נואו; נושאים נוספים - ‘עוד יום שבייל ירצה להכניס לרזומה שלו’, יחד עם גמרי האלופות וגמר גביע המלך; הקרב במרכז השדה - ‘עוד גמר’ של מודריץ’ וראקיטיץ’, אבל הפעם כל-כך שונה, כשהם יריבים, וברור לכם מי פתח טוב יותר את העונה(וכבש שער ענק נגד טוטנהאם לא מזמן), וגם: פיצ’יצ’י מרסלו - התרופה הכי טובה למשבר של ריאל מדריד. כמה הוא חשוב לקראת המשחק בקאמפ-נואו.

מה הם אומרים? ב-AS תפסו לשיחה קצר-צרה, ממש ציטוט, את כריסטיאנו רונאלדו ואנדרס אינייסטה. כריסטיאנו לא יכול לכבוש היום אבל הוא בהחלט שולח את תמיכתו ומאחל בהצלחה לריאל בקלאסיקו - “אני מקווה שאוהדי ריאל ישמחו היום. יש לי ריספקט עצום לבארסה, אך הלב שלי עם ריאל”. הוא כבש 12 מ-18 השערים שלו בקלאסיקוס דווקא בקאמפ-נואו. אינייסטה איחל אותו הדבר לברצלונה אך אמר שעם כל הכבוד, ללא מסי זו קבוצה פחות טובה.


#10

אז בהרכב שפורסם ראינו שנאצ’ו מגן ימני. עכשיו המארקה מדווח שאודריאוסולה מתחמם וייתכן שיעלה במקומו בגלל אי נוחות שנאצ’ו מרגיש.

שאר ההרכב הוא צפוי, עם איסקו לצד הקבועים.


#11

בארסה היא כנראה הקבוצה היחידה שתשאיר לנו שטחים פתוחים ואפשרות לצאת מולה למתפרצות. כל שאר הקבוצות משחקות סגור נגדנו כולל אתלטיקו. במקום לנצל את זה ולשחק עם אסנסיו שזה סגנון המשחק המושלם עבורו אנחנו עולים עם איסקו האיטי. עד שיש הזדמנות יחידה לשחק על היתרון של אסנסיו, שלא סתם מתעלה במשחקים מול בארסה הוא על הספסל. גאון הלופטגי הזה.

בנוסף הוא לוקח את ויניסיוס למשחק הזה ולא מאפשר לו לשחק עם קאסטייה במשחק צמרת ובסוף משאיר אותו מחוץ לסגל… פגע גם בקסטייה שהפסידה וגם בויניסיוס. העיקר ההתאחדות ביטלה את האדום שלו ובסוף הוא לא שיחק לא פה ולא שם תודות ללופטגי.

עושה רושם שלופטגי חשב מה ההרכב הכי איטי שאפשר לעלות איתו וככה הוא בחר את השחקנים. חוץ מבייל כולם צריכים טוסטוס כדי לצאת להתקפה או לרדת להגנה. הוא לא מבין מה החשיבות של מהירות? רק פוזשן מעניין אותו.

אם בארסה רוצה לדפוק אותנו אז אסור להם לנצח היום. כל תוצאה אחרת תשאיר את לופטגי וזה יהיה הרבה יותר אפקטיבי עבורם מאשר 3 נקודות.

אני לא מייחל להפסד בקלאסיקו אבל אם לופטגי יפוטר אחרי המשחק אז מבחינתי ניצחנו.


#12

אני אפילו לא כועס, ראינו את מה שהולך לקרות עוד לפני תחילת העונה. בלי מסי, עם בארסה בינונית, אני מתפלל שביכולת הנוכחית לא נקבל מאניטה.

ושיסלח לי לופטגי, אחרי המחצית הוא יכול להישאר בחדר ההלבשה. בדקה ה-90 נוכל לקטול את יועציו של פרס, להיכנס לעונה הזו ללא רכש זו יהירות שוברת שיאים, אפילו לריאל מדריד.


#13

מסתבר שג’ורדי אלבה לא חייב את מסי כדי לתפור אותנו.

ביי ביי לופטגי, היה נעים להכיר.


#14

שום רכש או אי רכש לא יכול להצדיק גישה תבוסתנית כזאת.
קבוצה גמורה של מאמן באבל.

מקווה לראות את אסנסיו ואודריאוסולה עולים במחצית השניה. עוד לא התייאשתי לגמרי, אנחנו שווים הרבה יותר.


#15

חותם עכשיו על 3-0.

מזכיר את המשחקים מלפני שמונה שנים. מביך מה שקורה במגרש.
איזה דיכאון.


#16

פשוט מזעזע. נאצ’ו לא מתמודד עם המהירות של אלבה. השילוש הלא הקדוש של קרוס, מודריץ’ ובנזמה לא תורמים כלום. פשוט כלום.
אם אני לופטגי אני הולך על הייל מרי, מעביר את נאצ’ו לשמאל מכניס את אודריוסולה במקומו ומעלה את מרסלו להתקפה. כמובן מכניס את אסנסיו במקום קרוס ואת מריאנו במקום בנזמה.


#17

יותר מעניין מהמשחק זה השאלה מי יחליף את לופטגי… לא חושב שהיה לנו אי פעם מאמן כ"כ חסר מושג וחלש אופי כמו לופטגי, שדווקא נראה בן אדם נחמד אבל ממש לא מתאים. במקום להתחיל תהליך של חילופי משמרות הוא הלך עם הראש בקיר ודבק בשחקנים הותיקים למרות שהם שבעים וגם הגיעו גמורים מהמונדיאל. הוא בישל לעצמו את הדייסה ואף אחד לא צריך להשתמש בתירוץ של עזיבת רונאלדו או חוסר ברכש. כי אפילו שהטענות האלו מוצדקות עדיין אנחנו לא צריכים להיראות כ"כ גרוע.


#19

אין תמונה. יום אבל ספורטיבי. יוצא להפסקה מהכדורגל. מת מבפנים.

כבר כתבתי פוסטים קשים אחרי תבוסות בקלאסיקו. כתיבה על כדורגל תמיד משחררת ועוזרת לך לפרוק. לא הפעם. אחרי הקלאסיקו עם מוריניו אפילו הלכתי למחרת כרגיל עם החולצה הלבנה. אבל הפעם אין שום אור בקצה המנהרה. הכל שחור.
המאמן כבר עף, זה ברור. ולא רק אותו הייתי מטיס לקיבימאט אלא את כולכם - חוץ ממרסלו המרגש, המגן-חלוץ. חבורה של אפסים. לקבל מאניטה בלי מסי? איזה יום שחור. משהו חייב להשתנות. אתם לא ריאל מדריד (וכל הכבוד לבארסה).

עוד יבואו ימים יפים. זה ייקח זמן אבל ריאל מדריד עוד תחזור. עצב הוא מקום שגדלים ממנו.


#20

המשחק הזה היה מאוד מוזר, עזבו לופטגי וקבוצה כבויה- ההבדל היום היה ההבדל בין סוארס ובנזמה. האחד שינה את המומנטום במו רגליו עם יכולת אישית וחדות מטורפת, והשני פספס באמא של המאני טיים.

ברגע שסוארס הטה את הכף בכוח לכיוונם, זה נגמר. בארסה בניגוד אלינו ידועה במוטיבציה שלה לדרוס ולהיות רעבה בקלאסיקו.

לא אכפת לי שקיבלנו 5 וזו תוצאה יפה ודרמטית (וזה לא שלא חטפנו 5 ו4 ו3 כשהיינו עם רונאלדו, כן?), וכנראה שלופטגי לא ישרוד את הערב, אבל מה שקרה במחצית השנייה הוכיח שחסרה לנו איכות אישית בדשא ולא בעמדת המאמן.

ועוד משפט לכבוד מרסלו. התותח היחיד שנשאר לנו. מקווה שהפציעה לא קשה


#21

לא נעים לקבל מאניטה אבל אם כבר להפסיד טוב שזה נגמר ככה ולא 2-1. עכשיו ברור שלופטגי יילך הביתה ובצדק גמור.

בנזמה… תחליפו אותו עם סוארז ויש מצב שאנחנו גונבים ניצחון היום. כמובן שזה לא חדש, כל האוהדים יודעים שבנזמה choker רק המועדון שלנו מתעקש עליו בלי קשר לכלום.

מודריץ’ לא הגיע לעונה הזאת. שחקנים לא צריכים להיות בהרכב רק בגלל השם. גם ההחטאה שלו לא מפתיעה, אין לנו קשר שייתן גול. אפילו במצב חופשי בתוך הרחבה הם יצליחו להחמיץ.

אשכרה מרסלו השחקן היחיד שלנו שיכול לתת גול במשחק פתוח. חבל שהוא נהיה פצוע כרוני וגם פה זה כשלון של ההנהלה והמאמן. שוחקים אותו בלי הפסקה, מילא החליטו שרגילון יהיה המחליף שלו אז תנו לו לשחק מידי פעם. מרסלו בגילו לא יכול לשחק כל הזמן.

הבישול של דמבלה. אין לנו שחקן כזה שמסוגל לעבור בלם/מגן להשאיר לו אבק ולבשל. אם יש לנו שחקנים שמצליחים לעבור שחקן אז אין להם את המהירות הפיזית והמחשבתית כדי לשחרר כדור מדויק מהר.

שני הבלמים המופלאים שלנו נתנו כל אחד גול מתנה. מה שעצוב שבקיץ דווקא בארסה תקנה את דה ליכט ולא אנחנו.

לופטגי עם טקטיקה הזויה ופחדנית במחצית הראשונה, הצליח להחזיר את הקבוצה למשחק עם שינוי טקטי. רק למה צריך לתת להם פור של 2-0 כדי שתבוא לשחק כדורגל? גם השאיר את איסקו ומודריץ’ במגרש למרות משחק חלש מאוד שלהם. בסופו של דבר הוא לא מביא תוצאות ולא קידם אף שחקן צעיר. כשלון בכל החזיתות. לפחות הוא יתנחם בצ’ק פיטורים שמן.

וזה עוד בלי מסי… כן? אם תהינו איזו קבוצה תהיה יותר מוכנה לעידן שאחרי רונאלדו ומסי, קיבלתם תשובה מוחצת.

אני דווקא לא שבור במיוחד או פסימי לגבי העתיד. אני חושב שיש לנו כשרונות בסגל כמו ואלוורדה וסבאיוס שיכולים לרענן את השורות בקישור. ויניסיוס גם שחקן עם עתיד. מה שצריך זה מאמן שייתן צ’אנס לצעירים ואז אולי גם הותיקים יתחילו להתעורר על החיים שלהם. כמובן שצריך להנחית פה חלוץ רציני ולא בדיחה כמו בנזמה.

אפשר להגיד שהתוצאה משקרת אבל בינינו המשחק הזה היה נגמר בדיוק בתוצאה שברצלונה הייתה רוצה שייגמר. הכל היה תלוי בהם מהשנייה הראשונה ועד האחרונה.