האינטנסיביות ירדה, כי ברצלונה וכושר לרוץ יותר מ-5 דקות רצוף זה לא הולך ביחד, אבל יש כמה נקודות חיוביות שאפשר לקחת מהמחצית הזו.
לאמין, כמובן, וגם אני-אוהב-אותך-פרמין שמסתמן כגאבי עם שכל, והמלחמה של בערך כולם. אבל העיניים נתפסות לקובארסי, ולמסירות הפסיכיות שלו על 40-50 מטר. על המילימטר.
נקודות לשיפור שלי זה קבלת ההחלטות של ראפיניה, האיטיות המחשבתית שלו, האיטיות של גונדו וזה שלבה לא עושה לחץ, מקבל החלטות רעות, עושה המון טעויות לא מחויבות, ומקסימום מועיל בלמשוך אליו בלמים לפעמים. מעדיף בהרבה את רוקה שלכל הפחות יתרום למשחק הלחץ
בכנות אני אכול קנאה על הצעירים שלכם, יגידו מה שיגידו אוהדי ריאל אבל לא יצא לנו שחקן נוער שאשכרה גדל במועדון ובגיל 16-17-18 נכנס להרכב מאז אלוהים יודע מי, בטח לא אחד שנותן קבלות.
אחלה משחק של פרמין, למאל וקוברסי. בכללי אחלה משחק אלופות, כמובן לא אתנגד שתפסידו אבל אני נהנה מאוד בתור צופה ניטרלי(יחסית)
אתחיל עם משפט שלא חשבתי שאגיד: חילופים טובים של צ’אבי, בזהות, ובתזמון. ברצלונה לא עברה את החצי בתחילת המחצית השנייה, והחילופים היו מוקדמים מספיק בשביל לתקן, לפני ספיגת השיוויון.
ועכשיו חידוד באמצעות משפט שממש ממש לא חשבתי שאכתוב. אי פעם. מוכנים?
סרג’י רוברטו היה החילוף הנכון, והוא היה מצוין מאז שעלה. במיוחד, כמובן, בשער.
לאמין, כיאה לילד שכיבוי האורות שלו היה לפני 4 שעות בערך, נחלש במחצית השנייה, אבל עדיין הולך ומתפתח למשהו מיוחד מאוד. קונדה עם משחק הגנה טוב מאוד, פרמין היה אחלה לגמרי עד שנגמר לו האוויר, ומאטס שוב מציל לנו את התחת.
אבל בכנות? הצמד אראוחו את קובארסי היה הערב משהו ששווה להתמקד בו. RFA זו נשמה וזה קרנף מחוזק. בסדר, התרגלנו והתאהבנו. אבל הילד? לא ברור מאליו, בכלל, שילד בן 17 מנצח כל מאבק מול אוסימאן, ועם הבנת משחק של מישהו עם קצת יותר ותק. רק קצת. אה…וזה היה משחק הבכורה שלו באלופות.
איש המשחק, ובצדק.
שום תואר העונה? שיהיה. הדור הבא מתחמם בתנור.
וזה לא שהדור הנוכחי - שכולל את אראוחו, פדרי, גאבי ובאלדה - כזה מבוגר.
אחד המשחקים הטובים שלנו העונה, ולא מול קונוסים.
לא ראיתי במי בחרו איש המשחק, אני בוחר בקובארסי. היה מדהים.
יש לי מילה טובה גם לראפיניה. אולי פעם ראשונה שהיה לו משחק טוב בימין. עזר מאוד לקאנסלו בהגנה וחיפה עליו כשעלה למעלה. גם קאנסלו היה טוב.
החילופים של צ’אבי היו בתזמון נכון, אבל רומיאו כמעט עלה לנו בגול.
אגב, בגיל כזה כל החמצה של לאמין עכשיו היא חלק אינטגרלי מעקומת הלמידה המטאורית שלו. הילד מסתגל, מנסה, טועה, מבין מה לא בסדר, ממשיך לנסות. אפשר להיות רגועים.
והפעולה ההיא אחרי ההחלקה שלו? להיות “מושפל” ככה עם החלקה על הבמה הגדולה ביותר, ותוך שנייה להעביר ממנו את ההשפלה עם המהלך המשפיל ביותר שקיים, השחלה? וואו. כמה קור רוח.
לדעתי מה שמיוחד באמת בלאמין, מהיום הראשון, מעבר לטכניקה ולביטחון שיש לו בטונות, זה שהוא כמעט תמיד עושה את הפעולה הנכונה. הוא לא תמיד עושה אותה נכון, וזה בתקווה רק יילך וישתפר, אבל הוא בוחר את האופציה הנכונה לניסוי.