כי ריאל תחתיו שיחקה כדורגל מאוד יפה.
גם משחקי הבונקר כביכול נגד ברסה לא היו אנטי כדורגל, ריאל תקפה והגיע ליותר מצבים מברסה במשחק, פשוט במקום להלחם בקישור הטוב בעולם + מסי על השליטה בכדור מוריניו החליט להגן כשהם עם הכדור ולתקוף מהר כשריאל עם הכדור. (שזה קצת שם אחר לבונקר מתפרצות אך גם כשאני מסתכל בצורה אובייקטיבית נהניתי לראות את ריאל).
בכללי ההתקפות מעבר שמוריניו הנחיל לקבוצה היו דבר מרהיב, ועד היום הגול הכי יפה מבחינתי של ריאל בשנים האחרונות הוא השער הראשון נגד אייאקס במשחק שנגמר 3-0 במתפרצת קטלנית. כל המתפרצת השחקנים לא נגעו בכדור יותר מנגיעה.
עכשיו בנוגע ליונייטד. הקבוצה משחקת את הכדורגל היפה ביותר שלה מאז עזיבת פרגוסון אז על מה המהומה.
לדעתי באמת כמו שנאמר מוריניו נשפט על היותו מוריניו, וכמו שאמרו חילוף הגנתי כמו שפפ עשה בדקה ה60 היה מתקבל אחרת אילו מוריניו היה עושה אותו.
אני לא בא להגיד שמוריניו הטוב בעולם, אבל נמאס לי מהזלזול בו בעקבות היותו הוא. אם הוא יצליח ביונייטד כמו בריאל צפויה לכם הנאה מרובה מצפיה במשחקים. בנתיים תמשיכו לבכות כל עוד ועוד רביעיה שתתקעו לקבוצות ותתלוננו שמשעמם
נוציא את ה5-0 מהמשוואה אז בשנתיים הראשונות הקלאסיקואים היו די זהים. ריאל לא לחצו או נלחמו על מרכז המגרש וברסה כביכול תקפו בלי הפסקה וברגע שריאל חטפו הם יצאו למתפרצת. מהזיכרון שלי רוב המשחקים האלה נראו די זהים מבחינת מצבים ושליטה במשחק, וכן גם בניצחונות.
בשנה השלישית ובסוף השניה אפילו כבר היה מדובר בזמן של ריאל עם ניהול משחק שונה והצלחה גדולה יותר.
מה שאני בא להגיד זה ששליטה בכדור לאו דווקא מתארת מי טובה יותר וקישור זה לא הכל. אני במזחקים האלה מאוד נהניתי מהקבוצה שלי וךטעמי שיטת המתפרצות היא אחת היפות שיש.
וסבבה בנוגע לרמתו כמאמן אבל בהחלט יש כאן עליהום רציני עליו בלי קשר לתוצאות ולמשחק עצמו, עליהום רק בגלל היותו מוריניו
גב, רק הערת ביניים - כל השיח כאן מתנהל בין משתמשים שאינם אוהדי יונייטד. אני אישית מאחורי מוריניו במאה אחוז, ואחרי המכות לכאורה בחדר ההלבשה - במאתיים. יונייטד בלי ספק השתפרה, הכדורגל טוב, וכשפוגבה משחק הוא אפילו מצוין. מוריניו החזיר את כוח ההרתעה, בחר את החיילים שלו, והקבוצה נראית סוף סוף מלוכדת, עם מטרות ברורות ואמונה ביכולת להשיג אותן.
מכות בחדר ההלבשה? אני מאוד מקווה שלפחות שם יתרון הפיזיות שלנו בא לטובתנו, או שמא דויד סילבה בא כמו גנגסטר ודפק מכות ללוקאקו מאטיץ ושאר המפלצות שלנו. על המגרש לפחות לא הרגשתי שסילבה הוא רבע עוף ביחס אליהם כשהגיע כמו גבר ולחץ אותם פיזית וגרם להם לאבד את הכדור.
בקשר למכות אני מעדיף את זה בכל יום מחיבוקים אחרי הפסד, אני מקווה שהם חטפו כמו שצריך. האלימות הכעס והשנאה הם מה שדוחפים אותך לא להפסיד שוב, אני שמח שזה היה מלווה באמוציות האלה.
בקשר למשחק, לא ייתכן שהגמדים של פפ מצליחים לנצח במאבקים פיזיים נגדנו, זה רק מראה לי מי הייתה הקבוצה הנחושה יותר.
כל היציאה נגד סגנון המשחק של מוריניו הוא מגוחך, מי שראה את יונייטד ללא פוגבה ונגד קבוצות בינוניות יודע על מה אני מדבר. הסגל שלנו לא מספיק טוב להתמודד עם סיטי בטח ובטח לא בקישור. אנחנו רחוקים מספר לא מבוטל של רכישות כדי לתת פייט ראוי לסיטי ועד לרגע זה הייתי מציע שנמשיך לשחק מולם ככה. אנחנו משחקים כבר שנתיים בלי קשר ימני, כל ההתקפות שלנו מגיעות משמאל, זה כמעט ולא נתפס. המגנים שלנו הם בכלל קשרים, הקשרים שלנו לא בהרכב מלא ויש לנו חלוץ שהחליט לפשל בלי סוף בחודשים האחרונים נוסיף לזה את צמד הבלמים שלנו שמתחלף לו כל משחק שני וקיבלתם קבוצה שאין לה הרבה אלטרנטיבות אחרות לצורת המשחק.
סיטי לא הרשימה בעיקר בגלל צורת המשחק של מוריניו, סיטי אוהבת קבוצות שבאות לשחק כדורגל כשהן לא באמת יודעות לעשות את זה כמו שצריך. אנחנו היינו צריכים להתבנקר ולצאת למתפרצות עם המון המון פיזיות, לא הצלחנו לעשות את זה.
עד כה הרכישות של מוריניו היו טובות להוציא את מיקיטריאן. לגבי לוקאקו אני עדיין לא יודע הוא פתח טוב ודעך אבל אני משוכנע שהוא יתאפס על עצמו.
עשינו קפיצת מדרגה בעונה הראשונה של מוריניו והעונה עשינו עוד קפיצת מדרגה משמעותית אנחנו בשמינית גמר ליגת האלופות ובמקום שני עם 9 נקודות יותר מבעונה הקודמת במחזור הנוכחי. עוד חלון שתיים ואנחנו נתמודד עם קבוצת באר הנפט.
הפער 11 נקודות נראה בלתי ניצן לגישור אבל פפ יודע לאבד את זה , אנחנו צריכים לדעת להיות שם כשזה יקרה. אף אחד לא יודע איך לחץ ישפיע על חבורת הדרדסים מהצד השני.
יצא לי גם לראות את המשחק אתמול מול ברונמות’ ואני חושב שאולי לא בהכרח מדובר בדיון המעיק הקלאסי של התקפה מול הגנה, אלא גם במשמעות של משחק התקפה. למרות הניצחון נראה היה לי שאין שום רעיון במשחק ההתקפה של יונייטד, ואתמול הם לא שיחקו מול קבוצה מאיימת במיוחד. האשמה במקרים כאלו היא קודם כל של המאמן.
סאנה בעיני לא שחקן שנמצא חמש רמות מעל מרסיאל נניח וגם אם כן, אני חושב שהציפייה שלי היתה לראות את יונייטד באים לנצח ויהי מה. אני מודע לנסיבות ולשנים העקרות, ובכל זאת - לא משחקים כדורגל בשביל להגיע למקום השני. בטח לא כשלקבוצה שלך קוראים מנצ’סטר יונייטד.
מוריניו נמצא כבר היום בהיכל ההיסטוריה של הכדורגל העולמי, אבל הוא לא חסין מביקורת. נשמע לי מגוחך להתלונן על הסגל של סיטי כשביריבה מככב דה ברוינה…
דה בריינה שחקן גדול, הוא היה בחמש רמות מעל מחיטיריאן או מאטה עוד לפני שפגש את פפ, ולמוריניו מגיעה ביקורת גדולה על ש"פיספס" אותו בצ’לסי. מגיעה לו גם ביקורת על עצירת ההתקדמות של מרסיאל, שהוא בהחלט שחקן טוב לכל הפחות כמו סאנה.
לסיטי אין MSN בסגל אבל יש לה הרבה יותר כישרון התקפי על המגרש מלכל קבוצה אחרת באנגליה וזה המצב כבר שנים. פפ בנה פה מכונה ומגיע לו הרבה קרדיט, הכשלונות של סיטי בשנים האחרונות יעידו על כך שמה שהוא עושה לא מובן מאליו. אבל אני לא מסכים עם השורה האחרונה שלך. עזוב דה בריינה, אגוורו לא כוכב ברמות הכי גבוהות שיש? כשהוא כשיר לאורך זמן הוא שם קבוצה לבדו בטופ 4.
יונייטד קבוצה בתהליך, מוריניו ישלים אותו בקיץ הבא ככל שהשוק יאפשר לו. להבדיל ממאמנים אחרים שרק מוכרים תהליכים הוא גם אוסף תארי משנה תוך כדי ומחזיר את יונייטד לצמרת של ליגת האלופות. יונייטד לא משחקת בשביל להגיע למקום שני, אבל מול יריבה שמנצחת את כל המשחקים שלה אין לה הרבה ברירות. הליגה האנגלית תחרותית וגם מקום שני לפני צ’לסי, טוטנהאם, ליברפול וארסנל זה לא מובן מאליו.
ליונייטד אין מה להציע בלי פוגבה, והעונה זה מאוד בולט כי הוא שיחק לסרוגין , צורת המשחק שלנו איתו היא משמעותית טובה יותר. זה לגמרי הגיוני מכיוון שאין לנו קשר יצירתי במקומו. הררה הוא שחקן שיודע לרוץ ולהציק ליריבה ולא בונה מהלכים, מאטיץ הוא קשר אחורי מצויין אבל התקפית הוא כמעט ולא משפיע. קשר ימני אמיתי אין לנו, אז את רוב ההתקפות זורקים על מרסיאל. ברגע שפוגבה חוזר נפתח עוד נתיב חשוב מאוד במרכז המגרש שמוריד את העומס ממרסיאל/ראשפורד, בנוסף לפוג ה יש יכולת נהדרת להחזיק בכדור תחת לחץ מה שמשחרר שחקנים אחרים שלנו.
אתמול מול בורנמות הורגש היטב חסרונו של פוגבה. זה לא שאני טוען שעם פוגבה היינו מנצחים את סיטי, אבל לכל הפחות היינו משחקים מסודר יותר. סיטי קבוצה טובה יותר אבל היא חד משמעית לא המפלצת האירופאית שהתקשורת מנסה לפמפם למוח. אני נוטה להאמין שהבלון הזה יתפוצץ בהמשך העונה - כשזה יקרה כל אלו שקפצו להכתיר את המלכה החדשה , על חשבון אימפריות כמו ריאל באירן בארסה ואפילו פסז ישבו בשקט ויתנו לבושה לחלוף. בדבר אחד אני בטוח 15 מחזורי פרמייר ליג מוצלחים לא יחליפו אימפריות שנמצאות בטופ עשורים שלמים.
לגבי העונה - חלון הגמישות של יונייטד די נוצל עד סופו. אני בטוח שהדעיכה של סיטי תקרה ואני מאוד מקווה שכשזה יקרה אנחנו נהיה בעמדה רלוונטית. אחרי הכריסמס נדע יותר, יש לי תחושה טובה.
אין לי תלונות כלפי צבירת הנקודות של מוריניו, אלא ספציפית כלפי המשחק מול הסיטי: הגישה היתה תבוסתנית בעיני. גם אם הפערים קיימים, האם הם באמת עד כדי כך גדולים? האם יונייטד באולד טראפורד לא אמורה לשחק בשביל לנצח את המשחק לאור המצב בטבלה?
יש הרבה אמת בדבריו של שביט גם אם הסייגים מתבקשים, מוריניו גורם להנמכת ציפיות.
האם הדרך להשגת הניצחון היא לשחק את הכדורגל שאין לנו?
אין פה קשר לפערים, יונייטד היא לא קבוצה שמתבססת על החזקת כדור. יונייטד מעדיפה לוותר על השליטה בכדור לטובת יציאה למתפרצות, בלי פוגבה אין את הקשר הזה שמוציא את שחקני ההתקפה להתקפת מעבר, ולכן רואים את רוחו יאנג וכו׳ שולחים כדורים ארוכים בלי כתובת, לכולם היה יותר קל אם היה לשחקני ההגנה כתובת בחלק האמצעי של המגרש.
זה אולי נשמע מוגזם אבל ההבדלים בין יונייטד עם פוגבה ליונייטד בלי פוגבה הם אסטרונומים. זאת הסיבה שאחרי הניצחון על ארסנל היו שאמרו ״ניצחון שכולו הפסד״, האדום הזה זלל את הסיכויים שלנו מול סיטי.
יונייטד מול בורנמות - לבורנמות פי 2 ומשהו קרנות ופי 2 בעיטות למסגרות מאשר ליונייטד. זה משקף בצורה הטובה ביותר את החולשה של יונייטד ללא פוגבה. מיקיטריאן היה אמור להיות מי שמוציא אותנו להתקפות מהירות לצידו של פוגבה ובפועל מדובר בפלופ רציני מאוד מוריניו לדעתי איבד שחקן שנבנה עליו הרבה מעבר ליכולות שלו. קשר ימני רכש על חשבונו של מיקיטריאן הם בגדר חובה בינואר, בהמשך מגן ימני ואולי גם שמאלי הם הכרחיים. משום מה גם הבלם הכי טוב שלנו נעלם כאילו בלעה אותו האדמה.
יש הבדל בין לשחק על החזקת כדור לבין לשחק כדורגל במטרה לנצח, גם אם יש מתאם בין השניים: יונייטד הבקיעה יותר שערים מכל קבוצת פרמייר ליג אחרת להוציא את הסיטי, כשהחזקת הכדור הממוצעת שלה נעה סביב חמישים אחוזים. זה לא תירוץ.
איך אתה יכול לקבוע שיונייטד לא שיחקה כדי לנצח?
יונייטד שיחקה בדרך היחידה שיכלה לאור ההרכב שעמד לרשותה. הנעת כדור ושליטה בקצב המשחק עם ההרכב הזה לא מתאפשרים במיוחד לאור משחק הלחץ המעולה של סיטי.
לא ציפיתי מיונייטד הזאת להתמודד עם סיטי הנוכחית אבל מה שכן איכזב אותי היה החולשה הפיזית ששחקנים כמו לוקאקו ומאטיץ הציגו. היינו צריכים לשחק על כדורים ארוכים והיינו צריכים לוודא שרוב הכדורים הגבוהים נשארים שלנו, אין שום סיבה הגיונית שכדור גובה מגיע לאחד השחקנים של סיטי לפני שמגיע לזה של יונייטד כאשר כל שחקן בסגל שלנו גבוהה בצורה משמעותית מזה של סיטי. זה די חוזר על עצמו בלא מעט משחקים, אין דבר יותר מעצבן מלראות בחור פיזי משחק כמו שחיף אחרי צום.
אפשר לשייך את זה לכך שפפ הוציא חלוץ שלחץ על ההגנה וגרם לה להעיף כדורים לעזאזל, והכניס במקום בלם. פפ הזמין לחץ, כשהוא יודע שליונייטד אין כמעט מי שינצל אותו. ההימור כמעט התפוצץ לו בפרצוף עם ההחמצה של לוקאקו, אבל רק כמעט.
זה מה שמוריניו עושה הכי טוב. הוא גורם לכם להסתפק בשטויות שלא קשורות לכדורגל. גורם לכם להסתפק בניצחון עם משחק פחדני במפגש אחד נגד היריבה שיותר טובה ממכם, במקום להפוך אותכם לבאמת יותר טובים מהם, ולא רק במשחק בודד אלא לאורך זמן.
פפ שנה שעברה נכשל. הוא למד, חשב, נסע ליבשות אחרות (אומרים שהוא טס לניו זילנד לקבל רעיונות מהראגבי) וחקר איך אפשר להצליח בשיטה שלו באנגליה. הוא התקשה עם העובדה שהמון זמן הכדור באוויר, והוא היה צריך מגנים אחרים שיעמדו בקצב שלו. אז הוא התגבר על זה. זאת עבודה של מאמן, שבאמת רוצה להיות הכי טוב בליגה שלו, לא ממשיך באותה שיטה ומוריד ראש בפני קבוצה שכביכול יותר טובה ממנו.
האחריות על הסגל היא של מוריניו. סגל פחות טוב זה לא תירוץ. אוהדי יונייטד שמחים להיות במקום שני? מצטער, זאת לא מנצ’סטר שאני מכיר. כאוהד ברסה התבאסתי שמוריניו הגיע לריאל, לא כי הוא הצליח להציק לנו ולקחת אליפות, אלא כי הוא לקח קבוצה כמו ריאל שלא מוכנה להיות מקום שני בשום מפעל והפך אותה לקבוצה שההצלחה הכי גדולה שלה זה “להפריע להגמוניה של ברסה”. זאת לא ריאל שהיכרתי וכיבדתי כאוהד ברסה.
אגב, אני לא היחיד עם מלא ביקורת על מוריניו. גם אוריאל דסקל ביקר אותו. יש לי כמה חברים אוהדי יונייטד שלא רוצים לראות אותו וכבר מפנטזים על פוטיצ’יני.
לגבי הדיון הקודם-כל מאמן אחראי על הקדנציה שלו. לץת קרדיט למאמן קודם כל פעם זה מגוחך, ומאוד נוח כשזה תואם לעמדה שלך. לוצ’ו לא הצליח בזכות טאטה, פפ לא הצליח בעזרת ריקארד וזידאן לא הצליח בזכות אנצ’לוטי. אתם קצת ממעיטים בעבודות המאמן.
גם השמחה מזכיה בגביע האירופאי לא מובנת לי. קבוצות מהדרג העליון שהגיעו לליגה הזאת, בייחוד מהליגה האנגלית, לא ממש השקיעו בו כי זה לא השתלם להם מבחינה כלכלית-הכסף שם לעומת עוד עליית מקום בליגה האנגלית הוא קטן. עדיף לקבוצות האלה להילחם על לטפס בליגה מאשר לעלות שלב. אז מה קרה, אם ניצחתם את סלטה ויגו ואיאקס מוריניו הוא סיפור הצלחה? הוא שונה ממוייס? ניצחתם שם רק בגלל העובדה שזה הבטיח לכם עונה בצ’מפיונס. אם הייתם מפסידים לאיאקס הטון לגבי מוריניו היה אחר לגמריי.
למה כי הייתה אלימות? מוריניו לא קשור בשיט לזה שאני מרוצה מזה. נמאס לי מכל הדור אינסטגרם הזה שעושה דאווינים ברשתות החברתיות אחרי הפסדים או נצחונות הולכים ומתחבקים כאילו אין יריבות. צריך להיות דם רע בין סיטי ליונייטד וכשיש את זה אז זה מעיד על האמוציות ועל התחושות הקשות אחרי הפסד ואני מאוד מרוצה מזה.
פפ לא לוקח אתגרים מוריניו כן. מוריניו יכול לרכוש שחקנים עד סכום מסויים פפ יכול בלי סוף, מוריניו מרים קבוצה מהקרשים פפ לא.
תחכה עם כל סיפורי המעשיות של פפ ניו זילאנד והראגבי, פפ רוכש שחקנים כמו פסיכופט והוא לא עוצר לרגע, פפ מקבל תמורה לאינסוף הכסף שהוא מעיף. ועם כל זה תמתין לסוף העונה לפני שאתה מסביר מה זה מאמן שעושה עבודה.
מוריניו מאמן פנטסטי אני מרוצה ממנו מאז סיר אלכס פרגוסון לא הרגשתי בטוח בדרך כמו שאני בטוח עכשיו.
מאור, אני מתחבר מאוד אל הפיסקה הראשונה שלך, לגבי הפסקה השניה אני מסכים חלקית, אבל להציג את יונייטד כמעין מודל לחסכנות זה כבר מוגזם. בקיץ האחרון מוריניו רכש את הקשר של אלופת הפרמייר ליג ואת החלוץ הפורה ביותר לצד הארי קיין (שאותו מוריניו דאג לזרוק בשלב מוקדם יותר בקריירה), בקיץ לפני כן יונייטד הביאו את מחטריאן (שחקן העונה בגרמניה והמבשל המוביל בליגה) פוגבה ואת זלאטן.
אם אלו לא שחקני רכש טובים אז מי כן?
אין מניות בטוחות בכדורגל, אבל ז’סוס וסאנה לא הגיעו במחירים מופקעים ואין מאחוריהם עבר מרשים במיוחד. בראבו שנה שעברה הפך לבדיחה של אנגליה למרות שהרקורד שלו לכאורה היה מבטיח יותר. קומפאני, אוטמנדי, פרננדיניו, דוד סילבה - האם שחקנים אלו כשנקנו היו באמת כל כך יוצאי דופן? האם מנצ’סטר יונייטד לא יכלה לו רק רצתה לרכוש כל אחד מהארבעה?
סיטי אכן הוציאו המון כסף, אבל יונייטד גם כן. זה לא דומה להצלחה (ההיסטורית) של מוריניו באינטר ובפורטו.
למי שרוצה לקרוא קצת על המצב הפיננסי של השדים האדומים
מוריניו מאמן גדול ואין ספק בכך, אבל מסכן הוא לא. עומד לרשותו תקציב ענק והציפיות צריכות להיות בהתאם, לנסות לנצח באולד טראפורד זו לא ציפייה מוגזמת בעיני כשכל תוצאה אחרת קוברת את חלום האליפות בפועל.
מה ההנחה המוזרה הזו שאנחנו מרוצים ממוריניו רק כי יש מכות בחדר הלבשה? וממתי מקום שני בליגה בקצב צבירת נקודות של אלופה זה להסתפק במועט?
זה שסיטי תפסה עונה לא מהעולם הזה, היסטורית בכל קנה מידה, לא צריך להוריד מהעבודה של מוריניו אצלנו. להסתפק במועט זה ליברפול, שמשחקת ‘יפה’ ומקבלת חמישיות. זה ארסן ונגר שמסיים 12 עונות במקום רביעי ומקבל עשיריות מבאיירן עונה אחרי עונה. בינתיים אנחנו מחייכים אליהם מלמעלה עם 7 ו-8 נקודות הפרש.
מוריניו כרגע האיש הנכון בשביל מנצ’סטר יונייטד. המאמן היחידי שהיו לו הביצים להגיע למועדון כזה אחרי שני כשלונות מפוארים ולהגיד שהוא הולך על כל הקופה בלי תירוצים. אנחנו מרוצים מהמכות כי גדלנו על רוי קין וגארי נוויל, חלק אולי על קנטונה, המשכנו לריו, וידיץ’ ורוני, שחקנים שדיממו לא מעט על המגרש כדי לנצח. עברנו לקבוצה של רכיכות שנותנות לדה ברוינה לשחק קוף באמצע בדגל הקרן באולד טראפורד, ליד האוהדים שלו. מוריניו מחזיר את האופי למה שהיה פעם. יחידה לוחמת שיודעת איך להשיג את המטרות שלה ומגיעה עם אפקט הרתעה לכל מגרש, ובטח כשהיא מארחת.
זאת למשל פיסקה משעשעת. קודם כל גם ברסה זה אתגר אחרי עונה של מקום רביעי. לאמן את מסי (לפני שנהיה מסי) ואת ברסה של אז זה אתגר. גם לאמן קבוצה אחרי שזכתה בכל תואר שיש ולשפר אותה זה אתגר. לקחת קבוצה כמו סיטי בליגה שלא “מעודדת” את הסגנון משחק שלך זה סופר אתגר. לנסות לקחת איתה ליגת אלופות זה אתגר.
מוריניו גם פתח את הארנק. חלק מגדולה של מאמן זה לדעת מה לדרוש ומה לקנות. פפ הרים את ברסה מהקרשים, וגם סיטי לפניו לא זכו באליפות.
היא לא “תפסה” עונה. היא עובדת בשביל העונה הזאת, היא נכשלה שנה שעברה ושינו שם דברים בשביל להצליח. גם ביירן מינכן לא “תפסה” עונה, הם קיבלו בראש מברסה, אינטר, צ’לסי והשתפרו עד שהפכו לקבוצה המושלמת שהיא הייתה.
השאיפה שלכם אמורה להיות אחרת, השאיפה שלכם היא למצוא מאמן שיסתכל לפפ בעיניים ויציג קבוצה טובה משלו.
מוריניו לא החזיר כלום, הרי דה ברויינה שיחק קוף באמצע בדגל הקרן כי הוא מהדקה הראשונה ידע שאתם תתנו לו, בכך שתשחקו עם רגשי נחיתות וככה יונייטד נראתה באמת על המגרש.
בכל אופן, אני משער שנצטרך לחכות לסוף העונה בשביל לשפוט.