(ההימור של הקמע המקומי להפרש בפסגה בין בארסה לריאל אחרי המשחק)
בעוד ריאל מדריד תמשיך לנוע בין לשחק מגעיל ולהיצמד אלינו, אל מול איבוד נקודות ולקוות שיקבלו מאמן חדש מתחת לעץ מפאפא פרז, ברצלונה יוצאת למשחק חוץ לא פשוט שעלול לצמצם את הפער לנקודה אחת בלבד בראש הטבלה למרות הריצה הרעה של ריאל מדריד. למה זה יכול לקרות?
ויאריאל מחזיקה את ההגנה הטובה בליגה עם 13 שערי חובה בלבד אל מול 31 שערי זכות (המאזן השלישי בטיבו אחרי בארסה ואמבפה או ריאל היינו הך)
ויאריאל ככל הנראה החליטה שהיא מחרבנת דיי במודע בכל מסגרת שהיא לא הליגה. בניגוד גמור למסורת של מועדון סביר מחוץ לשלוש הגדולות שמנסה לתת בארש באירופה רק כדי שיהיה במצב מזעזע בליגה כפי שקרה לקרה למאלאגה,בטיס, ולנסיה, סביליה, ג’ירונה וגם… לויאריאל עצמה איי שם בתקופת ריקלמה ופורלאן ב 2006.
ריאל מדריד נכון לנקודת זמן זו מובילה 1-0 על סביליה כשהאחרונה עם שחקן אחד פחות.
אנחנו בלי פדרי וכריסטנסן בנוסף לקאדר הפצועים האחרון תחליטו אתם מה האבידה הגדולה בין השתיים.
ויאריאל אף היא מחזיקה במצבת פצועים ונעדרים בגלל גביע אפריקה: פוית’, קארדונה, קאבאנס, תומאס פארטיי, וילי קאמבוואלה, אחומאש, פאפה גיי, לוגאן קוסטה ומוריניו, ואפילו פארחו וג’רארד עושים קולות של עומסים וספקות, אך עדיין הצוללת מגיעה עם הרבה עומק (הבנתם? אני אבא לשניים סליחה) ויהיו לא מעט שחקנים מצויינים כמו מוליירו (ה”יורש של פדרי” מלאס פאלמאס), איוזה, אלוסאיי, ביוקאנן, וייגה ועוד.
ויאריאל עם מחזור דחוי וקיבלו לא מעט זמן לנוח בשבועיים האחרונים לעומת בארסה.
לכבוד נר שביעי של חנוכה אגיד שעוד בלי כוונה נראה את מנור משחק ומבקיע, וכרגיל נעמוד מול השאלה אם נשמח כן או לא כי כל העולם אנטישמי וצריך לפרגן על שחקן משלנו שמצליח, מצד שני, לפעמים זה נראה שגם אם כל הסגל חווה שילשולים אה -לה כריסטנסן לא נראה את מנור מראה את כוחה של אקדמיית מכבי פ”ת מול ברצלונה.
סך הכל ההסטוריה חוזרת על עצמה. הסבר על המשחק של ויאריאל הערב:
ראיתם פעם צוללת שמטביעה את עצמה? בחיי שהייתה כל התיפאורה שנאבד נקודות באחד המגרשים הקשים בספרד כשאנחנו ההפסד הבייתי הראשון של ויאריאל מתוך 9 משחקים (רק תיקו חוץ מאיתנו). פדרי לא נמצא, משחקים מבולגן ולחוץ, ופתאום מגיעים שני רגעים שמזכירים לנו שבסוף כדורגל זה משחק של אנשים. שתי טעויות פרסונליות בויאריאל דיי חתמו את המשחק בשלב מוקדם, אותו השכלנו לנצח גם במשחק מאוד חלש.
זה לא היה משחק גדול, אין הרבה הברקות או דברים לספר עליו, אבל גם את הנקודות האלו צריך לקחת. מקווה שנאפס את עצמינו מחדש אחרי הפגרה. אחרי הפתיחת עונה המזעזעת שלנו לפחות הצלחנו לעמוד ביעדים שלנו במטרה לתקן דרך החצי השני של העונה.
מה אפשר ללמוד מזה? הרבה על מצב הליגה, כמובן, אבל בזום אין על 2 הגדולות -
ריאל השנה בנפילה? כנראה ביכולת (לא ממש צופה בהם, אבל ככה אומרים), אולי בחדר ההלבשה, אבל מבחינת הנקודות? כולה נקודה פחות מהעונה הקודמת.
ברצלונה עם 11 (!!!) נקודות יותר ביחס לתקופה המקבילה בעונה הקודמת, אז ברצלונה הייתה בסוג של סופה של קריסה סטטיסטית (כלומר לא חדר ההלבשה או יחסים בין שחקנים ובין שחקנים ומאמן), אחרי הפסדי ליגה ללאס פאלמאס, לגאנס, אתלטיקו, וסוסיאדד, ותיקואים עם בטיס וסלטה.
מהמצב הזה, של 8 הפרש מריאל מדריד, בעונה הקודמת ברצלונה יצאה לאליפות. ריאל מדריד כרגע רק במינוס 4.
אז החוכמה היא לנצח גם משחקים מסריחים (ככה אומרים שהיה היום, ולא רק ליאור שאומר את זה תמיד), ולנסות להשתפר תוך כדי תנועה ובעזרת פגרה של מנוחה ולא של דה לה פואנטה. והחוכמה היא גם להסתכל על העונה הקודמת ולהבין שגם הכל הכל הכל לגמרי עוד פתוח לחלוטין, וגם שפרופורציות זה דבר חשוב.
עוד משחק שבו ההגנה שלנו היתה זוועתית אבל נחמד לצאת עם שער נקי משחק ליגה שני רצוף ולשם שינוי גם לא לרדוף אחרי היריבה מהדקה החמישית. זה חשוב לביטחון של ההגנה המעורערת שלנו.
אני כן מצליח לראות יותר אינטנסיביות, הפגנת אחריות מצד הקבוצה וניסיון להיות ממושמעים, היעילות כרגע יותר חשובה מהיכולת ואת זה יש לנו בתקופה האחרונה. צריך לזכור שמאז שחזרנו מפגרת הנבחרות האחרונה בסוף נובמבר, בארסה שיחקה כל 3 ימים וסיימה את התקופה האינטנסיבית הזאת עם מאזן ליגה מושלם והפסד בודד לצ’לסי. כמו שנאמר פה יש סוף סוף זמן לנוח, להפיק לקחים וליישם אותם בינואר והלאה.
ראפינייה ממש שינה במו רגליו את הלחץ והאינטנסיביות של הקבוצה מאז שחזר מהפציעה, זה מדהים לראות כמה הוא מדביק את כולם ברצון להשיג כל כדור, לרדת להגנה, לפתוח את המשחק, לסכן את השער.
התרגיל של כדור הרוחב עם החיצון של לאמין מתחיל להימאס. השוערים למדו את זה והוא הורס הרבה התקפות עוד לפני שהתחילו, זה כבר לגמרי איבד את האפקט המלהיב של פעם. יש לו סט כלים מספיק רחב בשביל לשדרג את עצמו מעבר לזה.
והכי חשוב - ניצחנו במגרש חוץ קשה בלי פדרי, זה כבר שווה את הכל!
אני חייב להגיב על זה:
אני חושב שהעובדה שאנחנו במקום הראשון עם 15 ניצחונות מ-18 משחקים היא עדות לכוח של הקבוצה ולא למצב ‘‘איום’’.
פליק הצליח להטמיע בסיס טקטי מספיק חזק, שבשילוב עם הפוטנציאל הגדול של רוב הסגל, מספיק להביא לנו את הנק’ גם כשאנחנו לא בשיא/פצועים/מאבדים שחקני מפתח/עושים ניסויים כדי למצוא את עצמנו מחדש.
נכון שבהרבה משחקים היכולת הייתה פושרת, היו בעיות של ריכוז או יציבות מנטלית, ובעיקר הטקטיקה הסופר מסוכנת של פליק הובילה לכך שהיריבות הגיעו ליותר מדי מצבים איכותיים נגדנו, אבל לדעתי אלו לא דברים שמעידים לרעה, אלא חלק מחבלי לידה של הקבוצה הזאת שעוברת תהליך של בנייה(כשכל כמה חודשים הקלפים מתערבבים מחדש).
זה שאנחנו איפה שאנחנו בהתחשב בהכל ונמצאים בפלטפורמה טובה לקראת החצי השני של העונה זה מעיד לטובה דווקא.
