אני מכוון בעיקר לפרק ב’, אבל הבעיות התחילו עוד בפרק א’ בעיניי. כן התארים טשטשו הכל וקשה להתווכח עם הצלחות, אבל עם ההצלחות היינו קבוצה הגנתית ומעט אפורה. הטענות על שבלוניות חזרו בכל משחק ולקח לא מעט זמן, אבל קבוצות למדו אותנו בסופו של דבר, וכשזה קרה ומצאו לכדורגל שלנו פתרונות היינו בבעיה. סבלנו במשחקים, התקשנו להבקיע, ולמרות שהיתה לנו הגנה שעל הנייר היתה מטורפת, עם קסמירו ראמוס וראן קרבחאל ומנדי (שאמנם התקפית הוא חסר ערך אבל הגנתית הוא מגן ברמה גבוהה) ספגנו לא מעט.
אתה שוב נופל למספרים שלא משנים יותר מדי, זה לא ממש משנה אם קרוס כבש 6 שערים, שמונה שערים או ארבעה. אלו רזולוציות קטנות מדיי שלא באמת נופלת עליהן העונה או קמה עליהן. נכון שהיה משמעותי אם היה לנו קשר שנותן 15 שערים בעונה, אבל שער לפה או לשם זה לא ממש קריטי. העונה קרוס ומודריץ’ משחקים הרבה יותר לעומק והרבה יותר קרוב לשער. הם נכנסים הרבה יותר לרחבה ומנסים להשתתף יותר התקפית.
לזידאן מגיע קרדיט על בנזמה, למרות שעבור כל מאמן שדרך פה בנזמה תמיד היה באנקר בהרכב. לזידאן מגיע קרדיט על עוד דברים גדולים, כמו קסמירו פדה וכמובן התארים שהצליח לקחת. אבל לזידאן לא מגיע קרדיט על כדורגל יפה, מגוון וכזה שתואם את הדי אנ איי של המועדון שלנו.
ממש הגיוני לדעתי ששחקני התקפה יפרחו כשמשחקים יותר התקפי, ותוקפים עם יותר שחקנים.
כל העניין עם הצעירים לא רלוונטי מבחינתי לטוב ולרע. אני חושב שאנחנו קודם כל צריכים לשחק כדורגל טוב ואחר כך לחשוב על לשתף צעירים וכו. אנחנו לא קבוצת דרג ב’ שזו מטרתה העיקרית. צעיקים זה בונוס ולא יותר.
תרשה לי לשאול אותך שאלה. אתה באמת נהנת מהכדורגל של הקבוצה מאז שזידאן חזר לקדנציה השניה? אתה מצאת את עצמך יותר נהנה או מתוסכל מהקבוצה? בהשוואה להיום, כמה פעמים הלכת לישון עם חיוך על הפנים אחרי משחקים?
תארים הם מהות הכל על הנייר אבל חשובה גם הדרך. אני לא יודע מה יקרה עם אנצ’לוטי מהבחינה הזאת אבל אני יודע שאני נהנה מהדרך. עם זידאן הגענו למקומות היפים ביותר בעולם אבל הדרך לשם היתה מלאה במהמורות, סערות, ונחיתות אונס. ‘התחת של זידאן’ קראנו לזה פה. מעדיף דרך נוחה יותר, יפה יותר, גם אם בסופו של דבר לא נגיע לאותם מקומות יפים.
לי אישית יש טראומה מזידאן. לפני שהוא אימן אותנו הייתי מתרגש כמו ילד ממשחקים. נכנס 7 פעמים בשעה למארקה והאס ורק רוצה להיות מעורב יותר ולקרוא יותר, מאז שהוא הגיע בהדרגה איבדתי את החשק לכדורגל. הפסקתי לראות משחקים שאינם של ריאל מדריד, הייתי מדליק את הטלויזיה בדיוק בשריקת הפתיחה ומכבה בדיוק בשריקת הסיום. מאז שהוא עזב, החשק לכדורגל חזר לי. אני צופה באינספור משחקים בכל סופש, נהנה מכדורגל כמו ילד, ואז כשריאל מדריד עולה לשחק ואשכרה נותנת נצגה שבוע אחרי שבוע, גם אם לא היתה גוליאדה אבל היה כדורגל יפה ומכנע, אני מרגיש שזה הדובדבן שבקצפת.
אני חושב שאנחנו סובלים קצת מתסמין האישה המוכה עם זידאן. לא היה לנו טוב איתו אבל אנחנו מרגישים שאיתו הכי טוב לנו ואנחנו תלויים בו כי היו לנו כמה רגעי אושר באמת קסומים איתו. גם כששמים לנו מראה בפרצוף ונותנים לנו לראות שיכול להיות טוב גם בלעדיו, הרבה מאיתנו בוחרים להתעלם מהמציאות הנוכחית, להקטין אותה, ולאדר את העבר המפואר שבתכלס? להוציא ריצות מטורפות בשלבים הסופיים של ליגת האלופות לא באמת נהנינו בו.
אני אישית לא מתגעגע לזידאן, לא מתגעגע לכדורגל שהקבוצה ההיא הציגה. בעיניי זה היה כדורגל קשה לצפיה, חד גוני, שנועד לאמלל את היריבה עד קריסה מנטלית. נשענו יותר מדי על היכולת של בנזמה שהיה נקודת האור היחידה שלנו לאורך שנים.
לא אתאבל אם מחר יוחלט שלא להמשיך עם אנצ’לוטי, אבל לא רוצה שוב מאמן שדוגל בדרך אחת ספציפית ומסויימת. אני חושב שהכדורגל בעשור הנוכחי חייב להיות דינמי ועם ראש פתוח. מאמן צריך לדעת לכוון את עצמו ליריבה ולקבוצה שאיתה הוא משחק. לזידאן היתה אג’נדה ברורה והוא הפסיד איתה כמו שהוא ניצח איתה. הכדורגל בתקופה האחרונה עבר שדרוג וקבוצות לא דינמיות לא יכולות להצליח. קבוצה צריכה לדעת להחזיק בכדור, לצאת למתפרצות, לשחק הגנתי עם שני קווי הגנה ולפרוץ בונקרים.
בכל מקרה, אני חושב שכולנו צריכים להודות לזידאן על מה שכן נתן, ולמרות הדברים הבאמת קשים שאני אומר עליו, אני לא מצטער לרגע שהוא אימן אותנו. זו היתה חוויה (experience) שלימדה אותי המון על כדורגל, אני באמת חושב שאחרי זידאן אני יכול להעריך הרבה יותר נכון כדורגל, אני מבין את המשחק ברמה הטקטית והמנטלית יותר. אני יכול להנות יותר מכדורגל משוחרר, אולי יותר ממה שהייתי נהנה אמלמלא לא הייתי רואה איך זה נראה שהקבוצה מתקשה. וכמובן, התארים. יחד עם זאת אני חושב שגם אלו המצדדים בזידאן צריכים לזרום עם המציאות ולהבין שגם אם זה לא הצעד הנכון עבורינו, זו היתה בחירה שלו, ולראות את הטוב שכן יש בקבוצה הנוכחית, ויש מספיק טוב לראות בה.