לא חושב שמישהו כאן טוען שמוריניו הוא הצלחה מסחררת, הוא פשוט באמצע. לסכם עכשיו זה בערך כמו לסכם את הקדנציה של פפ ככישלון על סמך העונה שעברה. וכן, אני יודע שהוא ופפ הגיעו באותו הזמן. גם בסוף השנה עוד מוקדם - יונייטד בהתקדמות, אני חושב שצריך לעצום עיניים ממש חזק כדי לא לראות את זה. אם שנה הבאה יונייטד עדיין תראה ככה אני אבין את הביקורת. לצורך העניין, אם יונייטד היתה היום בסגל זהה עם סימאונה על הקווים כולם היו משבחים אותו על עונה טובה.
אני לא יודע למה החלטתם שמוריניו הוא סמל ההתרפסות בפני קבוצותיו של פפ כשבפועל הקבוצה היחידה שאי פעם נתנה פייט לקבוצה כלשהי של פפ בשיאה (בליגה) היא ריאל של מוריניו, זה כולל את פוצ’טינו ואת כל מאמני הפרמיירליג הנוכחיים. מפגשים ישירים הם לא הכל ואין ספק שבזה מוריניו, גם מבחינתי, לא עושה מספיק (שוב, לא בהקשר של הדרבי האחרון שבעיני באמת שלא היה לו מה לעשות). מוריניו לא הולך להסתפק במצב הנוכחי ותהיו בטוחים שהוא רוצה לשפר את יונייטד לרמה שבו תצליח להתחרות עם סיטי בעונה הבאה. כרגע הוא משפר את יונייטד, מאד. הוא ופפ שניהם מאמנים מצויינים והעובדה שהאחד עושה עבודה טובה לא סותרת את העובדה שהשני עושה כן. אוהדי יונייטד לא שמחים להיות במקום השני, הם שמחים על שינוי המגמה ויודעים להעריך את מי שהביא אותו אחרי מספר ניסיונות כושלים של מאמנים אחרים.
סתם אנקדוטות שעלו מהדיון: אני חושב שלהגיד שפפ הרים את בארסה מהקרשים זו הגזמה פרועה. היא סיימה עונה רעה מאד בליגה, זה נכון, אבל הגיעה לחצי גמר צ’מפיונס והיה לה את מסי שכבר אז ברור היה לכולם שבדרך להיות משהו מיוחד. ההישגים של פפ בבארסה מרשימים מאד, שלא תבינו לא נכון, אבל לא צריך להגזים.
שביט - הדעה שלך על התקופה של מוריניו בריאל לא מובנת לי. אתה מדבר על להסתכל לפפ בעיניים ולנסות להתחרות איתו כביקורת על מוריניו, כשלאורך הקריירה של פפ מוריניו הוא היחיד שאני זוכר שהיה קרוב לזה (אני לא מחשיב את הפרוייקט הלא גמור בסיטי שנה שעברה). ריאל שלפני מוריניו נשכבה שנים על הגב ונתנה לבארסה לאנוס אותה, אם בשנה הראשונה של פפ, אם תחת פלגריני ואם עוד לפני כן בתקופה של רייקארד. חואנדה ראמוס הודה שאין לו איך לנצח קלאסיקו בשבוע של המשחק. האם אתה טוען שריאל של שוסטר/קאפלו היתה יותר נאמנה לאופי הבלתי מתפשר של המועדון מאשר זו של מוריניו? אני לא יודע איזו ריאל בדיוק כיבדת כאוהד בארסה, אבל אם אנחנו מדברים על שנות ה-90-2000 המוקדמות אז היא התמודדה מול יריבות חלשות בהרבה ואיבדה תארים בקצב גבוה יחסית.
לגבי תנאי הפתיחה של מאמנים - אני לא חושב שאתה בעצמך מאמין לזה. אחרת לא היית מעלה את תנאי הפתיחה של פפ במועדונים קודמים. האתגר של מוריניו (ושל ואן חאל) ביונייטד היה קשה בהרבה מזה של מויס, כי השאירו להם בידיים קבוצה במצב קשה מאד. על אותו משקל, לקאפלו היו בריאל תנאי פתיחה קשים בהרבה משל שוסטר ולכן ההישג של האחד חד משמעית יותר מרשים משל השני. יותר מזה, אין לי ספק שהשני לא היה זוכה באליפות ללא העבודה של הראשון. אני חושב שדווקא העמדה שלך ממעיטה בחשיבות המאמן - השפעות העבודה שלהם נשארת הרבה אחרי שהם עוזבים את המועדון.
הבעיה העיקרית שלי עם הדיון הזה היא שאתם טוענים שזה לא דיון “מוריניו הוא לא פפ”, אבל אני לא מצליח לחשוב על שם אחד שעומד בסטנדרטים שלכם. אתם מוזמנים לתת לי שם עם הישגים דומים לשל מוריניו וגישה פחות פחדנית, לשיטתכם. אנצ’לוטי? קלופ? קונטה? היינקס? אלגרי? זידאן? לא נראה לי שמישהו מהם מתאים. אם כל הטענות למוריניו הן שהוא לא פרגוסון או משהו בסגנון אז אני לא מבין את להט הביקורת.
בני - אני לא יודע למה אתה חושב שמוריניו הוציא את מה שהוא רוצה מהקדנציה בריאל. אני בטוח שמבחינתו העובדה שלא הוא הביא את הדסימה היא כתם מסויים. אני גם אשמח לדעת אילו מבחירות הקריירה האחרונות שלו לא נראות לך כמו אתגר.