מצד שני המאמנים הקודמים של יונייטד לא הצליחו להביא את הקבותה למצב שהיא מאמינה שהיא יכולה לקחת אליפות, ועוד בליגה אנגלית פאתטית בניגוד להשנה.
אבל זה קרה עם פרגי, נגד הקבוצה שלך, עם סגל הרבה יותר מוכשר, בחצי גמר ליגת האלופות. וזה עבד.
הדבר היחיד שמוריניו מוציא מאנשים זה צביעות. בעיקר מאוהדי ברצלונה שהפכו אותו לשטן עלי אדמות והעובדות לא ישכנעו אותם אחרת. במקום לנתח עניינית את יונייטד או כל קבוצה אחרת של מוריניו, אחרי כל משחק חשוב שבו הוא משחק בונקר יותר או פחות זה הזמן לצאת מהחורים ולספר על כמה שהוא פיפי וקקה ואנטי כדורגל, והוא בעצם לא כזה טוב כמו שארון הגביעים שלו משקר.
מעניין אותי מה זה ה"מעט" הזה שמוריניו מרגיל אוהדי קבוצות אליו. במדריד הוא העמיד את הקבוצה הטובה ביותר שאני ראיתי במועדון, לפורטו ואינטר הוא הביא גביע אירופה, לצ’לסי בערך חצי מכל האליפויות שלה. הדיון הוא מן הסתם לא רק על תארים אבל סלח לי - זה משפט הזוי.
הודעות כאלה מוציאות את הדיון ממקום מעניין לדיוני פאן-בויז חסרי כל תוכן. מוריניו ממש לא מאמן מושלם ולא חף מביקורת, אבל להגיד שהוא לא מאמן טוב ושכל מה שיש לו למכור זה בונקרים ופחדנות זה פשוט לא להגיב ברצינות.
5 לייקים
אני מחזיק ממוריניו כמאמן, אבל אני חושב שאתמול הוא יכל לעשות יותר במיוחד לאור היכולת של סיטי.
אני יודע שאוהדי בארסה יכולים להיות מעצבנים, אבל לטעמי הגישה אתמול היתה צריכה להיות שונה לחלוטין - מעין “חייבים לנצח!” שכזה ולא “אנחנו לא יכולים להפסיד!”.
וזו ביקורת שאני שומע אגב מהרבה אוהדי יונייטד.
זה אולי קצת קלישאתי ושחוק, אבל רבאק - יונייטד באולד טראפורד עם סגל מפחיד וכשהגב לקיר! לפחות אתמול, סיטי כלל לא נראתה כמו מפלצת התקפית.
המאניטה צרובה לו יפה בזיכרון.
סיטי פשוט קבוצה עדיפה, בטח בלי פוגבה. מבחינת ניהול סיכונים עדיף לו להסתגר ולהפתיע מאשר לשחק פתוח ולהסתכן בתבוסה. מה שהיה אתמול זה הרבה הכרה במציאות. בדיוק כמו שהיה בקלאסיקואים בזמנו.
יש להפריד בין הטענה (הלגיטימית ולדעתי אף נכונה) שהוא בונה קבוצות מסתגרות למועדונים עם ד.נ.א שלא תואם זאת, לבין הטענה (הלא נכונה) שהוא יכול היה לעשות יותר אתמול.
4 לייקים
אין ליונייטד סגל מפחיד ואני מזכיר שאתמול גם לא היה לה את פוגבה. הוא חצי קבוצה.
9 שחקנים שפתחו אתמול היו בסגל של יונייטד גם לפני מוריניו. מאמן יכול למקסם פוטנציאל של חבורת שחקנים עד גבול מסויים, הוא לא יכול להמציא פוטנציאל.
לסיטי יש את המגבלות שלה אבל היא יודעת להחזיק כדור ויודעת לחטוף אותו מהר. ליונייטד אין כלים להתמודד איתה באופן שיספק את קרויף. למען האמת, אין לה את הכלים להתמודד אחרת מול אף קבוצה גדולה ומוריניו מכיר בכך. אפשר לבקר אותו על כך שבמשך שני קייצים הרכש שהגיע לא מכוון ל"כדורגל של קבוצה גדולה", נניח, וגם על התירוצים וההתבכיינויות אחרי המשחק. אבל זה לא העיקר בעיניי. בסוף הוא מכיר במציאות. @whykds הקדים אותי, אני אתחיל לשלוח אותו להגיב במקומי כל עוד לא מדברים על טוני קרוס.
מדוייק.
ועוד משהו,
למוריניו יש יכולת כמעט פנומנלית לגרום לשחקן לשחק בשבילו. בדר"כ זה מצליח עם האנדרדוג ועם שחקנים אפורים, כוכב לא יכול להבין שהוא צריך להוריד את הראש בפני מוריניו בלי שמוריניו ירוויח את זה (ירוויח - ספציפית לסיטואציה).
מוריניו עלה לגדולה מטקטיקה הגנתית, מתארים שהוא לקח יותר כאנדרדוג מאשר כפייבוריט. קשה לו ליזום כדורגל, הוא יודע ליצור תוצאה.
לייק 1
צ’לסי הראשונה שלו הייתה קבוצה לתפארת, גם ריאל ואפילו אינטר שזוכרים לה רק בונקר בעשרה שחקנים מול בארסה היסטורית. חלק ניכר מהתדמית שלו נובע מכך שהוא התמודד באופן ישיר מול פפ וקבוצותיו, אבל הקבוצות הגדולות דומות בממוצע יותר לקבוצות של מוריניו מאשר לבארסה של פפ. אני לא חושב שאנצ’לוטי, קונטה, היינקס או זידאן הם מאמנים התקפיים יותר ממנו. גם לא פרגוסון למען האמת: היו תקופות שיונייטד שיחקה “כמו קבוצה גדולה” והיו עונות בהן וידיץ’ נתן את הטון והקבוצה הייתה אפורה ויעילה.
לייק 1
אני מפקפק בתועלתנות של משחק סגור כשהפער בטבלה הוא שמונה נקודות.
גיא: אלו שחקנים אתמול מהצד של הסיטי היית יכול להגדיר כמדהימים? כמה מהם היית לוקח להרכב הפותח של ריאל מדריד?
לא ביקשתי כדורגל מופקר, אבל נדמה היה שיונייטד פשוט מוותרת על מרכז המגרש במחצית הראשונה.
לצורך העניין. להרכב של ריאל הייתי לוקח את אדרסון, דה בריינה, סטרלינג, חסוס, סאנה יחד.
את אגוארו וסילבה גם הייתי לוקח להרכב אם הייתי מוותר על 2 שחקנים שכתבתי למעלה.
לסיטי סגל טוב בהרבה משל יונייטד גם ביום שפוגבה נמצא ומדובר בשחקן החשוב ביותר של מוריניו.
בקיץ יונייטד צריכים להתחזק בקשרים חזקים לצד פוגבה ובמגנים טובים יותר, כשיעשו זאת יהיה להם הרכב שיתחרה בשל סיטי.
לא בא להגיד שמוריניו עשה הכל נכון אך בואו לא נוריד מכל מה שעשה ביונייטד, שלפניו לא הייתה בכלל בליגת האלופות ובטח שלא עלתה כמקום ראשון.
לייק 1
ממש לא מסכים. אינטר של אז החזיקה בהגנה היסטורית, כל שאר הקבוצה היו בינוניים למעט סניידר. זו בפירוש קבוצה שלא הייתה מהטופ 3 בתחילת העונה לזכות בצ’מפיונס. פורטו בטח שלא.
בסך הכל, ההישגים שלו עם קבוצות גדולות כדוגמת ריאל/יונייטד הם לא בשמים. לצד אליפויות יפות יש עונות נפל, עונות בהם הוא רב עם חדרי הלבשה ועם כוכבים, כך שקשה להגיד שהוא יודע ליסוע על למבורגיני. מספיק לו טויוטה…
(צ’לסי הראשונה הייתה קבוצה טובה [לא ברמה של ריאל שלקחה אליפות 100 הנקודות]. אבל הקדנציה השניה על אף האליפות הייתה חיוורת ברמות)
לייק 1
אוריה, אני לא מחליף את בנזמה וקרוס תמורת אף אחד ולכן השאלה היא לכמה שחקנים ביונייטד יש מקום בהרכב של סיטי ולהיפך. לא חושב שיש שחקן אחד מההרכב של יונייטד אתמול שבאופן מובהק משפר את סיטי.
ליונייטד אין יכולת אמיתית להתמודד עם סיטי במרכז המגרש גם בסגל מלא, ללא פוגבה ופלאיני הסיכוי הוא אפס ועדיף לה להתבנקר ולרוץ קדימה עם מרסיאל, ראשפורד ולינגארד. זאת הבחירה הכי פחות גרועה למשחק כזה שהכי מצמצמת את הפערים בין הקבוצות. מוריניו עוד בחר להיות התקפי מהרגיל למען האמת, הייתי בטוח שהוא יוותר על אחד משחקני ההתקפה בשביל בלם שלישי.
@Cockroach_Crazy, נעזוב את אינטר בצד לרגע אבל גם צ’לסי הראשונה וגם ריאל שלו היו לחלוטין למבורגיני בשיאן. בתודעה נשמרים משחקים גדולים מסויימים אבל צריך לזכור שרוב העונה מורכבת מולנסיה, חטאפה, סטוק ואברטון ולא ממשחקי חצי גמר צ’מפיונס ליג מול ברצלונה. ברוב המשחקים גם קבוצות של מוריניו צריכות ליזום ולשחק כדורגל, וכולן ידעו לעשות את זה כולל יונייטד הנוכחית העונה (שהבקיעה עד כה יותר שערים מליברפול הסופר התקפית של קלופ, למשל).
2 לייקים
אני חושב שצ׳לסי הראשונה של מוריניו נהנתה מזמנים אחרים בפרמייר ליג. המשחק לא היה טקטי ורובוטי כפי שהוא היום.
מוריניו בא אחרי ההצלחות של ונגר והביא איתו כדורגל שהוא פתוח אבל גם קצת התקפי ונאיבי, והצליח להאפיל בעזרת כדורגל קשוח ויעיל. נכון שיש למדוד קבוצה בראייה היסטורית, כלומר בהשוואה לאז ולא להיום, אבל לא הייתי קורא לזה למבורגיני.
וריאל של מוריניו? הוא היה טוב, עשה מה שצריך, היינו צריכים אותו… אבל זו לא הייתה למבורגיני. לא החצי גמר נגד דורטמונד ולא נגד באיירן.
זה בדיוק זה:
בתודעה נשמרים משחקים גדולים מסויימים
אני חושב שבארסה של פפ הכניסה לאנשים לראש צורה מאוד מסויימת של איך קבוצה גדולה צריכה להראות, שהיא אולי הכי טובה והכי יפה, אבל גם מאוד חריגה וקשה להשגה. אולי זאת הכנה לתחושה שתהיה ביום שאחרי מסי. שחקנים לא משחקים כמו מסי וקבוצות לא משחקות כמו בארסה של פפ בשוטף. גם סיטי הנוכחית לא.
אבל מה לעשות שבעונה יש לך בערך עשרה מבחנים כאלה…
גם מוריניו עצמו התנהג במשחקים האלה באופן שונה. לדוגמה - בהרבה משחקים חשובים קונטראו היה פותח על חשבון מרסלו, כך שגם מבחינתו ההבדל הזה ועוד איך היה קיים ולכן אפשר לשים בצד משחקי חוץ במכתש או בחטאפה. אנחנו מסכימים על הרוב, נשאלת השאלה כמה באמת היינו טובים. לדעתי בתוחלת היינו שווים הפסד גם לבאיירן וגם לדורטמונד, וזה עם סגל חזק יותר.
שים לב שלא הזכרתי את בארסה.
משחק בודד בליגת האלופות הוא מבחן אכזרי ולא נכון בעיניי לחוזקה של קבוצה. לפפ יש רקורד של שמונה עונות כמאמן, בשבע מהן הוא אימן את אחת הפייבוריטיות לזכיה בצ’מפיונס ובכל זאת הוא נכשל חמש פעמים להעפיל לגמר. באיירן בשנים האחרונות הייתה קבוצת על למרות שקיבלה בסוף בראש מראמוס, מסי וגריזי. וריאל מדריד שמצליחה רק בצ’מפיונס היא הדוגמה ההפוכה.
ואם לחזור ליונייטד בהווה, אז חסרים לה שחקנים בכל חלקי המגרש כדי לעשות עוד צעד קדימה, והיא חייבת לפחות מגן אחד וקשר התקפי וורלד קלאסים. מקום שני ורבע גמר ומעלה בצ’מפיונס יהיו בסדר גמור העונה מנקודת מבט אובייקטיבית. כאוהד של קבוצה גדולה ברור לי שזה לא מעניין אף אוהד יונייטד אבל זה המצב.
גיא, לא זוכר את צ’לסי ברמה הזו. בסך הכללי אני אוהד חדש של כדורגל (מימי רונאלדיניו העליזים). היא הייתה חזקה ברמת הבאיירן של יופ היינקס? כי אני לא זוכר ככה, אבל שוב, אי אוהד צעיר.
לזה אני מסכים בהחלט. יונייטד עדיין עם סגל חלש מאוד ביחס לריאל/בארסה/פריז/באיירן
צ’לסי לא היתה תוקעת חמישיות ושישיות, אבל מול ליגה ואירופה סופר תחרותיות היא העמידה תוצאות נהדרות והיה כמעט בלתי אפשרי לנצח אותה. בוא נגיד את זה ככה - מוריניו לא זכה בליגת האלופות דווקא עם שתי הקבוצות הכי טובות שבנה. לא יודע באיזה סדר.
לייק 1
אם אני מדבר נטו על היכולת של מוריניו להשיג תוצאות (ככה סיפרו תמיד), אני מסיק שהאיכות שלו להפוך נגרים לשאהידים היא טובה עם פורטו או אינטר, פחות עם ריאל וצ’לסי (יונייטד משאיר כרגע בצד על אף שנה וחצי בינוניים).
באשר לטקטיקות ולסגנון משחק זה כל כך אינדיבידואלי שאין לי כוח להתחיל דיון מהו יופי בכדורגל וכמה הוא מתקיים אצל מוריניו.
צ’לסי לקחה שתי אליפויות, שברה את שיא הנקודות לעונה (מחזיקה בו עד היום) והפכה לחברה קבועה בשלבים הגבוהים של ליגת האלופות במשך חצי עשור. יש לציין שמוריניו אמנם לא הגיע עם צ’לסי לגמר - פעם על פנדלים, פעם על גול דחוק של לואיס גרסיה ופעם על מסי - אבל אותו שלד שחקנים שהוא בנה הגיע לגמר עם אברם והחמיץ גמר נוסף על אוברבו ואינייסטה. זאת קבוצה לתפארת בכל קנה מידה גם בלי החותמת הסימלית של זכיה בצ’מפיונס. נגרים או לא זה עניין של סגנון, אתה לא משיג תוצאות כאלה לאורך כל כך הרבה שנים בלי להיות קבוצת כדורגל טובה.
2 לייקים
רק להבהיר - אני לא קורא לצ’לסי של הקדנציה הראשונה נגרים. קראתי כך לאינטר ופורטו שמה לעשות, לא הרבו לשחק כדורגל ביחס למתמודדות דאז.