אני מסכים איתך בנוגע למסי כקשר.
בכל זאת, יש לי שתי בעיות עם זה:
את מסי מנסים לדחוף להיות אנגנצ’ה או עשר קלאסי. תפקוד שנעלם מהעולם ויחד איתו עוד הרבה שחקנים מוכשרים שלא עמדו בסטנדרטים של הכדורגל המודרני.
תפקוד של אנגנצ’ה בא לידי ביטוי ב:
כיום, מתמודדים בקלות מידי עם קשרי 10, והם כרגע רלוונטים בעיקר בקבוצות בדרג המוך בהם יש תלות גדולה בשחקנים הללו והם עוזרים לדחוף את הקבוצה קדימה על בסיס יכולת אישית. הדרישות מהקשר האירופאי:
הסיבה היחידה בגינהה מסי עוד מקבל את העמדה שלו היא כי יש לו סטטיסטיקה לא הגיונית שאשכרה “מצדיקה” את הבעייתיות סביב התפקוד הזה. אם הוא לא היה כל כך טוב בעיקר סטטיסטית דינו היה כדין דיבאלה, כדין גריזמאן, כדין קוטיניו וכ’ו. כפי ששביט כבר אמר, הפעם האחרונה שהוא היה ווינגר פרופר הייתה בעונת הטריפלט של אנריקה, אז אי אפשר היה לעצור את החלק הקדמי, אבל ככל שהוא הופך להיות יותר מספר 10, כך קבוצות ברמות גבוהות מתמודדות איתנו יותר בקלות.
מי שמנסה לעשות משהו מעניין זה סקאלוני של ארגנטינה. אומנם מסי מקבל את התפקוד לו הוא מייחל, אבל הוא לא בהכרח מהווה המוקד של ניהול המשחק. זה מתחלק מאוד עם שחקני הקישור (בעיקר עם דה פול שמנהל הכל מאחורה ויודע לחלק מסירות ארוכות), ולכן זה לא שם את כובדהמשחק על מסי, אלא גורם לו להיות יותר אקס פקטור מאשר תוכנית המשחק עצמה, כפי שגם עשה איתו פפ גווארדיולה.
אני באופן כללי ממליץ על הערוץ הזה שעושה ניתוחי טקטיקה מעניינים, ומצליח להעביר נקודות מאוד שנויות במחלוקת לגבי שחקנים.
זה לא סוד שאני ממש אוהב את פרנקי, והוא מסוג המקרים בהם היית רוצה ששחקן שבעל יכולות אינדיבידואליות ברמה כל כך גבוהה יצליח להביא את זה לידי ביטוי כחלק מצרכי הקבוצה ולייצר קולקטיב יוצא דופן. סוגייה שעלתה מול שחקנים כמו זלאטן או כמו מסי,אבל לפעמים זה לא בדיוק מסתדר.
פרנקי דה יונג לכוד בברצלונה. הוא מביא את עצמו לידי ביטוי כחלק מדאבל פיבוט בצורה הטובה ביותר כך שהוא יוכל להסתובב בכל המגרשולהביא את הערך המוסף שלו בכל חלק במגרש. הוא מסתמך המון על הדריבל שלו, והוא לא מצליח לשמור על קצב גבוה דרך מסירות, כמו גם שהוא לא נכנס מספיק לפעולות הגנתיות, או ממושמע מספיק בשביל לתפקד כקשר אחורי יחיד.
בארסה אומנם נמצאת במשבר זהות מסויים בנוגע לשיטה והגישה שלה, בעיקר כשמדובר במערך ובתפקודים על המגרש. לזכותו של דה יונג יאמר שלא הייתה לו הסביבה הראויה להתפתח כשחקן, וזה לא שהיו אצלינו מאמנים עם גישה שהיא מעבר לסתגלתנית במטרה לשרוד משחקים תוך שימוש מופרז במסי, אז לא היה לדה יונג שום גישה להתגבש אליה. התוצאה? 50-50 משודרג. לא רחוק מהתפקיד באייאקס, פשוט משמעותית פחות מתוחכם או שחקן שמצליח לדחוף את המשחק קדימה.
חלק מהבעיה היא גם הדינאמיקה בקישור, ובעיקר מול בוסקטס. בעוד אפשר להסכים שדה יונג לא רגיל לתפקד בתור קשר אחורי יחיד, הוא אמור להיות שחקן הקישור האחורי שדוחף את המשחק קדימה, אבל כשבוסקטס על המגרש הכל עובר דרכו, אז דה יונג מתקשה לייצר דומיננטיות בתור מי שדוחף את המשחק קדימה. במצב הזה יכול להיות שדווקא העובדה שיש בבארסה קשר פיזי כמו קסייה, עשוי להיות הפיתרון עבור שאלת דה יונג, אבל מנגד זה מגביל מבארסה את היכולת לשחק עם צמד קשרים טכניים בעמדה יותר קדמית (פדרי וגאבי).
עוד לא ברור לי אם דה יונג ישאר. אם הוא כן ישאר זו תהיה עונה מאוד מכרעת עבור פרנקי בשאלה “מי פרנקי יהיה?” או “כמה גבוה הוא יכול להגיע?”. ביונייטד יכול להיות שזה יהיה קל יותר כי יש מאמן שיודע איך לעבוד איתו, וקישור שמכיל בהרבה פחות תחרות בכל הנוגע לנוכחות דומיננטית, בטח בחלק של הקישור האחורי.
מעניין אם צ’אבי ידע איך להתמודד איתו.
ניתוח מעניין על הטקטיקה של צ’אבי נגד סוסיאדד. זה נותן לנו כמה הבהרות לגביי ה"הנחיות" המדוברת לגביי תפקוד ומיקום אצל שחקנים.
ראינו לרוב מערך של 3-2-2-3 במטרה לייצר יתרון מספרי מול הקישור של ריאל סוסיאדד. לדעתי במצבים בהם ברצלונה הייתה צריכה ללחוץ את סוסיאדד הם השאירו יותר מידי מרווח בין הקווים (הגנה והתקפה), מה ששחרר את סילבה לעשות מה שהוא רוצה.
אחת הסיבות להיעלמות של גאבי במחצית הייתה העמדה המאוד אחורית שלו בתור דאבל פיבוט סמוך לדה יונג. הציוות הזה לדעתי לא עבד, וסירס את גאבי מהיתרונות שלו.
שימו לב להקבלה בין העמדה של פראן לזו של פדרי. אולי זו הסיבה שצ’אבי כן בונה עליו ודווקא בתפקוד שנראה יותר כמו קשר שנכנס בין הקווים כמו פדרי מאשר ווינגר קלאסי.
אפשר להבין בבירור שצ’אבי רצה שבאלדה ישאר למעלה.
אני מבין למה לקבוצה יקח זמן להתחבר. הכדורגל של צ’אבי דינאמי מאוד ותובעני. מערך אמבה על סטרואידים. נראה כמה מזה גם נבע מההיעדרות של בוסקטס.
לפי הסרטון הזה כדי לאיים על השער בארסה חייבת מסירה ארוכה.
או קידום של הכדור ע"י שחקן עם יכולת אישית.
בכל מקרה אני מסכים, זה לא מתקרב לטיקי-טאקה. היה אפשר לראות את זה על המגרש וגם כתבתי על זה בת’רד המשחק. אנחנו לא משחקים בנגיעה ובמסירות מהירות.
אני חייב לציין שליברפול קצת עשו לי טראומה בהקשר הזה. אני מדבר על זה שבחצי השני מולם המסירות שלנו היו מדוייקות מספיק אבל הנעת הכדור לא עבדה. כנראה שבין היתר המסירות שלנו היו צפויות, וכך יצא שהאדומים יירטו הרבה מהמסירות שלנו. אני הרגשתי שזה דיי הוציא את הרוח מהמפרשים של הנעת הכדור כי ראינו שקבוצות עם כושר מטורף שמאומנות ללחץ גבוה לאורך זמן פשוט נוטלות את העוקץ ממשחק המסירות שלנו (כן, אני מדבר גם על רומא בשנה שלפני).
העניין לדעתי הוא גם בזה שבאותם משחקים לא היה לנו סגל (וקישור בפרט) מספיק מוכשר בשביל להניע כדור בנגיעה, בצורה מהירה ובאופן בלתי צפוי (למשל ע"י יצירת יותר מאופציה אחת למסירה או תנועה חכמה ללא כדור). באותן שנים הסתמכנו בצורה כבדה מדי על הכישרון של מסי וסוארז ולא עשינו עבודה טקטית טובה מספיק בפן הקבוצתי.
אני באמת סקרן אם צ’אבי לאט לאט יאמן את החניכים שלו ליום שבו הם יוכלו לשחק טיקי-טאקה (כי באמת שכרגע אני לא חושב שהקבוצה מסוגלת לזה מבחינת האיכות), או שהוא זנח את זה לחלוטין וילך בדרכו של לוצ’ו. זה נכון שלקבוצה שלנו יש עכשיו הרבה איכות והמשחקים הרבה יותר כיפיים לצפייה אבל אנחנו עדיין רחוקים מהמשחק שובה הלב שפפ לימד אותנו שאפשר לשחק.
אגב, ב- 40 הדקות שכן ראיתי אמש מהמשחק שלנו מול סיטי של פפ, גם הם לא ממש משחקים בנגיעה…
גם בימי הפפ-טים כשהיינו נתקלים בקבוצות עם כושר מטורף שלוחצות גבוה היינו יורדים ל50 וקצת אחוזי החזקת כדור והיינו סובלים יותר. לא בגלל מסירות קצרות הובסנו אלא בגלל תהליכים הדרגתיים של היחלשות. אם מה שניקח מהתבוסות האלה זה שאידיאולוגיית המשחק שלנו מוטעית אז אין לנו טיפת כבוד למורשת המטורפת של בארסה על עולם הכדורגל.
זה בערך מה שניסיתי להגיד כשאמרתי שבאותה תקופה נשענו יותר מדי על הכישרון של מסי וסוארז ולא עבדנו מספיק הצד הטקטי הקבוצתי.
להתמסר כל שחקן ברצלונה יודע. הרונדו המפורסם מוודא שכולם יודעים להתמסר. אבל בלי הבנה טקטית ובלי יכולת לפתוח אופציות מסירה מגוונות וקטלניות הפכנו למשעממים וצפויים.
הנעת כדור לשם הנעת כדור היא סתם תרגיל לא מוצלח, משחק ישיר כבר עדיף כי לפחות אתה מנסה לאיים על היריבה. אבל כשהנעת כדור בנגיעה מהווה כלי שבו המאמן משתמש בשביל ליישם טקטיקות בבניית המשחק תוך כדי התאמה ליריבה, אזי זה הופך לכלי רב עוצמה שקשה מאוד להתמודד מולו.
נכון שזה לא עובד באותו אופן מול כל קבוצה, אבל בזמנו זה עבד מול רוב הקבוצות. בשנים האחרונות כבר לא זכרנו איך מיישמים את זה גם לשם הנאה, ובטח לא לשם שליטה בקצב המשחק ובפתיחה וריווח המגרש ע"י מיקומים שאנחנו מגיעים אליהם במהירות ועוזבים אותם במהירות.
לא מסכים עם הקביעה הזאת. עצם העובדה שצ’אבי מנסה לייצר יתרון מספרי בכל מצב היא עדות לכך שהוא רוצה שיהיו אופציות מסירה לכל שחקן. מה שהראו בסרטון אלו דרכים נוספות לשבור לחץ שמופעל על שחקני האגף והקישור ע"י השטח שנוצר כתוצאה מהלחץ של היריבה והניצול שלו. אין כמעט קבוצה שתאפשר לנו להניע כדור כמו שהיינו רוצים, אז צ’אבי בנה אפשרויות נוספות במטרה לדלג מעל הלחץ שמפעילים על הקישור שלנו.
במשחק כמו זה שבוסקטס לא היה זמין לצ’אבי זה היה פתרון מצויין, לאור העובדה שאין לו את השחקן הכי טוב שלו מול תחת גבוה.
נדב שאלה רצינית, יש לך הסבר למה הוא מאחר בחילופים שלו? פעם אחרי פעם הוא מחכה לאיזה דקה 60 במקרה הטוב, להתחיל לעשות חילופים שכל העולם מבין שצריך היה לעשות אותם בדקה 45… זה היה גם במשחק מול ראיו וגם שנה שעברה…
אני לא עד כדי כך חי בראש של צ’אבי וישן על תספורת המאפרה שלו, מה שכן אני יכול להניח למה החילופים נעשים בדקות הללו:
קטע מטומטם של “לכבד” את השחקנים. דומה לקונספט של “לא להחליף שחקן שנכנס כמחליף” גם אם הוא חושך.
בניגוד לכדורגל, בכדורגל אין טיים אאוט במהלך המשחק. הרגע היחיד בו יש למאמן זמן לנסות לשנות גישה או הנחיות זה במחצית, והואיל וגם מספר החילופים בכדורגל מוגבל, אתה חושב פעמיים לפני שאתה מחליט שגם תחת הנחיות אחרות הם לא יתפקדו כמו שהוא רוצה או צריך בהתאם למה שהוא ראה.
זאת דעתי כמובן.
שערוריה. איך אתה לא חי בתוך ראשו של צאבי. 
זה אחת הבעיות שלי מולו כי אני חושש שהוא כמו מאמנים אחרים עם אגו שנתפסים לאיזה קונספציה ולא רוצים לשנות אותה. “אני יכניס את פארן ואין שום דבר שתוכלו לעשות מול זה” ואז הוא מחכה ומאבדים זמן יקר. אין לי איך להוכיח את זה אבל לדעתי אם הוא היה מכניס את דה יונג ופאטי במשחק מול ראיו במחצית ולא מחכה היינו מנצחים את המשחק ההוא.
אני חושב שלכל מאמן יש את השחקן הזה שעושה את העבודה כמו שהוא רוצה. על בנזמה שנים אמרו שיש לו קלטות של זידאן, שנים התלוננו על קייטה של פפ ויש עוד דוגמאות.
אני מבין מה השימוש של צ’אבי בפראן, מין הסתם שפראן יכול להיות טוב יותר, אבל הוא בסגנון של מה שצ’אבי רוצה באגף שמאל.
ויקרא שמו בישראל פקאן טורס
הסגל של ברצלונה לעונת 22/23 -
שוערים:
מארק אנדרה טר שטגן קרפין סממה.
אינייאקי “אקבל קצת דקות בגביע, כנראה” פנייה.
ארנאו “דקות? מה זה?” טנאס.
הגנה:
מלך הקלטות של קטאלוניה, הראשון לשמו ובתקווה גם האחרון, נטול האוזניים והצבע בשיער.
כוכב פורנו משנות ה-80.
בלם צרפתי, ניסיון מספר #345.
RFA.
אריק “אז לא הבנתי - אסור לתפוס שחקנים ברחבה?” גרסיה.
הגרוש של שאקירה.
הבן של כריסטן.
התאום של פאטי.
שאריות של צ’לסי, אבל ספרדי!
ג’ורדי “ראיית צינור” אלבה.
יחזקו מבארסה אתלטיק: אף אחד. צריך שכל שאר 582359 שחקני ההגנה ימותו, כדי שמישהו מהם יקבל הזדמנות.
קישור:
תמנון מזדקן.
בוסני נטוש.
ראול גרסיה קטלאני.
קוסם עם תספורת של ילד בדואי.
קסי? קאסי? קסייה? דינייייה? איך אומרים זה לעזאזל?
הולנדי לא רצוי בשווי 85 מיליון יורו.
יחזקו מבארסה אתלטיק: פבלו טורה.
התקפה:
אטרייה צרפתית.
ראפינייה שהוא לא ה-ב-ן ש-ל מ-א-ז-י-נ-י-י-י-י-ו-ו-ו-ו-ו.
רוברט “אז כמה גולים אתם רוצים למשחק?” לבנדובסקי.
שרק יישאר בריא. בבקשה.
עקיצה של הסיטי.
עוד הולנדי לא רצוי, אבל זול יותר.
יחזקו מבארסה אתלטיק: כן. בטח.
עזבו:
אדאמה, לוקדה יונג, אובמיאנג, ניקו המלך (השאלה), דסט (השאלה), ברייטווייט, אומטיטי (השאלה), לנגלה (השאלה ללא דקות), אלבס, ריקי, אבדה (השאלה), מינגסה, נטו, טרינקאו (השאלה), קויאדו (השאלה).
הצטרפו:
לבנדובסקי, קונדה, כריסטינסן, קסייה, אלונסו, ראפינייה, ביירין, טורה.
איכשהו עדיין איתנו, כי הם חידשו חוזה:
דמבלה, רוברטו.
עוד שנייה מצטרף חכו זה לא סגור יש עוד סיכוי תאמינו:
ברנרדו סילבה.
ועכשיו ברצינות -
אני אשמח להבין 2 דברים, בעיקר:
אני מבין שהעונה ארוכה ומתישה וכו’, אבל כן צריך לבנות היררכיה, ושיהיה ברור לכולם, לצורך העניין, מי עולה בקלאסיקו/באיירן/משחק גדול וחשוב אחר. איך עושים את זה עם כל כך הרבה אפשרויות?
אולי מגן ימני
או בלם. חסר בלם.
אני חושב שכן יש היגיון מסויים במבנה של צ’אבי. בעוד שמצד אחד נראה שהוא כן בונה על מערך א-סימטרי באגפים (צד ימין מרווח עבור הווינגר וצד שמאל צפוף), הוא רוצה שתהיה לו דרך להפוך את האגפים או לרווח בשניהם אם יצטרך. הקיום המאוד מינורי (אם אפשר להגדיר זאת כך) של רוברטו וביירין בסגל זה במטרה שתהיה לנו אופציה לדחוף את המשחק קדימה גם מאגף ימין ולא להתקבע לצד שמאל ולהפוך אותנו לצפויים. זו אחת הסיבות שיש לנו גם ווינגרים מאוד ורסיטליים.
האספקטים היחידים בהם אני בהחלט רואה מגבלה במצב הקיים של צ’אבי צפויים להיות בשני מקומות:
העמדה של לבנדובסקי שהיא ללא תחליף לפולני בהיעדר אובמיאנג.
העמדה של בוסקטס שהיא אויל ברת חילוף רק ע"י שני קשרים (פרנקי+קסייה).
כשאנחנו נהיה ללא אחד מהשניים הפערים יורגשו והשאלה אם שצ’אבי יצליח לגשר את הפערים מהקיים, ואולי כן קיים תסריט כלשהו במאפרה שלו בו הוא משדרג מאוד את פאטי ופרנקי לרשת את העמדות הללו. כרגע קשה להגיד, אבל בהינתן האופציות בסגל אני לא רואה הרבה אפשרויות.
אני מניח שביירין לא יהיה המגן הפותח הימני, זה אומר שהוא המחליף הראשון או השני - תלוי בהיררכיית הבלמים שיחמיצו פנים על הספסל.
אז מה שהיה חשוב להביא זה את אלונסו על עמדה שמכוסה עם אלבה+באלדה ולא מגן רציני לימין במקום אלונסו וביירין?? מה נדפק?