עונת 2021/22: כאלופי אירופה הגאים וגם אלופי ספרד - נסכם, נבחר מצטיין ועוד



"אליפות: עכשיו" | אני לא יודע מה נאמר בשיחת המשרד בין פלורנטינו ואנצ’לוטי עם חזרתו של האיטלקי. אבל אני משוכנע שזה היה הכיוון. המאמן האהוב החזיר את החוב בדמות האליפות האבודה מ-2013-15 וראוי למחמאות. הוא גם החזיר את הכדורגל היפה. דור רומנו עבדכם הנאמן מסכם עונה ואליפות שעמדה בציפיות, מחלק ציונים (בתפקיד הליצן: בייל) ומתפלל שיהיה צורך בעדכון ב-28 במאי.

“אליפות. עכשיו”, זה מה שאמר פלורנטינו פרס בשיחת המשרד הראשונה השנה לאחר שהאיטלקי מונה בפעם השנייה בקריירה שלו למאמן ריאל מדריד, ככה משום מקום, וקיבל פרס מפרס. “חזרתי לחיים”, אמר בחיוך. טוב, אני לא יודע אם זה באמת קרה ולא קראתי שום תיעוד לכך, אבל סביר להניח שכן. כמו שאותו קרלו הבטיח את הדסימה בקיץ 2013 – ועמד בהבטחה. כזה הוא קרלו. העובדה שלא זכה באליפות ספרד עם קבוצת העל על שהייתה למועדון בפרק א’ שלו בסנטיאגו ברנבאו הייתה לכתם אצל קרלו שהיה אהוב מאוד על ידי הנשיא והמועדון, על ידי האוהדים ועל ידי השחקנים. הוא החזיר את החוב. איזה כיף שהוא סגר מעגל ובעל שיא ייחודי. מגיע לו

אני מדרג את האליפות הזו במקום השביעי מתוך השמונה (לא מספיק) שראיתי בשנות ה-2000 (מה לעשות שאין כמו הרמונטדות והדרמות בעונת הקאפלו, הדריסה הקבועה של היריבות והשיאים עם מוריניו או הכדורגל של הגלאקטיקוס ב-2003 או פאסיו נגד ברצלונה) אבל בכל זאת צריך לתת ריספקט גדול לקבוצה. טוב שהשחקנים הלכו לסיבלס, גם אם בקטנה. מגיע להם לחגוג ולהשתחרר. המועדון הזה רגיל ללחץ וזה בדיוק מה שצריך להיות – דרישה אינסופית, אבל לעתים גם קשה להתמודד עם התחושה של “עכשיו או לעולם לא”.

לא צריך להזכיר שום דבר לאף אחד וגם לא להצטדק. זה נכון שלא ממש היו לנו יריבות עם ברצלונה השוקעת ואתלטיקו מדריד שפישלה שוב ושוב ושוב, אבל לא בכל עונה יש מאבק אליפות מטורף. זו הייתה אליפות סופר-צודקת, נתחיל מזה. תמיד הפריעו לי כל הדיבורים ‘מה היה קורה אם’. ריאל מדריד הייתה מנצחת גם את ברצלונה של צ’אבי משריקת הפתיחה. אליפות היא מרתון. היינו הקבוצה הכי חזקה לאורך כל הדרך, הקבוצה שהכי רעבה לתואר יחד עם החזרה לסנטיאגו ברנבאו (אתלטיקו לא הייתה אתלטיקו), כזו שפתחה את העונה נהדר. עם 21 שערי זכות אחרי שישה מחזורים אם כי ברור שזו הייתה סטיית תקן ונתון משקר שייתאזן. קבוצה שנאלצה להתמודד עם הגנה חדשה לגמרי ללא ראמוס ו-ואראן, בטח כששני המגנים הבכירים פצועים, כזו שעברה המון שינויים תוך כדי תנועה כמה שקרליטו נחשב כשמרן (היזכרו במשחק הפתיחה נגד אלאבס ואפילו בשלושת המחזורים הראשונים), ואולי בראש ובראשונה הפריצה של ויניסיוס.

הקבוצה שיחקה התקפי למן תחילת הדרך וקרלו באמת ניסה “להחזיר את כולם”. במחזור השני ריאל מדריד הציגה הגנה לא טובה אבל סיימה ב-3:3 במשחק החוץ נגד לבאנטה. ועדיין, התיקו הזה גרם לנו לצאת עם חיוך מהמשחק ולהתרגש, וזה דבר כלל לא שכיח לאוהד ריאל מדריד. חזרה התחושה הזו שריאל מדריד יכולה לכבוש בכל רגע, שהגול יגיע, שמשחק ההתקפה מקבל צורה. שאתה מחכה לכל משחק, באמת, גם אם היית תמיד טוטאלי. כבר לא צריך לשתות קפה לפני משחקים. אפילו אבא שלי שאל בכל שבוע “יש משחק היום” ונהנה מכל רגע וכיבד בנוכחותו במשחק האליפות (בבר כמובן) ועם צעיף. ואי אפשר בכל רגע להעביר ביקורת על הסגל שחלקו מעבר לשיא או פצוע ועייף, ואדוארדו קמאבינגה היה הפרס של הדקה ה-90 ולא קיליאן אמבפה – ואז להתלונן שלא מפרקים במשך כל שבוע. קצת יותר משחקים כמו משחק ההכתרה נגד אספניול והיה יותר כיף, אולי עם קצת יותר ביצים ודם צעיר ומהירות כמו קמאבינגה ופדה ופחות ‘שלישיית הקישור האגדית’ שלדעתי במצטבר זו העונה החלשה שלה למעט 18/19(קאסמירו בעונה אישית לא טובה, קרוס סיים נורא ומודריץ’ הציל את הכבוד), אבל זה לא משנה.

זו קבוצה שבסופו של דבר הייתה בפסגה 33 מחזורים, רק פעם אחת לא ניצחה בשני משחקים רצופים, כזו שהיה לה שילוב נפלא בין צעירים לוותיקים וגם ‘רצף אכזרי’ בין סוף אוקטובר לתחילת דצמבר עם שבעה ניצחונות רצופים ועל קבוצות חזקות (הכל יחסי). אם נוריד את הפאנצ’ר הכואב בקלאסיקו הרי שריאל עם תשעה ניצחונות בעשרת המשחקים האחרונים, כשבין לבין היא מתמרנת עם ליגת האלופות נגד יריבות קשות מאוד. בגדול, כמובן שניהול הסגל היה יכול להיות טוב יותר, אבל ישנם שחקני ספסל שלא היו זמינים אף פעם וגם הגישה שלהם הייתה מחורבנת, למשל יוביץ’. וגם אכזבת העונה שלי, טייק 3 - הזאר.

אף משבר לא הצליח לרסק את ריאל. לא אקורד הסיום האיום של חודש ספטמבר-תחילת אוקטובר לפני פגרת הנבחרות עם ויאריאל-שריף-אספניול, לא פתיחת 2022 בה נגמר הדלק והחלו הדיבורים על ‘אוי זה קורה שוב’ (הסגל יגיע עם הלשון בחוץ לתום העונה – אז זהו שלא, ישנו אנטוניו פינטוס, גם הוא מגיבורי התואר) וגם לא הקלאסיקו – תיזכרו במשפט של קורטואה. כולם חיכו לנו בפינה. קבוצה שניצחה כמעט בכל המשחקים הגדולים ובאחוזים נפלאים, לא נפלנו באף משחק חוץ למעט התיקו נגד ויאריאל (ואתלטיקו מצפה לנו). היו ניצחונות על הקשקש כמו נגד סביליה, פעמיים, רמונטדה של אליפות. היו הצגות די בתחילת העונה, בברנבאו נגד סלטה ויגו במשחק החזרה המרגש, נגד מאיורקה. היו ניצחונות חלקים כמו בדרבי גם בלי לכבוש רביעיות, וגם עמדנו באתגרים כמו ה-0:2 באנואטה על ריאל סוסיאדד במשחק בו קארים בנזמה נפצע. היה כדורגל טוב בתחילת העונה וגם בסוף, עם רווח גדול באמצע. כן, רצינו עוד משחקים כיפיים כמו נגד אספניול. “אתה לא יכול לנצח בקאמפ נואו, בפיחואן, בסאן ממס, במאסטייה או בבניטו ויאמרין בלי לשחק טוב. לפעמים טוב מאוד”, כפי שנכתב היטב בתקשורת. והעונה הזו קיבלה אפילו טוויטס מרגש ומהנה עם ההתקדמות שלנו בליגת האלופות וכמה משחקים באמת-באמת טובים החל ממרץ, שוב.

זו הייתה עונת שיא של השלד בהרכב ומתבקש כשארבעה שחקני וורלד-קלאס בשיאם – אז י אליפות– טיבו קורטואה שהפך לסאן איקר של ממש ובכל משחק רשם איזה שתיים-שלוש הצלות גדולות ועבד קשה מדי; לוקה מודריץ’ היה מצוין ולא רק בהשוואה לגילו המופלג; בנזמה כמובן בעונת חייו ועם מספרים כמו ליאו מסי (עונה שלא נופלת מאף עונה של כריסטיאנו במועדון, גם לא של ה-60 שערים) וגם ויניסיוס, שעדיין מנסים לרדוף אחריו במנצ’סטר סיטי.

הסיומת שלו הדהימה אותנו נגד לבאנטה, השפיץ החכם הזה לפינה הרחוקה – כל כך לא הוא. כבר לא השחקן שעושה במכנסיים מול השער. והוא עשה את זה גם נגד אלצ’ה, וכבש גולאסו לחיבורים נגד סביליה. אולי קרלו גרם להאטה אצלו, דעיכה ושחיקה משום שלא נתן לו לנוח במשחק הגביע נגד בילבאו והיו שם גם יריבים והתעסקות ברעשי רקע, אז מה. ויניסיוס עם עונה לפנתיאון וכשהפרטנר שלו בצד שמאל הוא מנדי – סלע הגנתי אבל די מיותר התקפי.

ולצד הברק שהיה מצד הכישרון של השחקנים, וגם ‘התחת’ אם תרצו, היה גם לב ונשמה. כמו השער השני של ריאל נגד סביליה, כשנאצ’ו שעולה כמחליף די בפוקס – ממתין ברחבה לבישול של קרבחאל, השני שלו במשחק. כמו מודריץ’ שהמשיך לרדוף אחרי שחקנים גם כשהכל היה גמור.

ריאל מדריד לא מספיק טובה בלקחת אליפויות ויעידו על כך שתיים בלבד בעידן כריסטיאנו רונאלדו, וזה מעט מדי גם אם הייתה מולנו מפלצת. אז אין ואסור לזלזל באליפות שמושגת ארבעה מחזורים לסיום. אין יותר מדי תקדימים לכך מהצד שלנו. כל הסיפור סביב מרסלו, שהתמונה שלו בסיבלס כשהוא הופך לשיאן התארים בהיסטוריה של המועדון – מוסיף עוד מימד מרגש מאוד לאליפות הזו, זו תמונת העונה מבחינתי יותר מהמהפך שהושלם בפיחואן, יותר מהשער השלישי של בנזמה והרמונטדה נגד פ.ס.ז’, יותר ההעפלה לחצי הגמר נגד צ’לסי. ואם במועדון יידעו להסיק מסקנות בכל זאת – דיינו. ועכשיו אחרי החגיגות המרגשות האלה ושבירת השגרה הזו, איזה כיף היה – סיטי, סיטי, ועוד פעם סיטי. אפשר לעשות את זה ואז אני באמת אשתולל. APorLa14!

חלוקת התעודות - בקצרה:

שחקן העונה: בסדר הזה, על שם גארת’ בייל - קארים בנזמה - עונת חייו, כמובן, אין כאן סקר, שאלה רטורית. המנהיגות, המספרים, האסתטיקה, היציבות, שיפר את חבריו לקבוצה - שלא ייגמר לעולם ואמן הוא מתכנן לנו משהו גם ברביעי| ויניסיוס ג’וניור שכן שחקן התקפה בקבוצה הזו תמיד נמצא תחת אלף עיניים, הפך לוורלד-קלאס לכל דבר ותמיד העז| טיבו קורטואה שהדף הכל, יותר מדי, אפילו במשחקים החלשים והפך לאחד המנהיגים| במקום הרביעי לוקה מודריץ’ שהוא כמו יין ושלא ייגמר לעולם.

האכזבה: אדן הזאר, ששוב היה בגדר נעלם. גם כששיחק הוא לא נראה אפילו קרוב לשחקן של מאה מיליון יורו, כזה שמסוגל, שרוצה לקחת על עצמו ולתקן את השנתיים הקודמות. ממש נעלם| רודריגו היה נכנס לקטגוריה הזו אם לא השיפור העצום שלו בחודש אפריל - מוטב מאוחר.

Real Madrid - Espanyol - 01-05-2022

הליצנים: בייל במקום הראשון, עושה לנו קרקס, טוב שזה נגמר בעוד חודש. בושה וחרפה, אין מה לומר| במקום השני גם יחד צמד החלוצים-הכושלים שלנו מריאנו ויוביץ’ שפצועים יותר מדי ביחס לזה שהם אף פעם לא משחקים.

הרגע המרגש: החזרה לסנטיאגו ברנבאו במשחק נגד סלטה ויגו אחרי יותר מדי זמן, הבטחת האליפות ‘בבית’ לראשונה מאז 2007 והולכים לסיבלס שם מרסלו עם התמונה ההיסטורית שלו.

החרפה: ה-4:0 בקלאסיקו. אסור להפסיד לקבוצה בינונית כזו בתוצאה כזו, במשחק נרפה כזה - בשום מצב, ולא משנה איזה שחקנים חסרים. אולי בדיעבד להמשך העונה המפלה הזו עשתה לנו טוב, שיהיה.

המשחק הגדול: אבחר ברמונטדה המתבקשת נגד סביליה בפיחואן, במחצית היינו גמורים עם פיגור 2:0, בחיים לא הפכנו בור כזה לניצחון שם. ואז ריאל עלתה כמו מלוע של תותח, לבשה את חליפת ליגת האלופות וקיררה למעשה את השמפניות. כמה משחקים העונה כבר הוציאו מאיתנו שאגה כזו?

השער המרגש: באותו משחק בדיוק, ה-2:2 כשנאצ’ו הבקיע בקלאסה ברחבה מלאת השחקנים אחרי בישול של לב אחר כמו דני קרבחאל. הכין את הקרקע ל-2:3.

השער היפה: איזה כיף שהיו הרבה כאלה העונה בניגוד לאשתקד - להרים לבנזמה לרחבה ולקוות לטוב. אני חושב שפשוט צריך לבדוק ביוטיוב שוב את מעלליו של ויניסיוס. אבחר בגול המטורף שלו נגד סביליה בברנבאו בדקה ה-85 - ההשתלטות על הכדור, הדחיפה קדימה והניצחון על שחקן ההגנה והבעיטה המדהימה לחיבורים - תנו לו עוד אלף כאלה וזה לא קורה| במקום השני: דויד אלאבה והגולאסו נגד ברצלונה בקלאסיקו - אחלה דרך לשער בכורה| במקום השלישי עוד בומבה מרחוק והפעם אדוארדו קמאבינגה| במקום הרביעי - הוולה של בנזמה נגד אתלטיקו מדריד בדרבי, במתפרצת, אחרי בישול של ויני ו’בעצת הבן דיוויד’| וגם לשער של ויניסיוס נגד לבאנטה עם שינוי הקצב המטורף באותו מחזור שני - יש מקום.


אם אתם צריכים יד מכוונת - שאלון סיכום עונה:
-סכמו את העונה עצמה מבחינת ההישג, רמת הכדורגל, עד כמה נהניתם, האם עמדנו בציפיות וכן הלאה, עד כמה אתם נרגשים.
-השחקן המצטיין: הפרס על שם קארים בנזמה, כך נדמה.
-השחקן המאכזב: אפשר גם לבחור ‘בליצן’ ולא חסרות אפשרויות.
-מילות פרידה ממרסלו הגדול ואיך החלה הנפילה
-השחקן המפתיע\הפריצה
-מתי הבנתם שהאליפות שלנו
-המשחק הגדול ביותר
-רגע השיא היש משתווה לרמונטדת הפיחואן?
-רגע השפל (קלאסיקו)
-השער הגדול ביותר
-התפקוד של אנצ’לוטי
-עונת הבכורה של קמאבינגה ואלאבה
-ניתוח היכולת של רודריגו
-האם ואלוורדה אכן תקוע במקום?
-האם הייתם משאירים את סבאיוס כשחקן ספסל? - מוזמנים לעשות ניתוח של הסגל.
-מה לא עבד עם הזאר ומי ‘אשם’ בכך?
-הרכש הכי נחוץ פרט לאמבפה - על אף שכבר נגענו בסוגיה הזו.
-האם הייתם השנה במשחק של הקבוצה?
-האתר שלנו, הפורום והקטגוריה של ריאל מדריד, כל דבר שיש לכם בראש והאם רכשתם את הספר שלי.

בהצלחה לכולם

לינקים נוספים:

image

מזמין אתכם לדירוג שלי: דור רומנו מציג: דירוג האליפויות של ריאל מדריד בשנות ה-2000| בשעה טובה ומוצלחת הגיעה אליפות מספר 35, אליפות שונה מאוד מעונת הקורונה. האליפות השמינית שלנו מאז שאני אוהד, וזה הזמן ליהנות אבל גם לדרג. אליפות השיאים של מוריניו או הרמונטדות עם קאפלו? ומה עם עונת הדאבל והגלאקטיקוס? לחצו כאן

פינת האליפות המיוחדת של המארקה - גרפים של המיקום בטבלה, סטטיסטיקות, ציוני שחקנים, טורי דעה - לחצו כאן

פינת האליפות המיוחדת של ה-AS - פורמט דומה יחד עם ‘מילון A-B’ בספרדית לכבוד האליפות וכן הלאה - לחצו כאן

מספרי אליפות מספר 35 שלנו - מאזן הבית ומאזן החוץ, שיאן הדקות, כמה משחקים הסתיימו בלי שספגנו ועוד כמה שיאים - לחצו כאן

קליפ קצרצר עם חמשת השערים היפים שלנו העונה בספרד לפי הבחירה של לה-ליגה - לחצו כאן

2 לייקים

עונה מוזרה. התחילה עם מינוי של סבא קרלו וכולנו תפסנו את הראש, ובצדק. לא לשכוח שההתקפה שלנו בשלושת מחזורי הפתיחה הייתה בייל-קרים-הזאר משל היינו ב2015. האיש מיושן ולדעתי אנחנו חייבים להביא מאמן של הדור החדש. אבל הקרדיט כן מגיע על עונת ליגה מוצלחת מאוד בסך הכול ועונות קריירה מויניסיוס ובנזמה.

היריבות שלנו השנה היו לא מרשימות בעליל אבל עדיין צריך לדעת לקחת ולקחנו בסך הכול די בקלות ובלי דפיקות לב מיותרות.

ציונים-

קורטואה- 9.5 פשוט עונה חלומית. המחמאה הכי טובה שאני יכול לתת לו שהוא הזכיר לי את סאן איקר של הימים הטובים שכל משחק היה נותן 2-3 הצלות לפנתיאון. באנקר לשנים הקרובות.

קרבחאל- 6.5. הלב והנשמה עדיין שם ואני מאוד אוהב את השחקן הזה אך הוא בבירור איבד המון ממה שהיה לו.

מיליטאו- 7. לפרקים נראה כמו בלם מעולה ולפרקים כמו תרנגולת בלי ראש. הייתי ממשיך לתת לו הזדמנות אבל מעולה שבא בלם וורלד קלאס לתת לו קונטרה.

אלאבה- 7.5. כדורגלן נהדר ואופי שמתאים לריאל מדריד. אבל צריך להביא לו את אסי כהן שיגיד לו ״אתה לא בלם״. קשר, מגן שישחק מה שבא לו אבל אין לו את סט הכישורים הנדרש לעמדה.

מנדי- 6.5. בלוק הגנתי כרגיל כמובן אך ממשיך להיות מעבר לחסר תועלת בהתקפה בתוספת כמה התקפי לב קבועים בהנעת הכדור מאחורה. מאוד סולד מהשחקן הזה באופן אישי ואם אלאבה לא בלם אז הוא בקושי כדורגלן.

מירו- 6.5. עונה מאוד חלשה לקאסימרו ודווקא אחרי עונה מצויינת. יש לו עוד את כל היכולות ההגנתיות המשובחות שלו ואני מאמין שזאת ירידה זמנית והוא יחזור להיות קשר אחורי מהטובים בעולם.

טוני- 6. מעולם לא היה כוס התה שלי השחקן הזה. חזר טוב מהפציעה ודעך מהר מאוד. אני פשוט לא רואה ערך בהיותו על המגרש כאשר גם מודריץ שם שיודע לעשות כל מה שהוא עושה ויותר טוב מכך.

לוקה- 8.5. עונה נהדרת לקוסם הקרואטי בכל סטנדרט שיש. עשה הכול מהכול והראה מנהיגות אופי ויכולת. הרבה נסחפו ואמרו שזאת עונת קריירה שלו( יש מצב שגם אני באיזה שלב) אבל זה לא שם. הפיזיות שלו כמעט אבדה לחלוטין אך הוא בהחלט מפצה על זה עם ארגזים של ניסיון וקסם, שלא יגמר לעולם.

אסנסיו/רודריגו- 6.5 אסנסיו זה מה שיש הוא לא ישתפר מעבר לזה. טכניקה מעולה ויכולת בעיטה מהטובות שיש. שווה רוטציה לא מעבר. רודריגו מתעתע מאוד. לדעתי מה שחסר לו זה אופי/ביטחון כי יש לילד הזה בארסנל הכול, מיקום ותנועה, דריבל, מהירות, סיומת נהדרת וראיית משחק טובה. שישאיל קצת מהביטחון של חברו הברזילאי.

ויניסיוס- 9. מה?? לא חשדתי בוא נגיד ככה. הילד הזה רץ פה שלוש שנים וחירב כל התקפה שהיה חלק ממנה. ראו ניצוצות כן אבל לא חשבתי שיש סיכוי לשדרוג כזה. הוא מסיים עונה של 20/20 וזה כשהוא עוד לא קרוב אפילו לממש את היכולת שלו כי הוא עדיין די מוגבל בקבלת החלטות ובסיומת.

קרים- 10. מי היה מאמין. אחת העונות הכי טובות שראיתי משחקן ריאל, התקפה של איש אחד. גולים לפנתיאון, התעלות בקלאץ׳, סחיבת העגלה בבוץ ומנהיגות אמיתית.
הרבה חכמים בדיעבד צצו בפורום לספר על ממוצעים יפים גם בעשר השנים הראשונות ושכחו את חוסר היציבות המשווע ועונות שאמנם נגמרו עם 20 כיבושים אבל בצורות של 10+ משחקים וריפוד מול קבוצות קטנות. אי אפשר לקחת ממנו מה שעשה בשלוש שנים האחרונות ובייחוד העונה, שינה לחלוטין את הנרטיב של הקריירה שלו.

פדה- 7. חייב לעשות את קפיצת המדרגה כבר!

קאמבינגה- 7. קצת סבלנות ויש לנו פה בוקס טו בוקס לעשור.

ואסקז- 6.5. נתן מה שיודע לתת אין תלונות.

הזאר- 4. באמת שניסה והיה כשיר ונראה במצב פיזי טוב העונה פשוט לא ספרו אותו וחבל בבירור יש לו עוד כדורגל ברגליים.

מרסלו- 6. עשה מה שניתן לצפות ממנו. פיזית הוא במצב אולי הכי ירוד שראיתי משחקן ריאל בעידן המודרני, כבד ובקושי מסוגל לרוץ. טכניקה מופלאה נותרה לו והוא הצליח לסתום חורים כשצריך.

וסתם לצורך העניין בייל- מינוס 39377299. וואו לא חושב שנראה מצב כזה של זלזול במועדון הזה. במשך שנים נתתי לו קרדיט והערכתי אותו, השנה הוא שרף כל רצון טוב אחרון שנותר. שישלחו אותו הביתה כבר עכשיו כל יום שהוא במדים שלנו הוא ביזיון.

סהכ יש עתיד, יש הווה ויש למה לצפות מהקבוצה הזאת בשנים הקרובות.

6 לייקים

אם כבר פדה,
לטעמי פשוט מתעללים בשחקן הזה ומתעלמים ממה שהוא יכול באמת להיות. כל משחק הוא מוצא את עצמו משחק בעמדה אחרת, כשברור לכל שהעמדה בה הוא נראה הכי טוב, היא בקישור המרכזי. אין לי ספק שאם היה פה צוות אימון עם אג’נדה ברורה וידע מקצועי ברמה באמת גבוהה, כמו קלופ והצוות שלו למשל, אין לי ספק שהוא היה יודע להוציא מפדה את המיטב.

הרי יש לו מהירות מדהימה, בטח ביחס לשחקן קישור, כמו גם יכולות הגנתיות ברמה טובה, אגרסיביות, אנרגיות שיא ואיום מהקו השני. עם שפשוף לאורך זמן בקישור ושיפור יכולת המסירה והמשחק בנגיעה, הוא יהיה קרוב לקשר מושלם. הלוואי שיגיע המאמן שבאמת יאמין בו וידע איך לעזור לו לממש את הפוטנציאל.

6 לייקים

פדה מהיר אבל לא זריז. עוצמתי מאד וצריך שטח. לכן מועיל בעיקר במתפרצות או באגף ימין. אם רוצים שליטה בכדור, למשל, קמאבינגה יעיל יותר ממנו.

לייק 1

נכון, אבל דווקא בגלל זה כתבתי שהוא צריך ללמוד לשחק בנגיעה ולשפר את יכולות המסירה שלו (בין אם בכדורים ארוכים ובין אם בפסים פשוטים שמשחררים לחץ), אלו דברים שאפשר לעבוד עליהם. אני לא מצפה ממנו להיות מודריץ’ וגם לא קמאבינגה, אני רוצה ומצפה ממנו להיות בוקס-טו-בוקס ולתת לנו את האיום הזה מהקישור שכ"כ היה חסר לנו בשנים האחרונות עם קרוס ומודריץ’.

האם יש לו את הפוטנציאל להיות אחד כזה? בהחלט.
האם זה שם כרגע? לא, ולטעמי יש עוד הרבה עבודה, ובגלל זה אני מקווה שיגיע לכאן מאמן שאשכרה יידע איך להוציא משחקן כזה את מה שיש בו.

לייק 1

אלו לא דברים כאלה טריוויאלים ובמקרה של וואלורדה הם לא ריאלים בעיני, הטכניקה שלו סופר בינונית וזה משפיע על הכל. אמנם זה ה-תקופה בכדורגל לאנרגזיירים(קאנטה לא טכני ממנו), אם כי אני חושב שקמבאינגה מוכשר פי מיליון ואף אחד מהם לא יכול לשחק 6 בודד.

בהתחשב במצב הסגל ועם כמה שזה אולי מצחיק אני חייב לחזור להצעה של טיטי להתחיל להריץ אותו כמגן ימני, זה לא נראה טוב בפעם שעברה אבל מבחינת סט כישורים התפקיד תפור עליו+ אנחנו בבעיה שם בלי איזה פתרון ברור באופק.

ברגע שההסבה תעבור בשלום הוא יוכל לחלטר גם כקשר מחליף פה ושם.

2 לייקים

אני מסכים שזה לא ריאלי לצפות לכאלו שיפורים במשחק של פדה, רק שאני חושב שמה שהוא מציע לנו כבר עכשיו זה די והותר והוא קשר נפלא בכל סטנדרט.

מסכים גם שאם הוא היה משחק תחת קלופ או פפ כולם פה היו דורשים להביא אותו ב90 מליון יורו, אבל זה יותר בעקבות תסמונת הדשא של השכן ופחות מה שמאמנים אחרים היו מצליחים להוציא ממנו.
גם תחת אנצ’לוטי וזידאן הוא מכריע את המשחקים הכי חשובים פעם אחר פעם, מבצע עבודה הגנתית סופר אפקטיבית ומוסיף לנו מימד עומק שאף קשר אחר בסגל שלנו מצליח.
כמובן שהוא רחוק מלהיות שחקן שלם וסט היכולות שלו די מוגבל, אבל מה שהוא עושה הוא עושה בצורה נהדרת גם בסטנדרט של סיטי וליברפול, ואנחנו צריכים להעריך את זה.

אם התוכנית שלנו היא לשחק עם שלישיית קישור בינהם פדה וקמבינגה, לדעתי זה יכול לעבוד נהדר דווקא בגלל שהם שני שחקנים בעלי סגנון דומה (וסט יכולות מאוד שונה). הם יכולים שניהם להפוך אותנו לקבוצה שמשחקת בסגנון ‘הזה’ - כמו שראינו במעט שהם פתחו יחד העונה.
מה שכן, השלישי בחוליה יהיה חייב להיות מנהל משחק יצירתי ביותר, ולדעתי מוטב שיעשה זאת מעמדה אחורית להם ולא קדמית. למשל, צ’אבי אלונסו היה יכול להיות ציוות מושלם איתם.

הוא קשר מצוין ללא ספק אבל כל עוד קרלו ממשיך מצפה לנו עוד עונה של מודריץ-קרוס-קאסמירו, עדיף לתת לו להתפתח בעמדה אחרת ולנסות להוריד שתי ציפורים במכה.
אני לא רואה אותו הופך לקשר וורלד קלאס, הוא לא ממש מתקדם מאז הפריצה שלו לפני שנתיים.

קמאבינגה נותן Pretty much את מה שיש לפדה עם הרבה פלוסים אחרים ויש לו הרבה יותר מרחב שיפור- אצלו רוב הבעיות הן מנטליות ברמת הבגרות והבנת המשחק כיאה לבן 19.

מדובר בתפקיד שדי חלף מעולם הכדורגל, השחקן היחיד שעולה לי לראש זה וראטי והוא מן הסתם לא יגיע.
זו בדיוק הבעיה עם הציוות של שניהם ביחד, ה433 הספרדי לא הולך עם שני קשרי 50-50 וקשר אחורי.

קבוצת הטופ היחידה שזכורה לי מהשנים האחרונות ששיחקה 433 בלי מנהל משחק זו ליברפול של לפני תיאגו, וגם שם היה את טרנט שהוא פליימקר ברמה הכי גבוהה.

אני כן רואה אותנו מצליחים עם שניהם יחד עם “אודגארד”, כשקמבינגה משתלב בעמדה היותר אחורית כמו שכמה פה ביקשו בעבר.
מה שבטוח, זה שנתקשה לשחק עם שניהם יחד עם “קסמירו”.
לא ראיתי מספיק את טשואמני כדי להעריך את יכולת ניהול המשחק שלו, אבל זה יכול להיות מעניין.

גם ממש לא הייתי מתנגד ליהלום עם קמבינגה ופדה בצדדים, טשואמני מאחוריהם, וקשר יצירתי יותר מקדימה (בלינגהם?) מאחורי ויני ואמבפה.

בכל אופן, אני חושב ומקווה שהמועדון מבצע את השיקולים האלה בהנחה ששניהם מיועדים להרכב, כי בעיניי הם טובים מספיק כדי לסחוב אותנו. מסכים איתך גם שקמבינגה עם תקרה גבוהה יותר מפדה. אם דברים יסתדרו לו, הוא פוטנציאלית טופ 5 בעולם.
פדה לא יהיה טופ 5 בשום סיטואציה, אבל הוא כבר עכשיו טוב מספיק להרכב שמתמודד על כל התארים, ולהתחשב בגיל ובמחיר שהוא עלה לנו, זה מדהים.

למרות שבנזמה פשוט ענק(וקילר מטורף במאני טיים), שחקן השנה שלי הוא קורטואה. יכולת ויציבות שלא ראיתי משוער בריאל מדריד.

פדה לא תקוע במקום, קרוס תקוע על המשבצת שלו בהרכב.

2 לייקים

טוב, סיכום עונה בליגה.
המצטיינים - בנזמה, קורטואה וויניסיוס. אין הרבה מה להוסיף על איש מביניהם.
אני פחות מצטרף להילולים של מודריץ. בהחלט עונה לא רעה ואף טובה שלו והוא סיפק כמה רגעי קסם ומספר משחקים על גבול השלמות, אבל הוא פשוט לא בלבל מבחינת חשיבותו של השלישיה שציינתי למעלה. (הוא עדיין הרביעי אחריהם).

המאכזב - המאכזבים הגדולים ביותר ידועים לכל. בכללי מהם כבר לא באמת שהיו לי ציפיות, לכן כדי ליצור עניין אכתוב על השחקנים שאכזבו אותי כי ציפיתי מהם להרבה יותר.
קאסמירו - עונה רעה מאוד שלו, עד רמה שחברי הפורום פה העדיפו ילד בן 19 חסר ניסיון שהוא בכלל לא קשר אחורי, על פניו. עוד לא וויתרתי עליו, אבל הוא חייב להתאפס על עצמו. עונה הבאה כבר תהיה לו תחרות אמיתית בהרכב, שאם יפסיד בה כנראה שגם יפסיד את המקום בהרכב.
קרוס - נראה שהגיע אל הסוף. הקצב משחק ירד וזה מורגש. חייב לקבל מעמד חדש כשחקן רוטציה.
ואסקז - אולי הייתי אופטימי מידי, אבל ההסבה שעבר לעמדת המגן הייתה מוצלחת ביותר. אני ציפיתי שהשיפור יימשך וזה לא קרה ואפילו עשה צעד אחורה.
מנדי - לא הצליח לשמור על כשירות. על אף היותו מגן סולידי סך הכל הוא הראה שלא רק שהוא לא מגן מספיק טוב, אלא גם שלא אמין מספיק. היכולת שלו השנה הייתה גם חלשה משנה שעברה.

הפתעת העונה - אי אפשר שלא לבחור בויניסיוס. הקפיצה שעשה העונה מטורפת. עדיין יש לו פגמים מאוד בולטים במשחק, אבל הוא הראה שמדובר בתכונות עליהן אפשר לעבוד. שרק ימשיך כך. הוא כל כך טוב במה שהוא טוב בו שאפשר לסבול תכונות חלשות יחסית.

משחק השיא - הגומלין מול פריז. לא המשחק הטוב ביותר שלנו. אבל הראינו אופי. זה מה שאני אוהב בקבוצה. במקום השני הרמונטדה מול סביליה.

שער העונה שלי - הגול של רודריגו מול צ’לסי. לא חושב שקפצתי ככה מאז הגול של רונאלדו מול ברסה ב2011. (גילוי נאות, את הדסימה פספסתי בגלל צה"ל).

אנצ’לוטי - את דעתי עליו רובכם מכירים. אני מרוצה מההתנהלות שלו. היא כמובן שרחוקה מלהיות מושלמת, אבל אני אוהב להסתכל על תהליך, ובמקרה הזה הקבוצה העונה עשתה צעד לא קטן קדימה מבחינת היכולת. חשוב מכך, חזרתי להנות מהכדורגל שלנו לראשונה מאז עזיבת רונאלדו.
קרלו עשה לא מעט טעויות, אבל הוא כן הראה שהוא לומד מטעויות כשמהר מאוד ויניסיוס ורודריגו/אסנסיו השתלט על ההרכב, והוא גם הראשון שהעיז לגעת ב"שלישיית הקישור האגדית" שמזייפת כבר שנים (לצערי לא מספיק).
רואים שהשחקנים אוהבים אותו ושיש אווירה טובה בקבוצה.
חבל לי שלא נעשו מספיק רוטציות.
אבל אי אפשר להתאכזב ממנו אחרי עונה כזו. אנחנו פשוט היינו קבוצה טובה פי כמה מזו של שנה שעברה.
מזל? לא קושר אליו? אולי. הוא אבל הרוויח בגדול את הצ’אנס להוביל אותנו גם עונה הבאה.

יתר הצעירים -
רודריגו - סוף עונה נהדר. אני מאמין בו. חסר לו הסטאר קוואליטי בעיני אבל מדובר בשחקן לא רע בכלל שיכול לעלות מהספסל ולשנות משחקים. הוא גם מאוד ממושמע טקטית ויכול לשחק כווינגר ב442 ואפילו ב352 לדעתי. שרק ימשיך להשתפר. ברגע שמפלס הלחץ ירד ממנו אפשר לראות שהוא מתקדם.
פדה - כמו רבים אני גם מעט מאוכזב ממנו. אני כבר יותר ספקן לגבי הפיכתו לוורלד קלאס אמיתי. הוא עדיין יכול לתרום לנו המון ומקומו חד משמעית בהרכב שלנו. גם הוא עדיין לא מימש את הפוטנציאל שלו והיכולת הטכנית יכולה להשתפר. הוא גורם לנו לשחק בצורה ישירה יותר ואני אוהב שחקנים כאלה.
קאמבינגה - השחקן עם הפוטנציאל הגדול ביותר והוא גם מתחיל להראות זאת. חייב להפוך לבאנקר בעונה הבאה. לטעמי מקומו לא כקשר אחורי, אבל הוא יכול בהחלט לשחק שם. שרק ימשיך להשתפר ועתיד ורוד מאוד לפניו.

תכניות סגל לעונה הבאה -
מבחינתי הסגל שלנו צריך להראות כך:
שוערים: קורטואה, לונין, נוער
מגנים ימניים: רכש (קרבאחל), ואסקז.
בלמים: רודיגר, מיליטאו, אלאבה, נאצ’ו.
מגן שמאלי: רכש, מנדי.
קשרים: טשואמני, קאסמירו, פדה, מודריץ, קאמבינגה, סבאיוס וקרוס.
התקפה: ויניסיוס, בנזמה, אמבפה, רודריגו, אסנסיו.

כמה נקודות נוספות לגבי הסגל:

  • העמדות הכי חשובות לשדרוג (לאחר רודיגר, טשואמני ואמבפה) הן 2 המגנים. אלאבה יכול לסגור לנו את אגף שמאל אבל אז נזדקק לבלם נוסף.
  • לדעתי אם אפשרי כדאי למכור את קרוס. אני חושב שהוא מיצה את עצמו ובשכר שלו אפשר למצוא שחקנים טובים יותר (סבאיוס מקבל לדעתי שליש ועל סמך סוף העונה הוא נראה טוב ממנו).
  • לא צריך להתאבד על שחקני התקפה. בנזמה עוד פה, ועם אמבפה נקבל את רודריגו ואסנסיו כמחליפים ראשונים. צריך חלוץ מחליף, אבל לטעמי בשביל הכלום ושום דבר שהוא יקבל מריאנו בהחלט מספיק ולא שם צריך לשפוך את המיליונים. אמבפה יכול לשחק כחלוץ חוד במידת הצורך (ניצור ככה התקפה מאוד מהירה).

הכי אבל הכי חשוב, להבין שהעונה לא נגמרה ויש לנו משחק חשוב בטירוף ברביעי. משחק שיותר חשוב מכל הניתוחים, צריך פשוט לעלות אליו עם אש בעיניים.

לייק 1

אחרי סיכום העונה הכללי בפורום הכללי - סיכום עונה בפורום הביתי :slight_smile:


בנזמה מאז שרונאלדו עזב

הסקאוט של ויני ורודריגו
200

ובמקביל, זה שאחראי על ראמוס את וראן
alldankedout-alldankedout25

מודריץ’/בנזמה
הורדה (12)

מודריץ’ עם קמאבינגה בקישור

ה-ptsd עולה לי תוך כדי הקלאסיקו המקולל
הורדה (15)

ולשוטט בפורום יום אחרי

נעזוב רגע את הקלאסיקו.
אנצ’לוטי נזכר לעשות חילוף ראשון בדקה 80
Pinocchio_276

הזארד, בייל ואיסקו בזמן משחקים
הורדה (14)

ואם כבר הזארד…

קבוצות בליגת האלופות מנסות לסגור סיפור מולנו, לאורך המשחק
הורדה (13)

אמבפה אחרי צמד המשחקים מולנו

אנחנו האוהדים מנסים להמשיך להביע עניין בסאגה הלא נגמרת של אמבפה
c9955d239668eb8fc6bfbeeaa1bb903b50ebf5f94fe80597f23567d13046e694

ולבסוף - תגובות של אוהדי ריאל לשיפור ביכולת של בנזמה/אנצ’לוטי
ezgif-4-06d63bcc64

18 לייקים

כשיש שמועה על קבוצה אחרת שרק מקושרת לאמבפה
תמונה
להיות מוגרלים מול קבוצות טובות מקצועית ועל הנייר ולהיקלע בכח לפיגור ורק אז לנסות לעבור אותן
תמונה
רודריגו לא כובש כל העונה ובחודש האחרון מפציץ
תמונה
השינוי של ויני העונה


ואייחו נכנס בהארכה מול סיטי

דקה 90 בגומלין אלופות בברנבאו

אנצלוטי כל העונה עד הרבע גמר

15 לייקים

רצחת אותי עם הפאלש ומודריץ’ :joy:

במשחק הליגה אחרי הבישול ההוא לרודריגו מול צ’לסי מודריץ’ עשה פאלש צ’אלנג’ - אסור למסור עם אף חלק אחר של הנעל. זה היה ענק.

2 לייקים

טוב עכשיו באמת אפשר לסכם עונה.

העונה הכי הזויה שאני זוכר. לאורך רוב העונה צבטתי את עצמי ושאלתי את עצמי האם זה אמיתי. העונה הזאת לימדה אותי המון על כדורגל. צפיתי ב6-7 משחקים כל מחזור רק בליגה הספרדית, ועוד איזה שניים שלושה בליגה האנגלית. לא אשקר, נסחפתי אחרי הכדורגל של האנגליות, אבל מה שלא לקחתי בחשבון ולא ממש הפנמתי זה את האופי של ריאל מדריד. כמובן שכבר ראיתי את הקבוצה לוקחת תארים אבל איפשהו תמיד שייכתי את זה לסגל האימתני שהיה לנו. העונה למדתי להכיר טוב יותר את הקבוצה שלי, 18 שנה אחרי שאני עוקב אחריה באדיקות.

כל מה שאפשר היה להרוויח מהעונה הזאת - הרווחנו. שחקנים צעירים שביצעו פריצה, וכמובן התארים. אמנם בגזרת הרכש היה יכול להיות קצת יותר טוב, אבל חייבים לקבל את זה שיש דברים שאינם נמצאים בידיים שלנו.

בסך הכל, בטח בהתחשב בסגל ובציפיות שתלינו בו ובמאמן, אני חושב שזו העונה הגדולה ביותר שיצא לי לראות, בטח לאור הדרך שעששינו בצ’מפיונס. לאו דווקא מבחינת היכולת, למרות שהיכולת העונה הייתה גבוהה יותר ממה שהורגלנו בשנים האחרונות, אלא דווקא מבחינת האופי, התשוקה והמחויבות.

חבל מאוד שזלזלנו באותו משחק מול בילבאו ועפנו מהגביע, זו הייתה יכולה להיות עונה מושלמת מבחינת התארים, למרות שבתכלס התואר הזה לא מעניין אף אחד.

הסיכום עם הציונים, המאכזבים והמצטיינים בפעם אחרת. האלה מדריד.

10 לייקים

משהו שאני כבר כמה שנים אוהב לעשות בכל סיום עונה (בד"כ כשאני מנסה להירדם בלילה ולא מצליח) ועד עכשיו העדפתי משום מה לשמור את זה לעצמי, זה לדרג את כל השחקנים בסגל לפי כמה אהבתי לראות אותם העונה וכמה היא הייתה מוצלחת. בסדר עולה כמובן:

  • בייל - ברוך שפטרנו, תודה על חלק ולא להתראות.
  • הזאר - אובייקטיבית מגיע לו להיות אחרון, אבל אני קצת מרחם עליו ויש את בייל.
  • מריאנו - מבחינת כדורגל הוא השחקן הכי גרוע בסגל בפער והזוי שהוא עדיין איתנו, אבל הלחימה שלו מוערכת.
  • יוביץ’ - די. מיצינו. היה לו משחק אחד מעולה מול סוסיאדד אבל למכור בהקדם.
  • לונין - משחק אחד בגביע שהיה בסדר, שני משחקי ליגה שהיה מעולה וכל השאר ספסל. לא חושב שיישאר פה עונה הבאה.
  • ואייחו - ע"ע לונין רק עם משחק-שניים יותר.
  • איסקו - זכורים לי שני שערים חשובים שלו, לא מדורג נמוך יותר כמחוות פרידה וכי אני מעריך אותו מאוד.
  • סבאיוס - ע"ע ואייחו רק עם משחק-שניים יותר, תרם גם את חלקו כחילוף לבזבוז זמן כשהיינו צריכים.
  • מרסלו - ע"ע איסקו רק שהוא אהוב יותר כמובן וכי היו לו העונה כמה רגעים של קסם.
  • לוקאס - עונה משמעותית פחות טובה שלו מאשתקד ואני לא סגור לגביו אפילו כמגן מחליף. עדיין מעריך אותו המון כמובן.
  • מנדי - לפעמים הוא מרתיח אותי עם הנגרות והקצר במוח ולפעמים אני נהנה מהיכולות האתלטיות שלו בהגנה. מקווה שאלאבה ישחק על חשבונו יותר בעונה הבאה.
  • נאצ’ו - נכס חשוב מאוד עבור הקבוצה אבל החסרונות שלו ידועים. טוב שעונה הבאה הוא יחזור להיות בלם רביעי.
  • קרבחאל - עד אמש הוא היה מדורג נמוך יותר אבל תצוגת התכלית שלו בגמר עשתה את שלה וכנראה הבטיחה לו מקום בהרכב עונה הבאה. הודות לפינטוס הוא כבר לא נפצע כל שנייה אבל במשחקים רבים הוא היה מתחת לכל ביקורת.
  • אסנסיו - חצי ראשון מרשים בהחלט כשחקן 11-12 בסגל וחצי שני שהוא כמעט לא מורגש. רודריגו כבר עקף אותו בהיררכייה.
  • קאסמירו - שחקן ההרכב המאכזב ביותר של העונה וזה מגיע אחרי כמה עונות שהוא היה הכי טוב בקישור בפער. עדיין מחלץ בחסד אבל הוא נהיה עוד יותר איטי ומגושם, מקווה שטשואמני יגיע ואולי יעורר אותו קצת.
  • קמאבינגה - פוטנציאל בשמיים שתענוג לראות אותו מחלץ כדורים ומוליך כדור קדימה. עדיין בוסרי וצריך השתפשפות אבל לעונת בכורה לילד בן 19 זה מובן. יש לו חלק חשוב בזכייה בצ’מפיונס.
  • ואלוורדה - אחד השחקנים האהובים בסגל על רובנו, ביצע נאמנה את עבודתו כקשר רביעי/שחקן אגף במאני טיים. עדיין לא הכי יציב ונעלם לגמרי במשחקים מסוימים.
  • רודריגו - שמו לנצח יישאר חקוק בהיסטוריה של המועדון אחרי הצמד מול סיטי, אוהדים שרופים כמונו ודאי יזכרו לו את החודשיים האחרונים של העונה שבהם הראה כמה הוא יכול להיות מסוכן. לכן הוא מדורג כ"כ גבוה למרות שרוב העונה הוא לא היה קיים בכלל.
  • קרוס - עוד עונה במשרד לקשר המחונן, עם תצוגות נפל כמו מול בארסה לצד תצוגות תכלית כמו אתמול. יש לו איכויות מדהימות אבל ספק עד כמה הוא מתאים כעת לכדורגל המודרני. אני מאוד אוהב אותו אבל מקווה שהעונה הבאה תהיה האחרונה שלו אצלנו.
  • אלאבה - לטעמי נכנסים פה בפורום קצת יותר מדי, גם לו היו כמה תצוגות נפל אבל רוב העונה היה טוב מאוד כבלם ולניסיון ולמנטליות שלו יש חשיבות רבה. נקווה שעונה הבאה ישחק יותר כמגן שמאלי.
  • מיליטאו - עוד אחד מהשחקנים היותר שנויים במחלוקת בפורום, חלק חושבים שחסרים לו יסודות חשובים לבלם ואחרים כבר מחזיקים ממנו יורש ראוי לפפה. אני נמנה עם הקבוצה השנייה למרות יכולת חלשה יותר בחודשיים האחרונים.
  • ויניסיוס - מה לא נאמר על הילד הזה. הזוי שלשחקן עם 22 שערים ו-20 בישולים עדיין לוקה בחסר בסיומת ובקבלת החלטות.
  • מודריץ’ - הבן 36 הכי טוב בכל הזמנים לעניות דעתי והקשר הכי גדול בהיסטוריה של המועדון שלנו. העונה השנייה הכי טובה שלו אצלנו וחבל שהפלא הזה תכף ייגמר.
  • קורטואה - מיותר להרחיב במילים. רק אציין שאני לא יודע אם הוא מדורג כ"כ גבוה בזכות תפקידו כשוער או למרות תפקידו כשוער.
  • בנזמה - אפילו בשנים של רונאלדו ומסי לא היה קונצנזוס כ"כ רחב לגבי זהות הזוכה בכדור הזהב. בנג’מין באטן של הכדורגל, שלא ייגמר לעולם.
2 לייקים

tumblr_mi27jeKUmd1rwctuio1_r1_400

אולי קצת הרחקתי לכת כשכתבתי בפער אבל בכל העונות בין 2016/17-2020/21 קאסמירו היה מוצלח יותר ממודריץ’ לדעתי. אצל זידאן מודריץ’ סורס במידה מסוימת לצרכים טקטיים וזה הורגש.

עונה מטורפת.
בתחילת העונה לא חשבתי שיש לריאל את מה שמספיק כדי לקחת צ׳מפיונס - והנה טעיתי.
סיטי וליברפול עם קבוצות הרבה יותר טובות, פריז קבוצת כוכבים עם מדינה מאחוריה, צ׳לסי קבוצה שפשוט מעצבנת אותי תחת טוכל ועד שעברנו אותם לא השלמתי ככ עם ההדחה המעליבה משנה שעברה.
אבל עברנו אותם אחת אחת, עם המון נסיון, חכמה וטונות של אופי. עם צעירים ששאבו מהחברה הותיקים המון אופי וביצים, את ההבנה של מה זה להיות שחקן ריאל מדריד ונתנו גם התחלות של סטאר קוואליטי כל אחד משלו. עם שלד קשיש שלא מתרגש משום דבר ומנצח, עם עונה ענקית של שחקני מפתח ועם מחמאות לאנצלוטי! שמחתי שהוא חזר, כי זה מבחינתי הבטיח שיפור ברמת המשחק וההנאה ממנו ולא היו אלטרנטיבות - אבל מי היה מאמין שאלו יהיו התוצאות?

לא רוצה להשוות את העונה ל2007, פשוט רוצה להנות משניהן כל אחת והקסם שלה. 2007 זאת העונה הראשונה שראיתי ומבחינתי אין שני לזכרונות של העונה הזאת ועוד כילד קטן שרק מתחיל לראות כדורגל ומתחיל להבין לאט לאט מה זה הרגשה של גול באוויר ואת הווינריות של ריאל, עם היגוואין דוהר לשער, רוד כובש בצרורות, גוטי עולה מהספסל ומחולל שינוי וקסמים, הצמד של רייס כשאני צורח כמו משוגע בגולים
אבל העונה הזאת מרגשת בטירוף ולא פחות, ועוד בצמפיונס, ה-טורניר של ריאל
מול קבוצות קטלניות/מגעילות כשריאל לשם שינוי באה כאנדרדוג בלי סוללת כוכבים מקדימה שדורסת כל מה שזז ועם התקפה יעילה, חכמה וטיפה ממזרית. משחקים היסטוריים ולא פחות, מהפכים שלא חלמו עליהם ומול קבוצות פאר בבמה הגדולה ביותר.
זלזלו בריאל לפני כל התמודדות ואז החבורה הזאת שהשיגה הכל באה ומראה למה היא ככ גדולה ולמה בצמפיונס יש חשיבות ענקית לאופי ונסיון
אבל פה האופי של הקבוצה הזאת בא, הווינריות, האמונה, גם אם סובלים בדרך (או רק אחרי שסובלים כי אי אפשר שלא להכניס את עצמינו לבור :wink: בכל זאת זה חלק מהמסורת )
כי ריאל אלופת הרמונטדות, מלכת האופי, הקבוצה הטובה בהיסטוריה, הכי ווינרית והכי מרגשת

ציונים דירוגים וכל השאר זה בהודעה אחרת, בינתיים פשוט אומרים תודה על עונה גדולה!

3 לייקים

כמה נקודות שלי על מה שכתבת:

*אלאבה, מיליטאו הם elite בהמון תחומים אבל לשניהם יש כמה דברים שהם עושים ברמה סופר ירודה, במיוחד מיקום שזו חולשה ששניהם חולקים. טוב שמגיע בלם “אמיתי” בעונה הבאה בתקווה שאלאבה יעשה את המעבר שמאלה. אפשר לחיות עם בלם אחד יותר מפוזר ואתלטי בהרכב אבל שניים זה מתכון לבלאגנים, וגם נגד ליברפול ששניהם היו במשחק הירואי משהו היריבה בסוף הגיעה לים מצבים.

*מודריץ’ נתן עונה מעולה והכי מרשים בעיני- הוא קצת המציא את עצמו מחדש כקשר עם נגיעות 50-50 בניגוד לפליימקר הטהור שהיה קודם לכן. אבל… בכל מה שקשור להיבטים שבהם הוא הצטיין בעבר הוא ירד ברמה. רוצה לומר- הוא הוציא את המקסימום מעצמו אבל המקסימום שלו לא כמו שהיה בעבר.

לי רק נותר לפנטז על מודריץ’ בן 30 שמקבל טיפה יותר חופש לעלות קדימה.

ובהמשך לזה…
ויני נתן עונה לא פחות ממפלצתית. גם כשהוא שיחק בינוני וגם כשהוא שיחק זבל הוא נתן מספרים של שחקן מהשורה הראשונה, בנזמה היה חשוב יותר באלופות אבל לדעתי בליגה ויני הוא ההבדל המשמעותי משנה שעברה.

הטופ 3 בעיני זה ויניסיוס-בנזמה-קורטואה כשכל סדר פנימי הוא הוגן. אבל שלושתם בפער עצום משאר הקבוצה, כולל לוקה.

*קרוס, וואלורדה בעונה חלשה מאוד. פדה לפחות כשהוא חלש ממלא את התפקיד הטקטי שלו בשקט, הגרמני כשלא הולך לו הוא ממש נטל. הייתי שם אותם באיזור של קאסמירו.

4 לייקים