ההרכב היה מוזר. לא ציפיתי להרכב כזה התקפי-גם דה יונג קשר אחורי, גם אולמו ופדרי ביחד. וואו. זה כמעט הזכיר לי את הקישור של דקו-צ׳אבי-איניסטה.
המשחק התחיל ממש לא טוב עבורנו, וגם הקוו הגנה גבוה סיבך אותנו עם האדום שנבע מכמה דברים. קודם כל איבוד של דה יונג, שאני עדיין לא ראיתי אבל אני משוכנע שגם הייתה שם עבירה עליה התלוננו כולם. עם זאת, אני חושב שלקסאדו למשל זה לא היה קורה. אני לא יכול לשים את האצבע בדיוק, אבל קסאדו למרות הפאשלות שלו בתחילת העונה פשוט משרה עליי יותר רוגע. הסיבה השניה הייתה פשוט תיקול לא טוב של הילד שפשוט פספס את הכדור במעט וזה היה כל ההבדל מאדום מעצבן לבין תיקול הרואי שבארסה מאניה הייתה עושה ממש סרט למבוגרים בלבד.
ודווקא במצב הזה שבו אני בטוח שמקבלים שחזור של פריז עם האדום לאראוחו, דווקא אראוחו נכנס ופשוט נותן שעה ומשהו של משחק הירואי עם הגנה מעולה ביחס לנסיבות, עם עזרה עצומה של הפולני המעשן. אני לא אשקר, אני בצד של פנייה וכואב לי עליו, אבל שאפו לפולני הוא נתן חתיכת משחק וגם תיקן את הטעות שלו מהמשחק הקודם מולם.
בחלק ההתקפי בהתחלה לא הבנתי את החילופים של פליק אבל שצריך לאכול את הכובע אני מוכן. אני חושב שפליק ראה את התמונה הכוללת וידע שיש חשיבות עצומה ללבה בכדורי גובה. בנוסף, לאמין ימאל לא יצליח לעשות הגנה כמו פראן טורס שיותר אנרגטי בחלקים האלה של המגרש. אם לבה היה יוצא והיינו מקבלים גול במצב נייח היינו חושבים אחרת.
ראפיניה זה שחקן מוזר. אני עדיין חושב שצריך למכור אותו ב150 אם תגיע הצעה, כי הוא פשוט לא ברור לי. לא ברור לי איך שחקן מקבל כדור מול שוער לבד במצב של 0-0 ואנחנו בעשרה שחקנים הוא נותן כדור רוחב מפגר במקום להכניס גול, ואז חוטף כדור ובועט מחוץ לרחבה בדיוק לפינה שהשוער לא יגיע. פשוט שחקן מוזר.
גם הגול הגיע כשראפיניה משחק בימין עם הרגל החזקה השמאלית שלו שחותכת פנימה כמו לאמין. גם על זה הקרדיט לפליק שנתן את הצד הימני לראפיניה (שעושה הגנה גם יותר טוב מלאמין) ופראן לקח את העמדה השמאלית במגרש.
הצלחנו לנצח 1-0 את בנפיקה כשאנחנו 70 דקות עם 10 שחקנים, הצלחנו לחזור מ2-0 מוקדם מול אתלטיקו, סוסידאד קיבלה אדום אחרי ש20 דקות לא הצלחנו לפתח משחק מול הלחץ שלה.
אני באמת לא מבין איך אפשר לקרוא לשחקן שיש לו בכל המסגרות מעורבות של 43 שערים+בישולים מתוך 40 משחקים השנה “שחקן מוזר”
דרך אגב לראפיניה היו גם מספרים טובים תחת צאבי במיוחד בהתיחס לזה שצאבי ניסה תמיד “לגמד” אותו.
למכור אותו? אני תמיד חיבבתי אותו, שהינו בתוך משבר כלכלי הסכמתי שאין ברירה למכור אותו אם תגיע הצעה טובה, עכשיו שבשנה הבאה חוזרים לקאמפ נואו וחזרנו ל1:1 אפשר לדבר פחות על זה. לטעמי אחרי פדרי, ראפיניה הוא השחקן ההתקפה הכי טוב שלנו.
זהו שהוא לא מוזר. לא בריזלאי טיפוסי. מבחינתי שכל שנה יביא מספרים כאלו לא אכפת לי איך. לא ישאל שאלות.
דרך אגב אם לבה לא היה נכה בחודשיים שלושה האחרונים המספרים של הבישלים שלו היו אפילו יותר גדולים. חבל שאיבדתי את הסרטון שמראה כמה מצבים הוא ארגן לפולני והפולני החמיץ.
אבל זה בדיוק מה ששביט אומר - שהסיכוי שראפיניה ימשיך לנפק מספרים כאלה או אפילו קרובים לזה גם בשנים הבאות - הוא אפסי, ואני לא חושב שאף-אחד כאן היה מהמר על זה שזה יקרה.
זה לא (רק) העובדה שרק עכשיו, בגיל 28, זאת הפעם הראשונה בקריירה שהוא מנפק מספרים כאלה (למרות שגם זה נתון חשוב, כמובן). זה זה שבניגוד לשחקנים כמו ימאל, אמבפה, ויניסיוס או פדרי - קשה להצביע על איזה איכות מיוחדת שלו, שיכולה לעזור לו לנפק מספרים כאלה באופן עקבי. הוא לא מהיר במיוחד, אין לו צעד ראשון מפחיד, הדריבל שלו בסדר אבל לא מדהים, וגם ראיית המשחק שלו סבירה בלבד. וגם, כפי ששביט ציין - הוא מאוד לא עקבי אפילו תוך כדי משחק, כשהוא מפגין לפעמים ביצועים ברמה מביכה כמעט, שלא רואים בד"כ משחקנים עם מספרים כאלה (האמת שקצת מזכיר את ויניסיוס מהבחינה הזאת, רק שוויני מחפה על זה עם דריבל ועוצמות מתפרצות ברמות הגבוהות ביותר).
ההנחה הסבירה היא שהעונה היא חריגה סטטיסטית של השחקן (קצת כמו ג’ירונה של שנה שעברה - גם אם כל ה"כוכבים" היו נשארים, האם הם היו משחזרים את ההצלחה משנה שעברה?).
הוא עשה את הדבר המתבקש שקומאן וצ’אבי פספסו וזה להוריד קשר אחד טיפה אחורה יותר ובזכותו קיבלנו את פדרי במלוא תפארתו.
הוא נתן את המפתחות לקסאדו שהוכיח את עצמו לאורך זמן ומעל לכל ציפייה אפשרית. אבל אז פרנקי חזר ופליק נתן לו בחזרה את המושכות למרות שהוא מעולם לא הצדיק את עצמו כמו קסאדו.
הקשר ההתקפי זה כבר ממש תעלומה:
אני מבין למה על הנייר אולמו הוא השחקן הכי מתאים לתפקיד אבל בפועל אין לו נוכחות ועל כל משחק טוב שלו הוא נותן שלושה משחקים רעים.
אני לא מבין איך אפשר לחשוב שגאבי שייך למשבצת הזאת.
פרמין הכי מתאים לשם (וגם ראפיניה אגב) והוא מקבל הכי פחות קרדיט והכי פחות המשכיות.
מסכים לגמרי, רק חולק בעניין האולמו. טכנית, הוא הכי כשרוני בעמדת הקשר ההתקפי, הוא טכני ברמות על ועושה דריבל על המקום, יש לו בעיטה נהדרת מחוץ לרחבה, והוא יודע לעשות דאבל פסים קטנים ומהירים.
הבעיות אצלו ידועות. הוא לא כשיר מדי הרבה, הוא לא אינטנסיבי, הוא לא עוזר בהגנה או בולט בתחום, וכל המעלות שלו קורות פחות מדי פעמים. אבל בעמדה הזו, על הנייר - אולמו הכי טוב ובפער.
נבואה ניתנת לשוטים, אבל בין לשחזר את העונה ההיסטורית שלו השנה לבין להיות 0 יש הבדל עצום.
ירד בכמות השערים זה יהפוך אותו לאחד שצריך לחפש למכור אותו ?(בכללי לא נגד מה ששביט רשם עליו)
דבר נוסף, אתה טיפה שוכח איזה קבוצות ואיזה מאמנים אימנו אותו בעבר. תבדוק אותי ותגלה שהמספרים שלו תחת צאבי היו לא רעים בשנתים הראשונות שלו. אם כמובן לוקחים בחשבון את המצב של הקבוצה החוסר ביטחון שצאבי דאג לתת לו במיוחד בעונה הראשונה שהוא היה מאחורי דמבלה ברוטציה ובעונה השניה שהוא תמיד דאג להחליף אותו ראשון ובדקה קבועה…
אם הקבוצה במצב כלכלי יציב ואין צורך לקבל החלטות של חירום (כמו שלאפורטה מבטיח לגבי שנה הבאה) אני חושב שזה שיא הטימטום למכור שחקן כזה.
מן הסתם, אם יגידו לי שיש הצעה של 160 מיליון אירו והאלטרטיבה זה לאבד את פדרי או לאמין קסאדו או שחקנים בלבל הזה אני יבחר בצער רב בראפיניה.
ראפיניה בעיני מבחינה מקצועית נטו זה נון טראנספר. שהוא יתחיל לרדת במספרים אפשר לדבר יותר.
הלוואי שטיפת הרומנטיקה שנשארה בכדורגל תשאר. בעצם, גם היא כבר לא… הכל נעשה כל כך חומרי וכסף, כך שבאמת לאף אחד לא אכפת הסמל. שחקנים כמו בופון וסטיבי ג’י כבר לא ישארו בקבוצה אחת לעד, כבר לא יוותרו על כסף, זהו, הרומנטיקה מתה.
ניימאר עזב קיבלנו 220 מיליון עליו. במקומו הגיעו דמבלה וקוטיניו מבחינה כלכלית נטו עשינו קופה עליו.
בוא תסביר לי מבחינה מקצועית איך זה עבד…
תמכור את ראפיניה תרוץ לשוק לקנות את הציפור של העץ הנוצצת ואז יסתבר לך שהציפור שקנית ועיורת ולא יודעת לעבור קונוס במציאות והיהלום שמכרת בשביל כסף קורע רשתות בפרימיר ליג…