מואכזבים, אך במידת מה מעודדים, סיימנו את המשחק מול בנפיקה עם תיקו מאופס, כשאנחנו מקטינים עוד קצת את סיכויי העלייה שלנו לשלב הבא באלופות ושמים את כל יהבנו על משחק חוץ על גבול הבלתי אפשרי מול באיירן. אין דרך יותר טובה להמשיך את טבילת האש הרותחת של צ’אבי כמו הצוללת הצהובה של אמרי, שגם היא איך לומר, לא בדיוק על הגל או אפילו דיי שוקעת (סליחה).
מה המצב ויאריאל?
בניגוד לקמע החמוד שלהם, הם לא כל כך במצב מעודד. הפרוייקט השאפתני של אמרי שהתחיל משנה שעברה והסתיים במקום שביעי, יחד עם ניצחון בליגה האירופית (כיאה לקבוצה של אמרי), מתקשה מאוד לעמוד בסחף של ריצה בליגה, יחד עם האתגרים בליגת האלופות, וכל זאת עוד לפני שהגביע הספרדי נכנס לתמונה. חלק מהעיניין נובע מהרבה פציעות בחלק הקדמי. צ’וקווזה וירמי מנסים לחזור לכשירות בהדרגה, כמו גם דנג’ומה שנפצע לא מזמן, ומיודעינו פאקו אלקסר, אבל החיסרון העיקרי הוא כמובן של ג’רארד מורנו שמהווה שחקן מפתח מבחינת כיבוש שערים ויצירת מצבים.
אמרי לרוב מנסה לשחק בויאריאציות של 4-3-3, 4-2-1-3, או אפילו 4-5-1. זו קבוצה איכותית שכן יודעת להיות דינאמית בהתאם ליריבה שלה. היא יודעת להחזיק בכדור, היא יודעת לחנוק את המשחק ולהקשות על היריבה שלה לייצר מצבים, וכמובן יש לה את השחקנים ליציאה למתפרצות. לרוב הכוונה של אמרי למשחק באה לידי ביטוי מהרכב הקישור שלו. בעוד פארחו הא השחקן שאמרי כנראה הכי סומך עליו בקבוצה, לצידו יכולים להופיע שני קשרים אחוריים בדמותם של קוקלאן וקאפו, אבל כשהוא רוצה משחק יותר יוזם הוא מכניס עוד שחקן עם אוריינטציה התקפית יותר בדמותו של טריגרוס. בהגנה יש לו קו לא רע של שחקנים ומחליפים עם פאו טורס, אלביול, אייזה מאנדי (כמעט ולא שותף), אסטופניאן, סרג’ אורייר, פוית ועוד.
אומנם הסגל של ויאריאל עמוק ומוכשר, אבל דברים לא מתחברים לצהובים מתחילת העונה. יש לה עד כה רק 3 ניצחונות בליגה (!!!) על בטיס, חטאפה ואלצ’ה, יחד עם שלושה הפסדים לאוססונה, בילבאו ו-ולנסיה, 7 תוצאות התיקו ששמים אותה כאחת ממלכות התיקו של הליגה ומציבים אותה רק עם 16 נקודות ובמקום 12 בלה ליגה. המצב באירופה גם לא מזהיר כשהיא מצליחה לנצח רק נגד יאנג בויז, מפסידה פעמיים ליונייטד (למרות יכולת טובה) ותיקו 2-2 מול אטאלנטה, כשהיא תלויה במשחק האחרון בשלב הבתים כדי להכריע אם היא עולה לשמינית או לא.
ומה אצלינו? רשימת הפצועים לא השתנתה לטוב ולרע (טפו טפו טפו חמסה חמסה חמסה), אבל מסתבר שהזמן של פדרי מחוץ לדשא הוארך עד לתחילת ינואר. נותר רק לראות מה האופציות של צ’אבי. ויאריאל גם מגיעה במצב פגיע, במומנטום לא מדהים בלשון המעטה אחרי התיקו עם סלטה וההפסד ליונייטד, כשאחרינו היא צפוייה להמשיך עם רצף משחקים מאוד קשוח עד הפגרה בו היא צפויה לפגוש את סביליה, אטאלנטה, ראיו, סוסיאדד ואלאבס של האקס קאייחה.
מה הכיוונים שהמשחק הזה יכול לקחת?
-
צ’אבי כרגיל ינסה ללחוץ את הקישור של היריבה, וזה עושי גם לעבוד מול ויאריאל שלצערה תחסר ככל הנראה גם את קוקאלן, כך שהיא תתקשה לסגור את מרכז המגרש כפי שהיא נוטה לעשות.
-
אסטופניאן לדעתי יפתח שוב כדי להתמודד עם השחקן שיפתח בצד ימין בין אם זה כל אחד מבין אבדה, אלאייש, דמבלה או דמיר, למרות שלדעתי צ’אבי ימנע מלהעמיס על דמבלה.
-
נקודה מאוד קשה עבור בארסה היא התמודדות עם הקו הקדמי המהיר של ויאריאל. אומנם קשה להגיד מה המצב הגופני של כולם, אבל במידה ובאמת ירמי, צ’וקווזה או דנג’ומה ישחקו ברצלונה צפוייה להתקשות מאוד בקו האחורי, בעיקר במצ’אפ באגף ימין שלנו בו יעמדו דסט, ארואוחו או מינגסה. לצורך העיניין, אני מקווה שלא נראה מאבק באגף של דנג’ומה מול מינגסה, כי אני לא רואה תסריט בו נוכל להתמודד איתו.
-
ההימור שלי למערך צפוי להיות מה שראינו מול בנפיקה, שכן זו תהיה הזדמנות מצויינת להשתלט על המשחק דרך הקישור.
צ’יפ לצ’אבי:
רוטציה רוטציה רוטציה. אומנם המומנטום חשוב, וזה לא משחק חוץ קל בכלל, אבל אחרי ששמעתי את החדשות על פדרי, ואני רואה איך ניקו וגאבי נגמרים במשחקים האחרונים, צ’אבי צריך להשתמש בכל הסגל שלו כדי שהקבוצה תעמוד בדרישות שלו במשחק הלחץ. אני לא פוסל בכלל מצב בו נגיד ריקי פוץ’ יפתח במקום גאבי או ניקו. אולי עוד נראה הפתעה כמו שימוש בשני ווינגרים אמיתיים באגפים, שכן עם ההצטרפות של שני הצעירים לקאדר של הקבוצה, יחד עם הספק חזרה של דמבלה נוכל סוף סוף לשחק עם שחקנים שיכולים לרווח את המשחק.
שיהיה בהצלחה.
