משחק משונה, בכל מקרה זו הייתה ריאל הרבה יותר טובה ממה שפגשנו בסיבוב הראשון (לא שזה קשה).
פיקה היה מעל כולם, מילים טובות גם לסמדו ומלקום שאמנם מרסלו עזר לו לבוא לידי ביטוי, אבל עדיין הפגין הרבה אופי ובטחון ביחס למעמדו. ארתור של המחצית השנייה גם ראוי למילים טובות, כמו גם וידאל שנכנס בטירוף.
קוטיניו פשוט מאכזב, אין מה לומר. הוא מקבל מלא הזדמנויות ודקות וברוב המקרים פשוט נראה כבוי, כבד ודי מבוהל.
מצטרף למשה בכך שחבל שמסי שיחק, ראו לגמרי שהוא לא משוחרר ולא כשיר במאה אחוז, חצי שעה מאוד מוזרה שלו. אם צריך שינוח גם בשבת, אסור לסכן אותו לקראת המאני טיים.
חזרנו לימים שאתה נכנס בשעה 1300 לפורום וכולם כבר כתבו את הכל, ועוד אחרי משחק גביע זניח. סתאםםם. קלאסיקו קלאסי לא היה לנו, מלבד כמובן העובדה שתמיד נחטוף על ההתחלה משל היה שם ראול או רונאלדו. נראה לי פיקה רגיל ככה לפתוח כל קלאסיקו-פאניקה בהגנה, מדריד מציגה את השטנץ הנוכחי שלה והופס שער.
אבל אז הגיע מלקום את סמדו, חבר’ה לעניין באמת. יש להם חוצפה חיובית של צעירים שמאמינים ביכולות שלהם, אפילו כבר לא חוששים מאי התאמה לקבוצה, פשוט נותנים מה שיש להם ושהשאר יישרו קו.
אגב
מצטיין המשחק: ארתור, הקהל כבר התחיל לצעוק’ אולה’ כשהוא מסתובב אה לה צ’ אבי
משחק טוב מאוד שלנו, כמעט של כולם.
בגומלין, עם מסי ודמבלה, אני מאמין שננצח.
נקודת התורפה שלנו הוא לנגלה. נראה כבד מאוד ולא מספיק להגיב לתנועה של היריב, במיוחד בגול של ואסקז.
נקודת תורפה שניה היא קוטיניו. אני לא יודע מה קרה לו, בשנה שעברה הוא שיחק מצוין גם כקיצוני והיה יצירתי וחד. וולוורדה צריך לקחת אותו כפרויקט אישי, זה לא שחקן שמוותרים עליו בקלות.
סמדו מוכיח שוב שכרגע הוא טוב יותר מסרג’י. בתחילת השנה זה היה הפוך, אבל עכשיו סמדו מראה סימנים של שחקן מעולה.
לגבי פיקה - הספידו אותו כבר הרבה פעמים, כנראה מוקדם מדי.
מאלקום די הפתיע אותי. ב 20 דקות הראשונות הוא עיבד כל כדור שהגיע אליו, פיספס אחד על אחד והיה הגרוע במגרש. ואז פתאום קרה משהו והוא היה היחיד שסיכן את השער, והיה הגו-טו-גאי עד שמסי נכנס. בהחלט שחקן שעוד יכול להשתלב בקבוצה, והוא צעיר מאוד.
ארתור חוזר לסגל אחרי פציעה.
אני מקווה לראות אותו מקבל דקות בתחילת המשחק ומוחלף ע״י אלנייה או וידאל בהתאם להתפתחות המשחק. השליטה של ארתור במרכז המגרש הייתה חסרה לי בשבועות האחרונים. אני חושב שזה חלק מהסיבה שראינו ירידה ביכולת ותלות גוברת במסי בזמן הזה.
סילסן חוזר לסגל גם כן. למרות שזה משחק גביע הייתי מעדיף לראות את מאטס בין הקורות ולא לסכן את הגמר עם שחקן שאולי הוא רק חלקית כשיר.
בהגנה אין לי העדפה בין רוברטו לסמדו. כל אחד מהם ייתן יתרונות שונים. אולי אני קצת נוטה לרוברטו בגלל זהות היריבה. הוא חכם ומנוסה יותר מסמדו, גם אם לא מהיר כמוהו.
את אומטיטי הייתי מושיב לנוח עוד קצת ונותן להגנה היותר מתואמת בשלב הזה בין לנגלה ופיקה לעשות את שלה.
הרבה מאוד מזל.
היינו פחות טובים מהם, אבל כל הזדמנות שלנו הפכה לגול, מלבד הפנדל שראמוס עשה על ראקיטיץ’.
אני לא מבין איך ניצחנו בכלל, איך הם לא הבקיעו, ומדוע בארסה הייתה כל כך אנמית. במיוחד מסי. כל 4 המצבים שלנו במשחק קרו בלי שהשתתף בהם, וזה נדיר ביותר.
אבל כיף גדול לנצח אותם ולקחת להם את התואר, אפילו שזה רק גביע.
משחק הזוי. בארסה הייתה מזוויעה ובכל זאת ניצחנו שוב 3-0 בברנבאו. מה שמדהים זה שמרוב שהתרגלנו זה כבר הרבה פחות מרגש, בטח כאשר נראים כל כך רע. כנראה שבעתיד נתגעגע לקלות הזאת.
נצחון כל כך לא ברסאי, ריאל התנפלה על כל כדור והייתה רעבה פי כמה מאיתנו, לא הפסיקה להחמיץ ואנחנו בשלוש עקיצות גמרנו את המשחק, ממש בדרך שבה הם זכו ב-3 צ’מפיונס ברצף (אז ככה הם הרגישו?). לא עושה לי את זה.
הקבוצה הייתה אדישה ברמות, מסי היה נראה כאילו העירו אותו משנ"צ והיה כל כך חסר חשק, כאילו מיצה כבר את האתגר להפציץ בברנבאו (יש לו את יום שבת להוכיח לי שלא).
הופעה מאכזבת, שמח בשביל סוארז שאולי יחזור לו הבטחון שכל כך חסר לו.
הייתי בטוח יחסית ושקט כשסמדו בסביבה ובפאניקה שפיקה נותר לבד, ותודה לגרמני שהופך לפרעושי מיום ליום בין הקורות. הגול (שופע הביטחון) של סוארס בפנדל מגיע אחרי שסוף סוף הרגל הייתה מכויילת בגול הראשון (מאיפה נולדה החדות הזו?!). דמבלה היה אבוד לאורך כל דקותיו על המגרש, אבל בשני הבישולים שלו (נטו מהירות) נתן לואלוורדה סיבות נוספות להעדיף אותו על פני קוטיניו.
לסיום, מסי, נותן לסוארס לבעוט את הפנדל, זה ברמה של בישול מנטלי. גאון.
זה הרגיש לי כמו סצנה במשחקי הכס, הוויט-ווקרס תוקפים עם צרחות בשיא האטרף, ואנחנו מתגוננים מאחורי החומה הגדולה (קרי;טרשטגן).
בהתחלה זה נראה מפחיד אבל לאט לאט תופסים בטחון ותוקפים את המאדרפקרס האלה וגומרים את הסיפור. הרי ג’ון סנוא (לורד לאו) וחאליסי (סוארז) בצד שלנו. הכל יהיה בסדר.
הלאה לשבת, צריכים להנחית מכה אחרונה מצידנו על הראש של הנייט-קינג, ונקווה שהשלוחה שלנו בהולנד תשלים את שריפת הגופה.
מרגישים את אדי הדלק, מרגישים את העייפות, ולמעט מעט ניצוצות משחקנים ספציפיים מרגישים ששתי הקבוצות צריכות רענון. היה כיף לראות את סווארז שומר על אפקט ההרתעה בברנבאו, או טר שטגן בעוד מופע שמפלס את דרכו להיות ככל הנראה אחד השוערים הגדולים בהסטוריית המועדון, אך זה מרגיש כאילו גם ריאל וגם בארסה בהדרגה ממצות את השלד הנוכחי שלהן בשאיפה לרענון הסגל המתבקש בין אם זה באופן חלקי (ברצלונה), או מהפכה כוללת (מדריד).
כמה נקודות:
וואלוורדה עשה ניסוי מעניין שלפעמים צולח ולפעמים לא בכל הנוגע לשימוש בסמדו וסרג’י בו זמנית. בעוד שהפורטוגלי קיבל תפקיד בתור הצל של וינסיוס (עשה לרוב עבודה מצויינת), סרג’י קיבל עוד ניסיון בקישור והפעם הוא בתפקיד של וידאל- הקשר שמנצל את הירידות של מסי בקישור ומחפש את החללים לפנים. זה לא שזה לא היה נחוץ, או שהוא לא ניסה למלא את התפקיד שלו, אלא שפשוט לא ממש קיבל כדור כלשהו בעוד שהוא מנסה לחצות בקביעות את קו ההגנה הגבוה של מדריד.
אם כבר מדברים על קו הגנה גבוה, היה דיי ברור שמדריד תנסה ללחוץ את ברצלונה, ובאופן ספציפי את הקישור הדיי עייף ואנמי, ביום שבו נראה שגם בוסקטס לא ממש מצליח להתמודד עם לחץ אינטנסיבי. מה שכן קו הגנה גבוה מצד ריאל חושף אותה מול כל יציאה מהירה קדימה, ועל כן וואלוורדה ניסה להשתמש בכמעט כל כלי התקפי מבוסס מהירות שיש לו בין אם זה סרג’י, דמבלה או אלבה.
דמבלה במשחק כזה אמור לפרוח. משחק שיש בו שטחים, שהשמירה עליו מסתכמת במקסימום באחד על אחד מול רגילון באגף. נראה בהתחלה שהוא חסר ביטחון, בקושי זז בלי כדור ומתקשה לקחת יוזמה. אני לא יודע מה נאמר לו במחצית, אבל מהרגע שהוא החליט ליזום יותר ולהפעיל יותר לחץ בלי כדור קיבלנו דינמיקה אחרת במגרש בה מסי יכול להרגיש בנוח כשהוא לא מעורב, מדריד לא מרגישה בנוח ללחוץ גבוה, וסולארי תופס שאין לו באמת מספיק שחקני הגנה בשביל גם ללחוץ גבוה וגם לעשות שמירה כפולה על כל שחקן התקפה. בהסתכלות שלי, מעבר למשחק עצום של טר שטגן, זה שינוי הפאזה אצל הצרפתי שניצח לנו את הקלאסיקו.
בעונה הבאה סרג’י רוברטו חייב לראות ספסל, או קבוצה אחרת. לא, זה לא כי סמדו הוא המגן הימני הכי טוב בעולם, אבל לרוברטו אין שום ערך מוסף. הסיבה היחידה שאני יכול לחשוב לטובת השארה שלו כבורג עם משמעות כלשהי, היא במידה וראקיטיץ’ עוזב, וצריכים את הקשר האפור שעושה את העבודה השחורה. רוברטו לא מנהל משחק, לא מוסר בחסד, לא מדרבל ולא מהווה איום מרחוק. פשוט לא רואה טעם בלהשאיר אותו, בטח אם מתכננים לתת את המפתחות לארתור, דה-יונג, אלנייה וכו’. וכמגן ימני? כרגע יש לנו 3, מה הסיבה שרוברטו ימשיך בחלטורה הזו?
מדהים כמה שחקן ברזילאי צעיר, בעונתו הראשונה באירופה ובאחת הקבוצות הלחוצות בעולם - יכול להשפיע. יותר נכון, כמה ההיעדרות שלו משפיעה. בעיקר במחצית הראשונה, כמעט ולא עברה דקה שלא אמרתי לעצמי “אין…עם ארתור זה היה נראה אחרת”. יש לו עוד מה לשפר, יש לו עוד על מה לעבוד. אין ספק. אבל שחקן כמוהו יכול לפתור המון בעיות, בעיקרן - לחץ גבוה של היריבה. היכולת שלו לבטל שחקנים בנגיעה ו/או במסירה הרבה פעמים מושווית לצ’אבי, אני דווקא משווה אותה לבוסקטס. הרבה יותר קשה ללחוץ על ברצלונה כשהוא במגרש. בתקווה שבשבת הוא יוכיח את זה.
דמבלה, בניגוד לקוטיניו (ההשוואה היא לא בגלל שהם בתפקיד דומה במגרש), תמיד דוחף קדימה. לא תמיד זה חכם, לא תמיד הוא מרים את הראש, ולא בטוח שהוא לגמרי כשיר. אבל בהרכב בו כל הקישור נוטה לרוחב, ומסי צריך לרדת אחורה כדי לנהל את המשחק - אני שמח שיש את דמבלה שכל הזמן מחפש את להעביר את המשחק לצד של היריבה. לא רק שזה עוזר לברצלונה להתמודד עם לחץ יריב (מי מוכן להמר על להשאיר שטח מאחורה לסילון הזה?), אלא שזה גם מערער את היריב, אפילו במשחק עומד. שרק לא ייפול לפלייסטיישן שוב.
לא חושב שיש מילה שאפשר להגיד על טר שטגן, שתתאר את החשיבות שלו. 12 מיליון - איזו גניבה.
אני חושב שנראה בשבת קלאסיקו אחר, לפחות קצת. ברצלונה לא תגיע רדומה כמו במשחק הזה, וריאל תגיע כשמאחוריה קלאסיקו, לפניה קלאסיקו ובעתידה הקרוב הגומלין מול אייאקס. זה לא יהיה פשוט לברצלונה, אבל כנראה שיותר מכך - זה לא יהיה פשוט לריאל. לא בטוח שריאל תוכל להרשות לעצמה ללחוץ ככה מחצית שלמה, בעומס כזה. השאלה היא האם ברצלונה תנסה לנצח את המשחק, או להעביר אותו. בכל מקרה - ואלוורדה יהיה אשם.
