כשאנחנו מנסים להפעיל לחץ זה הדבר הכי מביך בעולם. שחקנים רצים באמוק בצורה אינדיווידואלית. הייתי מעדיף שפשוט נשחק את המשחק הרגיל שלנו ולא נעשה דברים משונים ומיוחדים בגמר ליגת האלופות. משחק לחץ זה לא משהו שאנחנו יודעים לעשות והקבוצה מצטיינת דווקא במשחק המעבר.
3 לייקים
הדרך לגמר:
ריאל מדריד:| זוכרים איך הגענו לכאן? ריאל מדריד הוגרלה כקבוצת דרג ב’ בשלב הבתים בליגת האלופות לאחר שסיימה שנייה בספרד אשתקד. היא קיבלה את נאפולי אלופת איטליה (הדועכת), אוניון ברלין שעשתה היסטוריה בגרמניה ובראגה הפורטוגלית.
ריאל פתחה נגד אוניון, הגיעה לאינספור מצבים, תשאלו את חוסלו שהחמיץ ובתוספת הזמן ג’וד בלינגהאם גאל אותה מייסוריה. האנגלי למעשה כבש בכל ארבעת משחקיו הראשונים בליגת האלופות. הוא נתן הצגה באצטדיון ע"ש דייגו מראדונה עם סלאלום ענק כמעט כמו דייגו, כשקודם לכן בישל את שער השיוויון של ויניסיוס ג’וניור. פדה ואלוורדה ניצח את המשחק עם בומבה אדירה למשקוף ופנימה למרות שאופ"א החצופים גזלו ממנו את השער. במחזור השלישי ריאל השיגה 1:2 קשה על בראגה, כל זה עדיין עם קפה בשער. רודריגו לפחות הוריד חלודה ושבר בצורת עם צמד.
במחזור הרביעי בשלב הבתים הגיע המפנה. קפה נפצע בחימום, אנדריי לונין פתח בשער והדף פנדל ממש בשלב מוקדם. ריאל ניצחה 0:3 בקלילות. ברהים דיאס בשער בכורה שלו במדי ריאל במפעל, ויניסיוס וגם רודריגו בצ’יפ. במחזור החמישי ריאל השיגה 2:4 על נאפולי. היא שוב נקלעה לפיגור. ניקו פס אז בימים שנחשב לשחקן מעניין מקסטיליה, עלה מהספסל וקבע 2:3 וחוסלו חתם. במחזור הסיום חוסלו כבש צמד, ריאל נרדמה נגד אוניון וספגה פעמיים אבל דני סבאיוס, הוא ולא אחר, כבש שער דרמטי בדקה ה-89. בפעם השלישית בתולדותיה סיימה ריאל עם מאזן מושלם בשלב הבתים.
התגעגעתם ליריבות מגרמניה? אז ריאל הוגרלה נגד לייפציג החביבה וההתקפית – לא רע, כי היו אופציות קשות כמו פריז סן ז’רמן וכדומה. ריאל הסתגרה בגרמניה, שיחקה רע וגירדה 0:1 ביום ענק של לונין וגולאסו של ברהים אחרי סלאלום כמו ליאו מסי. בגומלין ריאל הייתה מתחת לכל ביקורת ולא הצליחה לשמור על שער היתרון של ויניסיוס.
הגרלה אכזרית סידרה לריאל את הטרבליסטית הגאה והקבוצה הטובה בעולם, מנצ’סטר סיטי, ברבע הגמר, וזה לא הכל. אין את “אפקט הברנבאו” שכן הגומלין ייערך באיתיחאד – לא טוב בכלל. בצל הזכרונות הנוראיים מאשתקד, הפתיחה הייתה מסויטת כשלונין סידר חומה נוראית וברנרדו סילבה העניש בכדור חופשי מתוחכם אחרי דקה. אבל ריאל הפכה מהר מאוד, כמו שרק היא יודעת. אדואדו קמאבינגה בעט מרחוק והכדור פגע ברובן דיאש ונכנס וכעבור שתי דקות (14), ויניסיוס שלח את רודריגו לעומק, הברזילאי שהוצב בצד שמאל דחף את הכדור לרשת. ריאל יכלה להשיג את השלישי אבל לא דחפה מספיק קדימה או שהתקשתה. משום מקום, פיל פודן שלח בומבה לחיבורים וקבע 2:2 ומיד אחר כך עוד גולאסו מחוץ לרחבה והפעם של יושקו גברדיול. זה היה נראה לא טוב ואז פדה ואלוורדה שלח וולה אדיר לרשת מבישול של ויניסיוס.
עם 3:3 אטרקטיבי אבל מאכזב ריאל הגיעה לאיתיחאד שם הובסה אשתקד ומעולם לא ניצחה. אבל הפתיחה הייתה מעולה כשרודריגו שוב הבקיע. ריאל שיחקה עם בלוק נמוך, הכדור ריחף ברחבה כל הזמן, ארלינג הולאנד ששוב לא הסתדר עם אנטוניו רודיגר אליו עוד נחזור – נגח לקורה. בהמשך קווין דה בריינה השווה במחצית השנייה וסיפק החמצת ענק. ריאל העייפה בשארית כוחותיה גירדה דו-קרב פנדלים כשהברזילאיים כבר לא על כר הדשא. לוקה מודריץ’ שבמשחק הבית כניסתו מהספסל עזרה מאוד – פישל ונעצר על ידי אדרסון. ואז הגיע הלילה הגדול בחייו של לונין. הוא עמד במקום וזיהה את הניסיון של ברנרדו סילבה ובהמשך הדף מול מתיאו קובאצ’יץ’. ג’וד כמובן דייק ומרגש יותר היה לראות את האיש למשימות מיוחדות לוקאס ואסקס, הפעם מקפיץ את הכדור על הרגל, קפטן נאצ’ו וגם רודיגר – כובשים. הגרמני בעט מכל הלב את הפנדל המכריע.
חצי הגמר – הקלאסיקו של אירופה, באיירן מינכן של תומאס טוכל בעונה איומה בליגה אבל הצ’מפיונס זה סיפור אחר. ריאל הובילה בגרמניה עם הבישול האדיר של קרוס לוויני, אך הפעם ראתה את באיירן ‘עושה ריאל’ ומבצעת מהפך מהיר. תחילה לירוי סאנה בחיתוך מימין לאמצע, ובהמשך הארי קיין השלים את ה-1:2 אחרי שג’מאל מוסילה הוכשל ברחבה. אין דבר, גם ריאל השיגה פנדל ו-ויני השלים צמד בדרך ל-2:2. הגומלין בברנבאו היה קשה מאוד כצפוי. ויניסיוס עשה הכל אבל מנואל נוייר הדף הכל. אלפונסו דייוויס שנכנס לשחק רק בשל פציעה של סרג’ גנאברי, כבש שער ענק ברגל ימין בדקה ה-67. ריאל דחפה בכל הכוח, נהנתה מחילופים איומים של טוכל, וחוסלו הפך לגיבור. השווה בדקה ה-88 וכבש את שער הניצחון כעבור שתי דקות אחרי בישול של רודיגר ובדיקה מרגיזה של ה-VAR. שריקת הסיום נשמעה בדקה ה-105. A Por La 15!
בורוסיה דורטמונד| בשנה שעברה הודחה בורוסיה דורטמונד בשלב שמינית הגמר נגד צ’לסי הבינונית מה שהביא למעט תסכול. והעונה הם פיצו על כך בגדול. והדרך הייתה ארוכה ומפותלת. הצהובים-שחורים הוגרלו לבית המוות עם פריז סן ז’רמן החזקה, עם ניוקאסל האנגלית שחזרה למפעל אחרי זמן רב, אם תרצו “פ.ס.ז’2”, עם מילאן שהגיעה לחצי הגמר.
דורטמונד פתחה עם הפסד 2:0 בצרפת בתצוגה לא טובה ולא הצליחה להבקיע גם נגד מילאן במשחק הביתי. הגיעה למחזור השלישי עם הגב אל הקיר אם תרצו והפתיעה עם 0:1 יפה באנגליה בזכות פליקס קאלו. הצהובים-שחורים היו פנטסטיים גם במשחק השני נגד האנגלים וניצחו 0:2. במחזור החמישי דורטמונד חגגה עם 1:3 ענק על מילאן בסאן סירו (אוליבייה ז’ירו החמיץ פנדל מוקדם) תוצאה שהזכירה את השנים הגדולות, והיתה הראשונה שהבטיחה את ההעפלה מבית המוות. היא עשתה זאת מהמקום הראשון עם 1:1 נגד פ.ס.ז’ במשחק האחרון.
בשלב שמינית הגמר חיכתה להם פ.ס.וו איינדהובן שעשתה עונה נהדרת בהולנד וזכתה בכתר. דורטמונד הובילה משער של דוניל מאלן ולמרות שספגה בפנדל מלוק דה יונג, העבירה את ההכרעה הביתה, ומול הקיר הצהוב-שחור קשה מאוד לנצח אותה. בגומלין ב-13 במרץ דורטמונד לא הותירה ליריבה סיכוי וניצחה 0:2. זה היה קל מהמצופה עם שער מהיר של ג’יידון סאנצ’ו כבר אחרי שלוש דקות וקינוח של הקפטן מרקו רויס בתוספת הזמן.
לאחר מכן שיחקה יצאה דורטמונד למה שהיה באותו הזמן המגרש הביתי באירופה אולי, הוונדה מטרופוליטאנו של אתלטיקו. דורטמונד פתחה מזעזע עם טעויות קטסטרופליות בהגנה ופיגרה 2:0 אחרי 32 דקות. למזלה סבסטיאן האלר כבש שער בדקה ה-81. בגומלין זו הייתה חגיגה של ממש. ג’וליאן ברנדט ומאטסן כבשו (34’ ו-39’). כשאנחל קוראה השווה לאתלטיקו בדקה ה-64 היה נראה ששוב הנאיביות מכה בה, אבל ניקלאס פולקורג וסבסטיאן סביצר ענו עם צמד בדקות 71 ו-74 ולקחו את הגרמנים לחצי הגמר.
הקבוצה של אדין טרזיץ’ קיבלה את כל הביטחון שבעולם, התבססה על משחק הגנה נכון ומלא הקרבה ולא חששה בכלל מול פ.ס.ז’. ולא רק שהיא הגיעה לגמר אלא עשתה זאת עם שני ניצחונות של 0:1. הטקטיקה הייתה ברורה – עמידה איתנה ומתפרצות עם המהירות של סאנצ’ו שלפחות באותם שני משחקים היה שוב אחד השחקנים הטובים בעולם – זה שגרם למנצ’סטר יונייטד “להתאבד” עליו, וכרים אדיימי הסילון. הומלס שהושמץ לא אחת היה ה-MVP בשני המשחקים עם הופעות נהדרות. פולקרוג הוכיח שאפשר לסמוך עליו עם שער במשחק הראשון (36), כשהשתלט על כדור ארוך וסיים כמו חלוץ-על, ובמשחק הגומלין בצרפת במשחק בו בעיקר התגוננה - הומלס נגח מכל הלב לרשת. הכדורים שרקו במשקוף ובקורה וברחבה של קובל אבל הוא הציג יכולת מצוינת עד לגמר
2 לייקים
מעין מכתב לנאצ’ו: אני רוצה את הגביע הזה בשביל ריאל מדריד. וגם בשבילו! מגיע לנאצ’ו גביע!
קודם כל הכי חשוב בעולם שריאל מדריד תזכה בליגת האלופות הערב. אנחנו משננים כבר מתוך שינה ולא צריכים ללבוש את החולצה המרגשת: A Por La 15. חלק ידברו גם על שחקנים ספציפית: מגיע לג’וד בלינגהאם לסיים את עונת הבכורה בצורה הכי טובה שיש| לכו תתווכחו עם טועני הרומנטיקה – הריקוד האחרון הכי מרגש עבור טוני קרוס| יש את לוקה מודריץ’ שישתווה לפאקו חנטו עם ‘מועדון השש זכיות’| אפילו טיבו קורטואה שזה יהיה משחקו הראשון במפעל, זה בלתי נתפס – ואם שוב ינשק את הגביע אז הכל היה שווה| ומה נגיד על ויניסיוס ג’וניור שעוד גביע כבר בגיל 23 יקפיץ את מעמדו ההיסטורי? אבל אני רוצה את הגביע עבור הקפטן נאצ’ו.
זו חולצת המשחק שלי למשחק הערב. חולם להניף איתו את הגביע. בחלומות הכי פרועים שלנו לא היינו יכולים לדמיין תסריט כזה. אי אפשר לזלזל בפז"ם. גם אם הוא לא המנהיג הכי גדול בסגל ולא השחקן החמישי הכי טוב. נאצ’ו פיתח יצר הישרדות. לא רק בגלל הסוכרת. הוא תמיד ידע את מקומו ואם “הרים את הקול” הוא עשה את זה בחוכמה ובצנעה ועם ערכים. הוא איש מועדון. הוא “ניצח” את רפאל ואראן. והמזל הולך עם הטובים. הוא פתח את העונה כבלם רביעי ואפילו ניסו להזיז אותו עם אורליאן טשואמני. אבל לא. נאצ’ו, שנתיים אחרי שהיה ראוי להקדים את דויד אלאבה במקום ב-11, אחרי משחק ענק נגד מנצ’סטר סיטי בגומלין (התמונה שלו מחייך ולא יודע את נפשו מרוב אושר ואחר כך דופק על כר הדשא – חגיגת ה-1:2 של רודריגו – לא יוצאת לי מהראש) – סוף סוף זה שלו.
האיש שתמיד היה צריך לעבוד קשה יותר מאחרים וגם יצאה לו הנשמה עד שזימנו אותו לסגל הנבחרת. אין בלם ספרדי טוב ממנו היום, שלא תתבלבלו. כל אחד מאיתנו מרגיש לפעמים שהוא קצת נאצ’ו. שבתחומים מסוימים זה הולך קשה, אתה קרוב לוותר, לא מעריכים אותך מספיק, אתה עובד כפליים מאחרים. אבל מה שהולך בקלות גם הולך בקלות, והתחושה היא אינסופית.
התמונות שבאלבום שלו מרגשות מאוד. מהילד הצעיר והחמוד שם בכל קבוצות הגיל ועד לזה שטיפס לסיבלס והניח את הדגל של ריאל מדריד על הפסל המסורתי. מה שהיה מנתם חלקם של אגדות ענק של המועדון כמו ראול, איקר קסיאס וסרחיו ראמוס ועוד. אבל ראול האגדי למשל לא זכה להניף את גביע אירופה כקפטן, ולא עוד שחקנים גדולים שלא היו קפטנים כמו כריסטיאנו רונאלדו או זינדין זידאן. המחשבה הזו מצמררת.
לטעמי האישית העונה של נאצ’ו הוכתמה בשלושה רגעים וזה לא הוגן. גם בעונת חייו של ראמוס שהיה רפרנס שלו – נמצא טעות פה ושם. שני אדומים שטותיים לחלוטין נגד ג’ירונה (במצב של 0:3 – מצד אחד כל כך מטומטם, מצד שני – ‘לא מסוכן’ לתוצאה), נגד אלאבס (שם היינו במצב של שוויון 0:0) והגול שחטפנו מלייפציג בברנבאו. נאצ’ו שמע את הביקורת הארסית, ראה את מעמדו בפעם המי-יודע כמה נסדק שוב אבל הוא לוחם אמיתי, פייטר. נופל וקם בראש מורם, לעולם לא יפסיק ללכת. הראשון שצריך ללכת להרצות תורה בילדודס בלה פבריקה. זה כבר היסטוריה. נאצ’ו היה אריה באיתיחאד נגד מנצ’סטר סיטי וזה לא משנה שארלינג הולאנד ניצח אותו פה ושם. הוא שמר נפלא על הארי קיין וכמובן שדייק עוד קודם לכן בפנדל, מכל הלב הוא בעט! באיתיחאד. הוא גם היה מעורב בשער הניצחון של חוסלו עם עצירת כדור וקלאסה בהעברתו מרגל ימין לשמאל, הכל תחת לחץ עצום.
גם נאצ’ו מסמל את ריאל מדריד. זו שתמיד רעבה לעוד, זו שיודעת לבוא צנועה בגמרים ורואה את היריבות לצערי לוקחות לה את הכדור. זו שתמיד נלחמת עד טיפת הזיעה האחרונה. זו שכמובן יודעת את המלאכה ונאצ’ו לא רק אחלה גבר אלא גם שחקן כדורגל נפלא. זו ששורדת ומסתגלת למצב. זו שמכבדת את היריבים והיריבות, זו שתמיד עם קלאסה ואלגנטיות ואפילו קצת טהורה כמו צבע החולצה.
אז כן, הוא אגדת מועדון ללא ספק והדירוג עצמו לא חשוב. שחקן שתמיד אהבתי לראות על כר הדשא. זה נראה שהוא בדרך לעזוב, עד עכשיו ברחתי מזה. מפחיד אותי ה-“כבר קיבלתי החלטה על עתידי”. לא מבין מה יש לו לחפש באינטר, אולי באינטר מיאמי, אולי לא יודע איפה. ואם יוגדר כ-“שחקן הרכב” באינטר וירוויח עוד מיליון יורו – אז מה? בריאל מדריד הוא מגיע הערב להופעתו ה-45 – שיא קריירה. המזל הולך עם הטובים. חוסר הוודאות הזה היה קשה לי בעונה שעברה אבל באמת עזבו.
הוא נחוש בשלו אז בסדר. אבל רק שיעזוב עם הגביע עם האזניים הגדולות. “אני לא צריך פרידה מדהימה כמו של טוני קרוס. אני יודע שמאוד אוהבים אותי, אמר”. בהחלט. כי נאצ’ו וריאל מדריד זה סיפור אהבה. ואנושי. אמן
2 לייקים
הסרטון המיוחד שלי לקראת גמר ליגת האלופות::
-היהלום שבכתר - מה שחסר להפוך עונה טובה, אולי טובה מאוד, לעונה מדהימה, היסטורית, איך התחילה 2023/24 ואיפה אנחנו היום.
-הדסימה, לא מזמן חגגנו עשור - שהחלה הכל, לא הייתי מחליף את כל הזכיות בליגת האלופות בשום דבר אחר. קצת רגילים אבל זה תמיד מרגש מחדש.
-ריספקט גדול לבורוסיה דורטמונד שבזכות ולא בחסד הגיעה למעמד, יהיה קשה מאוד, גמרים מנצחים עם הלב ועל הקשקש, אין כדורדל גדול.
-ההרכב שהייתי רוצה לראות - מה שכנראה יהיה, כשיש לי קצת ספקות האם לברהים דיאס לא מגיע לפתוח במקום רודריגו.
-ההיסטוריה והמסורת זה לא מספיק, צריך לשחק כדורגל. וגם “המאבק הסמוי” שאני המצאתי בין ויניסיוס לבלינגהאם - על מלך השערים, כדור הזהב ושחקן העונה. האללה מדריד
2 לייקים
וואו, זה כל כך לא הכי חשוב בעולם. גם לא יקרה כלום אם שחקנים שזכו בצ’מפיונס 5 פעמים יפרשו בלי לזכות בשישי. רוב השחקנים הגדולים יעבירו קריירה שלמה בלי זכיה אחת.
רק אני לא מתרגש?
אני לא אכנס לדכאון אם נפסיד היום ודי מסכים איתך, אבל לא מתרגש?
אני מתרגש ממשחק נגד ראיו בשישי ב13:00 אז היום אני לא אתרגש?
אגב חלמתי בלילה שגולר כובש היום שער.
5 לייקים
אני אתרגש ואכנס לעניינים לקראת הערב, אין ספק.
פעם הייתי מתחיל להתרגש שבוע-שבועיים לפני.
לייק 1
אנשים (אולי בגלל השנים האחרונות) מתנהגים כאילו הגעה לגמר זה רק עניין של החלטה והשנה החלטנו להגיע אבל לא חשוב לנו לזכות.
סליחה על הנחרצות והבוטות אבל אין דבר כזה אוהד ריאל מדריד שלא יהיה מאוכזב אם לא נזכה היום ב15.
זו המהות של ריאל מדריד, לזכות בתארים.
אנחנו מתעצבנים פה כשלא מנצחים בליגה קבוצות מרכז טבלה ומטה אבל מהפסד בגמר ליגת אלופות הם לא יתאכזבו. טוב.
מאמין ובעיקר מקווה שהשחקנים לא באים בגישה כזאת גם כי אז עדיף להישאר במדריד.
מה זה “מאוכזב”? אני מתאכזב מהפסדים במשחקי ידידות בארה"ב. אבל יש מנעד רחב לרגש הזה. אני יודע שבדקות האחרונות מול באיירן, הרגשתי שלא אקח קשה הדחה אפשרית.
אחרי ההפסד לליון בשמינית ב-2009 לא הצלחתי לישון בלילה, וסחבתי הרגשה רעה כמה ימים.
ה"מהות" של כל קבוצה זה לנצח. אף אוהד לא אוהב להפסיד. לרוב הקבוצות הולך פחות טוב מאיתנו ואין להם אלא להתרגל למצב.
אולי אחדד - עבור רוב הקבוצות, הגעה לגמר היא הזדמנות כמעט חד פעמית והיסטורית. אנחנו כל שנה מגיעים לחצי גמר לפחות. זה בפירוש מוריד מהריגוש - לא הלך השנה מול סיטי - ננסה שוב בשנה הבאה.
אם המועדון היה מחזיק בגישה הזאת לא היו לנו 15 זכיות בליגת אלופות.
כתבתי את דעתי האישית בלבד, לא מבין מה אתה רוצה, כמו שיש כאן כאלה שהפוסט הראשון שלהם בגמר ליגת האלופות זו התחושה שנפסיד. ממש ‘דיון’ מרתק היה פה. הכי חשוב בעולם ע-ב-ו-ר-י זה שריאל מדריד תזכה בליגת האלופות. אני לא יכול להחזיר את החטופים הביתה ויודע שזה רק ספורט. אצלי זה קצת מעבר לכדורגל, מותר לי? השחקנים שלא זכו במפעל פעם אחת רובם לא היו בריאל מדריד או שיחקו כאן פרק זמן קצר מדי כמו פאביו קנבארו או בעיקר רונאלדו-פנומנו. טוב שהקבוצה לא בדעה שלך אחרת לא הייתה גם השלישית ברציפות בקייב או הזכייה בגביע ה-14.
הרגשה מוזרה. קצת לחץ, קצת מרגיש שזה משחק קל יחסית לשלבים הקודמים ומי יכול על ריאל מדריד בגמר. חשבתי שלא יכאב לי יותר מדיי אם דורטמונד תנצח בגלל כל מה שקורה בחיים האמיתיים, אבל ככל שאנחנו מתקרבים למשחק האמוציות משתלטות וברור לי שהגמר הזה לא שונה מאף גמר אחר.
הגמר הזה הוא חתיכת הפתעה. לקראת השמינית חשבתי לעצמי שאם סיטי לא תקח את הגביע, כנראה שהוא יהיה של אינטר. היינו ממש גרועים מול לייפציג, היינו צריכים ניסים מול סיטי ובאיירן אבל איכשהו אנחנו פה. אפשר כביכול לחיות בלי הגביע הזה, אבל לדעתי הוא אחד מהיותר חשובים שהיו לנו מאז הדסימה בדיוק לפני שאמבפה מגיע וזה מן חותמת רשמית שמראה לכל העולם מי האולטימייט בוס של עולם הכדורגל, אחרי שסיטי עשתה קולות שהיא חותרת לשם.
7 שעות עד למשחק, 9 שעות וזה ככל הנראה גם מאחרינו. נשאר רק לחכות עוד קצת. Hala Madrid!!
4 לייקים
מתרגש מאוד כמובן לקראת גמר ליגת האלופות היום, הלוואי והייתי טס לוומבלי למרות שזה יקר וקצת לוגיסטיקה. ריאל מדריד וליגת האלופות זה סיפור אהבה, אולי הכי גדול בכדורגל העולמי ואני מקווה שזה יימשך הערב. כלומר זה יימשך בכל מקרה אבל אני מאוד רוצה את הגביע ה-15!
אני זוכר היטב איך התחלנו את העונה – עם חשש ומזל רע, החלטות של המועדון שלא הבנו אותן אבל פלורנטינו פרס תמיד מנצח – ואיפה אנחנו היום. מצד אחד מאז מעשה הגבורה של חוסלו נגד באיירן מינכן אני מרגיש שוב בן 17 – העולם עצר מלכת – העבודה, החדר כושר, החברים ועוד, אני סופר את הדקות, השבועות זוחלים ממש-ממש, מתעסק בזה כל כך הרבה כאוהד חובב וזה ממלא אותי באושר ובעוני. ומצד שני כמה שאני רוצה שזה יגיע אני גם קצת לחוץ. הייתי רוצה ללכת גם היום לים בניחותא כמו אתמול ולא להסתכל על השעון או שאינסוף תסריטים ירוצו.
לא הייתי מחליף את ההצלחות של ריאל מדריד בליגת האלופות בשום דבר אחר. השער של סרחיו ראמוס בדסימה היה מעשה גבורה ששינה את ההיסטוריה שלנו – הנה רק בשישי שעבר אני לפחות חגגתי עשור לזה. הרגע הכי גדול שלי כי הייתי שם. זו “התשובה” שלי, דעתי האישית לכל מי שמדבר ואולי בצדק על מאזן האליפויות העצוב שלנו.
זו הייתה עונה היסטורית – בליגה, עם מאזן מעולה, שני קלאסיקוס, ריאל נאבקת בכל הבורות שאיימו עליה, אני לא חושב שבאמת היה לנו משבר, מקסימום מעידה אחת פה ותיקו אחד שם – אבל זכייה בליגת האלופות, דאבל חמישי בהיסטוריה ושלישי מאז 2017 – יכול להפוך את העונה הזו להיסטורית.
וכמובן שזו בדיוק הציפייה שלי. ההיסטורית והמסורת, סגל השחקנים המעולה, הסינרגיה, המאמן שמוציא את המיטב, כמובן עצם זה שסילקנו מהדרך את מנצ’סטר סיטי וגם בורוסיה דורטמונד שהיא מועדון נפלא אבל קבוצה פחות טובה מאיתנו, זה לגיטימי.
אבל שוב זה ברור שנהיה חייבים להיות בשיאנו, כל המספרים והשיאים ו"מועדון ששת הגביעים" זה בונוס, צריך לשחק כדורגל. ההיסטוריה לא יכולה להבקיע שער. ריאל מדריד לא משחקת גמרים אלא מנצחת אותם – אמר קאסמירו ויש עוד קלישאות, צריך להיות במיטבנו. אסור לעשות טעויות או להיות יהירים. בלי הנעת כדור מסובכת, בלי לקיחת סיכונים – במארקה אפילו הייתה כתבה על כך בנוגע לאדוארדו קמאבינגה, לא לפתוח את המשחק בנמנום כי זה מה שנראה לי שיקרה. לא להרגיש נינוחים מדי. השחקנים קיבלו כמה אזהרות בדרך – קודם כל שתי יריבות חזקות שדורטמונד הדיחה בדרך וגם גמר הליגה האירופית וגם הגביע האנגלי. זה נשמע טוב כלפי חוץ, השחקנים מנסים לשדר ביטחון וגם מודים שיש חשש מסוים שדברים ישתבשו, אבל יש הבדל בין דיבורים למעשה.
לא אכפת לי שהחזרה הגנרלית למשחק הסתיימה בתיקו מאופס. אכפת לי שהיה מדובר במשחק די רע, ההרכב הראשון, לפחות שחקני ההתקפה, שיחקו מעט דקות יחסית מאז הקלאסיקו וזה היה קצת בעוכרינו. אני מקווה שגם ביום בינוני הם שווים יותר ובגמר ליגת האלופות כולם רצים ונחושים יותר. זה הזמן גם לומר שריאל הציגה עונה חסרת תקדים מבחינת קצב צבירת נקודות וגם מספר השערים סבבה אבל הכדורגל רוב העונה היה קומסי-קומסה, מאס או מנוס. לא מספיק שחקנים שמצטרפים לרחבה, הכדורגל לא תמיד היה מגוון, ביחס לגולים שכבשנו בבעיטות מרחוק זה לא קרה מספיק. תמיד יש מקום לשיפור.
המשחק תלוי בנו אבל אני מחזיק מדורטמונד. אני רגיל שכל העולם כביכול נגדנו, זה היה ככה עם ליברפול של יורגן קלופ חביבת הקהל, כל העולם רצה שג’יאנלואיג’י בופון יזכה בצ’מפיונס ב-2017, זה התואר שחסר לו, אתלטיקו מדריד הייתה סינדרלה שב-2016 גירשה את כל החזקות. כדורגל? הם מסוכנים מאוד-מאוד במתפרצות, גם החלוץ שלהם עושה עבודה לא רעה. אני מעודד מכך שג’יידון סאנצ’ו נגד פריז סן ז’רמן זה לא סאנצ’ו הרגיל, זה היה המשחק הכי טוב שלו מאז שחזר. מאטס הומלס שחקן שאני מעריך, אבל יש לו את בעיית האיטיות, אולי צריך לחפש גול כמו שעשינו נגד באיירן מינכן. דורטמונד שמרה העונה שש פעמים על שער נקי, נצטרך להיות בשיאנו.
גמרים מנצחים על הקשקש, לא תמיד זה הכי קשה ומתיש בעולם כמו בגמר הדסימה, אבל זה אף פעם לא יהיה גם שירה בתנועה כמו בגמר 2017 נגד יובנטוס עם חצי שעה של כיף. צריך הרבה לב ונשמה ואני מתחבר למה שאמר קרלו אנצ’לוטי, אם פעם זינדין זידאן אמר “נצטרך לסבול”, אז קרלו בצורה עדינה אומר: “צריך לשלוט ברגשות”.
מבחינתי ג’וד נגד האקסית זה סיפור נפלא, וגם ויניסיוס השחקן הטוב ביותר שלנו ב-2024, מעדיף אותו בצד ולא במרכז. זה הריקוד האחרון אולי לפני ההכרעה לגבי הבלון ד’אור, מבחינתי הם בדו-קרב סמוי על תואר שחקן העונה שלנו וגם מלך השערים. לא נגיע להרבה מצבים. הייתי מציין גם את טוני קרוס ששולט בקצב ומחליף אגפים בחסד, את טיבו קורטואה שזה מרגש ואולי אין תקדים לכך שהמשחק הראשון של שוער בליגת האלופות בעונה מסוימת הוא הגמר – טיבו שכנע אותי נגד אלאבס. נאצ’ו כנראה עוזב, שיניף אתה גביע וזו תהיה פרידה מהחלומות. אני אוהב אותו ומגיע לו גביע. יש לנו חתיכת ספסל שאפשר להשתמש בו, כל כך הרבה אופציות, לא להירדם. זה מפתה לראות את ברהים דיאס ב-11, אבל רודריגו ישחק, רודריגו שלטעמי זו לא טרגדיה מה שעשה אבל בעיקר אין לו קייס, שיתקן על המגרש. האללה מדריד! A Por la 15
2 לייקים
קראגר מהמר ניצחון 2-1 לדורטמונד היום, מה שאומר שהניצחון שלנו בטוח. אני ממש אוהב לראות את האולפן של CBSgolazo והדבר היחיד שבטוח שם יותר מהחיוך של מייקה זה שקראגר יצא מטומטם מתישהו.
סניידר ופיגו הימרו 3-1, קאקה 1-0, בייל הלך על 3-0.
מה ההימור שלכם? אני עם סניידר ופיגו.
אם הם חכמים הם יתנו לסאנצ׳ו לשחק על קרבחאל ולא על מנדי. אנחנו מצידנו צריכים לשחק על היתרונות שלנו וזה מהירות מול הגנה איטית.
משחק פוזשן יהיה טעות, נגד באיירן כמעט הלכנו הביתה עם המחמאות. בתחילת המשחק לתת להם את הכדור. אסור שירגישו שהתוכנית שלהם עובדת. צריך שיבינו מהר מאד שבאנו לנצח גמר ולא לשחק טוב מהם
לייק 1
2-1 לנו כולל גול של ג’וד מחוץ לרחבה
לייק 1
שמעתי את הטענה הזאת כמה פעמים, אני לא יודע כמה אני מסכים איתה. ריצה אחת של אדיימי מול קרבחאל והמשחק יכול להסתבך. מנגד סאנצ’ו מול קרבחאל אף פעם לא יהיה לבד מול קרבחאל, יהיה לו את העזרה של פדה, הרבה יותר בטוח להמר על איזו מתפרצת.
בכללי סאנצ’ו לא כזה טוב כמו שהוא היה נראה בחצי הגמר. הוא באמת הרשים אבל זה לא מה שקרה לאורך העונה.
סאנצ׳ו אם יבוא טוב קצת מסוכן יותר, לכן זו דעתי. מצד שני אל אף היותו דריבליסט הוא רוצה כדור לרגל ולכן אמורים לעצור אותו.
שעתיים לפרסום ההרכב, שאלה מטופשת כדי להעביר את הזמן - מהי החולצה שלכם לגמר? היא מוכנה מבעוד מועד? כאן בשביל התמונה כדי שיהיה מגניב ו- A Por La 15 - מחזיק חולצה של טוני קרוס לכבוד פרישתו, מגמר 2018, ואת החולצה של השחקן הנערץ עליי איי פעם, ראול, חולצה מעונת 2002/03, “קדושה” - זו הייתה חולצת הגמרים שלי במשך שנים, מהדסימה עד הזכייה בגביע ה-13 בערך.
יש הרבה אופציות מהממות כמו זו של כריסטיאנו רונאלדו, או שחקן אגדי אחר באמת כמו סרחיו ראמוס אדון הדסימה, זינדין זידאן, יש לי גם חולצה של לוקה מודריץ’, ג’וד בלינגהאם, של ויניסיוס ג’וניור איש השעה. אני לוקח את של קפטן נאצ’ו, אמן ואמן שיזכה בשישי שלו כמו פאקו חנטו ויניף את הגביע. האללה מדריד
2 לייקים
אני ממש אשמח לשער מהיר שירגיע לנו את המשחק וישים את דורטמונד במצב בעייתי. אין לי כח להיגרר לדקות האחרונות עם רמונטדות, כשהלחץ עלינו. פשוט עייף מזה כבר. אני מקווה שלפחות היום לא נבוא בגישת המינימום שמאפיינת את הקבוצה מאז זידאן. אבל למרות זאת:
אסור לנו להתנפל עליהם. אנחנו צריכים לשחק את המשחק הרגיל שלנו, הם כבר ימעדו בהגנה וויני ימצא את הדרך לעשות את הטרור שהוא יודע לעשות. אנחנו צריכים להחזיק בכדור, לקבוע את הקצב, משחק בקצב נמוך זה האינטרס שלנו היום ולשמחתינו יש לנו את קרוס עוד פעם אחת אחרונה בשביל זה.
אני מקווה שאנצ’לוטי לא הכין ניסים ונפלאות להערב, לא צריך להסתכן בסגנונות משחק שלא מוכרים לנו, צריכים להרוג את המשחק, בגלל פערי האיכות הסיכויים שאנחנו נבקיע גבוהים יותר.
עדיין אני תוהה איך דורטמונד תשחק. האם היא תבוא ללחוץ גבוה, כמו שהיא עשתה העונה, או שהיא תבין שבדרך הזאת היא גוזרת על עצמה גזר דין מוות. גם סיטי הפסידה לנו בדרך הזאת, ולתת לנו את השטחים זה הדבר האחרון שקבוצה צריכה לעשות מולנו. אם היא תבוא ללחוץ, אז ויני ימצא דרך לעשות נזקים במשחק המעבר. אם היא תבוא לשמור מאחור, אז המון תודה ואנחנו הקבוצות המנוסות ביותר בעולם במשחקים מהסוג הזה.
המשחק הערב קשה עד בלתי אפשרי מבחינת דורטמונד להתכונן אליו. אנחנו קבוצה בלתי נסבלת מהבחינה הזאת, אי אפשר לדעת מאיפה תקבל את הכאפה ממנה. אני אישית פחות אוהב את זה שאין לנו סדר במשחק ואין תוכנית ברורה, הייתי מעדיף משחק סטייל ארסנל או סיטי שהוא הרבה יותר ברור ועם אצבע של מאמן, אבל היתרון בצורת המשחק החופשית הזאת שקשה מאוד להתכונן אליה. טוכל דיבר על זה, פפ ושחקני סיטי דיברו על זה, כאן היתרון הגדול שלנו.
אנחנו הפייבוריטים הברורים, חלק מאוהדי ריאל ברחבי הרשת כבר בטוחים שניצחנו, הפרשנים כולם למעט קראגר אחד לא נותנים אף סיכוי לדורטמונד, ועדיין זה משחק אחד, 90 דקות, ובכדורגל הכל יכול לקרות. אני מאוד מקווה שהטרנד של הניצחונות של האנדרדוגיות בגמרים שהתפתח לאחרונה יעצר הערב. אבל, אף אחד מהן לא הייתה ריאל מדריד בגמר ליגת האלופות.
3 שעות לשריקת הפתיחה, יאללה כבר שיגיע הרגע!!
3 לייקים