13/7 - בדיקות רפואיות
14/7 - אימון ראשון
27/7 - משחק נגד ויסל קובה (יפן)
31/7 - משחק נגד סיאול (דרום קוריאה)
4/8 - משחק נגד דאיגו (דרום קוריאה)
10/8 - גביע גאמפר
בעקבות עומס המשחקים בקיץ והטרטור למזרח, ברצלונה ויתרה על המשחק מול קזבלנקה (שהיה מתוכנן להתרחש ב-7/8) שהיה מכניס לה עוד כמה ג’ובות.
בברצלונה יצטרף לסגל השחקנים, ככל הנראה, ז’ואן גרסיה. אבל האם יהיו מצטרפים נוספים עד אז? ומה לגביי עוזבים? מי מבין הילדים(*) שיצטרפו למסע המשחקים ירשים יותר, ומי פחות? האם תיאגו אלקנטרה, ה-ב-ן ש-ל מ-א-ז-י-נ-י-ו, יחזור לצוות המקצועי? והאם גם פה פאטי יישב על הספסל, רק זה של מונאקו?
זה אומר שהכישרון הצעיר ישתתף לפחות באימונים, בהכנות ובבניית הסגל של קדם העונה, שזה מעולה, וכנראה שלא יתחיל את העונה בווליום גבוה, אה-לה מה שהיה עם פרנקי וגאבי בעונה האחרונה, שזה גם כנראה לא רע בכלל (למרות הרצון לראות אותו חוזר כמה שיותר מהר למגרשים, ולכמה שיותר זמן).
המצב הזה הוא הגיוני, כי מאחרי שנה על הנייר אפשר להתחיל להשתתף במשחק רשמי. מנגד, הסיטואציה אמורה להיות מנוהלת. פעם היו נותנים את הטיפ הכי מטופש “עלה, אבל לאט, שים לב לרגל”, היום כבר יודעים שהטיפ הזה מטופש ובעיקר מס שפתיים, הן מבחינת היכולת לנו להיות עם קשה לברך שלנו בזמן סיטואציה מורכבת כמו ספורט קבוצתי תחרותי, אבל מעל הכל פסיכולוגית.
אחד המאבקים הגדולים ביותר בחזרה למגרש אחרי שיקום ארוך ומורכב כמו צולבת הוא בעיקר פסיכולוגי. הטסטים מצויינים, הכוח שם, בחלק מהאנשים אפילו הזריזות והכוח מתפרץ נראה ממש טוב, אבל עדיין החשש מרחף. עדיין מפחדים לחזור לזירת הפשע. כמו אנשים שמפחדים לנהוג אחרי תאונת דרכים. לתת טיפ כמו “שים לב לרגל” הוא טיפ שרק מעלה את סף החרדה אצל אנשים שככל צפויים להגיד משהו כמו “הרגל עוד לא מרגישה לי אותו הדבר”.
מה הפיתרון? ניהול דקות. כיום, ברגע שהוחלט שהשחקן מוכן לחזור, מדברים על ניהול דקות. לא מדברים זהירות, אינטנסיביות וכ’ו, רק רק ניהול זמן ועייפות. ככל שנראה שהשחקן מצליח להתמודד עם הדקות שקיבל, כך הוא צפוי בהדרגה לקבל עוד ועוד דקות (גם בהתאם לצורך המקצועי). מחילוף אחרון של מחיאות כפיים, לחילוף שני, ראשון, מוחלף ראשון, מוחלף שני מוחלף שלישי, עד לקבלת מלוא 90 הדקות. מעבר לפסיכולוגית, זה גם עוזר לבנות הדרגתיות מבחינת עייפות בספורט הספציפי בו השחקן משחק.
על כן, החזרה לאימונים או משחקי אימון בזמנים קצובים היא הגיונית בהתאם לזמן הפציעה והניתוח של ברנאל, והגיוני לעריך זמן חזרה למשחק עד כמעט שנה וחצי אחרי. אוסיף ואומר שקיים עוד זמן טריקי של פציעה בצד הנגדי בפרק של כ שנתיים מזמן הניתוח.
כמו בכל קדם עונה, קבוצות לא מגיעות לאתגר את היריבות שלהן, אלא לבחון את היכולות של השחקנים שלהן. לכן נראה את בארסה והיריבות במאמץ לא גבוה בכלל, וגם אם יהיה מאמץ אז לפרקים מאוד קצרים.
המטרה היא גם לחזור לכושר גופני, אינטנסיביות לא נדרשת בכלל.
גם מול ריאל מדריד ומילאן בקדם עונה המבחן הוא לא ברמה של ריאל מדריד ומילאן במהלך העונה. משחקים בהילוך ראשון בלי להשקיע יותר מדי אנרגיה. לא מחפשים גם את המבחן ביחס ליריבות, אלא ביחס לשחקנים עצמם. ליריבה אין משמעות רבה.
בעיני זה ניסיון למכור את הטעויות של אראוחו בגלל בעיית פציעות (כמו שסיפרו על הטעויות של טר שטגן).
הודעת כפיות טובה לפניך:
אראוחו תמיד היה לוחם גדול אבל תמיד גם עשה טעויות קשות.
בגלל שהוא היה הדבר הכי טוב שהיה לנו להציע בחלק האחורי, העלמנו עין מהטעויות.
היום שיש לנו למה להשוות, אני חושב שהוא לא לרמה.
לא מסכים לגביי החלק השני במשפט הראשון בחלק כפוי הטובה שכתבת, אבל זה בעבר וזה לא באמת משנה.
אני מעריך שחקנים שנלחמים על המקום שלהם, לא משנה אם קוראים להם אראוחו, ברנאל או ראפיניה. גם אם מקצועית אם הם לא יהיו ברמה הכי טובה שאנחנו רוצים שהם יהיו, ההשקעה על חשבון החופשה ראויה להערכה.
