בוא נבחן איך המודל הזה עובד לאורך זמן. כשצ’אבי נכנס לתפקיד, באותו חלון ינואר, הבאתם את אובה, טורס, טראואה ומתנצל אם שכחתי עוד מישהו. שיחקתם כדורגל מסחרר וכולם הכריזו, ודיי בצדק, שהנה ברצלונה חזרה. עונה לאחר מכן הגיעו גם ראפיניה, קונדה, לבא, כריסטנסן, כבר הייתם מוגבלים יותר באופציות שלכם בנוגע לרכש ועדיין רכשתם שחקנים טובים ללא תחרות גדולה. שיחקתם כדורגל סבבה לאורך חלקים מהעונה, נהניתם מאוד לדעתי מהקריסה שלנו אחרי המונדיאל וזכיתם באליפות. העונה יכולתם להוציא פחות על רכש, והרכשים העיקריים הם פליקס וקאנסלו המושאלים וגונדוהן שהגיע בחינם. הכדורגל שלכם אפילו פחות מרשים מאשר היה בעונה החולפת.
אז מה יקרה בעוד כמה שנים אם תתמידו בהן עם המודל הזה? המצב ישתפר? אז כן, יכול להיות שזמנית אתם יותר טובים ממה שיכולתם להיות לולא לא הייתם עושים את הרכש הזה, אבל בפועל, אתם עדיין לא מספיק טובים מחד, ומעמיקים לעצמכם את הבור מאידך. אנחנו רואים שבשיטה הזאת הכדורגל לא משתפר, הרבה כסף נזרק על שחקנים שלא רק לא תורמים למועדון, אלא גם יצטרכו למצוא להם קבוצות אחר כך. בנוסף לזה התדמית לא בהכרח משתדרגת כשאתם מציגים את הכדוגל שאתם מציגים.
אפשר להביא שחקן אחד או שניים, נגיד לבנדובסקי, כדי להצהיר שאנחנו פה כדי להישאר. אבל היו לכם גם רכישות שהן סתמיות רק כי זה מה שהכסף היה מסוגל לקנות. סתם בשלוף, ראפיניה, טורס, רומיאו.
כדי ליצור בסיס איכותי צריך לייצב את ההרכב, לא לעשות שינויים כל פעם שאפשר להחתים שחקן. לייצר היררכיה במועדון ולהיות יותר סבלניים בנוגע לרכש. השלד העיקרי שלכם אלו אותם שחקנים שהיו שם עוד לפני תחילת ‘תהליך ההבראה’ של לאפורטה. פדרי, טר שטגן, דה יונג, אראוחו. כל השאר שימו לב, די מתנדנדים או שיש סימני שאלה עליהם.