מחזור 17 :: 0-3 גדול בברנבאו על מדריד

נו בגלל זה רשמתי שהיום הוא מקום שני… אמור להיות מובן מאליו מי במקום ראשון…

אם נסכים שבסה"כ בארסה הנוכחית היא מסי ועוזריו, אז אני מסכים איתך לגמרי שמהעוזרים בוסקטס הוא העוזר הכי טוב וחשוב :blush:

באמת שחקן ענק.

קודם תקרא מה ההשוואה שעשיתי ואחר תגיד שהיא סתמית. כתבתי בפירוש שההשוואה היא בין איכות הקבוצות, כי זה מה שאולגר כתב, ולא בין איכות המאמנים.
כל ההגבלות שיש על בילבאו לא מעניינות. אולגר טען שבילבאו של ולוורדה הייתה קבוצת כדורגל טובה יותר מארסנל, בלי לציין ‘יחסית למשאבים/למגבלת השחקנים הבאסקים’ או כל דבר אחר. ערכתי השוואה מקצועית נטו בין הקבוצות, אבל לא טרחת להבין אותה וקראת לה ‘די סתמית’.

אם אשתמש בדוגמא שהבאת, אתה בתור מאמן תסיים עם ריאל בטופ 3, ו-ולוורדה יסיים עם בילבאו במקום ה-7. אתה לא בהכרח מאמן טוב מולוורדה, אבל ריאל קבוצת כדורגל טובה מבילבאו. אני יצאתי נגד הטענה שבילבאו טובה מארסנל ולא נגד הטענה שולוורדה טוב מונגר, וציינתי זאת בפירוש.

הבנתי אותך לא נכון אם ככה, מצטער.
קראתי טיעון כנגד וונגר והיה את הטיעון שלך מצד שני שלקחתי אותו כנראה לכיוון לא נכון.

לייק 1

ה’הגנה’ שלי על ונגר נפרדת מהשוואתו לולוורדה. כרגע אני לא רואה דרך להשוואה הוגנת בין השניים, כי ולוורדה אימן קבוצה מאוד מוגבלת יחסית לארסנל עד כה, כך שודאי קשה להשתמש בהישגים כראיה למי מהמאמנים עדיף. עכשיו ולוורדה מאמן את מסי, שזו בעיה בפני עצמה :flushed:

הבעיה שכולם בוחנים את ההווה של הצרפתי, אף אחד כבר לא זוכר את העבר שלו, את המהפכה העצומה שהוא עשה בארסנל ובכדורגל האנגלי. עם זה בדרכי האימון ובזה שהוא שינה לגמרי את הdna של ארסנל. מבחינתי די כואב לי עליו.

אישית, אני מקווה שהוא יפרוש ויקח קצת זמן לחופש וללמידה ויעבור אחרי זה למועדון אחר, אולי אז הוא יחזור להצליח.

אז מבחינה הישגית ומבחינת המשאבים והכלים, אתלטיק בילבאו בהחלט יכולה להוות איום על ארסנל לא רק במשחק נתון אחד, אלא בכמה. לדעתי ואלוורדה מאמן טוב יותר מוונגר ודי ברור למה אני אומר את זה. מבחינת הקבוצות שלהם, ואלוורדה בהחלט יכול לצמצם את הפער מוונגר. חוזר בי ומתקן, זה לא בהכרח אומר שיש פער גדול בין הקבוצות.

אני לא חושב שהשוואת ההישגים של שתי הקבוצות אומרת משהו. אי אפשר לדעת מה היה קורה אם אתלטיק בילבאו היתה משחקת בפרמיירליג וארסנל בלה ליגה. אפשר לנחש. אני מנחש שבלה ליגה ארסנל של ונגר לא היתה מאיימת על אתלטיקו, ריאל וולנסיה ויותר היתה מתמודדת מול ויאריאל וסביליה. ושוב, החוכמה היא לדעת להשתמש בכלים.

מתחשבים בעבר, אך סלח לי האליפות המטורפת של ונגר לפני 14 שנים מרשימה ככל שתהיה היא עדיין האליפות היחידה וללא כל הצלחה באירופה למעט גמר אחד.
ארסנל היא קבוצת טופ אירופי, אני מבקר אותה באותה צורה שאבקר את שאר האנגליות שבטופ ואת קבוצות הצמרת של איטליה וספרד.
כדי לא לערבב בוא נשווה את שאר קבוצות הליגה האנגלית ב14 שנה האלה
יונייטד עם 5 אליפויות, גביע אלופות ופעמים פיינליסטית.
סיטי עם 2 אליפויות ובדרך לשלישית
צלסי עם 5 אליפויות, גביע אלופות, ופעם אחת פיינליסטית
ליברפול עם 0 אליפויות, גביע אלופות, ופיינליסטית.

*הוצאתי את טוטנהאם כי היא לא מועדון בגודל של ארסנל ושאר הגדולות ורק בשנים האחרונות היא הפכה לקבוצת צמרת.
** ליברפול חוותה משבר כלכלי שדי פירק את הקבוצה וגרם לעזיבת רוב הכוכבים. עדיין השיגה יותר בתקופה הזו מארסנל.

אז כן אני יכול להתחשב בעבר של מאמנים כמו מוריניו, שכן לא מדובר בחוסר הצלחה מטורף של 14 שנים אלא ב3-4 שנים ללא אליפות, ואחרי שעברו עשיר משל וונגר פי כמה וכמה. וההצלחה שלו גדולה משל וונגר פי כמה וכמה.

ונגר רכב מספיק עד אדי הצלחות העבר שלו וסחט אותה עד תום. זה נגמר.

עכשיו נגמרו כל הסיכומים. וזה הזמן להקדיש שיר אהבה לכל אוהד ריאל בארץ ובעולם:
https://twitter.com/OsodelaPipol/status/944985369547804674

אני נוטה להסכים עם משה, אולי באמת כבר ניתחו את המשחק הזה מכל כיוון, אבל אין סיכוי שאוותר על משחק טקטי מצויין של וואלוורדה מבלי להשחיל מילה או שתיים.

תכנית מהבית:

יש כמה אלמנטים שחשוב להסתכל עליהם מבחינת בחירת ההרכבים, ובחירת השיטה אותם המאמנים בחרו. אני חייב להחמיא קודם כל לזידאן, שלמרות שהוא סופג עכשיו המון ביקורות, הוא בחר בהרכב שהפתיע את כולם, והצליח לפתור את הדילמה אותה העליתי בפוסט לפני המשחק: האם עליו להקריב את קסמירו לשמירה על מסי, או לשמור על הערך הטקטי שלו? התשובה הייתה טמונה בהרכבה של קובאצ’יץ’ שהייתה מבריקה בעיניי. מבחינת זידאן, וואלוורדה העמיד קבוצה הגנתית טובה מאוד, אך ההתקפה כ"כ מוגבלת, כך שברגע שהוא מצליח למצוא מישהו שיעשה למסי “מאפאו”, ברצלונה נשארת ללא פתרונות, כך שהשער סביר להניח שיגיע, אך יותר חשוב מזה, ברצלונה תהיה ללא מענה.

מנגד, ההרכב של וואלוורדה הרבה יותר פשוט. אין לו את אותן אופציות כמו לזידאן, ואפשר לומר שבערך 85% מאוהדי הקבוצות יכלו לנחש את ההרכב של הקאטאלנים. פאוליניו עלה יותר קדימה במטרה להפתיע את הקבוצה כשחקן מטרה, ולמעשה הכל פעל כפי שכולם ציפו. ברצלונה שיחקה כמו מתאגרף במשקל כבד. לכולם היה ברור שריאל תגיע ללחוץ מהדקה הראשונה מול הקהל הבייתי, בעוד שהאורחים רק חיכו לראות איפה ריאל נחשפת, איפה היא עושה טעויות, איפה היא נשארת עירומה, והמשיכו לספוג מהלומות בגלים מריאל מדריד אחת אחרי השנייה, בין אם זה מגיע ממרסלו, רונאלדו, קארבחל או מודריץ’, רק כדי להראות מאיפה מגיע הערך המוסף של וואלוורדה- ניתוח בזמן אמת.

לאן הרוח נושבת והדואליות של ראקיטיץ’

זידאן יודע להכין את הקבוצה שלו ליריבה בצורה אולי הטובה ביותר בעולם, אבל גם ליכולת הזאת יש מגבלה. המשחק בשלב מסויים מתפתח למספר כיוונים והאסטרטגיה של שתי הקבוצות מתבהרת, כך שאולי מצד אחד זידאן היה עסוק בלהרגיע את השחקנים ואמר משהו בסגנון “תשחקו כרגיל והשער יבוא”, וואלוורדה הבין בדיוק לאן הרוח נושבת.

הטקטיקה ההגנתית הייתה מוגבל מבחינה דינאמית. המצ’אפים המתוכננים של ריאל התבהרו, וברגע שהשומר האזורי של ריאל קאסמירו התעסק קצת יותר מידי בבוסקטס שדאג להתל בקישור של מדריד, ההתקפה עברה למוביל לא צפוי- ראקיטיץ’, אולי מוביל הכדור הכי איטי של הקבוצה אחרי בוסקטס, בריצה קלה הוביל את הכדור ממרכז המגרש לשליש הקדמי של המגרש, בעוד כל השחקנים נראים מופתעים, כשאף אחד לא מעז לוותר על העמדה שלו אל מול הקרואטי. התמונה הזאת פירושה “שחמט” אצל מאמנים. אף אחד לא ציפה לכניסה הזאת, אף אחד לא חשב לראות אוות בעמדה כ"כ אסטרטגית, כולם שכחו שמדובר על מי שישחק קשר קדמי בסביליה יכול לעשות משהו מסוכן מהעמדה הזאת, ומפה היה זה רק רגע של חדות ולקיחת החלטות נכונה.

הלם במדריד

אני כמעט ריחמתי על זידאן, תכנית המשחק שלו פשוט הלכה לפח, ופתאום הדחיפה של הקהל הופכת ללחץ היסטרי, והוא צריך להגיע להחלטה מהירה ככל האפשר: “האם שווה ללכת על הכל או כלום”. ברצלונה כמובן מנסה לשמור על האיזון המפורסם שלה. מספיק עוד חילוץ כדור אחד של בוסקטס בשביל להעביר את הכדור שוב כמה שיותר מהר קדימה, רק כדי להשאיר את סוארז שוב לבד מול נאבאס, ולבסוף לראות את המחיר של הלחץ בלבן. החלטה שטותית של קרבאחל שלמעשה מכריעה את המשחק. אדום מוצדק, פנדל נכבש וריאל מדריד שוקעת לתוך הלחץ של עצמה, שכבר בשלב זה הופך לתסכול.

איזון

היופי במשחק של וואלוורדה שהוא לא מונע מגאוותנות, או יומרות כלשהן או יוהרה. הוא מתחיל ומסיים משחק באותה גישה עלייה הוא מדבר כל הזמן: איזון. זידאן מבצע שלושה חילופים זריזים. הוא שומר על רביעיית הגנה יציבה, מוותר על הקישור, ומכניס את הסילונים שלו אסנסיו ובייל, משום מה כל אוהדי העולם ציפו שוואלוורדה ימשיך בקלישאה “להכות בברזל בעודו חם”. שטות מוחלטת, מזל שוואלוורדה לא מתנהג כמו אוהד. לו היה נגרר למשחק ה- BOX TO BOX אליו כולם שאפו, ולא התעקש להרגיע את המשחק ולצנן את ההתלהבות של הלבנים, לא מין הנמנע שריאל היו מצליחים להביע מהערך המוסף שלהם לידי ביטוי, ואז הלחץ היה עובר לבלאוגראנה, אבל היופי לעיתים הוא לדעת לשחק נכון גם כשאתה מוביל, ובסופו של יום גם להגדיל את היתרון. משחק המסירות של בארסה מול ריאל שאיבדה לחלוטין את התכנית הטקטית שלה הצליח בקלות למצוא את החורים שמשחק ההגנתי הלא סימטרי של זידאן. מסי משאיר את מרסלו מאחור, הצטרפות של שחקן בגל שני לרחבה מרווחת של ריאל והשער השלישי נראה פשוט יותר ממה שהיה אפשר לצפות לו בקלאסיקו הזה.

אפשר לדבר על הרבה משתנים ברמה האישית במשחק הזה. ההתעלות של רוברטו, טר שטגן, פיקה ו-ורמאלן, חוסר הניסיון של קובאצ’יץ’, החולשה של בנזמה, לקיחת ההחלטות הרעה של רונאלדו או ההיעלמות של קרוס, אבל כל אלה רק ממחישים את החשיבות בגישה של “צ’ינגורי” למשחק אצל ברצלונה: השאיפה לאיזון, סימטריה והצמדות לתכנית המשחק יחד עם דינאמיות. כל אלה הפכו את ברצלונה כקבוצה ליותר מסך חלקיה, והיו המפתחות המרכזיים לניצחון העצום על זה על ריאל מדריד בברנביאו. ניצחון שהוא מעל הכל, הניצחון של וואלוורדה על זידאן.

5 לייקים

אחלה ניתוח נדב. נקודה קטנה, אתה לא חושב שהקרדיט לראקי מוגזם? הוא בסה"כ קיבל “פאסיו” משחקני ריאל וניצל את זה. הוא בעצמו נראה לי לא האמין שהוא יקבל כל כך הרבה שטח לרוץ חופשי… (תכלס גם גומש היה יכול לעשות את זה:rofl::rofl::rofl::rofl:)

לייק 1

האמת שהקרדיט שלי במהלך הזה הוא לוואלוורדה. ראקי כמעט אף פעם לא מוביל כדור, וזה נראה פשוט הוראה ברורה של המאמן שפשוט הבין איך ההגנה של ריאל מתפזרת בזמן שברצלונה מחזיקה בכדור.

תודה לבארסה מניה

לייק 1