כמו שגם נאמר כאן, המשמעות של הניצחון הזה היא עצומה למוראל של הקבוצה לכל העונה ואני חושב שזה בדיוק מה שהשחקנים הבינו. במיוחד בליגת האלופות שהפכה למפעל המבאס שלנו, כל תצוגה כזאת מוערכת ביתר שאת.
וחוץ מזה הם עדיין ילדים, עוד לא שבעים מהצלחות ורק מחפשים לשחק כדורגל ולנצח. כל עוד אלה חגיגות שלא משלבות התגרות מיותרת ביריבה אני בעד.
איך התאבון גדל חחח
בוא נגיד את האמת התחלת השנה אני ואתה היינו חותמים רק על כדורגל יפה ומכובד.
הסיפור, והשיפור, של פדרי תחת פליק זה משהו שאני מקווה שנסתכל עליו מתישהו אחורה כאיזשהו מאורע משנה קריירה וקבוצה. סוף סוף הוא מתחיל למצות את הפוטנציאל הענק שלו.
עם החזרה של אולמו, טומטום, פרנקי ואאא"פ, לילד עם הקסם יש אפשרות גם לנוח מדי פעם, ואז אולי גם נקבל שימור שלו לטווח יותר ארוך מחודשיים כל פעם.
ואם פליק יעשה רבע מזה עם הסתום שממלא את תפקיד המגן השמאלי אצלנו, ושמינית מזה עם שחקן העבר שלובש את החולצה עם ה-10 על הגב - זה יהיה מרשים אפילו יותר.
אה…כמו כן - אני אוהב אותך פרמין.
אופטימי אתה 
ולחשוב שהיינו יכולים להיות עם גרימאלדו וקוקורייה במקום להיתקע עם באלדה…
נתחיל מקלישאה? קבוצה אחת רצתה יותר.
פדרי התקשה לבוא לידי ביטוי, פרמין לא עמד תמיד בקצב של המשחק, המגנים התקשו מול הקיצונים וכמובן פנייה והבלמים היו כל הזמן בלחץ. מה ההבדל היה? לחץ, מלחמה ואינטנסיביות.
לרגע היה נראה שאנחנו חוזרים לגישה הישנה שלנו. יצא וכבשנו? נלחצים מגובה המעמד ואנחנו מסתגרים לאחור. אין לנו מה להציע בגישה כזאת. בלי לחץ, או אינטנסיביות זאת קבוצה של שחקנים נחותים פיזית ואיכותית ברוב העמדות. אפשר להגיד את זה על עוד מישהו- ראפיניה.
הברזילאי הוא לא הכי טכני בעולם, לא הכי מהיר, לא המוסר הכי טוב ולא הבועט הכי טוב, אבל נראה שבארסה נבנתה בדמותו. משחק ענק שלו שנתן לנו את ההבדל ברגעים הקשים של המשחק.
פרמין לא אכזב ונתן באותו אופן שני בישולים שאחד מהם הוא לחלוטין עקשנות מעל הכל, אבל מעל כולם עומד קסאדו. ילד שהגיע משומקום אה-לה קובארסי והחליט שלא משנה איזה תפקיד נותנים לו, הוא עושה. הבישול הענק שלו זה רק הדובדבן במשחק פשוט מושלם. אם לא ראפיניה, הוא מספר אחת על הדשא.
אני אוהב סטטיסטיקה, מידע, אבל אני לא מצליח להסביר את מה שאני רואה. בעצם, איך נסביר את היום, או את רוב המשחקים עד כה? גישה חיובית? מזל? אמונה? תשוקה? מומנטום? לא יודע. זה לא רק טקטיקה ושינויי עמדות. פשוט נראה שכולם רוצים להיות פה ולנצח.
יאללה, השבוע צריך להמשיך.
תקראו לי קטנוני, אבל איזה כיף שמולר פתח כדי לקבל את ה4-1 הזה על הראש.
הוא כבר לא ממש שחקן הרכב אז לא חשבתי שנזכה בסיפוק הזה, נחמד מצד קומפני לשתף פעולה
שים לב למילה “אם” בהתחלה.
ב-20 הדקות הראשונות באירן לחצה גבוה וזה היה פחד אלוהים מתמשך. אחרי שער השוויון הם משום עברו לתכנית משחק אחרת והורידו משמעותית את הרגל מדוושת הלחץ ואז בארסה התארגנה מחדש והתחילה להניע כדור.
אין לנו פיתרון אמיתי כשלוחצים עלינו מלבד לקוות שהיריבה תתעייף ותפסיק. באירן (וראיו) לא הצליחה ללחוץ לאורך זמן. הפרשן במשחק טען שהנזי הוריד קצת את קו ההגנה אחורנית וזה מה שהוביל לשינוי אבל זה קרה רק במחצית השנייה, אחרי שבאירן כבר ויתרה על הפורטה שלה.
ב-20 הדקות האלה אפשר היה לראות כמה חסרים לנו בלמים טופ, כמה חסר קשר אחורי טבעי וכמה שהשוער שלנו לא מבין שום אספקט של המשחק.
ב-70 הדקות הבאות אפשר היה לראות את כל מה שטוב בפליק-טים: השלם גדול מסך חלקיו. זוכרים את זה?
מי שהכי הרשים אותי זה פדרי שפשוט הרבה יותר מתאים לתפקיד החדש שלו ופשוט מזכיר את אינייסטה.
מי שממש מבאס אותי כבר משחק שני ברציפות זה לאמין ימאל. מרגיש לי שקצת עלה לו, שהוא אגואיסט מידיי, שהוא מחפש את מהלך היוטיוב שלו במקום את המסירה הנכונה. הנזי לטיפולך!
עוד חודש ככה RFA חוזר, ועוד תקופה שבין יום לאינסוף יובלים כריסטנסן חוזר. אולי זה יעזור בשיפור בזה, אבל בטוח שזה יעזור במתן המנוחה הנדרשת כל כך לילד ולבאסקי. כי כרגע מי שמחליף אותם, בהיעדר הצבה של קונדה כבלם, זה דומינגז. או בשמו השני: “אמאלה”.
לא מבין את הטענות לבלמים. אינגו זה לא וורלד קלאס. אבל עושה עבודה נהדרת. שנה שעברה, קברנו אותו פה, לפחות רובנו, הפתעה אדירה. אני מאוד מופתע לטובה ממנו, ידעתי שהוא היה בלם טוב אבל חשבתי שזה אבל עוד מקרה של ורמאלן הזכור לשימצה, כשרוני אבל פצוע כל הזמן.
RFA יחזור ואם כל האהבה שלי אליו (של כולנו) הוא יצטרך להילחם על המקום שלו. הבעיה שלי עם שתיהם, ששתיהם לא בלמים “ברסאים” וקשה להם להחזיק כדור או לדעת למסור קצר טוב.
מסכים לגמרי עם שתי הנקודות. איניגו ענק והשת"פ שלו עם קובארסי מעולה, ממש אפשר לראות את החניכה שלו ואת התיאום שנבנה ביניהם. יש לו אופי של מנהיג והניסיון שלו משמעותי בקבוצה צעירה כמו שלנו.
גם לגבי אראוחו אני לא תולה הרבה ציפיות במיוחד שמרגיש לי שהוא נכנס לסחרור של פציעות שהוא לא ככ יודע איך לצאת מזה: חוזר מפציעה, מביא תוך כמה שבועות את הגוף שלו לקצה גבול היכולת ונפצע שוב. מצד שני אולי פליק יידע להתנהל איתו אחרת (כמו פדרי חמסה חמסה שעדיין לא נפצע למרבה ההפתעה).
זה מזכיר לי את הניתוח שעושים למזה’'ת מעיניים מערביות-ליברליות.
באיירן כל-כך שקולים ומדוייקים עם ההוצאות שלהם, הם לא הצליחו להבין איך מועדון יכול לחיות עם כל-כך הרבה חובות, ועוד להמשיך לפעול בשוק ההעברות. לא הבינו איך המועדונים הגדולים בספרד מתנהלים.
כל עוד לא מחתימים מגן ימני חדש, הם הציוות הכי טוב שלנו. שני בלמים עם איכויות גבוהות ברוב הפרמטרים, עם טיפה חסרונות שמרחיקים אותם מלהיות ‘‘שלמים’’, אבל יחד עם זאת יותר שלמים מהאופציות האחרות שלנו.
אראוחו בשיאו הוא מפלצת הגנתית, אבל המפלצת הזאת לא מסוגלת לטפל בכדור. לא יודע עד כמה זה יכול להחזיק מעמד, וזה רק במידה והוא מפוקס הגנתית כדי להישאר ברמה המפלצתית.
הוא כרגע במעמד של צריך להרוויח את מקומו בהרכב.
יהיו לו הזדמנויות לשחק בגלל שנצטרך רוטציה, אבל הוא יצטרך להוכיח שמה שהוא עדיף על קובארסי או איניגו.
להגנתם גם אני חששתי מזה…
לא בדיוק שנעלם אלא שנהפוך להיות קבוצה בדרג שני…
קצת שוכחים איפה היינו ואיפה אנחנו עכשיו…
אני מרגיש שכרגיל הזכרון קצר. אראוחו בלם ברמה הגבוהה ביותר, וגם כריסטיאנסן בלם מעולה, יותר טוב ממרטינז ובפרט יותר מהיר ממנו.
כמי שעמד בראש המחנה להשאיר את מרטינז בקיץ, מול לדעתי רוב הפורום, ועדיין חושב שהוא בלם שלישי-רביעי מעולה, כריס ואראוחו, כשהם לא פצועים, טובים יותר.
אני עדיין מתלבט אם עדיף קובראסי אראוחו או כריסטיאנסן אראוחו. יש מצב שהאופציה הראשונה, כי כמו שאמרתם, וצדקתם, קובראסי הוא בלם בונה משחק ומוסר הכי טוב שיש לנו.
קובארסי ואראוחו. בקלות.
לגמרי בזכות זה שאראוחו משלים את קובארסי הגנתית (ויכול לתקן אתלטית את היכולת של הילד לאבד את הראש לפעמים), וקובארסי משלים את RFA מבחינת השליטה בכדור ויכולת המסירה.
כריסטנסן יצטרך להראות שהוא מסוגל לשחק יותר ממחצית בלי לקחת סטופיט, לפני שהוא מעיף אחד מהם לספסל. וגם זה - רק אחרי שהוא יעיף את איניגו, שמראה כמה חבל שהוא לא הגיע בתקופת ואלוורדה (שביקש אותו).
איניגו הוא כמו ראפיניה, רק בצד השני של המגרש - ההוכחה כמה אמון בשחקן יכול לעשות (בהינתן השחקן המתאים, כמובן, ולא פראן) לרמת המשחק של השחקן עצמו. לא משנה אם זה אמון מבחירה או מכורח מציאות הפציעות. את המשחק הראשון העונה הוא פתח מזעזע, אבל מאז רק הלך והשתפר.
לפליק מחכים מבחנים מאוד קשים, כאשר ההרכב לא יהיה ברור מאליו כי חצי מהסגל פצוע. במיוחד בקישור, אבל גם במצבת הבלמים.
האמת שהתלבטתי לגבי זה. המשחק אתמול היה דיי חריג בהתעקשות שלו על דריבל. הוא בדרך כלל לוקח החלטות נכונות יותר גם כשנראה כשהוא מגזים. ספציפית אתמול נראה שהייתה התעקשות לקחת עליו כמה שיותר שחקני הגנה, והוא חטף גם לא מעט בגלל זה. אני חושב שזה תוצר של הוראה של מאמן. המטרה של שחקן בפרופיל של לאמין (גם לפי פפ בהסברים בסרטוני אימון ישנים) זה להשתמש ביתרון האיכותי האישי שלו כדי לייצר יתרון מספרי. בסיטואציה בה באיירן חנקו אותנו במחצית הראשונה, הדרך היחידה לייצר יתרון מספרי היא דרך הייתרון האישי באגף. כל עוד לאמין גמר על דייויס וגנאברי ומנע מהם לעלות קדימה, היה יכול להיות יותר חופש ושטח לשחקנים כמו פרמין וראפיניה לרוץ.
אם שמת לב, לא ממש הצלחנו לייצר בילד אפ, שלא לדבר על לדחוף מהר את המשחק קדימה בדקות הללו, אז נגררנו להעפת כדורים. כשהבילד אפ לא עובד, צריך להביא את משקל המשחק לחלק של באיירן מהר בכל דרך שיש לך. גם ההתעלות הלא סבירה של ראפיניה עזרה פה.
אני חושב שיש דמיון אבל זה לא זהה. פרט לפציעות, מרטינז הראה עוד בעונה שעברה שהוא בלם סבבה לגמריי, ובגלל זה רציתי שיישאר.
ראפיניה מצד שני היה מאוד לא משכנע. מעבר לעניין הביטחון והאמון, אי אפשר להתעלם מהמעבר שלו מהאגף למרכז המגרש. אם הוא היה עדיין באגף, אני חושב שהיינו ממשיכים להתבאס עליו.
במרכז המגרש, וקרדיט ענק לפליק על זה, הוא פורח ונראה מצויין. עוד עוזרת לו העובדה שבשקט בשקט הפכנו לקבוצה של משחק מעבר, ושם הוא פורח. קשה לו בשטח צפוף, אין לו דריבל משהו, אבל כשיש לו שטח לרוץ- הוא אש.
לא נעים להגיד, אבל זה רק הופך את הרכישה של אולמו ליותר מיותרת. ראפיניה, אולמו ופרמין פחות או יותר תופסים את אותה עמדה. אני חשבתי בקיץ שאם אולמו מגיע צריך להיפטר מראפיניה, ועכשיו אני כבר לא יודע מה לומר. לדעתי התוצאה תהיה שפרמין יתייבש בספסל, וחבל.
לא לגמרי מסכים לגביי אולמו (מסכים שהוא לא העמדה הראשונה, או השנייה, שנדרשה לחיזוק), כי הוא הקשר הקדמי היחיד שיודע גם לעבור שחקנים בדריבל, גם למסור, וגם להבקיע. הוא יכול לשחק במשחק עומד ובמגרש פתוח. כלומר הוא יכול למלא כמה תפקידים, ב-2 חוליות שונות.
אאא"פ הוא חתיכת קילר, אבל מנהל משחק הוא לא. וראפיניה הוא מלך בשטחים פתוחים, אבל במשחק עומד הוא נעלם.
