סליחה מראש מכל האוהדים השרופים כאן בקהל, אבל עם כל הסימפטיה וההערכה למאמץ ה’הירואי’ - הפסד של כולנו שזה הגמר שאנחנו מקבלים, ולא (נניח) את הקבוצות ששיחקו אתמול על כר הדשא, אחרי מונדיאל באמת מהנה בסה”כ.
זה מה שקורה כשנבחרת אחת מקבלת דרך סלולה כמעט עד הגמר, עם שיפוט “ביתי” ואוהד לאורך הדרך, שנותן לה לקצץ באופן די חופשי את היריבות (כולל הערב), ובלי לשחק ממש כדורגל 90% מהזמן. סיפור נחמד ומרגש - כדורגל זה לא ממש.
ועם כל זה - האשמה כאן היא קודם כל על ספרד. לא מבין למה דווקא מול צרפת הם הציגו משחק מושלם וחף מטעויות, ולעומת זאת הערב הם עושים כמעט כל טעות אפשרית. כמעט נראה שחלק מהשחקנים בעצמם רוצים לראות כאן ריקוד אחרון של מסי.
בגלל הלחץ של גמר, קבוצות לוקחות פחות סיכונים. ספרד-ארגנטינה על הארד זה 3-3 לפחות. אבל הנה, בגלל שזה גמר, ארגנטינה נראית כמו חטאפה. לראיה, אותם הקבוצות שעשו משחק מהנה אתמול, צרפת לא ייצרה יותר מדי מצבים מול ספרד, ואנגליה עשתה בונקר מפואר מדקה 52.
בנושא אחר - השדרים בכאן 11 באמת מביכים. רואים בבירור בהילוך איטי דריכה של מיקל מרינו על שחקן ארגנטינה. עאלק “קשה לראות על מה נפסל השער”.
הכל שלנו| לזכות במונדיאל זה קשה אבל מרגיש שאצל ספרד זה קצת יותר קשה, אבל שיחררתי מספיק קיטור ב-120 הדקות האלה, אני מאושר. בחיים לא הייתי מאמין שפראן טורס יהיה גיבור לאומי עכשיו כמעט כמו אנדרס אינייסטה ב-2010, היה צריך מצב וחצי כדי להבקיע, כל הכבוד לו. בסופו של דבר הכי מגיע לספרד. הנבחרת הכי שלמה, הכי מחוברת, עם המאמן שמבין את הנבחרת הכי טוב, הספסל הכי “שותף”, המרכז שדה הכי אימתני, ההגנה הכי יציבה. לפעמים יש צדק בכדורגל. קמפאונס, קמפאונס, קמפאונס.
ברור שהיינו צריכים להכריע את המשחק הזה ב-90 דקות ולהעביר הילוך בשלב יותר מוקדם. פחות ללכת על בטוח. לתקוף קצת יותר בזעם, אבל אולי הסבלנות שלנו - בעיקר דרך רודרי - היא גם המפתח.
עם 38 משחקים ברציפות ללא הפסד - קשה להתווכח וכן עם שער חובה אחד בכל הטורניר! האגדות מ-2010 שצפו ביציע כמו איקר קסיאס, סרחיו ראמוס, צ’אבי ועוד - יכולים להיות גאים. לעיני אגדות העבר ביציע.
כמו בזכייה ב-2010, כשהפסדנו לשוויץ - גם הפעם פתחנו ברגל שמאל, וזה הישג גדול כי הסגל של אז היה קרוב לשלמות, והסגל של הנבחרת הנוכחית פחות. גם אז הגענו כאלופי אירופה וזכינו במונדיאל. התחלנו עם סימן שאלה וסיימנו עם סימן קריאה. זכינו עם טורניר חלש של לאמין ימאל ופושר מאוד של פדרי, שניים שסומנו כשחקנים הכי חשובים שלנו, זה מגדיל את ההישג. עם מאמן שעבר דרך כל-כך יפה בכדורגל הספרדי וראוי לכל כתר אפשרי. גם היום לואיס דה לה פואנטה צדק עם מיקל מרינו וצדק עם ניקו וויליאמס וצדק עם פדרי. איזו דרך מפוארת עברנו גם. פורטוגל-בלגיה-צרפת-ארגנטינה.
ארגנטינה בגמר מביש בכל צורה אפשרית, הם לא ניסו לעשות כלום עוד לפני הכרטיס האדום. הרביצו כמו נבחרת קטנה וחלמו על פנדלים. חטאפה בתכלת. לא יודעים להפסיד בכבוד.
מעריץ את מסי, באמת, אף אחד לא יקח לו את הטורניר הפנטסטי הזה ובעיקר את הטורניר של 2022 ואיך הדברים השתנו בנבחרת עם בואו של סקאלוני. אבל זה לא מספיק כדי לקחת גביע.
קשה להיות עצוב כשאתה outclassed כך. פשוט לא היינו קשורים למעמד. ידעתי ספרד טובה יותר, אבל לא כך.
זה בדיוק מה שאני חושב. כבר ביורו הבא הם כנראה ישוו את הישג הנבחרת ההיא, ובמונדיאל הביתי רוב השחקנים שלה יהיו לקראת שיא הקריירה ויוכלו לעשות מה שארחנטינה כמעט עשתה.
אני בטוח שאם מסי היה מגיע למצב בעיטה הוא היה מבקיע. זה לא פייר עבורו שהנבחרת לא הייתה מסוגלת לעשות כלום. הוא קיבל את הכדור 30 מטר מהשער של ספרד פחות מחמש פעמים לדעתי. לא נעים לראות אותו בוכה, אבל הוא לא נפרד “ככה”, עבור רבים זה היה מונדיאל בונוס, ביכולת הפנטסטית הזו שלו. הוא עשה את שלו ובגדול, הוא הביא את ארגנטינה לאולימפוס. זה לא בכי כמו של 2016 שאז היו אכזבות. לפני המשחק הוא כתב הרי את המכתב הזה לארגנטינאים, זו גם הדרך והמסע.
ארגנטינה שיחקה היום קצת יותר מדי אנטי. מספיק שהיה איזה ג’וליאנו סימאונה מתחילת המשחק כדי לנסות להתפרץ איתו קדימה וזה היה עוזר למסי.
פאו קובארסי בטורניר א-ד-י-ר, באמת ציון 10. אוהדי ברצלונה יכולים להיות מבסוטים. מה שכן בברצלונה הוא יהיה קצת יותר חשוף במתפרצות מה לעשות, הוא משתף פעולה עם שחקנים בסגנון אחר, האגפים מופקרים. אבל טורניר כזה מוצלח בגיל כה צעיר - פנטסטי, וזה בטח עוזר לצמוח עוד יותר.
ארגנטינה סחטו את כל הלימון ומעבר לכך, עצם זה שהם הגיעו לגמר ועוד בטורניר עמוס כלכך עם 5 משחקי נוקאאוט זה הישג מטורף. ספרד עם הסגנון הבארסאי שלה הייתה היום גדולה מאוד עליהם ובמיוחד על הקישור שלה. לא הצליחו להעביר כדורים למסי ואלברז בכלל. הארגנטינאים הם ערסים כסחנים מאז ומעולם אבל קשה לראות שחקן טיפש וחולה כמו פרדס. רק נכנס ישר מכסח בלי קשר למשחק ודוחף שחקנים מול השופט. כבר שם היה ברור שארגנטינה הולכת לקבל אדום.
המקום אליו יכול קבוצה לשאוף הוא המקום אלו יכול המנהיג שלה להגיע. כל הכבוד לארגנטינה שעושה ברצף כמה טורנירים הישגיים ברמות פסיכיות ביחס לכשרון, ובזכות איזה שחקן של פעם ב “אף אחד לא יודע כמה זמן”.
אבל הלילה סופסוף קלטתי את העניין. ודי ברור שהמסלול של ארגנטינה היה סלול ומובטח כבר לפחות מונדיאל שני ברצף (והיה 3 אלמלא קרואטיה). אבל בלי מסי- ארגנטינה היא למעשה …. ברזיל. לברזיל תגידו יש / היה את ניימאר, אבל ברזיל ללא ניימאר היא גם לצערי אותה ברזיל. בגלל זה קינאתי בהישגיות המטורפת הזו של ארגנטינה בערך ב 10 שנים האחרונות כאשר ברזיל היא שבר כלי. וצריך להיות- הם נראים עם הכי הרבה שמחת משחק ותשוקה ורצון לנצח.
אני די בטוח שרוב אוהדי ארגנטינה לא רואים את המסלול הקליל שלהם לשני הגמרים האחרונים, וזה מובן, כי קשה להיות אובייקטיבי בזמן אמת. את משחק השרוכים ראיתי עם גיסי- אוהד ביתר, כשאני ניטראלי (חיפה). כשהנסיונות של בית שאן להפסיד עלו הילוך לקראת סיום המשחק, לרבות השרוכים כמובן, אמרתי לו שבית שאן עושים הכל כדי שביתר יקחו, הוא היה בשיא הלחץ ואמר שאני מדבר שטויות וזה משחק קשה מאוד מול יריבה שעושה להם את המוות. כעבור כמה ימים הוא אמר שמתוך הפוזיציה אתה לא רואה את כמות האפשרויות שבית שאן נתנה להם.
