לא ראיתי פה הרבה שאמרו שהייתה שליטה אבסולוטית שלכם או שהכדורגל של פפ חזר (ואני בכלל טוען שרק הייתם די שווים). אי אפשר להתייחס לדברים בוואקום או בהשוואה לקבוצה הכי טובה שאי פעם הייתה לכם.
כן שלטתם יותר במחצית הראשונה מאשר עשיתם בשנים האחרונות מול קבוצות טופ (להוציא את הברנבאו) וזה מעודד פה את חלק מהאוהדים… הגיוני לגמרי.
אם כל דבר שלא יהיה הקבוצה ההיא של פפ או נסיון בוטה לשחק כמוה לא ירצה אותך ויחשב בעינייך ככשלון אז אתה צפוי להיות למוד אכזבות.
(*אני אישית הייתי משקיע יותר בתשוקות האחרות שלי שכן יביאו לי סיפוק )
ייתכן ששכחתי ולכן אשמח אם תוכל לענות גם על השאלה השניה:
במה מתבטאת שליטה?
מה שלי הפריע זה שהכדורגל שלנו נשען על מתפרצות מהירות ואיבודי כדור של היריבה. בצורה מסודרת אין לנו איך להגיע להזדמנות אלא אם כן אחד הווינגרים יעשה קסם.
אז בשבילי זו לא שליטה. שליטה זה להגיע לשער בהתקפות מסודרות. לא שבאיירן כן הגיעה למעט הגול הנהדר שלה.
שליטה על המשחק בשפה הברסאית של הכדורגל פירושה אחוזי החזקת כדור גבוהים, מסירות רבות משמעותית מהיריבה, כולל אחוזי דיוק במסירה. בארסה יכולה:
- לשלוט במשחק ולא להגיע למצבים (רע)
- לא לשלוט במשחק ולהגיע למצבים (רע)
- לשלוט במשחק ולהגיע למצבים (טוב).
אתמול חזינו באופציה מספר 2
אישית כצופה מן הצד, אני סיימתי את המחצית הראשונה אתמול עם 3 תובנות/תחושות מרכזיות:
א. אכזבה מזה שזה מה שנשאר מבאיירן הגדולה. היו שלבים שזה היה נראה שהיא אפילו לא מנסה לשחק כדורגל, אלא פשוט זורקת כדורים קדימה למאנה, שהתקשה מאוד. מהבחינה הזאת, אני מצטרף למחמאות לבארסה ש"עזרה" לבאיירן להיראות ככה. וזה מצטרף לנקודה הבאה:
ב. כמה מרשים ההגנה של ברצלונה עמדה, בטח ביחס למה שראינו בשנים קודמות. הצליחו גם להעמיד קו הגנה גבוה יחסית ולוחץ, וגם לצופף כשהיה צריך על שחקן ההתקפה של באיירן כשזה קיבל את הכדור. אם היו מצליחים להחזיק ככה 90 דקות, לדעתי באיירן לא הייתה כובשת (אתייחס לזה גם בהמשך).
ג. כמה קשה זה להיות שחקן התקפה במשחק כדורגל ברמות הגבוהות. אנחנו רואים שבוע אחרי שבוע כמה קשה גם ככה להבקיע מול הגנה שמצופפת מולך, גם אם הכדור אצלך 60-70% מהזמן. אז להצליח לעשות משהו מרסיסי ההזדמנויות שיש לך מול הגנה ברמה גבוהה, שגם מחזיקה בכדור לא פחות ממך?
פה אני רוצה להצטרף לאיל (כמדומני), שטען שהייתה פה בעיה מרכזית של עייפות. זה דבר אחד לנצח בכושר גופני את קאדיס שרודפת אחריך 2/3 משחק, ודבר אחר לעשות את זה מול באיירן מינכן. חלק מהחזרה לטופ, מעבר למרכיב המנטלי שברור שהיה פה (לבארסה מול באיירן, ללבנדובסקי מול באיירן, ולבארסה הצעירה ברמות האלה), יהיה לעבוד על הפן הזה.
אבל למרות העייפות, בסיכומו של דבר אני מסכים עם מי שאמר שזה היה ניצחון מאוד גרמני. רציתי להביא את נתוני ה-xG אבל נדב כבר הקדים אותי. אבל בכל מקרה ברור שזה לא היה משחק של 2-0 (עם או בלי הפנדל).
בעולם מקביל, בארסה ובאיירן מחליפות חולצות אתמול ובארסה מנצחת 2-0 בדיוק באותו אופן שבאיירן ניצחה אתמול, וליאור עדיין כותב בדיוק את אותו המשפט.
אגב, עוד משהו שמצחיק אותי כשאני עובר פה שוב על הניתוחים ועל התלונות (בעיקר של ליאור). מצד אחד מתלוננים ש"בארסה איבדה את הדרך" ושאין מספיק שחקנים שגדלו בבארסה, ומצד שני טוענים שהבעיה המרכזית היא בקישור - המקום היחידי שבו יש שליטה של שחקני בית בהרכב - אבל אפילו לא נותנים להם פסיק של סבלנות כדי להשתפשף, בייחוד ברמות הגבוהות.
So which one is it?
האם להביא שחקני קישור מוכשרים מבחוץ (אבל כנראה מוכשרים בלי שום קשר ל"ערכי ברצלונה", ע"ע דה-יונג), או בנייה הדרגתית בהתבסס על שחקני בית, גם אם זה ייקח זמן?
משהו שבלט אתמול מאוד לעין:
ברצלונה שפכה לאגר החל מדקה 60 בערך,אני לא יודע אם זה השלכות של תחילת עונה או שזה בגלל שיטת המשחק של צ׳אבי של לחץ גבוה ומשחק מהיר שדורשת הרבה ספרינטים מהשחקנים,יהיה מעניין לראות בהמשך.
באיירן של אתמול הזכירה לי את ריאל מדריד בליגה,מחצית ראשונה עולים בלי הרבה חשק,כמעט סופגים,ואז מחצית שנייה גומרים את המשחק תוך כמה דקות כי היריבה כבר גמורה מעייפות.
עצם העובדה שאתה כותב משפט כזה מעיד עד כמה אתה לא מבין את מה שליאור כותב. ברור שאם החולצות היה מתהפכות הייתי מתלונן באותה מידה. באירן שיחקה בדיוק את אותו סוג משחק שבארסה שיחקה (פשוט עשתה את זה טיפה יותר טוב ולאורך יותר זמן). זה לא הסגנון של בארסה ולא צריך להיות הסגנון של בארסה.
אני בעד שימוש חכם בשחקני בית. כרגע צ’אבי גומר לגאבי את הקריירה. גם פדרי נעצר. הם מקבלים הרכב מהר מידיי ומוכיחים את עצמם מעט מידיי. עולם הכדורגל רוצה רומנטיקה אז הוא מפאר אותם. אני מאוד אוהב את מה שצ’אבי עושה עם אנסו למשל (בתקווה שזה נובע מטובת השחקן ולא מהעדפת טמבלה/פראן). הקישור שלנו לא מתפקד. נתנו להם הרבה מידיי קרדיט ומהר מידיי ובטח שלא מוצדק.
ליאור אוהב רק כדורגל מסוג אחד, או לפחות שואף רק לכדורגל כזה.
בניגוד אליו, לרובנו אין בעיה עם כדורגל התקפי ויוזם שלא מבוסס רק על הנעת כדור. כמו בתקופת רונאלדיניו לדוגמה. הבעיה שלי היא שעם כדורגל לא יוזם כמו אתמול, אתה לוקח את מה שהיריבה נותנת. מה נעשה אם נגיע לשמינית מהמקום השני (הרבה בגלל איך שבחרנו לשחק אתמול) ונקבל את סיטי? מה אז? היא לא תתן לנו מתנות.
אז במשחק הידידות נגדם דה יונג שיחק, ונתן פייט במרכז המגרש. אבל צ’אבי לא מחזיק ממנו למשחקים רשמיים, ועם גאבי זה יגמר בתבוסה. ונמאס לי כבר מתבוסות. די.
הבנתי היטב. כתבת ‘נחותה’, לא ‘לא שלטה כמו שבארסה צריכה לשלוט’ (כשכתבת את זה, התייחסתי באופן אחר). 2 הקבוצות לא יכולות להיות נחותות בו-זמנית, זה נוגד את ההגדרה הבסיסית של המילה.
אתה יכול להגיד עכשיו ש’נחותה’ הייתה פליטת מקלדת ובעצם התכוונת ל’לא שלטה כמו שבארסה צריכה לשלוט’, או להודות שיש דרכים שונות להיות הקבוצה הטובה יותר במשחק הכדורגל, שלא כולן כוללות שליטה של 80% מהזמן בכדור.
לא ברור לי איך לקבל הזדמנות בהרכב פעם אחר פעם, לצד אחד הקשרים היותר מחוננים בדור האחרון, גומר למישהו את הקריירה. נכון שאולי היה אפשר להשתמש בהם טיפה יותר נכון, אבל בסופו של דבר אין תחליף לדקות משחק, והרבה. גם שחקן לא גאון במיוחד כמו מרסלו הצליח לשדרג את עצמו שנות אור בזכות התחככות מתמדת ברמות הגבוהות.
לדעתי פשוט קשה לך לשלם את שכר הלימוד בינתיים, למרות הסבלנות שאתה טוען שיש לך כלפי התהליך.
מה שקורה עם פאטי נובע נטו בגלל הנטייה לפציעות. אם מנטרלים את האלמנט הזה, פאטי היה צריך לקבל הרבה יותר דקות בהרכב.
שוב, כמו שכתבתי בהודעה הקודמת - הבעיה שלי בעיקר עם התלונות המעורבות של ליאור. את כל אחת מהתלונות שהועלו כאן בנפרד (הקישור, שילוב שחקני בית, השליטה בכדור), אני מסוגל להבין.
ולעניין עצמו - לא שאני טוען שככה בארסה צריכה לשחק, אבל אם עושים את זה נכון, כל יריבה תיתן לך הזדמנויות. כל אחת. בסוף הקבוצה ששולטת בכדור צריכה לצאת קדימה, ואף קבוצה או שחקן לא מושלמים ולכן גם ישאירו את החורים מאחורה, ורק צריך לדעת לנצל אותם. כשריאל של מוריניו עשתה את זה נכון, גם בארסה הגדולה “נתנה” 8 הזדמנויות במחצית אחת.
לא אני פשוט אגיד שאם החולצות היו מתחלפות לא הייתי כותב ‘נחותה’ כי בשום שלב במשחק באירן לא הייתה נחותה… ממש דיון עומק.
שכר הלימוד של מה? של איך לשחק לא נכון בעמדה הכי חשובה על המגרש? כי זה כרגע מה שצ’אבי מלמד אותם…
יש תחושה שאתה מנסה להתווכח בכוח איתי. אני סובל מבארסה כבר תקופה ארוכה. מאוד חיכיתי וציפיתי לצ’אבי שיבוא ובאופן כללי הייתי לגמרי משוחד לטובתו. מאז שהוא הגיע אנחנו משחקים רע. הוא שיפר אספקטים מסוימים וחשובים במשחק שלנו אבל בדברים הכי חשובים הוא מזייף מאוד. הוא לא יודע לנהל משחקים, הוא לא יודע לייצר קבוצה לוחצת ובכושר ל-90 דקות, הוא לא מנסה לשחק את הכדורגל הברסאי שעשה אותו מה שהוא וזה מאוד מאוד עצוב למי שרוצה שבארסה תחזור לגדולתה.
אני מאמין בשיתוף שחקני בית. אני מאמין שכדי להרויח אותם לטווח הארוך צריך לעשות זאת בזהירות ובהדרגה. אני חושב שהביטחון של פדרי וגאבי גבוה מידיי וזה לא מצב בריא בשבילם. מבחינתי אחרי שמורידים את ההתלהבות מגילם נשארים עם סטגנציה (כשבין שניהם גאבי חלש לאין שיעור מפדרי). אני חושב שצ’אבי מיהר מידיי להיפטר מהרבה צעירים שתחת מאמן טוב שיאמין בהם היו יכולים להצליח, אני חושב שהוא מיהר מידיי לקנות לו שחקני הרכב בכל עמדה שמסתירים את אוזלת היד של הקבוצה ואני חושב ששיטת המשחק הזו של 2-3-2-3 היא פשוט שיטה מחורבנת שלא דומה לבארסה.
אני מבין שקשה לך להבין שהעולם הוא מורכב ואם אני רוצה לראות שחקני בית לא אומר שאני חסיד של גאבי.
תראה אני חושב שהשאלה שלך קצת עושה לרוברט לבנדובסקי עוול. למשל בשנים האחרונות, היה פצוע נגד פריז סן ז’רמן ב-2020/21 ועונה קודם לכן באיירן ניצחה בהפרשים כל כך גדולים והוא לא הבקיע בגמר. אז אני רוצה לענות לך: הוא יבקיע. הוא לא יחמיץ עוד פעם ארבע הזדמנויות. אבל הוא גם לא יעשה 4 מ-4 וזה בסדר. אני חושב גם למשל שהמצב בנגיחה שהוא נגח על נוייר - הוא יצר את המצב פחות או יותר בעצמו, בזכות התנועה המהירה והחכמה שלו. זה כן יצירת מצב של חלוץ גם אם הוא לא לקח כדור בדריבל ועבר ארבעה.
@Shusaku, אני משוכנע שאם המשחק הזה היה נערך עוד חודשיים אז היית חושב אחרת. באיירן מינכן ניצחה בזכות הכישרון של השחקנים שלה, בעיקר לירוי סאנה לדעתי, וזה בסדר. אני גם חושב שהשנים האחרונות והלא שגרתיות גרמו לאוהדים להתבלבל. פעם זה היה נדיר לראות קבוצה, כמה שהיא גדולה - מנצחת יריבה כזו במשחק חוץ. גם בשלב הבתים. זה משמעותי שהמשחק נערך באליאנץ ארנה. ובאיירן היא קבוצת טופ5 ולעתים נראית קצת יותר מזה.
לגבי הקשרים הצעירים באמצע - ההתרשמות שלי, ואולי אני תוהה - בהתחלה כן, חשבתי שמנסים לפאר את פדרי בכוח, גם כי ברצלונה הייתה כל כך באשפתות, גם כי הרבה זמן לא הצליח שם שחקן צעיר באופן רציף למעט אולי אנסו פאטי. אני חושב שפדרי פנטסטי. גאבי עם פחות ניסיון ממנו. אני ראיתי קשר שמעורב במשחק ומחלץ כדורים או משתחרר מלחץ בלי שום פאניקה באחד המגרשים הקשים באירופה. הם פותחים בהרכב הרבה קבוצות גדולות לטעמי. בטח פדרי. אולי בריאל איכשהו בכושר רע הוא היה מסופסל (אני אישית מעדיף את ואלוורדה שהוא סגנון אחר ואני משוחד). פדרי לא פותח ברכב של ליברפול? של צ’לסי?
שלא יסקלו אותי באבנים, לדעתי לא היה שום פנדל על דמבלה. התגובה של צ’אבי מיותרת וגם ההתעסקות של לוקאס הרננדס בזה לאחר המשחק. (נערך: עברית)
מסכים עם כל התגובה של דור בגדול, למעט הסוף…
לא מגיע לתקוף, תסתכל שוב על ההילוך החוזר, דיוויס לוקח את הרגל של דמבלה ואפילו לא קרוב לכדור, זה פנדל של 1000% בניגוד לכל מיני תפיסות ואחיזות שניתן לומר שזה מאבק פיזי.
מדד התסכול בנושא הפנדל גבוה יותר עכשיו מ-2 סיבות:
- זה כבר פנדל ברור שלישי, ב-3/4 המשחקים האחרונים, שלא נשרק. ארגיע את הקופצים האפשריים העתידיים - לא, אני לא רומז לזה שמשהו מכור, שיש מישהו שפועל נגד ברצלונה, או שהמזוודות של פלורנטינו חזרו לעבוד שעות נוספות. ממש לא.
אני כן אומר שאפילו בלי var אפשר היה לראות שאלו פנדלים, אבל יש ועדיין זה לא שינה כלום? והשופטים אפילו לא הלכו לבדוק בשביל לדמות רצון להוגנות? מה האנשים בחדר ב-var עושים שם בדיוק? זה כבר נהיה מוגזם.
בדיוק על זה דיברתי, במשחק מול קאדיס - גם אם ננצח 17:0, פנדל שמגיע זה פנדל שמגיע. והנה, אתמול לא קיבלנו פנדל, וזה היה משמעותי. - לא יודע מה היה קורה אם היינו מקבלים פנדל. יכול להיות שהיינו כובשים אותו ועדיין מפסידים. יכול להיות שהיינו מחטיאים אותו ואז קורסים מנטלית וחוטפים שישייה. בשורה התחתונה - זה השפיע באופן ישיר על מהלך המשחק, וזה יכל להימנע בצורה ממש ממש פשוטה. ובמשחק מול קבוצה כמו באיירן, כל דבר קטן חשוב.
נכון, גם ההחטאות של פדרי ולבנדובסקי השפיעו ישירות, ואם הם היו כובשים אפילו אחד אז בלה בלה בלה. אחלה. אבל יש הבדל בין פספוס של שחקן, להחלטה של שופט. בטח ובטח כשיש לו, במרחק כמה עשרות מטרים במקסימום, את העזר האידיאלי לבדיקה של מקרים כאלו, ואפשרות לתקן בדיעבד.
מסתבר שלא רק השופטים בספרד גרועים. אולי הכי גרועים, אבל הם לא לבד.
נתחיל מהסוף. מבחינתי מי שיש לו קושי עם מורכבות זה אתה. עשית לעצמך איזו משוואה של כדורגל=ברצלונה=טוטאל-פוטבול=פפ=צ’אבינייסטה, וכל מה שחורג מהמשוואה הפשטנית הזאת פשוט לא קיים. זה מה שמאפשר לך לכתוב משפטים כמו:
בארסה בגדולתה זה גם ה-MSN, ובארסה בגדולתה זה גם רונאלדיניו. לא רק בארסה מודל 2008-12.
אחלה, אז אנחנו חוזרים לנקודה המקורית שלי: אם בארסה הייתה משחקת (ומנצחת) כמו שבאיירן שיחקה אתמול, עדיין היית כותב שבארסה הייתה נחותה בכל שלב של המשחק.
אתה פשוט שופט את בארסה בסטנדרטים אחרים מכל קבוצה אחרת. זאת זכותך, כמובן, רק שים לב מתי אתה מערבב בין הרצון הסובייקטיבי שלך לראות סגנון משחק מסויים מצד בארסה, לבין מושגים אבסולוטיים כמו ‘נחיתות’.
לדעתי האכזבה שלך מהסגנון מקלקלת הרבה פעמים את חוש השיפוט שלך את היכולת. לבאיירן אין לך סנטימנטים מיוחדים, ולכן אין לך בעיה להכיר בצדדים החיוביים של המשחק שלהם. אבל כשברצלונה מציגה צדדים חיוביים (אפילו אם אלה אותם צדדים בדיוק!), אתה מתייחס אליהם בביטול.
ועל זה הויכוח שלי איתך, לא ויכוח לשם ויכוח ובוודאי לא ויכוחים לקסיקליים כאלו או אחרים.
יש רק סגנון אחד שמאפשר יכולת מסויימת לאורך זמן. האינרציה של הפפ-טים המשיכה לכל תקופת הלוצ’ו-טים ואפילו לקבוצה של ואלוורדה. הכדורגל של לוצ’ו אמנם היה ישיר יותר והסתמך על קו קדמי יותר מעל קישור אבל הבסיס הברסאי היה שם כל הזמן במידה מסוימת. שליטה על הכדור, עליונות במספר מסירות. כמעט תמיד.
עכשיו לגבי המשוואה שכתבת:
כן זו המשוואה הנכונה. אין לך טעות כאן. גם ההיקש שלך:
כמעט נכון. כל מי שחורג מהמשוואה הפשטנית הזו פשוט לא טוב כמו הכדורגל של בארסה.
קצת אוף טופיק, אבל דווקא אם יש קבוצה שטוב להיות קבוצה לא יוזמת מולה, זו סיטי. כדורגל לא יוזם הוא בדיוק החולשה של הקבוצות של פפ וכך היה תמיד. פפ תמיד סבל מהתקפות מתפרצות של היריבה הרבה יותר מהנעת כדור. אולי זה כי פשוט קבוצות מעולם לא באמת היו יכולות עליו בקרב על הכדור ולכן כל קבוצה שניסתה הפסידה, ואולי זה פשוט בגלל שמתפרצות זהו החיסרון הכי גדול של לחץ גבוה, שברגע שהוא נכשל הדרך לשער במתפרצת די קצרה.
גם סיטי בהחלט טועה, לא במקרה ריאל כבשה נגדה 6 שערים (5 בזמני ה90 דקות).
דווקא מול קבוצה כמו ליברפול או פריז ברצלונה תתקשה הרבה יותר. כשהיא תדע שכל איבוד כדור הוא חצי גול עם התקפה כזו כשרונית וכזו מהירות.
צאבי רוצה להחזיר אותנו לכדורגל של לוצו . “הבסיס הברסאי” שאתה מדבר עליו זה היה שאז היו איניסטה ובוסקטס בגירסאות יותר טובות מהיום (שהוא לא רע גם היום כן) אבל בעיקרון צאבי רוצה להחזיר אותנו לשם. טוב או רע זה עניין כבר של טעם.
ליאור מלבד שאתה צודק חלקית בביקורת שלך על גאבי, לטעמי אתה פשוט לא מבין שהכדורגל שאתה רוצה פשוט לא יכול לחזור יותר. הגיע הזמן שתבין את זה. גם פפ בסיטי ובבאירן עם תקציב כמעט ללא הגבלה לא מצליח להחזיר אותו.
כל הדיון מי היה יותר טוב במחצית הראשונה פה של אנשים נראה לי רצון למחוק את המציאות . ברצלונה בבירור היתה הקבוצה היותר מסוכנת. והשליטה שלה לא הסתכמה רק בהחזקת כדור אלא גם ביצירת מצבים ממשים. מי שמצפה שכל קבוצה ,לא רק ברצלונה, תגיע לאלינץ ארנה ותמחק לחלוטין את באיירן, חי בסרט, מצטער על הבוטות שלי. כאילו מה בשביל להוכיח שברצלונה היתה יותר טובה במחצית הזו באיירן לא היתה יכולה לעבור את החצי? חוץ מאיזה דרדלה לשטר שטגן במחצית הראשונה הם לא בעטו למסגרת פעם אחת. רוב החצאי מצבים הגיעו לא במשחק מאורגן שלהם אלא בהתקפות מתפרצת. אז אני לא מבין איך זה שברצלונה היתה הקבוצה היותר טובה במחצית הזו זה איזה משהו שהוא שנוי במחלוקת.
אתם יודעים מה, תאהבו את זה או לא, גם במחצית השניה מלבד הרבע שעה של הלחץ שלהם, באיירן לא היו יותר טובים. גם בשניה היו לנו לפחות שתי מצבים בטוחים של שער אולי אפילו שלוש. זה לא מספק אותי או גורם לי איזה שימחה וזה אפילו מתסכל. אני שונא את זה. אבל אני גם לא אוהב שמנסים “לשפץ את המציאות לפי התוצאה הסופית”.
נ.ב מולר מגעיל אותי. ששחקנים של אתלטי (לוקח אותם בתור דוגמה) עושים את מה שהוא עשה במצבים יותר לחוצים קוראים להם מגעילים אבל שהוא עושה את זה בבית בדקה של 90 דקות במצב של פאקינג 2-0 להם זה עובר לו חלק. גם הניסיונות שלהם למרוח את הזמן בדקה 92 עם זה שעלאק נמתח לו השריר. כאילו אוקי אם הם היה 1-0 מילא גם שחקנים של ברצלונה ראיתי עשו דברים כאלו במצבים דומים אבל במצב של 2-0 שהוא יודע שהמשחק כבר גמור?
מגעילים. וזהו אם נשפוט לפי המשחק הזה הם החליטו לחזור לחזור למצב הקלאסי של הכדורגל הגרמני. רק שזה לא יעבוד להם גם בסוף.
ליאור, אני מבין שאתה בעיקר אוהב את הנרטיב. על איך ברצלונה הצליחה לייצר משהו שרק שלה והוא ייחודי לה מהמאמן עד לכוכב הגדול שלה ובסגנון שהיא משחקת, מייצגת עם והיסטוריה כל זה יחד עם זה שהיא פשוט דורסת קבוצות ומבטל אותן. הנרטיב הזה כל כך חשוב שברגע שמי שחלק ממנו עזב אותו, זה פשוט לא נחשב. מסי ופפ כבר יצאו מהסיפור אז זה לא אותו דבר יותר, וצ’אבי לא מחזיר את מה שהיה אחד לאחד אז אין בו טעם, ואפילו לאפורטה שאחראי לחלק גדול ממנו העיז להוציא מישהו שהפך את האגדה לאמיתית.
זה קצת מזכיר לי את הקושי של הארגנטינאים להתמודד עם מסי. הרי הם הכירו באיזה מספר 10 שהגיע מהאשפתות ולקחת אותה הכי גבוה של אפשר. בוטה, משוגע וכישרון טהור. ממש אלאדין הארגנטינאי יחד עם הג’יני. מסי? סתם pecho frio אולי מוכשר אבל זה פשוט לא אותו דבר, אז זה פחות כיף. הם כל כך רצו להחזיר את הנרטיב שאשכרה רצו שיאמן. לקח להם כל כך הרבה זמן לקבל את זה שמביא מייצר נרטיב משל עצמו, ונראה שכולם גם רוצים את זה בשבילו.
כל עוד אתה נעול על האגדה של פעם, אני מניח שלא תהיה פתוח לשום דבר אחר. האמת שאני נופל עלייך הרבה ואני חושב שאני כבר מגזים ואין לי באמת משהו נגדך או הדעות שלך, רק שאני לפעמים מתקשה להבין איך אתה חושב או חווה את הקבוצה. אני רק מקווה שתיתן לצ’אבי ולקבוצה הזאת זמן להתחבר וליצור משהו חדש.
כל אחד רואה את בארסה במשקפיים מסוימות. קשה באמת להגדיר מהי אהדה ואיך היא מחברת כל כך הרבה אנשים שונים ומגוונים.
בשבילי בארסה היא עליונות. בשבילי בארסה צריכה להיות הקבוצה הטובה באירופה ובעולם כולו. אנחנו לא ריאל מדריד, אנחנו לא יודעים לגנוב ניצחונות בטח שלא גביעים ותארים, אנחנו לא קבוצה חזקה מנטלית ואין לנו מושג מה זה, אנחנו מקדשים את הספורטיביות למקסימום וזו הדרך היחידה (שאני ראיתי כאוהד מ2007) בה ניקח תארים. אם זה יהיה עם הילדודס שלנו עוד יותר כיף בטח אחרי שהמשתלה שלנו הייתה לשם ולתהילה בעולם הכדורגל.
צ’אבי בונה משהו. אולי, אולי לא. מה שבטוח שסגנון המשחק לתת ליריבה לנהל מגרש ולחטוף כדורים ולרוץ למתפרצות מחליא אותי. זו דרך המתורגמן, והיא להיות מובל ולעקוץ. אנחנו לידרים ואנחנו מובילים, קבוצה צריכה לבוא מולנו ולרעוד, לא להעז להחזיק בכדור. כרגע אנחנו משחקים כמו חטאפה רק עם סגל איכותי יותר, אפס שערים מבניית התקפה מסודרת הכוללת מסירות מהירות, תנועה לעומק וכו’, 100% שערים של מתפרצות ו/או יכולת אישית של ווינגרים המייצרים יתרון מספרי בזכות הדריבל.
ככה לא נהיה טובים. ככה לא נהיה אימת אירופה. זה פשוט לא הרמה.