מורידים את הראש לשנתיים שלוש, מצמצמים נזקים, בינתיים אפשר להריץ את הילדים שלכם ככוכבי כדורגל מרגשים כדי לא לאבד עניין ואולי אפילו אחד או שניים מהם באמת יצאו שחקנים.
היו לכם גם כמה רכשים מאוד טובים. אובמיאנג שבא בול, או כריסטנסן למשל. על פראנק קסי הרווחתם כמה מיליונים, ולמרות שאני לא ארצה שבמועדון שלי יעשו דבר כזה, במצב שלכם זה מבורך. השחקנים האלה אולי לא החלום הרטוב של כל אוהד כדורגל אבל גם הם יכולים להחזיק לכם את הראש מעל המים.
הבעיה שלי היא עם השחקנים שמשלמים עליהם כסף רק כדי לקנות אותם. זה לא להחזיק את הראש מעל למים, זה פשוט טמטום.
גם הכדורגל של פעם הצליח בזכות לחץ גבוה חוק השש שניות. יעברו טריליון מאמנים התקפיים, ולעולם לא יבינו שהלחץ הגבוה עושה את ההבדל. לראות רק את הנעת הכדור ולהגיד שכדורגל התקפי מסתכם שם זה לראות חצי כדורגל במקרה הטוב.
יש אפשרות נוספת שהופכת את העיניין לפחות דיכוטומי כמו שאתה מצייר את זה: הכדורגל של הפופ טים הוא תוצאה ישירה של פרוייקט שהתחיל משנת 92 תחת קרוייף שעבד בצורה מתואמת עם כל קבוצות הנוער. קשה לייצר את הכדורגל הזה באינטנסיביות כזאת תוך מחנה אימונים אחד או תוך שנה. הוא מתחיל מגילאי העשרה והולך וממשיך עם הקבוצה הראשונה. פפ עבד בתיאום מלא עם מה שרייקארד עשה ונתן דוגמאות וסיטואציות ממשחקים. לא סתם גם צ’אבי דיבר על הקושי בראיונות מבחינת הנחלת שיטה ואמר “אני צריך ללמד דברים שעבדנו עליהם שהייתי בן 9”.
הטענה שאין בסיס היא לא מטאפורה למשהו ערכי או מופשט. לברצלונה והשיטה שלה יש בסיס ברור שפשוט לא עובדים עליו יותר.
עם כל הסנגור שלי על גז’ארדו וההערכה לטן האח (כנה ואמיתית) הם גם פועל יוצא של המערכת שעובדת סביבם (כמו גם סקאלוני וארגנטינה). ברפורמה בריבר ואייאקס התחילה מפרנצ’סקולי והנשיא הקודם ששלח dick pics. מעטים המאמנים שמתחילים לייצר שיטה מכלום ללא הסביבה הזאת. גם לפפ, עם כל הכסף בעולם, לקח שנתיים שלוש עד שסיטי הייתה באמת אינטנסיבית (לא מדבר רק על אליפות).
נשמע שאתה שקוע ברומנטיזציה כלפיי צ’אבי השחקן. הוא היה השחקן האהוב עליי, ואני מרשה לעצמי לומר שאפילו העדפתי אותו על אינייסטה, אבל כמאמן הוא מוגבל, והוא היה גאוותן מידי להתחיל לבנות את עצמו בתוך הקבוצה ולהתחיל מנמוך ולגבש את השיטה יחד עם המועדון. הוא לא יכול להיות קרוב לרמה שצופתה ממנו כל עוד הוא לא מבין את זה.
הדיון קצת מתחיל למצות את עצמו אז אני רק אגיד שגם אם אתה צודק ומדובר בשיטה שצריכה להבנות מלמטה בצורה מערכתית ויסודית, אז הציפייה שמאמן בוגרים פשוט יגיע לקבוצת הבוגרים ויגרום לקבוצה הבוגרת לשחק שם כשהסגל רחוק מלהיות מושלם או מתאים לאותה שיטה, במשתלה אין תגליות או שחקנים שינקו את השיטה, הוא קצת מופרך. לראייה טן האח שהגיע ליונייטד ולא הצליח לממש שום דבר כמעט ממה שראינו באייאקס.
האופציה הנוספת היא להיות מועדון מאוד חזק כלכלית ולבחור בפינצטה עם מרווח טעויות רחב את השחקנים לקבוצה הבוגרת על מנת לשחק בסגנון כדורגל מסוים.
כרגע שני המקרים לא קיימים בברצלונה אז הציפייה מצ’אבי כמאמן של הקבוצה הבוגרים לשנות את זה בעצמו ומחשבה שמאמן אחר יצליח לשנות את זה כמעט ולבד בעיניי שגויה. כוחו של המאמן בלבד מוגבל מאוד.
לגבי ארגנטינה וסקאלוני- אני רואה כל משחק של הנבחרת ואני מת על הסקאלונטה. עם זאת, אני לא רואה שיטת משחק קבועה, בטח לא “פפית”, שקיימת בנבחרת. ההיפך, זאת נבחרת מאוד פרגמטית שמקדשת את התוצאה (ובצדק!).
סקאלוני הצליח לייצר היררכיה ברורה, בחר בזימונים נכונים יותר, שינה התנהלות והנבחרת מגובשת ברמות שאני לא זוכר מאף קבוצת כדורגל.
וגם כאן, יש עניין של מזל ומומנטום. אם ארגנטינה מפסידה בפנדלים לקולומביה בקופה, כנראה שמסי עוזב, סקאלוני עוזב גם כן אחרי קופה שנייה ברצף שהוא לא מגיע לגמר וכל ההיסטוריה נראית שונה. קל יותר לייצר קבוצת כדורגל בריאה כשהמומנטום חיובי ברמת התוצאות ויש גב מהקהל והמערכת.
בשני המקרים אתה עדיין פונה לפרט. כרגע גם אם יש לך שחקנים טובים (בין אם ברכש ובין אם מהאקדמיה) הם לא מצליחים להתקדם אצלינו. כשאין שיטה ויש כאוס, או שאין תיאום בין מה שקורה לנוער למה שקורה הבוגרים זה מה שאתה מקבל. הכשל המערכתי נמצא שם, לא רק באיזה שחקן קנית.
בזה אני מסכים, אבל צ’אבי כרגע לא ממש עובד עם מרקז, ולא נראה שבונים תיאום ברמה כלשהי. יותר מזה, הכדורגל שלא בנוי על יכולת אישית יותר מכדורגל קבוצתי. אתה לנצח תהיה מאחור כי בארסה לא יכולה להרשות לעצמה שחקנים מהדרג הזה. בטח לא מול הכסף הקטארי.
לגבי סקאלוני, מזל יש לך בכל פרוייקט, והיררכיה יש בלא מעט פרוייקטים. ארגנטינה הזאת הייתה מאוד אפורה ביחס לכישרון שתמיד אפף אותה, ועדיין היא הייתה דינאמית מספיק לשחק כל כדורגל שהיא רק תרצה. זאת עבודה של מאמן וצווצ מקצועי, ואת זה ראית מהטורניר הראשון שלו בו הנבחרת עוד לא הייתה מתואמת מספיק והפסידה לברזיל בקופה. הפרסונות אותן פרסונות, הכדורגל שלו היה בתחילת הדרך (עם זאת השינוי ביכולת שלהם להניע בסבלנות היה ניכר) אבל הוא הצליח לבנות אותם קדימה. מה היה קורה אם היינו מפסידים לצ’לסי ב2009? מה היה קורה אם א’טו היה עוזב בקיץ ולא נשאר? מה היה קורה אם בוסקטס היה נמכר ולא היו מקשיבים לפפ? את המשחק של המולטי וורס אפשר לשחקן לכל כיוון, פרוייקט טוב הוא זה שנשאר עקבי למרות אלמנט המזל.
מדברים הרבה בימים האחרונים על ברצלונה ועל צ’אבי, אבל זה לא משנה באיזה סגנון משחק מאמן ישאף לשחק, בסוף יש את הגורם המשמעותי ביותר שבריאל מדריד כבר מזמן יודעים שהוא אולי הכי חשוב: כושר משחק.
בלי כושר משחק וניהול נכון של הסגל אף מאמן לא יצליח ליישם את שיטת המשחק שלו כמו שצריך, כי השחקנים שלו לא יהיו מסוגלים לעשות את מה שמבקשים מהם ומה שהם מסוגלים לעשות, ובטח שהם יהיו בנחיתות פיזית מול קבוצות שכן מסוגלות.
זו הסיבה לכשלונות באירופה. מגיעים לחודשים הקריטיים בלי דלק במיכל.
קודם שאני אראה שינוי בניהול הכוחות ואני אראה קבוצה בכושר טוב, אחר כך דברו איתי על שינוי סגנון משחק.
לא ממש הבנתי את הדוגמא של ריאל מדריד, יש לנו קבוצה יותר אתלטית ופיזית אבל מאמן מקובע. ג’וד בלינגהאם ורודריגו שיחקו במשחק כל כך סתמי נגד אוניון ברלין ולא הייתה לכך שום סיבה. אולי כאן זה חוסר כבוד לכתוב “איבדנו שתי אליפויות” אבל ניהול הסגל השערורייתי של קרלו אנצ’לוטי כבר עלה לנו בתארים ב-2013-2015. כששחקנים משחקים כל הזמן גם אם הם מפלצות פיזיות כמו ויניסיוס ג’וניור ואדוארדו קמאבינגה, בין היתר בגלל הנבחרת האיומה - זו בעיה. דווקא צ’אבי רצה לתת מנוחה לרוברט לבנדובסקי, רונאלד אראוחו ואחרים במשחק האחרון לפי מה שהבנתי.
אסף אי אפשר לשפוט מאמן שמקבל כלים טובים אבל לא מושלמים לעבודה? מה צ’אבי כיריב היה אומר על אליפות כמו האליפות האחרונה של ברצלונה מבחינת הסגנון ולא משנה כמה היא הייתה חשובה - אליפות ראשונה בלי ליאו מסי, אליפות ראשונה מאז 2019, אליפות בצל הקשים הכלכליים… אני כן מסכים שיש פער גדול בין דרום אמריקה ו\או כדורגל נבחרות לבין אירופה וגם קבוצות הטופ.
כל השנים שלא הבינו איך ריאל מדריד בעונה לא משהו, אבל מגיעה בשיא הכושר לשלבי הנוקאאוט. לא מזל, לא הילה, מעל הכל זה כושר פיזי ברמה הגבוהה ביותר. אי אפשר להיות בשיא הכושר עונה שלמה, וכשלא יודעים לחלק את הכוחות, משהו שאנצ’לוטי לא מתמחה בו, קורסים בליגה.
אין קבוצה שיודעת להיות איטנסיבית בשיא הכושר כמו שריאל מדריד עושה. בארסה בעונה שעברה הגיעה לזה מוקדם מדי.
אין ספק שהלחץ הגבוה וחוק ה-6 שניות היו קריטיים להצלחת ההשתלטות על המגרש ועל החזקת הכדור. הכוונה שלי הייתה שברגע שהכדור אצלנו הנעת הכדור הייתה סבלנית מאוד ולא בהכרח מהירה ולרגעים אפילו איטית.
האבולוציה של זה צריכה להיות בקצב הנעת הכדור כשהכדור נשאר בשליטה מוחלטת. בינתיים אלה שמנסים להתחקות אחר הכדורגל ההוא, כולל פפ עצמו, מוותרים על החזקת הכדור לטובת משחק מהיר יותר ועדיין לא מצליחים להגיע להחזקת כדור מהירה ואינטנסיבית מספיק.
הזכרתם שוב ושוב את קונדה. אני חושב שהוא הגיע באותה עונה ביחד עם כריסטנסן ולכן לא נכון לומר שהוא הגיע לעמדה “מכוסה”.
ראשית, הוא הגיע כפוטנציאל גדול - אחד הבלמים המובילים בליגה הספרדית, צעיר ועם המון כישרון. שנית, כריסטנסן עוד לא קיבל את ההזדמנות להראות מה הוא שווה, כך שהיה פה אלמנט גדול של הימור.
במחיר ששולם על קונדה, הוא היה רכש חשוב מאין כמוהו. נראה לי שנחוץ להזכיר את מי החליפו כריסטנסן וקונדה: נכון, את פיקה ולנגלה.
מאוד נוח לדבר על כך שהעמדה “מכוסה” כשהיא נעשתה כזו אחרי עבודת רכש מצויינת. משתמשים נוטים לשכוח שלפני-כן הייתה פה חוליית הגנה שספגה שמינייה בליגת האלופות.
אומר זאת שוב, שמיניה.
שמיניה.
ברוך הבא קונדה ותודה לאחראי הרכש.
יכול להמשיך הלאה גם לראפיניה, טורס וכן הלאה.
פפ קונה שחקנים במעל 100 מיליון. כל אחד מהם הוא הימור, חלקם מצליחים אצלו וחלקם לא.
בארסה כיום לא יכולה להמר בסכומים כאלה, אבל היא נאלצת להמר כך או כך. לטעמי נעשתה עבודה טובה, וכמו שכבר אמרתי קודם: השמיכה קצרה. היו מביאים קש"א ואז היו בוכים שאין חלוץ או מגן ימני או שחקני כנף או XXX (השלם את החסר).
תודה לכל מי שהשתתף בדיון הבאמת מרתק הזה. כמו בבדיחה היהודית הידועה, באופן משעשע מצאתי את עצמי מסכים בכל פעם עם כל אחד משני הצדדים הסותרים. אני גם חושב שלמרות שנראה על-פניו שלא הגיעו להסכמות, בכל זאת הייתה כאן תרומה משמעותית של עמדות שחודדו, וכן הייתה כאן איזושהי התקרבות בחלק מהנושאים.
לסיום, שתי פנינים שמצאתי והיה לי קשה להתעלם, ברשותכם:
היטלר כבר למד את זה מזמן
עדיין תוהה לעצמי האם לשלוח dick pics זה חלק מהותי מהשיטה
השנקל שלי לדיון, אוהדי ברצלונה מתים על התחת של מסי, כל הצלחה זה מסי אבל כל כישלון לא יכול להיות גם מסי, כי חולים על התחת שלו, אז כל כישלון זה בהכרח המאמן.
לא טוען שכל המאמנים של ברצלונה אחרי פפ היו מינימום פפ ובחלט לא טוען שיש כל פסול בלהתאהב בתחת של מסי, רק מנסה לתת זווית נוספת למה המאמנים של ברצלונה נשפטים בחומרה רבה מדי, או שהם הצליחו בגלל מסי או שהם הפריעו למסי מלזכות כל שנה בכל התארים.
תוציא את מסי מברצלונה ואף מאמן של ברצלונה מאז הפרישה העצובה של פפ (טיטו לא נחשב) , לא היה יותר מידי. אפילו קומאן קיבל גביע מלך בזכותו.
אני גם חשוב שצריך להזכיר לכל מי ש"מרחם" על צאבי דבר מאוד חשוב, הוא הגיע בזכות הבטחה לכדורגל יפה. הוא זה שהבטיח להחזיר אותנו למקורות שלנו, לא אני הבטחתי את זה, זה הוא והמקורבים שלו, אני לא האמנתי לו, רוב האוהדים כן. אז עכשיו שהוא לא מספק את זה, אז אני צריך לקבל את זה ולהגיד לא נורא הוא לא אשם ולרחם עליו?
אוהדי ריאל ומוריניו יודעים יותר טוב מכולם, איך הוא לא הפסיק לעקוץ אותם ואת מוריניו על צורת הכדורגל שלהם. צאבי השחקן וצאבי שלפני ברצלונה היה מגדולי מבקרי צאבי המאמן. מהגדולים שבהם. כמעט כמו @Ganjo,
אז עכשיו שהוא לא הצליח בזה הוא צריך לקבל מאיתנו free pass?
כל דקה נוספת של צ’אבי בברצלונה זה נזק, מאמן בינוני במקרה הטוב ולא מסוג המאמנים שאתה אומר לעצמך שאם יקבלו זמן הם יסדרו מה שצריך לסדר.
הבעיה הכי גדולה עם סמלים שחוזרים לקבוצת הבית לאמן זה שהם לרוב נחשלים אבל ממשיכים לקבל יותר מדי זמן וקרדיט גם אחרי שכבר ברור שזה לא זה.
לא הייתי אומר “לוקחים בחאווה” למרות שמזמן לא שמעתי את המילה הזו
נרענן הזיכרון שעם מסי, לא לקחתם אליפת בשנתיים האחרונות שלו בקבוצה, עם סגל לא רע (אם נתחשב בכל האמירות על הרכשים הכושלים של השנים האחרונות), כך ש “בחאווה” לא תיקחו אליפות גם עם מסי. וזה בלי לזלזל בו חלילה
אם המסקנה של צ’אבי היא שכל מה שחסר לבארסה זה ניצול מצבים אז הבעיה שלנו הרבה יותר חמורה ממה שאנחנו חושבים. גם אם בארסה הייתה מקיימת את הxg שלה ומובילה כרגע את הליגה זה היה כשלון כי ככה לא משחקים כדורגל בבארסה.
