לפני שבעה ימים יונייטד של טן האח שמה קץ לבצורת תארים בת שש שנים עם זכייה מרגשת בגביע הליגה, שהפך כמובן לתואר חשוב ומכובד מאין כמוהו מאחר וזכה בו מאמן שאנחנו אוהבים (ווינק ווינק מוריניו).
לפני עשרה ימים יונייטד של טן האח שמה קץ, לפחות זמנית, למסורת “עפים מאירופה אחרי הפסד לקבוצה ספרדית”, עם ניצחון מרשים על ברצלונה, בדרך לשלב הבא במפעל שהפך גם הוא לחשוב ומכובד מאין כמוהו, מאותה סיבה שהוזכרה לעיל (ווינק ווינק מוריניו 2).
מלבד אלו, נשברו לא מעט מסורות מקולקלות במנצ’סטר יונייטד מאז הגעתו של טן האח. האולד טראפורד הפסיק להיות בית הבושת של הליגה, הקשר האחורי הפסיק להיות ליצן קטן נחמד שרוקד עם כל אחד, ההגנה כבר לא פריכה וגועלית כמו אוזן המן במילוי פרג (טפו) ומרכוס ראשפורד הפסיק להחטיא (טפו טפו).
אבל יש מסורת אחת, בת שבע שנים, שעוד לא נשברה, והיא לחזור מאנפילד בלי ניצחון. הפעם האחרונה שלקחנו 3 נקודות על אדמת האויב הייתה במשחק החואנפילד המפורסם, עת על הקווים ליהטטו אנחל די מריה ולואי ואן חאל. איזה עיתוי, איזה מאמן, ואיזו קבוצה מתאימים יותר להפוך את המצב מאשר ערב פורים עם טן האח וחבורתו. תפרק להם את הצורה אריק, והעיר מנצ’סטר צהלה ושמחה.
אני אף פעם לא אהבתי את פרד ואני חושב שהוא שחקן דיי דביל ככה שאני לא מבין למה הוא ממשיך לקבל קרדיט (אולי כי הוא לא מפסיק לרוץ?) אבל הגול הזה מראה למה הוא לא חכם. למה לרוץ לגאקפו ולא פשוט להישאר איזורית איפה שאתה? זה קלאסי מצב להבין שאתה צריך לעמוד ולא לרוץ לשחקן בשביל שיפתח מסדרון למסירה.
תרחיש האימים מתממש, אנחנו אפאתיים ולא מדויקים וליברפול עלתה עם רעל בעיניים וגם בסוף עלתה ליתרון מוצדק.
ברונו בשמאל נראה מחריד, קאסמירו במשחק לא טוב ואם נמשיך ככה אין סיכוי שנחזור. טן האח חייב לשנות תכנית.
אין הרבה מה לומר אחרי ערב כזה, אבל בכל זאת יש לי דבר אחד. בשנה שעברה לפני המשחק באולד טראפורד הייתי בטוח שאנחנו הולכים לקבל תבוסה - בגלל צירופי מקרים אישיים סביב המשחק ולאור היכולת העלובה שלנו מצד אחד והמעולה של ליברפול מהצד השני. ה-5-0 היה הולם ועם כמה שהיה מבאס לראות אותו מהיציע, הצלחתי לראות את הפן המשעשע שבעניין כי זה היה צפוי.
היום, אני לא חושב שאפילו אוהד ליברפול האופטימי ביותר ציפה לכזו תוצאה ולהתפרקות כזו של יונייטד. בניגוד לשנה שעברה אני בטוח שיש לנו קבוצה טובה. זה לא סתם יום רע במשרד, זו תבוסה שתיזכר לנצח, לא רק בגלל התוצאה אלא בעיקר בגלל שהיא פשוט לא הגיונית.
בסרט הטוב ביותר של וולט דיסני מלבד מלך האריות - אלאדין, הטובים מתגברים על ג’אפר החמוש בג’יני, על-ידי תרגיל מתוחכם: הם משכנעים אותו שכדאי לו לבקש להפוך לג’יני בעצמו, שכן זהו היצור העוצמתי ביותר שיש. אבל, אליה וקוץ בה - להיות ג’יני, פירושו גם להיות כבול לנצח למנורת קסמים. ג’אפר אכן נופל בפח ומבקש להיות ג’יני, במימוש מושלם של be careful what you wish for.
בצורה דומה, גם כאן:
רציתם להיות חלק מהמשוואה
יונייטד=ריאל, ליברפול=ברצלונה?
קיבלתם גם את החלק השני של המשוואה - הפסדים משפילים ולא צפויים במפגשי ראש בראש.
צריך לחקור את המחדל הזה כי לא כול יום עולים למחצית השנייה וחוטפים שישה שערים ב 45 דקות.
ולצערי לאג יש יד בדבר הזה עם החילופים הרעים שהוא עשה במחצית השנייה.
