אליפות זה מאסט אבל ניסיון העבר מלמד אותי שצריך לחשוש, וגם ליהנות מהכדורגל. אין בעיה להיות טובים במתפרצות אבל קצת עם הכדור, וגם לחץ גבוה. בשנה שעברה אני שם תוצאות בצד - לא היו לנו מספיק משחקים טובים ואני לא מדבר על קלאסיקוס ובאיירן מינכן או מנצ’סטר סיטי שהיינו פאסיביים מאוד נגדם קצת יותר מדי - אני מדבר על כל מיני 0:2ים קשים כאלה. התקופה שהיה כיף לשחק הייתה נובמבר-ינואר בערך ואז חזרנו לסורינו. אני מצפה שהקבוצה תדע להכריע משחקים מהר וככה יהיה אפשר לחלק את הכוחות. לא רוצה להשוות את קיליאן אמבפה לכריסטיאנו רונאלדו אבל אנחנו מקבלים 40 גולים בערך העונה לא? שוב את התחושה שמתחילים ב-0:1.
ועדיין מאוד תתאכזב, אני מבטיח.
עם מי? קמאבינגה?
אם כבר, לדעתי יש יותר סיכוי לכדורגל של עליונות פיזית ולחץ גבוהה
אני יודע.
נכון, מבחינתי אגב אם השיטה תהיה קונסיסטנטית ויעילה אין לי בעיה שהיא לא תהיה “בדיוק” השיטה שציירתי לעצמי בראש, אבל העיקר שתהיה. אני ברמה דיי גבוהה של וודאות שאנחנו לקראת עונה עם כדורגל מחורבן וניצחונות חצובים.
עוד משהו שחשוב לי לציין - כן אפשר לצאת מחוץ לקופסה. אני כן הייתי נותן לפדה לפתוח כקשר האחורי ביותר ובוחן את יכולות ניהול המשחק שלו. כמו כן, לא מן הנמנע שהייתי מתאבד על גולר בקישור. גם בראהים יכול לתרום לא מעט לסגנון הזה. אם רוצים משחק צירופים יש לנו את השחקנים שיכולים לשחק אותו, השאלה היא אם רוצים.
2 לייקים