אני עדיין תמה כיצד הזיכרון של תקופת מוריניו במדריד כ"כישלון" או לכל הפחות “בינונית” כאשר לדעת רבים מאוד מאוהדי הקבוצה שאני מכיר זו הקבוצה הטובה ביותר שהם ראו של ריאל מדריד, ובתקופה זו הם זכו באליפות המרשימה ביותר בהיסטוריה של הליגה והתמודדו עם קבוצה שנחשבת לטובה בהיסטוריה.
למוריניו יש הרבה חסרונות, אבל מדובר במאמן על שכל אי הכללה שלו בקרב אחד משלוש המאמנים הטובים בעולם זה פשע. והאתגרים שהוא לוקח על עצמו משמעותיים בהרבה מאשר אלו שפפ למשל דואג לקחת.
מחזק את דוד.
יש איזושהי הסכמה שמוריניו נכשל בריאל ולא מבין למה.
לפני מוריניו רירל היו קבוצה שלא עברה את שמינית הגמר 6 שנים, מוריניו הגיע והפך את ריאל לקבוצת כדורגל מהטובות באירופה והצליח להסתכל לברסה היסטורית בלבן של העיניים.
קל להוריד מכך אבל כן לעניין שהוא שיחק נגד ברסה ההיא יש משקל עצום. ועדיין הוא ניצח אותם מספר פעמים ולקח להם גביע ואליפות.
ונכון שכדורגל זה גם עניין של מזל, אך ב3 עונותיו מזל היה מה שמנע ממנו להעפיל לגמר. שער בתוספת הזמן והפסד בפנדלים לבאיירן. לא נכנס לדיון על האדום של פפה נגד ברסה שנה קודם.
בסופו של דבר מוריניו לקח קבוצה סבירה ועשה אותה לאחת מ4 הטובות באירופה במשך 3 שנים רצופות תחתיו, והתארים שריאל לוקחת הם הרבה בזכות התקופה של מוריניו.
כלומר גם אם בסוף יונייטד יחליפו אותו הוא עדיין יהחה המאמן שהחזיר אותם לקדמת הבמה האירופית ולצמרת הליגה וכל זה תוך כדי התחזקות היריבות סביבו.
וכן. נסו לחשוב באמת על מי מהשחקנים של יונייטד היה פותח בסיטי למעט דה חאה. אולי לוקאקו (מבחינת יכולת, מבחינת התאמה לא)
מוריניו נכשל בריאל?
זה בערך כמו להגיד שאתה חושב שבנזמה הוא החלוץ הטוב בעולם בזמן שאתה ״מגן״ עליו. לא ממש מדויק.
מוריניו הוא מאמן על, היה האיש הנכון והעמיד קבוצה גדולה. שבר את המחסום הפסיכולוגי נגד בארסה ועשה זאת בענק. עם זאת לא חושב שזו הריאל החזקה ביותר שהיתה, ולא חושב שהוא מאמן שמתאים למועדון כמו ריאל מדריד (פרט למקרים ספציפיים, שאחד מהם היה כשהבאנו אותו).
מצחיק אותי שיש הסכמה שפפ נכשל בביירן מינכן כי לא הביא ליגת אלופות, אבל מוריניו הביא אליפות אחת ושני גביעי מלך הוא סיפור הצלחה.
אני לא אומר שמוריניו הוא לא מאמן טוב, אני כן חושב שמי שמאמן קבוצה בטופ העולמי, לא צריך להגיע למפגש גורלי כשהוא מצהיר על המגרש “אני פחות טוב, באתי להרוס”. לצערי, מוריניו עשה את זה יותר מידי. זה עניין של גישה, לא של תוצאה. יש מאמנים שעם סגל פחות טוב ישחקו התקפי, אולי יפסידו אולי ינצחו, אבל הם יבואו לשחק, ליצור, וזה מה שאני גם כאוהד קבוצה רוצה לראות מהקבוצה שלי וגם כאוהד כדורגל בכלל.
אתה אומר את זה, ואז את זה-
חשבתי שתמו הימים שאוהד ברסה אומר את דעתו וישר קופצים עליו עם “צביעות צביעות אוהד ברסה איכסה”. זאת דעתי, היא לא קשורה למוריניו או פפ או לברסה. אני אוהב כדורגל פתוח, מאמנים שבאים ליצור ולא להרוס, לא משנה מול מי ולא משנה מי משחק אצלם. מאותה סיבה אני אוהב לראות את סיטי, באיירן, דורטמונד, ליברפול, נאפולי, פריז.
מוריניו הוא לא אויב הכדורגל והוא עשה דברים מדהימים בכדורגל העולמי. אני עדיין לא נהנה לראות את קבוצותיו ולדעתי המשחק שלו משעמם. גם במפגשים הישירים עם האנטיתזה שלו, פפ, הוא מפסיד בענק.
איך הדיון פה שחור ולבן. מוריניו נכשל בריאל? ברור שלא. השאלה אם הוא הצליח ועד כמה. לזה מצטרפים נתונים כמו המחנאות בחדר הלבשה וספסול הסמל (חבל שאתם לא רואים פוטבול. איזה בלאגן הלך כשסיפסלו את איליי מאנינג והרסו לו רצף היסטורי של משחקים בהם פתח), אליפות אחת בשלוש שנים ועוד. זה לא קרוב למושלם והשאלה היא מהי הגדרת הצלחה, שאלה גדולה שעלתה בעקבות הקריירה של פפ בבאיירן.
עריכה: הקדימני שביט. מסכים למילותיו.
עזוב את זה שהעובדה שאתה אוהד בארסה ואוהב כדורגל מסוג כזה היא לא מקרית, ולא ממש משנה הכיוון. יש המון אוהדי בארסה שכותבים הודעות כאלה. נניח את זה בצד.
הצביעות בהודעה שלך (ובזו של דובי, וברבות אחרות אחרי משחקים שבהם מוריניו מתבנקר יותר או פחות) היתה נוכחת גם אם לא היית אוהד בארסה, והיא הסיבה שכתבתי את המילה “בעיקר” לפני אוהדי בארסה. בעיקר בגלל המשפט שציטטתי מההודעה שלך, וממנו היה לך נוח מאד להתעלם (כמו גם מכל ההודעות על המשחק עצמו): כתבת שפרגי לא היה עושה דבר כזה, אבל הוא היה, והוא עשה. כתבת שמוריניו מרגיל את האוהדים שלו לציפיות נמוכות. כשכתבת משפטים כאלה לא דיברת על הטעם האישי שלך.
בסדר, פפ לא עשה בונקר בחיים (נניח) וגם ונגר. חוץ מהם מוריניו בנורמה והניסיונות להפוך אותו לבניטז הם ילדותיים. רוב המאמנים (כולל מאמני בארסה) עושים התאמות מול קבוצות מוכשרות מהן (או מפסידים). במישור המקצועי, פפ הוא לא האנטיתזה של מוריניו למרות שזה נורא רומנטי וזה סיפור יפה. בעיקר כי מוריניו הוא לא ממש ה"תזה" שהפכתם אותו להיות. לא מעניינות אתכם הנסיבות אף פעם - המשחק אתמול לא דומה לבונקר מול ליברפול. לראיה: לא היתה לך מילה אחת לכתוב על המשחק עצמו. אתם שופטים את מוריניו בסטנדרט שאתם לא שופטים אף מאמן אחר.
פפ עשה שלשום בונקר חצי שעה. אם מוריניו היה מוציא את לוקאקו ומכניס בלם בדקה 60, ומורה לשחקנים שלו לברוח לדגל הקרן מדקה 75, היו שוחטים אותו. העובדה שמחליקים את זה לפפ היא צביעות.
אגב, אין לי בעיה מקצועית עם מה שפפ עשה,להפך. הוא הראה שהוא לא מאמן נאיבי ורומנטיקן כמו ונגר, אלא אחד שיודע להיות פרגמטי כשצריך. המהלך הזה ניצח לו את המשחק וזה מה שחשוב. כנראה שהוא למד משהו ממוריניו.
אתה שוב כל משפט שני אומר ברסה, דיי, שחרר. אני גם אוהד כדורגל, לא רק ברסה. תוציא את אוהדי ברסה מהדיון.
פרגסון לא שיחק הכי התקפי בחצי גמר ההוא, אני מסכים, אבל בעוד שני גמרים שברסה באמת הייתה התקפית מאוד לא ראיתי את מנצ’סטר מתבנקרת. לא בגמר בוומבלי ולא באולימפיקו. למעשה, אני זוכר את מנצ’סטר של פרגסון קבוצה מאוד התקפית שלא מורידה ראש מול אף יריבה. מוריניו לא משחק בצורה הזאת פעם ב20 שנה.
מוריניו הגיע לריאל מדריד לקחת אליפויות ובעיקר גביע אלופות. הוא הצליח להביא בעיקר אליפות אחת ולפרק את חדר ההלבשה, ויותר מזה-הוא הפך את ריאל מדריד למועדון בכיין שכל הזמן חושב שכולם נגדו, משהו שהוא בחיים לא היה. ממתי אוהדי ריאל מסתפקים בגביעי מלך?
גם ביונייטד זה נראה ככה. זאת שנה שניה שלו, כלומר הוא קיבל תקציב לבחור שחקנים שלו, שיתאימו לדרך שלו ויתחרו מול הקבוצות הכי טובות בעולם. אם מה שהוא מסוגל לעשות מול היריבה בבית שלו אחרי שנתיים זה לבעוט כדורים למעלה במשחק עונה ולהוריד ראש, אז אותי זה לא היה מרשים, כאוהד יונייטד שהשאיפות שלי גם לקחת אליפות וגם לשחק כדורגל. וכאוהד כדורגל, לא אוהד ברסה ולא אוהד פפ, שחיכה למשחק והיה סקרן לראות את המאבק הזה, זה אכזב מאוד. הייתי מצפה למשחק אם היריבה של סיטי הייתה קבוצת תחתית ללא אמצעים, אבל שוב, לא מאימפריה כמו יונייטד.
יש הבדל בין לעשות התאמות לבין מה שהיה שם. אני פשוט ראיתי קבוצה שמתבטלת מול היריבה שלה ובועטת כדורים למעלה.
קצת קשה לי לכתוב משהו על יונייטד, כי באמת לא ראיתי ממנה כלום. אני יכול לכתוב על דה ברויינה שהיה חלש ונעלם רוב המשחק, על סילבה שאהבתי את הלחימה והמחוייבות שלו, על סנה וסטרלינג שלא היו בשיא שלהם ובכלל שההתקפה של סיטי הייתה רחוקה מהשיא שלה ולכן יש תחושת פספוס. גם בהגנה דאף היה מזעזע וזה היה נראה כאילו הוא מתעקש למכור את המשחק.
לא הפכתי את מוריניו לבניטז, הוא מאמן הרבה יותר גדול.
כתבתי בארסה רק במשפטים שמסבירים שזה לא קשור לזה שאתה אוהד בארסה…
בכל מקרה: בשני הגמרים האלה, שבהם יונייטד לא התבנקרה, היא גם הפסידה בצורה די חד צדדית. ב2011 זה נראה אפילו כאילו הם ויתרו מראש, עם כל הכבוד לבארסה שנתנה תצוגה באמת פנומנלית. יונייטד ההיא של פרגוסון היא רק אחת מהרבה קבוצות שהוא בנה במועדון, ויותר מזה: זה הסגל המוכשר ביותר שהיה לו אי פעם (עד עזיבת רונאלדו ב2009, כשגם אחרי הוא נשאר עם סגל חזק מאד). וגם אז היא לא היתה “מאד התקפית” בסטנדרטים שאתה דורש תמיד. היו תקופות שכן, היו תקופות שלא.
לגבי מוריניו - קשה לנתק את הזכיה של 2014 מהעבודה שלו. אני טוען שגם את הזכיות האחרונות. יותר מהכל הוא לקח קבוצה לא רלוונטית ברמת הטופ האירופי והפך אותה חזרה לכזו שכן. חדר ההלבשה התפרק בגלל סכסוך עם שחקנים מסויימים, העניין הוא שבריאל מדריד מאמן אף פעם לא מקבל גב בסיטואציות האלה. בניגוד מוחלט לפרגי שהתכסח תוך כמה שנים עם רוי קין (קפטן) ובקהאם ואת שניהם הפך למצורעים. למוריניו לא היתה את האופציה הזאת.
פה אתה עושה לו הנחה גדולה. מוריניו במודע מתמרן את התקשורת, את השחקנים ואת כל העולם. ביום שזה מתפוצץ אתה טוען שהוא לא קיבל גב?
מספיק לראות איך הבנאדם מתנהג כדי להבין שיש לו חלק גדול מאד במה שקרה. גם בצ׳לסי היה את אותו pattern בדיוק.
@Paco-Pavon
איך ולמה לדעתך “מאוד קשה” לנתק את הזכיה של אנצ’לוטי למוריניו?
הכדורגל היה שונה לחלוטין, במקום מתפרצות היה כדורגל יוזם וקצבי. רונאלדו נתן את העונה הטובה בקריירה שלו תחת אנצ’לוטי והקבוצה הייתה תאווה לעיניים.
זה כמו לגיד שפפ עשה טריפל בגלל האימפריה שהשאיר לו רייקארד.
או שהטריפל של מוריניו עצמו עם אינטר זה במידה רבה של מנצ’יני (או שזה היה רניירי? כבר לא זוכר).
מה עם הצ’מפיונז של זידאן? בזכות בניטז גם?
אני טוען שבמידה וזה היה קורה במועדון אחר הוא היה מקבל גב, זה לא שאלה של צודק או לא. יכול להיות מאד שפרגי היה בן זונה אמיתי עם בקהאם, אבל הוא הבוס אז בקהאם עף על טיל. בריאל זה לא יכול לקרות. מוריניו לא חף מכלום אבל הייתי משאיר אותו גם במחיר של ניקוי אורוות.
Legendary - אנסה לענות במשך היום.
אתה לא יכול להשוות אף מאמן בעולם מבחינת המעמד שלו לפרגסון. פרגסון אם היה דורש היה גם יכול לקחת כמה גביעים לבית הפרטי שלו. תשווה את מוריניו למאמנים אחרים, בזירה הזאת מוריניו קיבל מריאל מדריד יותר גב מכל מאמן בעולם. מאמנים עפו מריאל אחרי שזכו בתארים כי לא שיחקו יפה (דל בוסקה). מוריניו קיבל קרדיט 3 שנים שבהם הוא הרב חדר הלבשה, לקח אליפות אחת ובעיקר ניסה להציק לברסה. על הדרך הוא גרם לריאל להיראות ולהתנהג כמו חטאפה-ירד על שחקנים בפומבי, חיכה לשופטים אחרי משחקים, הסתכסך עם מאמנים אחרים ובעיקר לא התנהג כמו מאמן ריאל מדריד. שמיים וארץ בינו לבין זידאן בהתנהגות והיחס לשחקנים.
אם אתה שואל אותי, דווקא העזיבה שלו שחררה פקק מסויים בריאל, בעיקר מנטאלי, שעזר לה לקחת 3 גביעי אירופה מאז שהלך ואליפות. אבל אני מניח שזה דיון עקר, סוג של ביצה ותרנגולת.
אם אתה שואל אותי ריאל נראתה הרבה יותר דומה לחטאפה לפני מוריניו מאשר בתקופתו ואחריו. לגבי הפקק המנטאלי - אתה לא יכול להגיד שהקבוצה של 2016 היתה עדיפה בצורה כלשהי על זו של 2012 למשל. צ’מפיונס זה הרבה מקריות.
קשה מאד לנתק אותה כי הקבוצה שזכתה בדסימה היתה זו של מוריניו פלוס גארת’ בייל בגדול, שההגעה שלו לא היתה קשורה לאנצ’לוטי ובאותה מידה יכלה לקרות שרירותית בקדנציה של מוריניו. אולי תרצה לטעון שהבאת דני קרבחאל היתה רכש גאוני של אנצ’לוטי. לא יודע באיזו קבוצה צפית אבל הכדורגל היה אותו כדורגל, בעיקר במשחקים שבהם ריאל הצליחה - ה-4-0 מול באיירן היה כדורגל “מוריניו” טהור, הרבה יותר מהכדורגל הכושל שהקבוצה שיחקה בליגה באותה עונה. גם לגבי רונאלדו אני לא מסכים - אינדווידואלית הוא היה טוב בהרבה ב-2011-2013 (לא בהכרח קשור למוריניו). אנצ’לוטי בעיקר היה יותר “סחבק” של השחקנים ובובה, שבריאל זה בהחלט יתרון בהרבה מקרים.
בשורה התחתונה השלד של ריאל עד היום דומה מאד לתקופת מוריניו כשעל חלקו יש לו השפעה לא מבוטלת (ראמוס שחזר להיות בלם ומרסלו שהפך להיות שחקן כדורגל, בעיקר). ברור שהמשקל המשמעותי הוא על הרכש אבל מוריניו החזיר את מדריד להיות קבוצת כדורגל אחרי שנים של זוועות.
בהערת שוליים - אני חושב שלרייקארד היתה יד לא מבוטלת בקבוצה של פפ (לא אינטגרלי או משהו, אבל לא מבוטל) ואני חושב שבמידה מסויימת הקבוצה הזו “איפשרה” את זו של פפ. לא שאני מחזיק מרייקארד במיוחד, אבל בתקופתו המועדון חזר לקדמת הבמה אחרי שנים של חוסר רלוונטיות וחלקים משמעותיים בבסיס של הקבוצה של פפ הונחו בתקופתו (מסי לבוגרים, אינייסטה, קישור חזק וכו’). בכל מקרה - הדוגמה הזו והאחרות הן דמגוגיה וצריך להסתכל על כל מקרה לגופו - קשה לטעון שלפפ לא היתה יד באליפות של טיטו, למשל, או שלקאפלו לא היתה יד באליפות של שוסטר.
לאף אחד אין יד באליפות של אף אחד.
תראה מה בניטז עשה ומה זידאן עשה, לשניהם סגל זהה לחלוטין ותוצאות וכדורגל שונה לחלוטין.
אנצ’לוטי הגיע ולא רק בייל הגיע, אלא גם דני קרבחאל וחאמס רודריגז. דימריה עבר לשחק בקישור והקבוצה הציגה את הכדורגל הטוב ביותר שלה.
איפה ריאל שנתנה 4 לבאיירן תחת אנצ’לוטי לאותו פפ גוארדיולה ואיפה ריאל של שנה לפני עם חדר הלבשה מפורק ואובדן דרך שגם עם ברצלונה בלי מאמן בעונה הכי גרועה שלה בתור הזהב הנוכחי, ריאל מסיימת מקום 3 בלבד.
ואיך ראייקארד עשה משהו לפפ אני לא מבין, מקבוצה שהייתה בצניחה חופשית כבר שנתיים, פפ שחרר את צמד הכוכבים הכי גדולים שלה והנחיל שיטה אחרת לחלוטין שגם בשיא של רייקארד ב 05-06 לא ראינו כדורגל שמתקרב לרמה שפפ הציג.
מה הקשר בין זה לזה אין לי שמץ.
כל מאמן צריך להישפט על סמך הקדנציה שלו ומה שהוא עשה בלבד. אחרת זה הופך לשרשרת של מי הביא את מי שלא נגמרת.
זאת אחת ההודעות עם הכי מעט קשר למציאות שקראתי בפורום הזה.
חאמס הגיע אחרי הדסימה ולא זכה עם אנצ’לוטי בכלום. די מאריה עבר לקישור אחרי שלושת-רבעי עונה פחות או יותר ועזב מיד אחרי הדסימה.
את הכדורגל הכי טוב שלה תחת אנצ’לוטי ריאל שיחקה אחרי הדסימה בחצי העונה הראשון של 2014-2015 בה לא זכתה בכלום בסופו של דבר.
ריאל שיחקה מעולה בצ’מפיונס אבל הסגנון היה זהה להיום. מזכיר שאנצ’לוטי הפסיד שתי אליפויות לאתלטיקו ולבארסה לא מרשימה במיוחד. עם מוריניו ריאל מעולם לא סיימה מתחת למקום 2, עם אנצ’לוטי כן, בעונת הדסימה.
לא אמרתי שבארסה של רייקארד שיחקה טוב כמו של פפ (ברור שלא), הבדל מרכזי מאד בין הקבוצות הוא כמובן מסי שלא היה בשיאו עדיין, כנ"ל צ’אבי, כנ"ל אינייסטה. מסי בשיאו כמובן עדיף בהרבה על רונאלדיניו ודני אלבס ופיקה היו שדרוג משמעותי, כמו גם פפ עצמו. זה לא אומר שהיא לא היתה קבוצה טובה מאד בשיאה וסגנונית היוותה בסיס לקבוצה שאחריה. הרבה מהשלד של הקבוצה של פפ (צ’אבי, אינייסטה, פויול, מסי, אטו) התבסס/התחיל את דרכו אצל רייקארד. אי אפשר לשפוט במנותק ממה שהיה לפני - בארסה לא היתה קונטנדרית לתואר רציני שנים לפני כן וכשרייקארד הגיע היתה בגביע אופ"א.
לגבי ההזיות שלך על הואקום שאליו נכנסים מאמנים - באמת שאני לא יודע איך להגיב על זה. לפי הסטנדרט הזה אברהם גרנט ורוברטו די מתאו מאמני על.
מספיק עם הטיית הנתונים כדי להצדיק את עמדתכם.
לואיס אנריקה גם זכה בטראבל, יש מקום להשוות לפפ? הרי אם נסתכל באופן יחסי יש לו הצלחה כמעט כמו של פפ ועוד נגד ריאל מתפקדת. מישהו רוצה להגיד שברסה של אנריקה טובה יותר או שהוא היה מאמן טוב יותר?
שורה תחתונה מוריניו עשה רק טוב לריאל, פשוט הביא אותה מקבוצה עם שם גדול וחזות לוזרית לקבוצה בין הטובות בעולם. הוא לא הספיק לקצור את הפירות אך זה הכדורגל. בעוד מוריניו חטף שער בדקה ה90 והפסיד בפנדלים אז אנצלוטי שם גול בדקה ה92 וניצח אתלטי.
בכללי כל עניין ההצלחה בכדורגל הוא על גבול המקרי, ב2014 היינו רחוקים 10 שניות מהפסד בגמר, אתם חושבים שלמאמן כלשהו יש השפעה בשער של ראמוס, מדובר פשוו בהתעלות רגעית של שחקנים וככה המון פעמים זה המצב, אם לא ההתעלות אנצלוטי היה מפסיד גמר והשיח היה לגמרי שונה.
הפנדלים שכל הבועטים הטובים שלנו החטיאו נגד באיירן לא קשורים למאמן, קשורים רק לשחקנים עצמם.
מוריניו פשוט קידם את ריאל המון צעדים קדימה וזו השורה התחתונה. וזה גם מה שהוא עושה ביונייטד. פרגוסון לצורך העניין מעולם לא התמודד נגד קבוצה חזקה כמו סיטי של פפ
הפורום הזה עוד צעיר, עוד תראה הרבה.
נתחיל מהעובדות, פספסתי עם חאמס אומנם, אבל המערך וההרכב השתנו מייד עם הגעתו של אנצ’לוטי, לפי ה most used eleven של whoscored השינויים היו קרבחאל ומרסלו על חשבון ארבלואה וקונטראו, בייל ובנזמה על חשבון היגוואיין ואוזיל ובכלל מעבר מ 4231 ל 433.
עניין סןבייקטיבי אומנם, אבל הנק’ שלי היא שהכדורגל היה שונה בתכליתו מהכדורגל של מוריניו. אז איך אפשר לזקוף א ל ב ?
3.באיזה מקום סיימה זה פחות משמעותי פשוט כי הליגה הייתה הרבה פחות תחרותית בזמנו של מוריניו.
אתה גם אומר שהסגנון דומה למה שיש היום, האם נראה לך שמה שיש היום דומה למה שהיה תחת מוריניו?
לא נראה לי. אז שוב, למה זוקפים טחד לזכות השני?
המקסום של השחקנים שהזכרת זה בזכות המאמן בעיקר, לראיה השנה לאחר פפ עם טיטו ז"ל הייתה התפרקות מוחלטת והקבוצה הציגה רמת כדורגל נמוכה שכללה הדחה מבישה בצ’מפיונז. מה עשה מוריניו נגד אותה קבוצה חבולה? הפסיד לה במאבק לאליפות כשעל הדרך מאבד את חדר ההלבשה.
על איזה הזיות ואיזה וואקום אתה מדבר?
ואם כבר אתה רוצה לדבר על מאמן שמעביר ירושה למאמן אחר, אז למה שלא תתיחס לנק’ שמוריניו השאיר אחריו חדר הלבשה מפורק איבוד האליפות ליריבה המושבעת, הפסד בגמר הגביע ליריבה העירונית והדחה בצ’מפיונז לאחר רבעייה מדורטמונד.
אם כבר אז הנ"ל זה מה שאנצ’לוטי קיבל ממוריניו.
יש פה דוגמה טובה לזה שהכל עניין של נקודת הסתכלות: אפשר להגיד שאנצ׳לוטי ירש ממוריניו, אפשר להגיד ששינה. אפשר להגיד שאנצ׳לוטי לא לקח אליפות למרות שהיה צריך, מנגד אפשר לטעון שמוריניו לא לקח אליפות נגד בארסה עם ראורה על הספסל. לכל אחד יש דיעה בהתאם לסימפטיה אישית והפרשנות שלו לכדורגל שהקבוצה שיחקה.
רק דבר אחד: מנקודת מבט של אוהד - אני לא מבין איך אפשר לא להתבייש שהדבר הזה הוא המאמן של המועדון שלך. איש קטן שמתייחס בזלזול לבני אדם וחושב שכולם שחקנים בהצגה שלו. לא אופתע בכלל אם יום אחד יתגלה שהוא פשוט קצת הגזים עם הקוק. באמת מזכיר לי את דודו טופז.