לא בדיוק אחד לאחד אבל:
-ליברפול זכתה בליגת האלופות ב-2004-05 דווקא אחרי שמייקל אואן היהלום עבר לריאל מדריד הגלאקטית כי זו הצעה שאסור לפספס ואי אפשר להמשיך בקבוצה ללא יומרות. ומצחיק שליברפול בכל עונה מאז ועד 2009-10 הגיעה יותר גבוה מאיתנו בליגת האלופות.
-מילאן זכתה בליגת האלופות בעונת 2006-07 כשהייתה הדיכאון אחרי שהיא נכנעה לצ’לסי ואיבדה בחינם את חלוץ העל אנדריי שבצ’נקו (שנכשל בסטמפורד ברידג’ והפר את האיזון של ז’וזה מוריניו).
מעניין מה קיליאן אמבפה מרגיש עכשיו כשפריז סן ז’רמן מצליחה ומרגשת ועומדת בפני המשחק האחרון, אבל אני בטוח שכולם מבינים שכדורגל זה קצת יותר מסובך.
אגב, עוסמאן דמבלה שהצטרף הוא גם מעין סוג של רכש גלאקטי, הרבה יותר לדעתי מקבראחצליה ששחקן שעובד על המגרש ובאמת רעב אבל השנה הכל התחבר לדמבלה.
זה חורג מתכלית הדיון והיה ברור לי שאין להם צ’אנס אבל כואב על ארסנל שלא זוכה אף פעם בשום תואר.
אגב, הוא מודע מאוד להלך הרוח בברצלונה על פסז ואתמול אמר את הדברים הבאים:
״אני יודע שפאריס לא מקבלת הרבה סימפטיה בברצלונה אבל זאת העבודה שלי.
לבארסה הגיע לשחק בגמר. אבל בשבילי לשחק גמר נגד בארסה היה הדבר הגרוע ביותר.
לא הייתי מאמין לך שקבוצה שכבשה 6 שערים בחצי גמר ולא עלתה. בארסה הוכיחה שהיא נאמנה לסגנון שלה, זה סגנון מוכח. זה מה שמבדיל אותה מאחרות״.
גם יונייטד הגיעה לגמר ב 2011 אחרי שרונאלדו עבר אלינו ולא הצליח להגיע לגמר עד אז,כולנו יודעים איך זה נגמר.
(כן אני יודע שרונאלדו זכה עם יונייטד לפני שהגיע אלינו)
לא שזה כל כך קריטי אבל אני מדבר על העונה העוקבת ואתה עשית קצת מישמש. כלומר ב-2009-10 עונת הבכורה של כריסטיאנו רונאלדו אצלנו הוא כבש נגד ליון אבל הודחנו שוב בשמינית הגמר הארור. מנצ’סטר יונייטד הודחה ברבע הגמר נגד באיירן מינכן עם השער המדהים של אריאן רובן בוולה.
אפשר לשמוח לאידו של קיליאן אמבפה כל מי שרוצה אבל להוציא אותו כאיש הרע והתמונה של פ.ס.ז’ שהיא מיליארדרית בלי נשמה…הוא לפחות היה שחקן צרפתי שגם דחה את ריאל מדריד איזה פעמיים קודם לצערי. להאשים אותי מ-ק-צ-ו-ע-י-ת בזה שלא הצליחו לזכות בליגת האלופות זה לדעתי לא נכון וזה לעשות לו עוול. למה לא לדבר על ניימאר שהיה פצוע? או החזרה שלו לגומלין נגד ריאל מדריד ב-2022 לא עזרה בכלל הוא גם איבד את הכדור שם ללוקה מודריץ’ אגב בפריצה…
רונאלדו הגיע אלינו אחרי שכבר השיג הכול ביונייטד, עם כדור זהב, ועם חותמת רשמית של ‘השחקן הטוב בעולם’ (לכל הפחות לפרקים מסויימים). הוא הגיע אלינו מרצונו המלא בלבד, בדלת הקדמית, כדי לחפש אתגר חדש.
אמבפה הגיע אלינו אחרי כישלון מתמשך בפסז’ להביא להם את ההישג האחד שהם מעולם לא הצליחו ורוצים יותר מכל, אחרי שהצליח לסלק מהדרך את הכוכבים האחרים בקבוצה ונשאר ככוכב בודד - וגם אז נכשל, אחרי שנתקע שם יותר מידיי זמן גם בניסיון להגיע להישג הזה וגם בגלל לחצים חיצוניים, ובסוף נפלט החוצה בדרך לא דרך, כשהקוף הזה עדיין על הגב שלו. וכל זה כמובן גם בליגה חלשה יחסית, כך ששאר ההישגים שלו שם תמיד יישארו עם כוכבית.
מצד אחד זה יכול לתרום לרעב שלו (לא שלכריסטיאנו היה חסר רעב…), מצד שני זה עלול להכביד ולשתק - כפי שראינו בתחילת השנה לדוגמה או כפי שראינו גם אצל מסי בנבחרת, למשל, במשך שנים רבות.
אם אמבפה יראה עכשיו את פריז ואת החברים שלו משיגים סוף-סוף את מה שחיכו לו ועבדו בשבילו כל-כך הרבה זמן - זה גם אירוני בצורה בלתי רגילה, זה גם יהפוך אותו (בצדק) לבדיחה ויראלית סטייל הארי קיין, וגם עלול לכהניס אותו למרה שחורה - שכפי שכבר ראינו בתחילת השנה, על-אף קור הרוח הידוע שלו, גם הוא לא חף מהשפעות כאלה על המשחק שלו.
אתה צודק שזה 90% אולי 95% קשור לכסף אבל הוא כן רצה לזכות איתם בליגת האלופות ולהישאר במולדתו. אני חושב שאמבפה היה דמות הרבה יותר נכונה מניימאר. ההשקעה וההצלחה הספורטיבית שלו הרבה יותר גדולה. הוא תמיד היה כשיר וזמין והציג לא מעט משחקים גדולים - שני המשחקים נגד ריאל מדריד ב-2022, השלושער נגד ברצלונה ב-2021, צמד נגד באיירן מינכן. אמבפה היה גלאקטיקו יותר “נכון” ופחות “גלאקטיקו רע” ומדושן עונג.
אני גם מגיע בלי ‘לחץ’ או משקעים. משחק כדורגל אחרון שיסגור את העונה הזו. מצאתי את עצמי מחפש מפלט בכדורגל אחר השנה כי לראות את ריאל מדריד היה קצת סבל ובעיקר אכזבה.
מבחינתי שתי הקבוצות ראויות, פ.ס.ז’ בעיקר על כך ששיחקה קבוצתי יותר משנים עברו - ועברה את ליברפול, גם הרימה את עצמה אחרי “שלב ליגה” איום ונורא. גם ארסנל קבוצה טובה אבל אסטון וילה עם כל הכבוד, זו סיסמה להגיד שפ.ס.ז’ הדיחה את האנגליות האימפריות. לא ‘מגיע’ לאינטר לסיים את העונה הזו בלי כלום. בכל מקרה אני כן מעדיף את הנראזורי שאני מחבב באיטליה עוד מימי רונאלדו-פנומנו ולא ממש רוצה שהצרפתים יזכו ‘דווקא’ בלי קיליאן אמבפה, הכותרות האלה השליליות סביבו היו קצת מוגזמות והפריעו לי. זה גם מגניב אם פ.ס.ז’ תפסיד שוב ותישאר על אפס למרות הכסף הקטארי.
אגב בהחלט ההצגות של צמד השוערים במעמד חצאי הגמר, יאן זומר מול ברצלונה וג’יאנלואיג’י דונארומה מול ארסנל וגם קודם לכן נגד ליברפול - מוסיפות הרבה מאוד למשחק הזה. אולי זה הגמר עם שוערים במוקד הכי הרבה מאז 2001 סנטיאגו קניזארס מול אוליבר קאן?
משהו נוסף - אני תמיד מתרגש מהמעמד הזה - בדיוק מחר שנה מהזכייה שלנו בעונה שעברה - תמיד אוהב לראות את הדמויות הגדולות מעולם הכדורגל, שחקני העבר שביציע, מאמנים וכדומה.
ההרכבים של שתי הקבוצות, בלי הפתעות מרעישות למעט אולי ספסולו של בראדלי בארקולה:
זוכר שאת הגמר של אינטר ב 2010 מול באיירן עם צמד של דייגו מיליטו לא ראיתי, הכאב בהדחה של בארסה עדיין כאב.
היום, ולמרות הכאב אני מוכן לראות כשאני נוטה לאינטר. בסך הכל נתנו עונה טובה ולא כיף לראות אותם יוצאים בלי כלום. וכן, אני לא סובל את פריז אבל מת על לוצ’ו אז קשה לא לראות.
דיברתם פה על לואיס אנריקה, זכרתי את הסיפור המרגש והעצוב על מותה של ביתו הצעירה שאנה בגיל 9. והגישה המדהימה שלו לחיים מאותו אירוע: “אני בר מזל שהיו לנו תשע שנים איתה” ושהיא תמיד נוכחת מבחינתו, הסיפור גם עם הסבתא. אחד מאוהדי פ.ס.ז’ הגיע לגמר עם חולצה ובה כתוב השם שלה ומספר, והבת הגדולה של לואיס העלתה את זה לאינסטגרם בסטורי עם אימוג’י של התרגשות אדירה - זה היה רגע עצום.
לא מצאתי את התמונה הזו לצערי (זה היה בכתבה במארקה) אבל יש את החגיגה של ביתו של לואיס ז"ל על הדשא עם דגל ברצלונה מ-2015:
אם אני חוזר לכדורגל - אני חושב שלואיס אנריקה מאמן מאוד מוערך בכדורגל העולמי, לא רק מצד אוהדי ברצלונה או בספרד עצמה. אבל זכייה שלו היום, אם יהיה הראשון שעוזר לפריז סן ז’רמן “לגעת בכוכבים” - כן תקפיץ אותו קצת נקרא לזה ככה “בשיח הציבורי”. כן גם עניין הטרבל השני ועוד.
אני ממש שונא את פסז’, ועקרונית אני בעד אינטר, אבל יש משהו כיפי בלצפות בקבוצה שהקריבה את הליגה בשביל האלופות, ואז הפסידה את הליגה ובדרך להפסיד את האלופות.
