גמר ליגת האלופות - בורוסיה דורטמונד נגד ריאל מדריד
ריאל מדריד: הדרך לגמר: זוכרים איך הגענו לכאן? שלב בתים בו ריאל הייתה דרג ב’, ניצחון ממש בקושי על אוניון ברלין במחזור הפתיחה, ניקו פס היה הגיבור נגד נאפולי, המשחק בו הכל השתנה מבחינת אנדריי לונין, ועל דפיקות הלב נגד מנצ’סטר סיטי והפנדלים והרמונטדה מארץ הרמונטדות נגד באיירן מינכן כנראה מיותר להרחיב. ובכל זאת…
הדרך לגמר: בורוסיה דורטמונד| הצהובים-שחורים איכזבו אשתקד עם הדחה נגד צ’לסי החלשה והפעם פיצו ובגדול. הם הוגרלו לבית המוות והתאוששו אחרי נקודה אחת מתוך שש. הדיחו את אתלטיקו מדריד עם 2:4 גדול בגומלין בגרמניה וניצחו פעמיים את פריז סן ז’רמן במשחקים מעולים של מאטס הומלס וג’יידון סאנצ’ו שחזר לעצמו ולפחות באותם ערבים נראה שוב שחקן על.
סטטוס ריאל:
ריאל מדריד מגיעה למשחק האחרון של עונת 2023-24, המשחק הכי גדול שיכול להיות, כשהיא אלופת ספרד הגאה ומחזיקת הסופרקופה הספרדי, אבל היא רוצה את היהלום שבכתר – את ליגת האלופות, את הגביע ה-15, וכבר חודש שום דבר אחר לא מעניין. זה ההבדל בין עונה טובה, אולי אף טובה מאוד - לעונה היסטורית. כמו שאמר קרלו אנצ’לוטי באחד מאינסוף הריאיונות שלו בתקשורת: “אנחנו ממשיכים להתכונן, בזמן שקבוצות רבות כבר בחופשה (היו מתחלפות איתנו) ויצפו במשחק בטלוויזיה”. אפשר לומר ששלושה דברים מטרידים את ריאל, זו ש"לא משחקת גמרים, אלא מנצחת גמרים" (ניצחה בכל שמונת האחרונים מלה ספטימה והלאה), כפי שאמר קאסמירו ואמרו רבים וטובים ממנו, אבל המועדון בפוקוס מלא לגמר. ראשית, הטסט האחרון – התיקו המאופס נגד בטיס היה משחק די רע, שחקנים בכירים איבדו קצב| שנית, עתידו של קפטן נאצ’ו למשל לוט בערפל, אולי טוני קרוס יתרגש קצת ממשחק הפרידה שלו| ומעבר לכך, שאננות כלשהי, אבל השחקנים לא בחלל סגור, הם ראו מה קרה בגמר הליגה האירופית וכן בגמר הגביע האנגלי. כל השחקנים החמיאו לבורוסיה דורטמונד בכלי התקשורת. “זה המשחק של החיים שלנו, לא חשוב מה השגנו קודם לכן”, אמר נאצ’ו. קרלו הוסיף והרביץ תורה בחבר’ה: “זה המשחק הכי חשוב שלנו”. ריאל חולמת על דאבל חמישי בתולדותיה – אליפות+צ’מפיונס.
למעשה בגמר בוומבלי ריאל תשחק לראשונה העונה, איזה תזמון, עם האונסה דה גאלה שלה. וזה קורה בזכות טיבו קורטואה. אנצ’לוטי שכביכול ורק כביכול השאיר את התקשורת במתח, הכריז חד משמעית, והעובדה שאנדריי לונין היה חולה השבוע ורק מחר יצטרף לקבוצה, עזרה לו: “טיבו יפתח בהרכב מחר”. השוער הבלגי חזר לעצמו למרות שהטילו בו ספק, לא ספג אף שער העונה והיה אותה החומה במשחק נגד אלאבס, שם באחת ההצלות הזכיר את רגע השיא שלו במשחק נגד ליברפול בגמר 2022. המשחק האחרון שלו בליגת האלופות היה דווקא שחור, התבוסה 4:0 למנצ’סטר סיטי באיתיחאד, אך טיבו בטוח בעצמו, לא ספג העונה וזכייה שנייה בתואר תפצה אותו על השנה הקשה הזו.
בשיחת הצ’ארלה בוולדבבאס לפני ההמראה לוומבלי קרלו הציג את המפתחות שלו – “רוץ, רוץ וברח”, הוא אמר לחבר’ה. הוא דרש מהשחקנים לרוץ, הכין אותם למשחק קשה נגד יריבה אינטנסיבית מאוד, כמו סיטי למשל, וביקש מאה אחוז אחריות וריכוז. הדברים נכונים לאדוארדו קמאבינגה שיפתח בהרכב לראשונה בגמר ליגת האלופות בזמן שבגמר נגד ליברפול הוא עלה מהספסל לפירורים. אורליאן טשואמני פצוע והחל אימון ריצה בלבד, כך שלבן ארצו יש שקט שהוא ישחק. הוא שחקן חשוב עם הדריבל והעצות אך לעתים לוקח סיכונים מיותרים. הסינכרון ההגנתי יהיה קריטי. ריאל שמרה על שער נקי רק פעם אחת בנוקאאוט- ב-0:1 בלייפציג, ועשתה את זה רק עוד פעמיים העונה במפעל. אנטוניו רודיגר בעונת חייו צריך לדאוג לכך.
אנצ’לוטי יכול לפאר את ההיסטוריה שלו עוד יותר, הוא כבר שיאן הזכיות בליגת האלופות אך תארו לכם שיניף את הגביע החמישי(!) שלו בקריירה וישתווה לזינדין זידאן שהשיג שלושה במדי ריאל? קרלו רצה להוריד לחץ והפגין הומור טוב כמו תמיד. “אמרתי לחוסלו שזו אשמתו שאנחנו לא בחופש עכשיו”, הוא אמר בחיוך. “אנחנו מרוכזים ומוכנים להוציא את המקסימום במשחק הכי חשוב של העונה. יש לי אמון רב בשחקנים! הייתה לנו עונה נהדרת וזה לא משנה מה יקרה מחר”, אמר כשנשאל האם לריאל יש אובססיה למפעל – “ליגת האלופות היא משהו חשוב מאוד. אנחנו יודעים שזה גמר, דברים יכולים להשתבש. טבעי שיש קצת לחץ, חשש, רגשות. כל אחד מטפל בהם בצורה אחרת”, אמר קרלו והבהיר שאם כל שחקן יידע את תפקידו – טקטיקה – יהיה פחות מקום לבלבול ומחשבות. “נכניס רעיונות ברורים לשחקנים”. “אנחנו מאוד שמחים להיות כאן ויודעים כמה זה מיוחד להגיע לגמר וקשה מאוד”, אמר, ונשאל על ההבדלים בין הגמר הזה לדסימה: “כעת אני מבוגר יותר, אבל הדור האחרון עשה עבודה מצוינת ויש כאן שחקנים שעדיין נמצאים בסביבה, מה שהשחקנים האלה עשו זה מדהים”.
אחד מאלה שעדיין כאן הם לוקה מודריץ’. בכל חמשת הגמרים הקודמים הוא פתח והיה שחקן כל כך חשוב עם רגעי מפתח, הפעם תפקידו אחר, יעלה ככל הנראה מהספסל והוא כבר עשה זאת בהצלחה נגד באיירן מינכן ונגד סיטי. הוא אחד מאלה שרודפים אחרי ההישג של פאקו חנטו – שש זכיות במפעל, כמו קפטן נאצ’ו וכמו דני קרבחאל. מודריץ’ אמר: “אנחנו סופר מרוכזים, לא פייבוריטים למרות מה שאנשים אומרים – זה משחק 50-50, אנחנו מכבדים את דורטמונד מאוד. אנחנו כן מגיעים עם ביטחון ורוגע עד כמה שאפשר. אני לא יכול לחכות למשחק”. לאחר העלייה לאימון אמר: “זה נכון ששיחקתי פחות השנה אבל בשבילי ריאל היא מעל הכל, התאמנתי היטב, הייתי דוגמא לחבריי לקבוצה ושיחקתי טוב בכל פעם שהקבוצה הייתה צריכה אותי”. לא רק לוקה אלא גם חוסלו – גיבור באיירן, וברהים דיאס בעונת שיא עם 12 שערים ושבעה בישולים – יכולים להיות אחלה סופר-סאבים.
זה העניין, ריאל תמיד מאמינה שזה יכול לקרות ומשחקת עד לדקה ה-90. בשש העונות האחרונות היא הקבוצה שכבשה הכי הרבה שערים בתוספת הזמן והלאה, וכמובן גמר הדסימה הבלתי נשכח. “קשה לי לענות מה מביא לזה. למועדון יש משהו מיוחד. מה שקורה פה זה לא צירוף מקרים, זה קרה כל כך הרבה פעמים. המסורת, האופי, האיכות”, אמר קרלו, בעוד קפטן נאצ’ו הודה: “אנחנו מעדיפים להוביל לפני הדקה ה-85, אנחנו יודעים שדורטמונד חזקה מאוד”. “אנחנו תמיד מוצאים דרך לקאמבק, זו צריכה להיות המנטאליות שלנו, אנחנו מאמינים עד הסוף”, סיכם לוקה שאחרי הציטוט האחרון של קרלו אמר: “אין מה להוסיף, כל הכבוד מיסטר”, והחבר’ה צחקו. דני קרבחאל עוד הלך רחוק יותר ואמר בריאיון: “אנחנו גורמים לפחד ביריבות שלנו, הן מרגישות הזה”.
כל ניסיון לחלץ ממנו מידע על עתידו לא הניב פירות. נאצ’ו חושב רק על דבר אחד. הוא חולם להניף את הגביע ה-15. זו תהיה הפעם הראשונה שלו בהרכב בגמר ליגת האלופות. עד היום הוא שיחק באחד בלבד – בגמר 2018 עלה כמחליף במקום קרבחאל שנפצע. העונה הזו הוא חווה עליות ומורדות, ולבסוף זו תהיה ההופעה ה-45 שלו ובכך ירשום את העונה הטובה ביותר שלו ברמה המספרית. ריאל זקוקה לנאצ’ו שהראה את האיכות שלו והעוצמות נגד באיירן וסיטי, ולא השחקן שספג שני כרטיסים אדומים העונה. “אנחנו מלאי ביטחון לאור העונה הטובה שלנו לצד הכבוד הגדול היריבה”. ואז הוא התייחס לפן האישי. “לשחק מחר יהיה מיוחד, זה המקסימום עבור כל שחקן כדורגל, המעמד הכי גדול שיכול להיות, אני כבר לא יכול לחכות, ובטח כשאני גדלתי כאן במועדון הזה”. הוא הבהיר כי הקבוצה ‘לא תיקח אף סיכון מיותר, זה יהיה משחק מאוד קשה מחר’. הוא הודה שהיה שבוע מאתגר, וסיפר כי כבר קיבל את ההחלטה שלו. אז כולם מקווים שאם פרידה – וזה מה שמסתמן – אז פרידה מהאגדות. על האפשרות להשתוות לחנטו: ": “לפני שנים היה קשה לחשוב על זה אפילו ועכשיו אנחנו רק צעד אחד משם. זה מרגש להיות חלק מקבוצה קטנה כל כך של שחקנים שיכולים להגיע לזכייה שישית בליגת האלופות, זה משהו ענק. אבל בואו נחשוב על המשחק, ביחד”.
רק בשני משחקים העונה ריאל מדריד לא כבשה, וזה קרה בליגה. בליגת האלופות הכל עבד פיקס. לטיפולם של שלושה: רודריגו שהשבוע קשקש קצת יותר מדי עם ראיונות שונים, וישמח לענות על המגרש – וכולנו יודעים על הקסם שיש לו במפעל כמו העונה כשכבש בצמד המשחקים נגד מנצ’סטר סיטי| כמובן ויניסיוס ג’וניור מועמד בכיר לבלון ד’אור שבלט בשני המשחקים נגד באיירן מינכן, והוא גם יכול להיכנס לרשימה מאוד מצומצמת של שחקנים שכבשו עבור ריאל בשני גמרים של ליגת האלופות (נו, אתם יודעים מי הם?)| וכמובן ג’וד בלינגהאם שלא האמין בתחילת העונה כנראה שיפגוש את האקסית במעמד הגמר.
זה ממש לא חשוב מי יכבוש את השער מחר טפו-טפו-טפו, ועדיין. מעניין לראות, במשחק האחרון, מי ייתן את הספרינט המנצח, האם ג’וד יהיה מלך שערי הקבוצה או ויניסיוס? לשניהם 23. ג’וד לא כבש באף משחק בנוקאאוט ולמעשה נעצר על ארבעה שערים (במחזור החמישי בשלב הבתים, נגד נאפולי, הגיע השער האחרון שלו) בעוד ויני הבקיע שלושה. למען האמת האנגלי גם קצת אכזב לאחרונה. משחק טוב שלהם ולבטח שער ניצחון יכול לקדם את שניהם כמה צעדים גם בתחרות על פרס הבלון ד’אור עם כל הכבוד לקופה אמריקה או היורו. אף אחד לא יודע אם ויניסיוס ישחק בצד שמאל או שמא רודריגו. הדיוק יהיה קריטי, השפיץ של הנעל, היכולת לנצל מצבים. נגד בטיס בפרידה מקרוס, ריאל לא ממש יצרה משהו. כמובן שגם ריאל צריכה את קור הרוח של קרוס ו-95% דיוק המסירות שלו, בהופעתו ה-465 והאחרונה בהחלט. יודע להאט את הקצב שצריך, יודע להחליף כיוון בכדור לאגף הנגדי, ואולי יפתח את תיבת הקסמים כמו שעשה באליאנץ’ ארנה. אולי בעונה בה פגשנו את כל הגרמניות ששיחקו בליגת האלופות – שחקן גרמני שלנו יניף את הגביע? זה צריך להיות הסוף של טוני. ריאל לא הפסידה העונה טפו-טפו-טפו באף משחק צ’מפיונס, לראשונה בתולדותיה. הכל כבר מוכן, גם משפחות השחקנים הגיעו לוומבלי…
ריאל מדריד – הרכב משוער: טיבו קורטואה| דני קרבחאל, נאצ’ו, אנטוניו רודיגר, פרלאן מנדי| טוני קרוס, פדה ואלוורדה, אדוארדו קמאבינגה| ג’וד בלינגהאם, ויניסיוס ג’וניור ורודריגו
מה המצב בורוסיה דורטמונד?
בורוסיה דורטמונד מגיעה למשחק הגמר עם תשוקה בלתי נגמרת וכשאין עליה לחץ. אמנם המאמן אדין טרזיץ’, שסגר מעגל ובגמר 1997 היה אוהד הקבוצה בזכייה ההיסטורית והיחידה בליגת האלופות כשהצהובים-שחורים גברו 1:3 על יובנטוס, דיבר בצורה יותר תוקפנית ומחייבת, אבל המנכ"ל יוהאכים ווצקה וכל אחד מהקבוצה ניסה להטיל את הלחץ על ריאל מדריד ובצדק, מעין מלחמה פסיכולוגית. דורטמונד סיימה עונה לא טובה בליגה אך בצ’מפיונס הייתה קבוצה אחרת, המנצחת של בית המוות, כזו שיודעת “לשרוד”. היא הדיחה בדרך את אתלטיקו מדריד ופריז סן ז’רמן במשחקים נפלאים וחולמת על זכייה שנייה במפעל היוקרתי (המאמן האגדי אוטמאר היצפלד איחל בהצלחה). היא בגמר בזכות ונהנית מכל רגע. היא תרצה “לסגור את החוב” מאצטדיון וומבלי שזכור עם ההפסד הכואב שלה ליריבה המרה באיירן מינכן ב-2012-13 (2:1). ספק אם מישהו היה מהמר לא רק בתחילת העונה אלא גם בהמשך העונה – שזו תהיה הפינליסטית השנייה.
המסר מהקבוצה הוא “לא הגענו עד לכאן על מנת לצפות בריאל מדריד מניפה עוד גביע”, כשטרזיץ’ אמר: “זה לא רק להגיע לגמר אלא לנצח אותו”, היא צברה ביטחון משחק אחר משחק, פארטידו אה-פארטידו, ומסתמכת על שלושה דברים. “הקיר” הצהוב-שחור שיהיה גם בוומבלי – הם מצפים לתמיכת ענק מהקהל הטוב באירופה כנראה ולבטח המרגש ביותר| הפרידה של מרקו רויס שיעלה מהספסל יכולה להיות המרגשת מכל – אתמול הוא חגג את יום הולדתו ה-35, הוא נפרד מהקהל במשחק הבית האחרון וזכה לכבוד של אגדות ואף אמר לאוהדים: “כל הבירות עליי”| וגם, מעבר להיותה אנדרדוג וזה בסדר מבחינתה – היא מתבססת על הגנה חזקה מאוד, זו שספגה הכי מעט שערים במפעל העונה.
גרגור קובל הוא השוער ששמר הכי הרבה פעמים על שער נקי העונה – לא פחות משישה משחקים, וזה מרשים כי הוא נעדר ממשחק אחד בשלב הבתים, קרי עשה זאת ביותר ממחצית מהמשחקים. השוויצרי בן ה-26 שלא בטוח שיהיה השוער הבכיר של שוויץ ביורו, הציג יכולת מדהימה ורשם 42 הצלות העונה במפעל – יותר מכל אחד אחר גם כן. הוא בלט בעיקר כששמר פעמיים על שער נקי נגד פ.ס.ז’ על אף שבחלק מהדקות הכדור היה ברחבה שוב ושוב ושוב. “השתפרנו הרבה, אנחנו קבוצה הרבה יותר סולידית מאשר בספטמבר. שמרנו הכי הרבה פעמים על שער נקי בליגת האלופות והמטרה היא להרחיק את ריאל מהשער שלנו”, התייחס לכך המאמן טרזיץ’. עוד גיבור הוא מאטס הומלס, שלא זומן לסגל נבחרת גרמניה ליורו, התאכזב ורוצה לרשום סיום עונה מהאגדות. הוא כבש את שער הניצחון בגומלין נגד הצרפתים ונבחר ל-MVP בשני משחקי חצי הגמר.
טרזיץ’ הפגין ביטחון ואמר: “ריאל הקבוצה המצליחה בתולדות המפעל והיא הפסידה רק פעמיים העונה. יכול להיות שאם נשחק נגדם עשר פעמים אז סביר שננצח פחות. אבל במשחק אחד? נתרכז בזה. היו לנו 60 משחקים העונה כדי להתכונן לגמר”. הוא לא בורח ממה שאמר בעבר: “כן, אני זוכר שהצהרתי, אני רוצה לחזור לדורטמונד ולחגוג כפי שלא חגגנו לעולם. יש לנו יותר ויותר ביטחון. אני מרוכז במשחק הזה והלוואי שיהיו לנו סיבות רבות לחגוג מחר”. הוא לא חושף מהן נקודות התורפה של ריאל: “כן, אני והצוות המקצועי דיברנו עם השחקנים. יש הרבה דברים שאני אוהב בה, היא קבוצה נהדרת. אני לא מתכוון לדבר על זה כאן. ננצל את הבעיות שלהם”.
בכלי התקשורת ברחבי העולם דובר לא מעט על היעדר הניסיון של דורטמונד. ניקלאס זולה שלא צפוי לפתוח הוא השחקן היחיד שזכה בגביע עם האזניים הגדולות מבין סגל השחקנים. המאמן התייחס לכך: “דיברנו הרבה עם השחקנים שלנו שהשתתפו בגמר ב-2013 , רויס והומלס, וגם עם שני חברי האימון – סבסטיאן קהיל ונורי שהאין. חלקנו את החוויה הזו. זה מאחורינו. משלב שמינית הגמר האמנו שנוכל להגיע לכאן”. אז כאמור הניסיון מוטל על כתפיו של הומלס, ועל אמרה צ’אן שגם כן היה נפלא נגד פ.ס.ז’. ועוד שחקן מנוסה הוא ג’וליאן ברנדט (28), שרשם העונה עשרה שערים ו-16 בישולים בכל המסגרות. זו העונה הפורייה ביותר בקריירה שלו, החמישית בקבוצה, ועם מעל 200 הופעות הוא מאוד מזוהה עם דורטמונד. “חייבים לנסות ליהנות מהאגע ומהמשחק הזה. קראתי שאוהדים רבים הולכים להגיע. הם ללא ספק יהיו השחקן ה-12 שלנו. אנחנו מנסים להיות רגועים, לעשות את הדברים ברוגע ובשלווה, נתכונן כמו בכל משחק למרות שמעולם לא חווינו דבר כזה”. הוא פירגן לקרוס אבל רצה גם להתייחס לרויס (“אדם שנתן לי השראה במועדון הזה”) וענה בצורה תקיפה כשנשאל על ג’וד בלינגהאם: “אף שחקן של דורטמונד להערכתי לא חושב עליו כרגע. אנחנו במנהרה, מרוכזים בשלנו”.
הבלם ניקו שלוטרבק: “כמובן שאנחנו יכולים לנצח מחר. זו ליגת האלופות, וכן, ריאל מדריד היא היריבה הכי גדולה, אין משהו גדול ממנה, אבל אם לא היינו מאמינים בעצמנו לא היינו מגיעים לכאן. רויס והומלס אמרו לי שזה משחק שונה מהכל. אנחנו נרגיש בבית, אין לי ספק”. הוא אמר שתוכנית המשחק היא גם כן לשמור על שער נקי כמו נגד פ.ס.ז’, אבל הודה כי ריאל מדריד היא אחרת". הבלם, בסה"כ בן 24, זה שמביא קצת מהירות לקבוצה, רשם 47 הופעות העונה והוא השחקן עם מספר הדקות הכי גבוה.
כמובן שרויס הוא הסיפור הגדול. הוא הודיע עזיבה כי לא רצה להוות נטל, ועל מנת שהקבוצה תהיה מרוכזת רק בגמר. בכל מקרה, רויס עוד יוכל להיות הגיבור מהספסל. המשחק בו דורטמונד הביסה 0:4 את דרמשטאדט ייזכר לעד. הוא רשם 427 משחקים בצהובים-שחורים, בהן כבש 169 שערים ובישל עוד 120. אם ייפול לו כדור לרגל זה יכול להיות תסריט מהאגדות עבורם. רויס לא שכח את המלאכה עם תשעה שערים ועשרה בישולים העונה, ב-2,263 דקות. תפקידו שונה מגמר 2013 אבל הוא מקווה שגם הסוף יהיה שונה.
ניקלאס פולקרוג, החלוץ הגובה עם המשחק עם הגב אל השער, כבש העונה 15 שערים ב-42 הופעות, אמנם מאלן הבקיע כמוהו אבל הוא נחשב לחלוץ הגיבוי. פולקרוג לעתים נראה ממש מסורבל אבל הוכיח את האיכות שלו בשער נגד פ.ס.ז’, למשל. שיטת המשחק של הגרמנים ברורה - התקפות מתפרצות עם הסילונים כרים אדיימי וכן ג’יידון סאנצ’ו שאחרי הסיוט במנצ’סטר יונייטד חזר להיות שחקן כדורגל מעולה ואדם שמח. העונה של סאנצ’ו לא נראית כמו צמד המשחקים שלו נגד פ.ס.ז’ שם היה מרהיב אבל הוא סופר מסוכן. לאדיימי יש חמישה שערים. במשחקים נגד הצרפתים מרכז השדה עמד יפה מאוד ועשה עבודה חכמה. מבחינת דורטמונד אל תגידו את זה שהיא “כבר ניצחה” (עם עצם הגעתה לכאן)…
בורוסיה דורטמונד - הרכב משוער: גרגור קובל| ג’וליאן רייסון, מאטס הומלס, ניקו שטולברק, אן מאטסן| אמרה צ’אן, מרסל סביצר, ג’וליאן ברנדט| ג’יידון סאנצ’ו, כארים אדיימי וניקלאס פולקרוג
מספרים ממשחקי הגמר:
-ריאל מדריד שיאנית ההעפלות לגמר ליגת האלופות – זה יהיה הגמר התשיעי שלה, וכמובן שיחד עם גביע אירופה היא גם השיאנית – 18. ריאל ניצחה בכל שמונת הגמרים האחרונה שלה טפו-טפו-טפו, רצף שהחל עם ה-0:1 הגדול של פדג’ה מיאטוביץ’ על יובנטוס ב-1998. מבחינת הצ’מפיונס – מילאן, באיירן מינכן ויובנטוס אחרי עם שישה גמרים. מבחינת גביע אירופה, מילאן ובאיירן במקום השני עם 11 וליברפול עם עשר.
-ברור לכם מיהם המלכים של אירופה: לריאל 14 זכיות בסה"כ בגביע אירופה. מילאן סגניתה עם מחצית מהזכיות! אם נדבר על ליגת האלופות בלבד יש לה שמונה זכיות, לברצלונה ארבע ולמילאן ולבאיירן מינכן שלוש. שלוש אנגליות – מנצ’סטר יונייטד, ליברפול וצ’לסי עם שתיש זכיות כל אחת.
-הקבוצה שלנו היא לא היחידה שהופיעה בשלושה גמרים ברציפות – 2016 עד 2018, אבל ריאל מדריד של זינדין זידאן היא היחידה שזכתה בגביע שלוש פעמים ברציפות. מילאן שהגיעה לגמר בין 1992-93 ל-1994-95 זכתה בתואר פעם אחת, ויובנטוס שהייתה בגמרים מ-1995-96 ועד 1997-98 זכתה בגמר הראשון והפסידה בשניים הבאים. אם נדבר על גביע אירופה הרי שריאל השיאנית עם חמישה גמרים וחמש זכיות מ-1956 ועד 1960.
-ריאל מדריד היא הקבוצה שכבשה הכי הרבה שערים בליגת האלופות – 19. ברצלונה עם עשרה שערים, מילאן עם תשעה, ליברפול עם שבעה ובאיירן מינכן עם שישה. אם נדבר על גביע אירופה גם הרי שריאל השיאנית עם 43 שערים, כמעט כפול ממילאן השנייה לה 22 שערים. באיירן מינכן עם 15.
-פאקו חנטו הוא השחקן היחיד שזכה שש פעמים בגביע עם האזניים הגדולות. לגבי ליגת האלופות? לוקה מודריץ’, דני קרבחאל וקארים בנזמה, גארת’ בייל ואיסקו זכו חמש פעמים, כולן עם ריאל, אם כי השניים האחרונים לא שיחקו במפעל בעונת הפרידה שלהם. לכריסטיאנו רונאלדו וטוני קרוס למשל חמש זכיות אם כי רק ארבע במדי ריאל. גם לקאסמירו ארבע זכיות. אם נדבר גם על גביע אירופה הרי שלפאולו מאלדיני יש חמישה גביעים, גם לאלפרדו די סטפאנו וחוסה מריה סרגארה מריאל.
-קיצוני הסופה ז"ל הוא גם השחקן שרשם הכי הרבה הופעות בגמר – שמונה הופעות, יחד עם פאולו מאלדיני. לדי סטפאנו שבע הופעות, לכריסטיאנו שש.
-כריסטיאנו רונאלדו הוא השחקן שכבש הכי הרבה שערים בגמר בליגת האלופות – ארבעה – שלושה במדי ריאל ואחד במנצ’סטר יונייטד. לגארת’ בייל שלושה שערים וכולם במדי ריאל. הם השניים היחידים שכבשו צמד במדי ריאל בגמר. עוד מהצד שלנו: ראול, סרחיו ראמוס – כבשו שני שערים, אחד בכל גמר. גם לליאו מסי, סמואל אטו, פיליפו אינזאגי ועוד – שני שערים במעמד הגמר. אם נדבר על גביע אירופה גם הרי שלאלפרדו די סטפאנו ולפרנץ פושקאש שבעה שערים.
-קרלו אנצ’לוטי הוא כמובן המאמן המעוטר בתולדות המפעל עם ארבע זכיות – שתיים כמאמן מילאן ב-2003 וב-2007 ועוד שתיים במדי ריאל – 2014 וב-2022. זינדין זידאן אחריו עם שלוש זכיות רצופות בין 2016 ל-2018 וגם לפפ גווארדיולה שלוש זכיות. אם נתייחס גם לגביע אירופה הרי שבוב פייסלי מליברפול גם כן עם שלוש זכיות.
-האיטלקי הוא גם שיאן ההופעות בגמר, זה יהיה הגמר השישי שלו. בחמישה גמרים הוא רושם מאזן של ארבע זכיות והפסד אחד. גם למיגל מוניוס מריאל (שני ניצחונות ושני הפסדים), לפפ גווארדיולה (שלוש זכיות והפסד אחד), לאלכס פרגוסון (שתי זכיות ושני הפסדים), למרצ’לו ליפי (זכייה אחת ושלושה הפסדים) וליורגן קלופ (זכייה אחת ושלושה הפסדים) - ארבעה גמרים. נציין את ויסנטה דל בוסקה שהגיע לגמר פעמיים כמאמן ריאל וזכה ב-2000 וב-2002.
כל הכובשים לזכות ריאל בגמרים בעידן הנוכחי – 13 שחקנים!
גמר 1998 נגד יובנטוס: פדג’ה מיאטוביץ’
גמר 2000 נגד ולנסיה: פרננדו מוריינטס, סטיב מקמנמן וראול
גמר 2002 נגד באייר לברקוזן: ראול וזינדין זידאן
גמר 2014 נגד אתלטיקו מדריד: סרחיו ראמוס, גארת’ בייל, מרסלו וכריסטיאנו רונאלדו
גמר 2016 נגד אתלטיקו מדריד: סרחיו ראמוס
גמר 2017 נגד יובנטוס: כריסטיאנו רונאלדוX2, קאסמירו ומרקו אסנסיו
גמר 2018 נגד ליברפול: קארים בנזמה, גארת’ ביילX2
גמר 2022 נגד ליברפול: ויניסיוס ג’וניור
בתקווה גדולה שביום שבת ארון התארים של ריאל מדריד יתעדכן עם הגביע ה-15 – התשיעי בליגת האלופות במתכונת הנוכחית – החלטתי לדרג – שוב – את כל הזכיות של ריאל מדריד במפעל מלה ספטימה ואילך. משימה לא פשוטה בכלל, כמו שנגיד לילדים לבחור בין אמא לאבא או לבקש להורים לבחור בין הילדים שלהם, ובכל זאת.
-במקום הראשון: לה דסימה 2014
קודם כל הייתי בגמר הזה, במשחק ההיסטורי, אז ה-92:48 של סרחיו ראמוס מנצח הכל. זו הזכייה שהחלה את ההשתלטות המחודשת על ליגת האלופות, חזרה לשורשים של שנות ה-50. אתלטיקו מדריד הציגה הגנה כל כך טובה בגמר הזה, (וכבר לקחה אליפות על הפרצוף שלנו באותה העונה) עד לקרן ההיא. דווקא העובדה שאיקר קסיאס טעה כנגד כל ההיסטוריה. לקח לי זמן להבין שזה לא חלום אלא המציאות. איקר דמע, מרסלו דמע, אנחל די מאריה דמע, גם דור רומנו דמע. 12 השנים האלה היו אובססיה, כמו נצח!!!
-במקום השני: הגביע ה-14 ב-2022
כמה שנים החסרנו מהחיים בדרך הארוכה והמפותלת הזו. כמה פעמים היה נראה שריאל מדריד “מתה” אבל לא. נוכל להגיד לנכדים שלנו שהיינו עדים לכך. זה היה נראה בלתי אפשרי נגד פריז סן ז’רמן ואז שלושער של קארים בנזמה, ברבע שעה. כמעט ברוך אדיר נגד צ’לסי שהייתה חלשה מאיתנו משמעותית, ונגד מנצ’סטר סיטי – מה שטוני קרוס אמר, פפ גווארדיולה תפס את הפנים כבר שוויניסיוס ג’וניור היה עם הכדור בחצי שלנו באיתיחאד, וכמובן נס רודריגו. צמרמורת.
-במקום השלישי: הגמר נגד ולנסיה 2000
קודם כל צריך לעשות כבוד לריאל מדריד של ראול שעברה בדרך אריות כמו הטרבליסטית מנצ’סטר יונייטד ועוד באולד טראפורד וגם באיירן מינכן. הגמר הראשון בין שתי קבוצות מאותה המדינה. מעבר לקלישאות, אם ריאל לא הייתה זוכה במפעל אז לא היינו משחקים בליגת האלופות בעונה לאחר מכן ולכו תדעו מה היה קורה לעידן הגלאקטיקוס.
-במקום הרביעי: שירה בתנועה נגד יובנטוס 2017
מי האמין שבמשך חצי שעה נראה את טוני קרוס מתמסר יחד עם איסקו ולעתים מרסלו ופתאום גם סרחיו ראמוס. הגמר שסומן אולי כהכי קשה – היה הכי קל. ככה זה אחרי השער השני של כריסטיאנו רונאלדו. ריאל לא נבהלה משער השיוויון המדהים של מריו מנדז’וקיץ’ – היי, זה התפקיד שלנו. כמה מהלכים אגדיים היו שם. יובנטוס ספגה שלושה שערים במפעל עד אותו ערב, תשאלו את ג’יאנלואיג’י בופון. וכמובן – ריאל מדריד הפכה לקבוצה היחידה שזכתה במפעל פעמיים ברציפות
-במקום החמישי: גמר 2002
אני לא שלם עם המיקום הנמוך הזה כי מדובר בעונת המאה של המועדון שהסתיימה בטעם המתוק ביותר, כי היו שם סיפורים כל כך אלוהיים כמו הוולה של זינדין זידאן השחקן היקר בעולם שברגע אחד היה אלוף אירופה עם ריאל מדריד ונבחרת צרפת וגם אלוף העולם, הנס של סאן איקר הצעיר ועוד ועוד. וזה התחיל בכלל עם ראול שכבש שער ערמומי אחרי כדור חוץ של רוברטו קרלוס. אז מקסימום ויסנטה דל בוסקה היה מקבל בעיטה בטוסיק אם היינו מפסידים אבל הפרויקט לא עמד בסיכון.
-במקום השישי: בייל 2018- שושלת
אם חשבנו שבלתי אפשרי לזכות פעמיים ברציפות בליגת האלופות אז מה נגיד על הפעם השלישית? זכייה ראויה ומטורפת לאורך כל הדרך שהייתה קשה. פריז סן ז’רמן וקיליאן אמבפה שעשו רעש, ניצחון ענק בטורינו על יובנטוס והמספרת ההיא, ניצחון על באיירן מינכן בחוץ. אפשר להבין לליבם של אוהדי ליברפול שזוכרים את הגמר הזה בגלל לוריס קאריוס. אנחנו נסתכל על הדקה ה-64 כשגארת’ בייל רק עלה מהספסל וזועם ועם תשוקה מדהימה להוכיח “ועשה את מה שעשה, מה אתה רוצה שאני אגיד לך??”, כמו שאמר זיזו. שלוש פעמים ברציפות. צריך לעכל!
-במקום השביעי: לה ספטימה 1998
ככל הנראה הגמר המקופח ביותר ברשימה ואני מקווה שפדג’ה מיאטוביץ’ לא כועס עליי. ריאל מדריד הסתכלה ליובנטוס החזקה בלבן של העיניים, האימפריה שהגיעה לגמר שלישי ברציפות. פרננדו היירו עליו הוותיקים היו ‘צוחקים’ במתחם הספורט הישן – במשחקו הגדול בקריירה. ההמתנה בת ה-32 שנה שהרגישה כמו נצח – הסתיימה.
-במקום השמיני: האונדסימה 2016
שנתיים אחרי ושוב ריאל מדריד מוכיחה שהיא בצד הטוב של ההיסטוריה. הגמר שלא נגמר, אחרי שבמהלך העונה היה קצת משעמם עם כל הכבוד לרמונטדה נגד וולפסבורג. אתלטיקו “הפראיירית” עשתה את העבודה הקשה והזיזה את ברצלונה ובאיירן מינכן אך בגמר הגיע לה להפסיד. שנתיים אחרי שוב ראמוס היה הסיוט של אתלטיקו. כולנו זוכרים את הדמעות של פפה, לוקאס ואסקס מגלגל את הכדור על האצבע כדי להירגע…
ויניסיוס ג’וניור רוצה להיכנס לרשימה מכובדת| הברזילאי חולם על שער בעוד גמר ליגת האלופות. קשר הכנף הברזילאי שהכריע את גמר 2022 נגד ליברפול כפי שאתם רואים בתמונה - הוא השחקן היחיד מהסגלים של ריאל מדריד ובורוסיה דורטמונד שכבש בגמר ליגת האלופות. “כבר חוויתי את זה אבל אני רוצה לעשות את זה שוב!”, אמר. בשנים האחרונות ריאל מדריד ראתה את קארים בנזמה שכבש בגמר 2018 עוזב (ב-2023), את קאסמירו שכבש בגמר 2017 נגד יובנטוס עוזב (ב-2022), מרקו אסנסיו גם כן נפרד אשתקד וכמובן מרסלו שהבקיע בגמר הדסימה (עזב ב-2022), כנ"ל גארת’ בייל שהבקיע בשני גמרים. בעידן הנוכחי, ראול, כריסטיאנו רונאלדו, סרחיו ראמוס וגארת’ בייל הם היחידים שכבשו עבור ריאל בשני גמרים. בליגת האלופות יש לו 20 שערים ב-55 משחקים. שער בגמר גם שווה עוד צעד ענק לכדור הזהב.
בעקבות זיזו ובייל? ג’וד מחפש וי היסטורי| ג’וד בלינגהאם יכול לעשות היסטוריה ולהיכנס לרשימה מצומצמת של שחקנים שזכו עם ריאל מדריד בליגת האלופות בעונת הבכורה שלהם. אנחנו מדברים כמובן על אלה ששיחקו תפקיד חשוב. ואלה שמות:
-ריימונד קופה 1957-58. היה הכוכב של ריימס שנכנעה לריאל מדריד בגמר גביע אירופה הראשון ב- 1955-56. כעבור שנה הוא כבר שיחק בריאל וזכה בגביע עם האזניים הגדולות. קופה כבש ב-2:2 נגד מנצ’סטר יונייטד בגומלין בתיאטרון החלומות ותרם שני שערים בגביע אירופה דאז. זכור כאגדה בלבן.
-פרנץ פושקאש 1958-59. לא היה חלק משלוש הזכיות הראשונות. הגיע לריאל בגיל לא צעיר - 31, ונתן בראש, בעיקר בעונה השנייה. בכל מקרה, פושקאש כבש אמנם רק שני שערים אך עשה זאת בשני משחקים נגד אתלטיקו מדריד בחצי הגמר - כולל במשחק השלישי והמכריע. נגד ריימס בגמר הוא לא שותף. הוא שמר את ההשתוללות שלו לשנה לאחר מכן…
-פרננדו מוריינטס 1997-98. הפך מהר מאוד לפרטנר מעולה לראול. ב-1997-98 הוא כבש בגומלין רבע הגמר הביתי נגד באייר לברקוזן ובעיקר רשם שער ובישול בחצי הגמר האגדי נגד בורוסיה דורטמונד בברנבאו. במשחק הגמר נגד יובנטוס הוא גם פתח. מורו כבש 16 שערים ובישל עוד ארבעה בעונת הבכורה בלבן. רק במשחק אחד בצ’מפיונס הוא לא שותף.
-כריסטיאן קראמבו - הקשר הצרפתי החביב הגיע מפיורנטינה בקיץ 1997. הוא לבטח לא היה כוכב גדול ומיעט לשחק אבל היי, כל שלושת שעריו היו בליגת האלופות. הוא כבש בצמד המשחקים נגד באייר לברקוזן ברבע הגמר וגם נגד בורוסיה דורטמונד.
-סטיב מקמנמן 1999-2000. הגיע ככוכב ענק מליברפול וחווה לא מעט קשיים אבל ברגעי האמת היה שם. כולנו זוכרים אותו עם בישול גדול לראול ברבע הגמר באולד טראפורד , הרבה עבודה טקטית ובגמר נגד ולנסיה קיבל פרס על עבודה הגנתית מדהימה במרכז השדה – השער השני בבעיטת יעף מדהימה.
-זינדין זידאן 2001-2002. מה נאמר ומה נגיד על קוסם הכדורגל, זיזו שאחרי שהפסיד בשני גמרים עם יובנטוס – כבש את השער הגדול בהיסטוריה של הגמרים לדעת רבים. בוולה עצום, רגע לפני ההפסקה בגמר נגד באייר לברקוזן בעונת המאה. הוא גם כבש נגד ברצלונה בחצי הגמר בהקפצה פנטסטית את השער הראשון שלנו.
-גארת’ בייל 2013-14. שחקן העונה בליגה האנגלית הצטרף לריאל אחרי מו"מ קשה מאוד מול טוטנהאם. והוא היה נפלא. בייל השתלב נהדר בצד ימין, יצר את ה-BBC, היה הצלע האחרונה עם כריסטיאנו רונאלדו וקארים בנזמה. כבש ברבע הגמר נגד בורוסיה דורטמונד, בישל נגד באיירן מינכן ובגמר היה מעולה למרות ההחמצות וכבש את השער השני.
-איסקו 2013-14. היה ילד הפלא של הכדורגל הספרדי. השחקן שכבש את השער הראשון שלנו בליגת האלופות בעונת הדסימה. גם בנוקאאוט הוא שיחק. הוא כבש ב-0:3 על בורוסיה דורטמונד, שיחק 81 דקות נגד באיירן מינכן בחצי הגמר. במשחק הגמר עזר לריאל לדחוף קדימה ולעייף את אתלטיקו מדריד. לא כוכב גדול אבל שחקן 12-13 נהדר.
עוד שמות שאפשר לציין: מרקו אסנסיו (2016/17) שבטח לא היה כוכב גדול| אדוארדו קמאבינגה בעונת 2021/22 וכך גם דויד אלאבה
פלורנטינו פרס נוגע בשמיים - חולם על השביעי!| הנשיא ההיסטורי של ריאל מדריד כבר חלף על פני מורו ורבו דון סנטיאגו ברנבאו ז"ל והפך לנשיא המעוטר ביותר בתולדות המועדון הגדול בתבל. כמובן שפלורנטינו, זה שמדבר רק אחרי זכיות בתארים – זוכרים? בניגוד ליריבו, לא מזלזל באליפויות ספרד, אבל אתם יודעים מה הדבר הכי חשוב לו.
האובססיה של ריאל מדריד לליגת האלופות\גביע אירופה לא החלה עם דון פלורנטינו שכאשר מונה לנשיא איי שם בשנת 2000 – ריאל הייתה כבר אלופת אירופה. זה החל עם הנשיא המיתולוגי. אבל האובססיה נמשכה בווליום גבוה ונשמרה על אש גבוהה לא מעט בזכותו. פרס, שהגיע עם אביו כילד לצפות בריאל של שנות ה-50 והתאהב – רחוק זכייה אחת נוספת, הגמר הזה אולי – מגביע אירופה השביעי שלו! אחד יותר מזה של הדון.
גביע אירופה גורם לשיכרון ולמרות שהמועדון זהר אחרי ה-0:3 על ולנסיה, פרס בגאונותו הצליח להערים ולהקדים על לורנצו סאנס ז"ל, לנצח בבחירות כי הבטיח להביא את לואיס פיגו. ההתחלה הייתה מסחררת מצד פרויקט הגלאקטיקוס: פיגו-זידאן-רונאלדו, השחקנים הטובים בעולם הגיעו זה אחר זה. אליפות-צ’מפיונס-אליפות, הכדורגל הטוב בתבל, הבאז, מסע המשחקים וערימות של כסף שנכנס. ההמשך היה רע. בעיקר בגלל הזידאנס והפאבונס. אבל פרס השתנה ולמעט תוך כדי תנועה. הוא החל לרכוש שחקני הגנה, הוא מינה מאמנים בעל שיעורי קומה, קצת אחרי שיצא לדרך פרויקט הגלאקטיקוס 2 – כמעט 15 שנה מאז, אתם יכולים לתאר לעצמכם מה זה להביא את כריסטיאנו רונאלדו, קאקה, קארים בנזמה וצ’אבי אלונסו בקיץ אחד?
ואמנם הגיעו גארת’ בייל ב-2013 וכמובן הפלופ אדן הזאר, אבל פרס החליף טרנד. הוא התגבר על “מדינות המפרץ”, מועדונים כמו מנצ’סטר סיטי ופריז סן ז’רמן, כשהחתים צעירים מעולים. הוא ויתר על הארי קיין למרות שריאל נותרה יתומה מחלוץ בכיר. קיץ 2018 זכור בעיקר בגלל הפרידה מכריסטיאנו רונאלדו אך שם החלה הדרך החדשה. עם ויניסיוס ג’וניור הילד שהיה מחטיא גם בשער ריק, עם החזרתו של פדה ואלוורדה, ובהמשך רודריגו. וכעת…אדוארדו קמאבינגה וג’וד בלינגהאם. פרס ניצח את כולם.
כמו שכתבתי איי שם בספר המחזור בכיתה י"ב - כל אחד נשאל איפה יהיה בעוד 20 שנה - “אולי קצת יותר - היורש של פלורנטינו”. אבל ברור שאין יורש. הוא האיש שהגשים לנו את כל החלומות. מי זוכר בכלל שהיו ימים שמעמדו הוטל בספק, שהתקשורת נגסה בו. כשברצלונה הניפה טרבל. פרס בכלל חזר כדי להצר את צעדיה, כשראה את מפעל חייו יורד לטימיון בשנים הקשות של שמינית הגמר. פרס ימשיך לכהן כנשיא כל עוד הבריאות תאפשר לו.
והוא ישאיר את ריאל מדריד במצב טוב. בעוד שבוע פלוס-מינוס, תהיה הכרזה ככל הנראה על קיליאן אמבפה, ו"בחינם". הברנבאו החדש שיכניס ארגזים של כסף – כבר כאן, ויש בו קונצרטים. והוא נטול רשתות חברתיות אבל כל כך אוהב את הפריים הזה שלו מניח את הצעצוע החדש בארון הגביעים ובטח במוזיאון יש כבר מקום לגביע ה-15. ריאל מדריד היא נצחית. הגביע הזה אם יגיע, והאמת שגם לא – יכריז רשמית על פרס כנשיא הטוב איי פעם בכדורגל.
מועדון חמשת הגביעים - היזהר חנטו: מהקבוצה ההיא של הדסימה שהחלה את העשור הבלתי נתפס הזה לא נשאר הרבה. כריסטיאנו רונאלדו (2018) וסרחיו ראמוס (2021) לא היו חלק מהזכייה בגביע ה-14 לדוגמא| קארים בנזמה שהיה בעונת חייו – כבר איננו| קאסמירו עזב עוד שנה קודם לכן| וגם הקפטן מרסלו שהניף את הגביע אבל לא שותף בגמר ומיעט לשחק באותה העונה.
בקיצור, השרידים מהאונסה דה גאלה של הדסימה הם שניים: דני קרבחאל ולוקה מודריץ’ שהוא גם השחקן ששיחק הכי הרבה דקות בגמרים עם ריאל בעידן הנוכחי. נאצ’ו שיחק רק בגמר אחד, וכמחליף. טוני קרוס עם ארבע זכיות במפעל במדי ריאל ואחת נוספת עם באיירן מינכן. ללוקאס ואסקס ארבעה גביעים. כמה שחקנים רודפים אחרי השוואת שיא כל הזמנים של פאקו חנטו עם שש זכיות, שיא שמחזיק מעמד כמעט 60 שנה, מאז 1966. והפעם זו ליגת האלופות!
מודריץ’ יכול להשתוות לפאקו חנטו בצורה הטובה ביותר. הוא היה משמעותי בכל הגמרים ששיחק. נגד ליברפול הוא הוחלף ממש לפני תוספת הזמן, בדקה ה-90, על ידי דני סבאיוס. האיש שהרים את הקרן הבלתי נשכחת בגמר הדסימה| שיחק משחק מלא נגד אתלטיקו מדריד כעבור שנתיים| לא שכחנו את הבישול המבריק לכריסטיאנו רונאלדו כולל חטיפת הכדור בתחילת המהלך נגד יובנטוס ב-2017| והוא היה שם חלק משלישיית הקישור ההיסטורית.
גמר 2014: 120 דקות| גמר 2016: 120 דקות| גמר 2017: 90 דקות| גמר 2018: 90 דקות| גמר 2022: 89 דקות
דני קרבחאל הוא אולי הדמות הטראגית של הגמרים אם נשים בצד את המאזן האלוהי של 5 מ-5. הוא היה אריה אמיתי, פנתר בגמר הדסימה, בישל את שער היתרון של כריסטיאנו רונאלדו ב-2017 נגד יובנטוס והיה בלתי ניתן לעצירה. אבל הוא גם הוחלף פעמיים בדמעות בשל פציעות. ב-2016 זה גמר לו את היורו וכעבור שנתיים הוא היה בספק רציני למונדיאל.
גמר 2014: 120 דקות| גמר 2016: 52 דקות| גמר 2017: 90 דקות| גמר 2018: 36 דקות| גמר 2020: 89 דקות
לנאצ’ו יש לא מעט משחקי חצי גמר ברזומה. אשתקד הוא היה פנטסטי נגד מנצ’סטר סיטי אבל למרות הכושר הבינוני של דויד אלאבה - לא שותף. הוא לא פתח באף גמר, בטח לא בגמר הדסימה בו היה עוד ילד ביציע עם צ’אבי אלונסו. הוא כן עלה לשחק בגמר 2018 כמחליף בדקה ה-36 במקומו של קרבחאל שנפצע. זה הגמר הראשון בו הוא פותח.
גמר 2014: לא שיחק| גמר 2016: לא שיחק| גמר 2018: לא שיחק| גמר 2018: 54 דקות| גמר 2022: לא שיחק
טוני קרוס ירשום את משחקו האחרון בקריירת המועדונים וזה יכול להיות סוף קסום מהאגדות וסגירת מעגל עם וומבלי. כשבאיירן מינכן זכתה בגביע ב-2013 בגמר כל גרמני נגד…אותה בורוסיה דורטמונד – הוא לא שיחק בשל פציעה. זו הייתה הזכייה הראשונה שלו אבל טוני אוהב להרגיש שייך. טוני הרים את הכדור שהפך לבישול של גארת’ בייל לראמוס בגמר 2016, בו גם הוחלף לפני ההארכה. כעבור שנה הציג משחק פנטסטי נגד יובנטוס והוחלף רגע לסיום לקבל תשואות.
גמר 2014: היה שחקן באיירן| גמר 2016: 72 דקות| גמר 2017: 89 דקות| גמר 2018: 90 דקות| גמר 2022: 90 דקות
ההיסטוריה עוברת בעוד היסטוריה| עד היום לא הפסידה ריאל מדריד אף משחק בליגת האלופות, טפו-טפו-טפו, והיא עם מאזן של 8-4-0. בעונת הדסימה היא נחלה את הפסד הבכורה שלה בגומלין רבע הגמר נגד בורוסיה דורטמונד קרי אחרי עשרה משחקים. בעונת הדואדסימה 2016-17 עם זינדין זידאן זה קרה בגומלין חצי הגמר נגד אתלטיקו מדריד קרי במשחק ה-12. טפו-טפו-טפו, ריאל בדרך לשיא היסטורי שלה. זה מעולם לא קרה לה. ואם הכל יילך כשורה בגמר…
הזכיות בשנות ה-50:
עונת 1955-56: 2 הפסדים
עונת 1956-57: הפסד
עונת 1957-58: הפסד
עונת 1958-59: הפסד
עונת 1959-60: הפסד
עונת 1965-66: 2 הפסדים
הקינטה דל בויטרה שלא זכתה במפעל:
עונת 1986-87: 4 הפסדים
עונת 1987-88: הפסד
עונת 1988-89: הפסד
עונת 1989-90: הפסד
מלה ספטימה והלאה:
עונת 1997-98: הפסד
עונת 1999-00: 3 הפסדים
עונת 2001-02: 2 הפסדים
עונת 2013-14: הפסד
עונת 2015-16: הפסד
עונת 2016-17: הפסד
עונת 2017-18: 2 הפסדים
עונת 2021-22: 3 הפסדים