טרבל זה חרטא ואתה יודע את זה… או שבעצם כאוהד אתלטי אתה לא 
אצלנו אוהדי ריאל הגביע זה מפעל שקיים כדי שיהיה לאחרים גם עם מה לשחק, אחרת זה לא הוגן.
3 לייקים
עד הדקה ה60 ניסינו לשחק באיזה 442 מוזר ומעצבן שהצליח לנו מתישהו באיזור ינואר לכמה משחקים, במקום לשחק רגיל. ברגע שקרלו החליט להחזיר את ג’וד לאמצע ולשחק עם שלושה קשרים המשחק קיבל תפנית חדה. גם זה שהפסקנו לנסות ללחוץ אותם גבוה ולתת להם את כל השדה לרוץ עליו עזר מאוד. בקיצור, הוא פשוט החזיר את המשחק למשחק הרגיל שלנו. לא היה צריך לשנות כלום מלכתחילה. לא אהבתי את זה שהוא אמר שהיינו עצלנים במחצית הראשונה.
אבל הוא ווינר אדיר, והוא תרם המון לפרויקט הזה גם בלי התיארים.
3 לייקים
שינוי המערך היה במחצית. הרעיון (שלא עבד היום) של ה 442 הוא כי יותר קל להגן כך. השיפור הוא הרבה פונקציה של עייפות, לחץ וניסיון במעמדים האלה.
לא, לא, את המחצית השניה התחלנו עדיין עם ג’וד באגף שמאל.
אגב אמרתי לך לגבי אדיימי על קרבחאל…
ה 442 של המחצית הראשונה מאוד בעייתית, כי למרות שעל הנייר יש לך 4 קשרים שיחקנו בפועל עם קמא וקרוס כקשרים, כשבנוסף לא היה לנו קיצוני ימני.
עם השינוי רודריגו זז ימינה והיה מאוד פעיל מחצית שנייה, ג’וד עבר לשחק בראש היהלום ופדה נכנס למרכז במקום להיות קיצוני ופתאום יש לך 4 קשרים במקום 2 וגם קיצוני ימני והרבה יותר איזון.
לייק 1
הייתי בטוח שעם הניסיון שלו הוא פשוט ישחק רגיל ולא ינסה לשנות כלום. אבל העיקר ששרדנו את הניסיון הזה והתעשתנו בזמן!
ניסה לשחק אותה פפ ואז התעורר והבין שהוא קרלו ולא פפ ושלשחק אותה פפ בליגת האלופות זה לא כזה חכם
3 לייקים
מספיק לצפות שוב במשחק ולראות שכל ההתקפות המסוכנות של דורטמונד התחילו מניסיון לחץ שלנו כדי להבין זאת.
אבל לך תתווכח עכשיו עם 2 דאבלים ב 3 עונות, והוא עוד מקבל את אמבפה לעונה הבאה.
לא מסכים איתך. עלינו ככה במחצית
ונכון, עשה לנו צרות
אתם יודעים כל פעם אני אומר לעצמי הנה הגיע הרגע שבו זה יתנקם בנו, הרי ״לסבול״ כל פעם ובסוף לנצח זאת לא שיטת משחק, אבל כנראה שעבורנו זה כן… גביע אירופה שישי בעשר שנים! לנצור כל רגע זה מטורף בכל קנה מידה.
כמה ראוי וכמה יפה שדווקא 2 השחקנים היחידים שהיו בכל הגמרים האלה הם אלה ששילבו פעולה לשער הניצחון, דני את טוני, איזה אגדות.
תזכירו לי למה היינו צריכים את אמבפה? דאבל שני בשלוש שנים! אשרינו שזכינו לראות את חילופי הדורות הכי מושלמים בתולדות הכדורגל, שאפו ענק למועדון ובעיקר לדון פלורנטינו.
טוני קרוס עוזב את ריאל מדריד בצורה הכי מפוארת שאי פעם מישהו עזב לדעתי, עצוב שהולך אבל חייב לדעת להעריך אותו שידע מתי נכון עבורו והשאיר אותנו עם הזיכרונות הכי מתוקים שיש.
7 לייקים
המלכים של אירופה, שוב, בדיוק כמו שם הספר שלי. הוצאתי אותו לפני שלוש וחצי שנים ואשכרה חסרים בו שני פרקים, על שתי זכיות בליגת האלופות. הלוואי ואני אשב יום אחד ואוציא עדכון.
אני אהיה שחצן אחרי הזכייה בגביע ה-15 היקר וחייב להחליף מחר את הסטטוס בוואטספ ל- A Por La 16 וגם את תמונת הפרופיל כי יש לי עוד אחת עם הגביע - אנחנו המועדון הכי גדול בתבל ואף קבוצה בכלל לא מתקרבת אלינו, זהו, הוצאתי. הכל התחיל בדסימה, תעכלו איזה עשור מטורף עבר עלינו ותגיד שוב ת-ו-ד-ה. ריאל מדריד וליגת האלופות זה סיפור אהבה. אבל עשור כזה לא יחזור להערכתי, לעולם. אני במצב רוח להכריז: פלורנטינו פרס שעבר היום את דון סנטיאגו ברנבאו ז"ל במספר גביעי אירופה, עשה זאת בדיוק 46 שנה ויום לאחר מותו של ברנבאו - הנשיא הטוב בתולדות הכדורגל.
ידעתי שיהיה קשה, גמר זה גמר, מנצחים בציפורניים וכנראה שאנחנו לא נוכל לתת גול מהיר אף פעם במעמד הזה, והיה יותר קשה משחשבתי. אבל זה נראה לי קצת מיותר להתחיל לכתוב עכשיו מה לא עבד, בטח לא להרחיב בזה, הקווים ששחקני בורוסיה דורטמונד נכנסו אליהם, בלבול וכאוס. חשבתי שנשחק טיפה יותר טוב ואני מקווה שבעונה הבאה נשחק הרבה יותר טוב, בטח לראות יותר שחקני התקפה ברחבה ומצטרפים, וםגם שחקני התקפה לוחצים ומשהו מסודר יותר ומה שוויניסיוס ג’וניור עשה עם הפאול על השוער זה לא נקרא ללחוץ זה היה לא חכם - אבל עזבו, גביע.
אני לא יכול להגיד שהייתי רגוע וידעתי שנביא את הגביע אבל אחרי אחת ההתקפות של בורוסיה דורטמונד שהם בזבזו מצב ברשלנות אז הנחתי שיש סיכוי. אבל כרים אדיימי שחקן בלי חלק מיסודות כדורגל בסיסיים, רשלני מול השער כמו ויניסיוס אולי בעבר? וידענו שג’יידון סאנצ’ו לא השחקן שהיה בשני המשחקים נגד פריז סן ז’רמן, ושדורטמונד נוטה לאבד כדורים מאחורה כמו בשער השני…
לא מעט שחקנים היו ביכולת לא טובה היום ועל רקע הבלבול הזה אני חושב שאולי אדוארדו קמאבינגה הפגין את מה שתמיד רצינו. מבחינתי לפחות המצטיין מבין שחקני השדה. לקח פיקוד, חילץ כדורים, סגר במיקום נפלא, תיקן, היה שקט מאוד. אני מבסוט עליו.
ג’וד בלינגהאם אכזב, התרגש קצת, נו, בסדר. אני בטוח שבגמר הבא הוא יהיה יותר טוב וגם בשלבי הנוקאאוט הבאים. זה העניין של שחיקה קצת וכדומה. ההחמצה שלו אחרי שהובלנו הייתה נוראית אבל הוא עשה כל כך הרבה פעמים שער מכלום בתחילת העונה אז אין דבר.
קרלו אנצ’לוטי רוקד נהדר, חייבים להגיד. היה אפשר לבצע חילוף, הוא העדיף לעשות שינויים בתוך מה שיש והקבוצה התאפסה על עצמה פחות או יותר. אמרנו הכרזות? אני מניח שהוא ייזכר כמאמן הגדול ביותר שלנו. זו זכייה שנייה כבר בעידן שבלי המפלצות כריסטיאנו רונאלדו וכדומה, זה מוערך מאוד.
כמה סמלי שעונת שיא הכיבושים של דני קרבחאל מסתיימת עם שער שישי, בגמר ליגת האלופות, בדרך לגביע השישי שלו בקריירה, זה בלתי נתפס. והגמרים לא פעם היו אכזריים כלפי דני, לא חושב שיש שחקן שנפצע פעמיים בגמר. הוא כבש בנגיחה דומה מאוד לשער נגד סביליה העונה, הוא לא הבקיע בראש אלא נגח מכל הלב.
גם קפטן נאצ’ו כמעט הבקיע, איזה כיף שהניף את הגביע, הילד שהגשים חלום והרי היו כמה נקודות שבר העונה. בקיץ הוא חשב בכלל אם להמשיך, היו שני האדומים, כשקרלו אנצ’לוטי גם שקל לשחק עם אורליאן טשואמני כבלם במשחקי הנוקאאוט הגדולים. ברוך הבא למועדון השישה יחד עם טוני קרוס המרגש - איזה סיום (מעולם לא זוכר בעיטות חופשיות כל כך טובות שלו, לבטח הראשונה הייתה פנטסטית, לא מספיק חזק אבל באמת לחיבורים, היו בו קצת את הרעב הזה ואנחנו נזכור אותו מבשל בקרן בגמר ליגת האלופות אחרי שבחלק ניכר מהזמן הרגשנו שההרמות שלו לא עוברות את השחקן הראשון), ולוקה מודריץ’. בכל אחד מאיתנו יש נאצ’ו.
טיבו קורטואה לא ספג אף שער העונה. הוא סגר יפה את הפינה, היה שקט ובטוח, מגיע לו, הסבל בכל 2023-24 היה שווה את זה.
ההצלחות עוברות מדור לדור, ילדים מהמחצבה, שחקנים שגדלו על רוח החואניטו ועוד ועוד ועוד. וחלק מהמלכותיות הזו אלו אגדות העבר. לראות את זינדין זידאן שוב מגיע לגמר לתמוך בריאל מדריד, והוא זה שיורד לכר הדשא וסוג של מעניק את הגביע לקרלו, זה משהו קסום. קרלו הביא לנו כבר שתי זכיות בצ’מפיונס “שלא ציפינו להן” - מוערך, לטעמי הוא ייחשב כמאמן הטוב בתולדות המועדון.
האללה מדריד, הלילה לא הולכים לישון, איזה כיף שלקחתי חופש מחר. כמובן שגם הצטלמתי עם גביע הדמה עוד בחצי הגמר - חוצפן כמו אוהד ריאל קלאסי. זה הזמן לומר תודה רבה לקבוצה על עונה קסומה והיסטורית ואגדית. לא מתרגש מקיליאן אמבפה.
8 לייקים
עזבו אתכם טקטיקה שמקטיקה.
הקבוצה הזאת היא כמו הפרצוף של אנצ’לוטי ושל ויני שמייצגים אותה הכי טוב - אוברייטד, מרגיזה, לא מבינים למה - אבל מנצחת.
הסיפור הכי גדול- יותר משל נאצ’ו חולה הסכרת שמשום מקום מניף גביע צ’מפיונס כקפטן, יותר משל קרבחאל הגמור שכובש שער ניצחון, בגמר, בנגיחה (!!), יותר משל טוני קרוס האפור אבל הווינר הנצחי שפורש בצורה הכי מופלאה שיש - הסיפור הכי גדול הוא של פלורנטינו. הילד (כן, י-ל-ד) החולם, שהגיע לפני חצי יובל וקנה כוכבים כמו אחרון האוהדים במנג’ר על סטרואידים, והנה עכשיו נכנס לטופ של נשיאי הכדורגל בכל הזמנים. הצליח איכשהו להפוך את המועדון המעוטר בהיסטוריה למועדון המעוטר בהווה. הצליח להפוך ילדים מבולבלים כמו ג’וד וכמו וויני לכוכבי כדורגל שפפ ואמבפה נאלצים לצפות בהם בטלוויזיה.
תודה לך דון פרז, תודה לך ריאל מדריד. לא רוצה להתעורר מהחלום הזה, שהוא למעשה המציאות הממשית, אז בעצם אין שום בעיה להתעורר.
15 לייקים
קמפיונססססס
איזה תקופה להיות אוהד ריאל, זוכר את קללת הריאזור, את 7 שנות המנחוס עם שמינית הגמר כשאנחנו עפים מול רומא, ליון… את שברי הלב מול באיירן ודורטמונד, ועכשיו מי זוכר את זה בכלל? בטח שלא אנשים שלא אוהדים ריאל
זוכר את החצי באליאנץ ארנה ואת הגמר בעונת הדסימה איך צרחתי כמו מטורף!
ועכשיו - 6 זכיות ב11 שנים. רק להיזכר בתחושות של הדסימה, ולראות את הנתונים של ההיסטוריה של שאר הקבוצות כדי להבין עד כמה זה מטורף
ויאללה - לוקה לשביעי!
ראיתי את המשחק עם חברים שפשוט כולם היו מצולקים מקנאה ורק התפללו שריאל תפסיד - בקיצור בשביל המזל
פעם אחרונה שראינו משחק של ריאל ביחד היה בגמר ב2017
כמה מגיע לקרוס לפרוש ככה, אשכרה ב3 שנים האחרונות התחלתי לאהוב אותו - מרגש
חפרתי לחבר שלי כל המשחק - פדה יביא לריאל את הניצחון. ורגע לפני הקרן שוב הזכרתי לו את זה - זוכר על פדה? אז הנה הקרן הסתמית שהוא השיג (הבעיטה שלו הלכה יותר קרוב לנתבג מאשר לשער) ממנה מגיע גול, תזכור! והגיע.
וכמה מגיע גם לדני עם הלב שלא נגמר, פעמיים נפצע בגמרים ועכשיו הביא לנו ניצחון
ויאלה כל ההודעה הזאת זה כבר יותר מדי
האלה מדריד! ואמוס ריאל!
קמפיונסססס👑
4 לייקים
פאקינג טיבו. היישר מעונה שלמה בפריזר לגמר שני בשלוש שנים שהוא בעל הקרדיט העיקרי בו. איזה שוער היסטורי.
פלורנטינו, שחלם לשחזר את תהילתו של סנטיאגו ברנבאו אחרי עשורים במדבר - השלים את המשימה.
לעולם לא יהיה לי איך להוכיח את זה, כנראה אקח את זה איתי קדימה, אבל נשבע שכשראיתי את ההודעה של @Niro אתמול על ניצחון עם גול של בלינגהאם מרחוק, רציתי לכתוב ״רק תנו לי 1-0 מגול של דני״. איזה נשמה של שחקן. הוא ונאצ׳ו שווים לי 500 לאמינים ובארטרות, ושיהנו במשתלה לספר אגדות בזמן שהשניים האלה ולוקאס ואסקז שיכורים מרוב גביעים.
12 לייקים
קשה שלא לטבוע בקלישאות אחרי ערב כזה. מלכת המפעל, כוח טבע, בלתי מנוצחת.
קשה להיזכר בשחקן אחד (אחד!) שהבריק, שנתן הצגה. ודווקא קל להיזכר בכוכב אחד, ג’וד, שאילו היה זה משחקו הראשון במדים הלבנים הייתי אומר אוי ואבוי, איך נפלנו עם הרכש הזה.
ולמען האמת, מבחינת כדורגל נטו זה היה אחד הגמרים המשעממים שיצא לי לראות.
עד שהגיעה המחצית השנייה והענק התעורר, והחליט שמה שהיה (המחצית הראשונה) לא יהיה, ומה שהיה (בעשור האחרון בליגת האלופות) הוא שיהיה.
אפשר להבין את התסכול של היריבים, שעולים לשחק מול תופעת טבע כזאת, עם ההבנה שלא מספיק להיות טובים יותר בחלק גדול מהזמן, שלהיות מסוכנים יותר זה משהו שאולי מצחיק קצת שחקנים שמלקטים גביעים כאילו מדובר בעבודה שגרתית - עוד יום במשרד.
אין תסריט מתוק מזה, עבור קרוס ונאצ’ו, ועבור שאר השחקנים שחלק גדול מהם בילו יותר בחדר הטיפולים במשך העונה מאשר על הדשא.
וצריך לתת קרדיט לקרלו. כמי שביקר (בלב, סליחה על הכתיבה הדלה כאן) כמעט כל החלטה שלו, והיה ועודנו מת שאלונסו יגיע כבר, מה שהסבא החביב עשה כנגד כל הסיכויים, עם מכת פציעות איומה של חצי הרכב וללא חלוץ טופ טבעי, הוא בלתי נתפס.
וכן, אני יודע שהוא לא שולט על הכדור ששפשף את הקורה של קורטואה ועל תועפות המזל, אבל אם יש מישהו שמגיע לו קרדיט על כך שהחבורה הזאת לא הפסיקה להאמין שהגביע הזה שלה גם כשהכל נראה הפוך, זה אנצ’לוטי.
מלכים.
15 לייקים
בדיעבד אני מבין שהייתי צריך לצפות לזה שבמשחקו האחרון בריאל קרוס יתן הבישול ה-100 שלו…
לייק 1
הגביע שהכי פחות ריגש אותי.
אולי זה השובע, אולי זו החולשה ההיסטורית שלא זכורה לי כמותה של ליגת האלופות, ואולי סתם הזדקנתי.
אבל שמח כמובן בשביל טוני קרוס, קרבחאל, ויני, נאצ’ו וגם קצת בשביל קרלו. איזה רגעים הם נתנו לנו!
2 לייקים
הייתי חייב- אתמול הייתה כתבה על ה"כתמים השחורים" על סוללת 14 הגביעים (עד אותו רגע), כפי שהעיתון ספורט ה"ספרדי" רואה לנכון. מי שראה את הכותרת יכל לחשוב שחצי מהזכיות היו בזכות טעויות איומות של השיפוט, לרבות פנדל מפוקפק ב- 7:3 על פרנקפורט (שער שקבע 4:1 לריאל), כלומר חצי מהזכיות לא הגיעו לריאל.
ואז בדקה ה-35 עבירה גסה, שמחייבת כרטיס צהוב כהה מאוד לדברי הפרשן, ושוב השופט עזר לריאל וויני מקבל רק צהוב. פשוט מגוחך.
אבל היה גם משחק, ושוב לא שיחקנו טוב בחצי הראשון, וטוב שיש קורטואה. ובחצי השני בשילוב בין כושר עדיף, ניסיון והתעוררות של טוניויני עשו מבחינתי את ההבדל, לצד נאיביות של דורטמונד.
לחשוב איך המספר האגדי של שש זכיות כשחקן שהחזיק עשרות שנים (פאקו חנטו) כבק מוחזק על ידי עוד ארבעה, כששניים לפחות מפנטזים על 7 (ואולי גם נאצ’ו?).
ולכן השאלה הבוערת בעיני, יותר משאלת הגביע ה- 16 היא עם כמה גביעים יפרוש דני?
2 לייקים
עוד יום מאושר בתקופה הבילתי נתפסת הזאת ומתחבר לתחושות הטובות של כולם, אבל רוצה לציין כמה דברים מטרידים לגבי העתיד.
- איך אמבפה ישתלב. שחקן שרגיל שכל העולם סובב סביבו מגיע לקבוצה מגובשת שרובה המוחלט עם שתי זכיות בשלוש שנים. מקצועית הכל יהיה בסדר. יש איזון טוב של טון כישרון בהתקפה ופועלים שחורים מאחורה. אבל חברתית אנחנו נהיה במבחן גדול.
- יצאתי מאוד מודאג מהמשחק של קמאבינגה אתמול.
- בלינגהאם. נקווה שזה רק עניין של עמדה ועייפות. לשים אותו כחלק קבוע מהשלישייה הקידמית זה אסון בשבילו ובשל הקבוצה.
- שובע. לשחקנים אין גאולה לרדוף אחריה כמו החבר׳ה של 2014 וכולם עד עכשיו עם לפחות שני גביעים. לא נראה שזה פוגע ואמבפה גם ירצה את שלו, אז אני יחסית די אופטימי בגיזרה הזאת.
אני לפעמים תוהה אם אתם מגיעים למשחק מודאגים מקמאבינגה מהבית, כמה כבר כתבו זאת ולא מבין, קמאבינגה היה השחקן הכי טוב שלנו אתמול.
11 לייקים