אז עשיתי את זה שוב כדי לקבל קצת שיקול דעת, והנה הסיכום שלי אחרי צפייה חוזרת:
- ה-בונקר(?) של אינטר
כשחושבים על יריבה שמגנה עם קו 5 בבלוק נמוך מתחילים לראות שחור בעיניים ולחשוב על מסי מאחורי סורגים. לפחות זו האסוציאציה שלי. במיוחד כמשדובר באינטר.
אבל האמת היא שהעמידה הטקטית של אינטר הייתה מאוד לא מרשימה. הם שקעו אחורה נורא, השאירו המון זמן לבארסה עם הכדור, השאירו לא מעט חורים בין השחקנים ובמיוחד בין הקישור להגנה.
החלוצים שלהם(במיוחד אחרי שלאוטרו יצא) לא תרמו המון בלחץ או חילוצי כדור, הקישור שלהם(מלבד בארלה) הוא יותר על הצד הטכני ולכן יותר קל לשחק נגדו(ד’'ש לקמביאסו, מוטה ומונטארי), ושחקני ההגנה שלהם נראו קצת מתקשים מול הזריזות של ימאל ופראן.
במובן הזה, היה הרבה יותר קשה לדעתי מול ריאל עם ואלוורדה וטשואמני.
המחצית הראשונה הייתה בשליטה מוחלטת שלנו כשהדבר היחיד ששם את אינטר בעמדה כל-כך חזקה זה רגע הזוי של מרטינז(פלוס סיום הזוי של תוראם) ויתרון עצום(תרתי משמע) במצבים נייחים.
כמובן שהמשחק התפתח בצורה שהוא התפתח בגלל מה שקורה באותו רגע, אבל בהתעלמות מזה, מבחינת יכולת זה היה צריך להיגמר בתבוסה גדולה(רק במחצית).
- לאמין ימאל, אולמו, ומסי.
אחד הדברים הזכורים לי מהמפגשים עם יריבות דומות זו הביקורת על מסי. הוא לא מצליח להתמודד, הוא נעלם, לא לוקח את הקבוצה על הגב וכו’.
ויש פה לדעתי מיש-מש של דברים מעניינים שאולי מתערבבים ואולי לא.
קודם כל, מסי היה ‘‘נעלם’’ כי בתור שחקן שאוהב להיכנס לאמצע ולהשפיע על המשחק משם, התפקיד שלו היה לשחק בין קו ההגנה לקו הקישור, ולחכות לכדור. לחכות לרגע הנכון ולהכריע את המשחק.
הבעיה שמול יריבות כאלה השטח הזה חסום רוב הזמן ולכן המגיעות בכדור הן בודדות. השטח נמצא באגף, ב’‘‘חצי שטח’’ שליד הקישור או לפני כל הקבוצה היריבה.
בהמשך הקריירה שלו מסי התפתח והפך גם לפליימייקר שמגיע לקחת את הכדור בשטחים האלה(או פשוט לוותר על האמצע ולצאת לאגף) ולייצר.
למה אני חופר על זה? כדי להסביר למה אתם חושבים שאולמו כל הזמן ‘‘נעלם’’ ולמה זה לא מדויק.
אולמו ‘‘נעלם’’ בכוונת תחילה. כשהוא מקבל את הכדור(לא הרבה, בגלל שהגישה חסומה) אז לפעמים זה עובד(הצליח לייצר בעיטה, ולהגיע למצב לבעיטה) ולפעמים לא. נעלם ה פשוט לא נכון.
הוא גם עושה את התנועה כל הזמן, ימינה או שמאלה. הוא מוצא את השטחים האלה.
ואיך נכנס פה ימאל?
בניגוד למסי בשיאו שנתרכז בעיקר באמצע ו’‘נעלם’', ימאל עוד כרגע(או לא כרגע) משחק בעיקר בכנף, ובכנף נמצא המון שטח, בכנף אפשר לכדרר ולתקוף את ההגנה היריבה.
כשמסי היה צעיר זכור שהוא עשה את מול יונייטד וצ’לסי, אז ימאל עשה משהו דומה ביום רביעי.
אם הוא היה נכנס לאמצע ומחכה שם, היינו מפספסים פעמיים. בלי לתקוף את הכנף(עם השחקן הבודד שהיה מסוגל) וגם הוא היה נוגע בכדור הרבה פחות.
ובשורה התחתונה, זו הייתה אחת ההופעות המדהימות שנראו לכדורגלן בחצי גמר ליגת האלופות.
ימאל היה בגן ילדים שם. לקח את הקבוצה על הגב(שוב ושוב), וכמעט כבש שני שערים שהיו נכנסים מיידית להיסטוריית ליגת האלופות(רק לי ההקפצה הזכירה את השער של מסי מול מקסיקו בקופה?). ז’'א, בנוסף לזה שהוא כן כבש.
כמה עוד אפשר להשתפך על הדבר הזה?
-
פרנקי דה יונג.
לא יודע מה להגיד לכם, אף אחד לא יכול לחשוד בי שאני פרו פרנקי, להיפך, ואני דווקא חושב שהיה לו משחק טוב מאוד. במיוחד בסטנדרטים ההגנתיים שלו.
היה משמעותי בזרימה של המשחק, היה ‘‘דלוק’’ בלי הכדור ועשה כמה חילוצים טובים אחרי שזיהה את הסכנה בדרך. -
ג’רארד מרטין.
בלי קשר לחזרה של באלדה, נראה לי שהניסוי שלו מול יריבות גדולות נגמר. זה לא זה, אפילו לא קרוב.
הוא מגן הגנתי נחמד מול יריבות בינוניות ומטה, זהו.
התרומה שלו נגד אינטר הייתה אפסית. בשני הצדדים.
בלי באלדה זה איניגו או פורט. וזה כנראה לא יהיה פורט.
אפילו הבלם הספרדי הצליח לסכן את אינטר יותר ממרטין( אשכרה נתן עקב לגאבי).
אולי גם בגלל זה פליק מעלה מגני שמאל מהנוער בימים האחרונים. -
אתם הולכים להרוג אותי עכשיו, אבל המשחק רק חיזק אצלי את המסקנה שזמנם של אראוחו ופרמין בקבוצה הוא לא ארוך.
הקפטן נתן דקות טובות ועזר מאוד בחזרה להגנה, אבל היכולת שלו עם הכדור היא זוועתית ברמות שאני לא יודע עם אנחנו מסוגלים לסבול.
בתור שחקן ספסל הוא לוקסוס שמדהים שיש, אבל הוא יסכים להמשיך בתפקיד הזה? האם בעוד קיץ או שניים שנצטרך להחליף את איניגו, לא יביאו מישהו בכיר בגלל אראוחו? אני לא יודע.
ולגבי פרמין, לא דקות מדהימות שלו.
הוא גם שחקן שטוב שיש על הספסל, אבל הוא נמצא בעמדה שבה הציפיות גבוהות מאוד ויש לו תחרות לא פשוטה. אם גיז’ה פרננדז וטוני פרננדז יעמדו בציפיות, ביחד עם דקות המשחק של גאבי, ואולי רכישה של קיצוני שמאלי(שתתן לראפיניה יותר אפשרות לעבור לאמצע) הקירות יסגרו מסביבו, ובסוף יהיה לו עדיף לעזוב.
- ובחזרה למשחק, נקודות המפתח למשחק הבא:
א’. משחק הלחץ.
אינטר יודעת לצאת מלחץ גבוהה עם תנועה רחבה של כלל השחקנים(בלמים שהופכים למגנים, קיצוניים או חלוצים).
כשהיא רצתה לצאת מהלחץ שלנו היא עשתה את זה כמה פעמים די בקלות, והורידה לנו את הלב לתחתונים. אצלכם בבית זה כנראה יקרה יותר ונצטרך להתאים את עצמנו.
באלדה וגארסיה שככל הנראה יפתחו יהיו חייב לעמוד על המשמר בכל פעם שהלחץ נפרץ או אחרי איבוד כדור.
ב’. מצבים נייחים.
2 גולים מ-2 קרנות. חייבים למצוא לזה פיתרון.
ג’. כמו שראינו בגול של פראן, כמו בגול של אריק נגד בנפיקה, כמו הגול של פרמין מול סביליה. נגד יריבות שוקעות צריך לנצל את הזמן על הכדור והקרבה לשער כדי להכניס את הקרובים מאחורי הגב של קו ההגנה.
פדרי, פרנקי, לאמין, ראפיניה - שימו אותם בסיטואציות הנכונות כדי להכניס את הכדורים האלה. במיוחד לפני וצדדי הקישור איפה שנמצא השטח הריק של המערך שלהם.
ד. לסיכום, כתבו פה כבר שכנראה עדיף לנו לסיים בתיקו את המשחק הראשון ויכול להיות שזה יתברר כמדויק.
התוצאה הנוכחית מכריחה אותנו להגיע בפוקוס, בלי השאננות של ניצחון, ואת אינטר לצאת עוד יותר מהקונכיה ולהשאיר שטחים שלאמין וראפיניה אוהבים להעניש.
יש לנו קבוצה עם מנטליות מעוררת השראה. יהיה פספוס לא ללכת עד הסוף.
