בכנות, קשה לי לדבר על טקטיקה ומצב הסגל בקבוצה שאנחנו לא ממש קרובים לסיום התהליך. כרגע נושא הסגל מאוד תלוי במי אשכרה יסכים לקיצוץ חוזה כשחלק מהתחזיות הולכות הפוך על הפוך (גריזמן לעומת אלבה), ויש עוד לא מעט שכר לקצץ:
מה בכל זאת אפשר להגיד על מצב הסגל:
-
יש לנו שלושה חלוצים כביכול- אגוורו, ברייטוייט ומאנאי.
-
ארבעה ווינגרים אמיתיים- דמבלה, פאטי, קויאדו ודמיר.
-
שלושה תואמי מסי- מסי, גריזמן וממפיס
-
חמישה בלמים רלוונטיים-ארואוחו, פיקה, לנגלה, מינגסה ואריק
-
שני מגינים שמאליים- אלבה ובאלדה
-
שלושה מגינים ימניים- דסט, אמרסון ולא עלינו סרג’י רוברטו.
-
8 קשרים (רלוונטיים בלבד)- מוריבה, רוברטו, בוסקטס, פדרי, דה יונג, גאבי, ניקו וריקי.
לא נכללו כחלק מהסגל: אומטיטי, קוטיניו ופיאניץ’.
כמובן שיש לנו את האחד והיחיד: קומאן
עכשיו אם תראו את הסגל כמו שהוא, בכנות? אני חושב שכן אפשר לייצר פה משהו מעניין, בטח עבור הציפיות לקראת עונה שמוגדרת מראש ככלכלית, ועוד שיש לך איזה מסי שאשכרה הסכים לסחוב אותך לסוף המשבר. בפועל? אני יכול רק לקוות שהוייבים שמקבלים מקומאן על דמיר וגאבי יתנו לנו את התרחיש של פדרי יותר מאשר התרחיש של טרינקאו.
בנוסף, הלה מאסיה יכולה כן לעזור לנו בעמדות בהן נראה שאנחנו נמצאים בבעיה מספרית. ריי מאנאי במהלך משחקי ההכנה נראה כמו מישהו שיוכל לתת קצת מנוחה לקשיש כמו אגוורו שלא יכול לסחוב עונה שלמה, וימנע מאיתנו עוד תרחיש תשע מזוייף מוגבל, וללכת לאופציה האהובה על קומאן, לדחוף את כל השחקים בדקה ה- 85 ולראות מה קורה.
תואמי מסי בקבוצה בה יש את מסי זו בעיה בפני עצמה. הימצאות של שחקנים כמו גריזמן היא ברוב המקרים נטל טקטי במקרה הטוב, וביזבוז כספי מטורף במקרה הרע. אני באמת חושב שגם ממפיס ובעיקרגריזמן הם כן שחקנים שיש להם כדורגל, אבל כשהם בסביבה של מסי הם יתעסקו הרבה יותר בעבודה שחורה ומיקום כדי לשרת את התפקוד של מסי. הרי הבעיה עם מה שנקרא ENGANCHE (וו בספרדית, או כינוי לעמדה של מספר 10) היא שברוב העמים פחות מחוייב ללחץ, הגנה או מיקום, אלא הוא זה שמגיע לעשות קסמים כשהכל תקוע ומהווה את הערך המוסף מול הגנות קשוחות בין הקווים. הימצאות של כמה כאלו באותו מערך לא מהווה תרומה אמיתית למשחק כמו שזה בעיקר חוסר איזון. זה קצת כמו לראות את תיירי הנרי בעונה האחרונה של רייקארד שהופך ממפלצת שדרסה את אנגליה לבחור שנראה “כלוא” בעמדה ספציפית כמו חלוץ מטרה או ווינגר בקבוצה שיש בה כבר גם את רונאלדיניו וגם את מסי וא’טו שהיה פצוע ברוב העונה. יש כאלה שזה מוציא מהם את הרע.
הסיפור של הקישור מעניין. בהתחשב בעובדה שלא סופרים את פיאניץ’, רוב הקישור מונה חבר’ה צעירים שלא מעט מהם הגיעו מהלה מאסיה ואיזה בוסקטס אחד שמתחיל לאותת לסיום. המצב הזה “יאלץ” את קומאן לתת קרדיט לשחקנים צעירים ומעניינים. לא שאני מאחל את זה חלילה, אבל נכון לעכשיו במצב בו בוסקטס פצוע אנחנו אולי יכולים לקבל את הגרסא החדשה של הקישור של בארסה לשנים הבאות. אומנם הייתי רוצה שיגיע מאמן שיצליח לדחוף אותם יותר, אבל אפילו לנסות לחזות בפוטנציאל יכול להיות משהו שיהפוך את העונה זאת ליותר קלה לעיכול.
בעוד שאני סך הכל בסדר עם הקאדר בהגנה (אולי יש טעם בבלם אחד באמת טוב) החלק המעניין כרגע נמצא דווקא בעמדה הכי קשה לניהול- עמדת המגן השמאלי על שם ג’ורדי אלבה. אף מגן מאז שאלבה נכנס לא מצליח להיות ברוטציה של ממש על העמדה, ואולי העובדה שהוא עושה שרירים ועשוי לעזוב היא גם עוד אבן דרך בתהליך הבלתי נמנע של חילופי הדורות בקבוצה. באלדה סך נראה שחקן סבבה, אבל אני חושב שלאפורטה חייב להתחיל לחשוב על מחליף נוסף. אני לא יודע אם אני אוכל להכיל את רוברטו גם באגף שמאל.
בהינתן האפשרויות, הייתי שמח לראות 4-3-3 מבארסה הנוכחית, שכולל רק קשר אחורי אחד ושני מנהלי משחק, אבל זה רק Wishful thinking:
טר שטגן
באלדה-אריק-ארואוחו-אמרסון
פרנקי
פדרי- פוץ’
פאטי- מאנאי- מסי
לא יודע אם אלו הטובים ביותר, אבל אני אשמח לראות מה הרכב כזה יכול לעשות.